רע"א 5662/20 אריה בן ארי נ. בנק המזרחי טפחות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) ברע"א 42614-07-20 מיום 10.8.2020 בגדרה התקבלה בקשת המבקש לעיכוב הליך מימוש המשכנתא בכפוף להפקדת סך של 200,000 ש"ח והסדרת תשלום האגרה.

רקע

2.

הרקע לבקשה פורט בשורה של החלטות קודמות שניתנו על-ידי בית משפט זה (ראו: רע"א 3180/13 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (6.6.2013); רע"א 4057/14 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (11.6.2014); רע"א 1109/15 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (27.4.2015)), ולפיכך יפורטו אך ההתפתחויות האחרונות בנדון, ואף זאת בתמצית.

3.

המבקש, שהיה עורך דין במקצועו, נטל מהבנק מספר הלוואות לצורך רכישת הבית בו הוא מתגורר (להלן: הבית ). לצורך הבטחת החזר ההלוואות, חתם המבקש על שטר משכנתא בו משכן את זכויותיו בבית לטובת המשיב (להלן: הבנק ). עוד חשוב לציין כי המבקש ייצג את הבנק בהליכי גביה נגד חייבים, אך לטענת הבנק, המבקש לא העביר את מלוא הסכומים שגבה עבורו. בעקבות כך, הבנק נקט בהליכים שונים נגד המבקש, בגדרם הוטלו שני עיקולים על זכויותיו של המבקש בבית. בהמשך לכך, נקבע כי על המבקש להשיב לבנק סכום של כ-2,000,000 ₪ (להלן: החוב ). המבקש לא שילם את חובו לבנק, ומשכך הגיש הבנק עוד בשנת 2010, היינו לפני כעשר שנים, בקשה ללשכת ההוצאה לפועל למימושה המידי של המשכנתא על מנת לגבות את החוב. מאז ועד היום התנהלו הליכים משפטיים רבים בעניין מימוש המשכנתא כאמור, במסגרתם אף ניתנו ההחלטות הנזכרות לעיל בבית משפט זה.

4.

ביום 12.7.2018 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל לפיה באפשרות המשיב לממש את המשכנתא, וזאת לשם גביית החוב.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשמת לבית משפט השלום בפתח תקווה, וערעורו נדחה. בית משפט השלום קבע כי בהחלטות קודמות בעניין מימוש המשכנתא הנדונה שניתנו על-ידי בית משפט זה כבר נקבע כי המשכנתא מבטיחה את מלוא חובותיו של המבקש לבנק. משכך, נקבע כי כל הליך שמטרתו להביא לתוצאה אופרטיבית שונה מהכרעת בית משפט זה – דינו להידחות. בית משפט השלום קבע כי ניתן לנהל את ההליכים למימוש המשכנתא גם לשם גביית חובותיו הנוספים של המבקש לבנק, אשר אין מחלוקת בדבר קיומם בסכום העולה על הסך הנקוב בשטר המשכנתא.

6.

המבקש הוסיף והגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובצדה הגיש בקשה לעיכוב ביצועו. בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה לעיכוב ביצוע קבע כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן טענת המבקש לפיה לא ניתן לממש את המשכנתא לשם פירעון חובות אחרים של המבקש לבנק נדחתה בהחלטות קודמות שהפכו חלוטות זה מכבר. לצד זאת, נקבע כי מאחר שמימוש המשכנתא יוביל לפינוי המבקש מבית מגוריו, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. משכך, בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו לעיכוב ביצוע הליך מימוש המשכנתא, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 200,000 ש"ח עד ליום 16.8.2020 ולכך שהמבקש יסדיר את סוגיית תשלום האגרה עד ליום 6.9.2020. נקבע כי ככל שלא ימולאו התנאים הנזכרים, יבוטל הצו ללא החלטה נוספת.

הבקשה דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

7.

בבקשתו טוען המבקש כי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי למתן הצו לעיכוב ביצוע מסכלים, הלכה למעשה, את האפשרות של המבקש להשיג על החלטת בית משפט השלום ולהוכיח את טענתו לפיה משסילק את ההלוואות שהובטחו במשכנתא, אין עוד אפשרות למימושה. לדברי המבקש, בהחלטות הקודמות בעניינו שניתנו על-ידי בית משפט זה, הוגבלה האפשרות לממש את המשכנתא עד לסילוק יתרת ההלוואה שנלקחה לצורך רכישת ביתו של המבקש, ולא מעבר לכך. לטענת המבקש, משעה שהלוואה זו הוחזרה במלואה, אין מקום למימוש המשכנתא, ויש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל בעניינו.

8.

הבנק מתנגד לקבלת בקשת רשות הערעור וטוען כי המבקש פתח בעשרות הליכים משפטיים נגד הבנק במטרה להתישו, להכביד על בתי המשפט ולהתחמק מתשלום חובותיו. עוד נטען כי ההליכים, רובם ככולם, נדחו בהיותם חסרי כל בסיס משפטי. הבנק סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, ומבקש כי המבקש יחויב בהוצאות גבוהות אשר ישקפו את מורת הרוח מהתנהלותו השיטתית הפסולה.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כאמור, בהחלטות חוזרות ונשנות של בית משפט זה הובהר כי האפשרות לממש את המשכנתא "בגין חוב לבנק שמקורו בהתנהלות המבקש, שהותיר בידיו שלא כדין את כספי הבנק, ולא בגין אי החזר ההלוואה שבגינה נרשמה המשכנתא" נובעת מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים (ראו: רע"א 1109/15, פסקה 1; רע"א 3180/13, פסקה 9). נראה כי המבקש ממחזר את טענותיו שנטענו, נדונו ונדחו במספר רב של הזדמנויות, ומשכך, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, בצדק קבע בית המשפט המחוזי שסיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נמוכים. במצב דברים זה, החלטת בית המשפט המחוזי להורות על הפקדת ערובה כמו גם על הסדרת תשלום האגרה כתנאי לעיכוב הביצוע המבוקש היא סבירה ומאזנת כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין, ולא מצאתי להתערב בה.

10.

עוד אוסיף כי התנהלות המבקש בגדרה הוא מוסיף ומשיג על החלטות המיישמות קביעות חלוטות של בית משפט זה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. בהקשר זה ציין בית משפט זה כי:

" המבקשים עושים כל שלאל ידם כדי לעכב את ההליכים שנוקט כלפיהם המשיב. לשם כך המבקשים אף מנצלים לרעה את זכות הגישה לערכאות בכך שהם נוקטים בהליכים שונים כדי לחזור על טענות שכבר נדחו במסגרת הליכים קודמים שנקטו, ואף שאין בהן לחדש מאום. כפי שציינתי בהחלטתי ברע"א 4198/14, התנהלות זו של המבקשים גובה מחיר מן הציבור כולו, ומציבור המתדיינים בפרט, באשר יש בה להכביד על מערכת המשפט וליטול ממנה משאבים שהם מוגבלים ממילא. אין באמור כדי להקל ראש במשמעות הליכי ההוצאה לפועל עבור המבקשים, כשמדובר במימוש בית מגוריהם, אך כפי שפורט לעיל, למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות לטעון ולהשיג על הליכים אלה, אך טענותיהם נדחו פעם אחר פעם, ועל כן אין מקום לשוב ולהציף את בתי המשפט בהליכים המבוססים על טענות שנדחו בהחלטות מפורטות" (ראו: רע"א 1109/15, פסקה 7).

בעקבות התנהלות זו אף הוטלו על המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח .

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. על המבקש למלא אחר התנאים הקבועים בהחלטת בית המשפט המחוזי וזאת עד ליום 14.9.2020, שאם לא כן יפקע מאליו הצו הארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי שניתן בהחלטתי מיום 13.8.2020.

12.

המבקש יישא בהוצאות הבנק בסך של 10,000 ש"ח.