רע"א 5775/05 אגבאריה ודיע,עו"ד נ. ד"ר עפו אגבאריה

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' ברלינר, י' עמית, ר' סוקול) מיום 22.4.05, לפיו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח' שרעבי) מיום 23.5.04 ועל פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ש' מנהיים) מיום 15.6.03.

2.בעקבות מכתב ששלח המבקש למספר נמנעים, ביניהם חברי כנסת וחברי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בישראל (להלן: המפלגה ), הגיש המשיב תביעה לפיצויים בגין לשון הרע לבית משפט השלום בחדרה. המשיב, ששימש בעבר כחבר מועצת עירית אום אל פחם, והמבקש, עורך דין במקצועו, הינם קרובי משפחה, ושניהם חברים במפלגה. יחסיהם התערערו על רקע סכסוך בתוך המשפחה וסכסוך זה גלש לתחומים נוספים, לרבות יחסיהם בתוך המפלגה.

במסגרת ההליכים בבית משפט השלום, המבקש הגיש תביעה שכנגד בה תבע שכר טרחה ראוי בגין שירותים משפטיים שסיפק למשיב, פיצויים בגין גרם הפרת חוזה ופיצויים בגין לשון הרע.

3.בית משפט השלום קיבל את התביעה שהגיש המשיב ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש. תחילה נתן בית המשפט פסק דין חלקי בו נקבעה אחריותו של המבקש בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע ולבסוף ניתן פסק דין משלים בו נדחתה התביעה שכנגד ונקבע גובה הפיצויים בהם חב המבקש.

4.על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התייחס הן לעניין התביעה העיקרית והן לעניין התביעה שכנגד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני חלקיו, תוך שאימץ את נימוקיה של הערכאה הראשונה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

5.לאחר העיון בבקשה, בפסק הדין החלקי ובפסק הדין המשלים של בית משפט השלום ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.

אשר לתביעה העיקרית. בית משפט השלום מציין כי המבקש לא הכחיש את התקיימותם של יסודות העוולה של פרסום לשון הרע. אולם מתקיימות לטענתו מספר הגנות ומסיבה זו אין לחייבו בפיצויים. לדבריו, עומדות לו ההגנות לפי סעיפים קטנים (5), (6), (7) ו-(9) לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). כן מתקיימות לטענתו ההגנות של אמת הפרסום (סעיף 14 לחוק) ותום לב (סעיף 15 לחוק). בית משפט השלום דחה טענות אלו בשל העדר קיומה של התשתית העובדתית הנדרשת להגנות הנזכרות. אשר לתביעות שכנגד, בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה לקיומם של יסודות העילות הנטענות על ידו.

המבקש העלה את השגותיו על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית בפני הערכאה שלערעור, היא בית המשפט המחוזי, וטענותיו כאמור נדחו. כעת מבקש הוא להביא השגותיו בשנית לבית משפט זה. ברם כפי שצוין, הבקשה אינה מעלה טענות משפטיות בעלות חשיבות כללית, ואין אפוא מקום ליתן רשות ערעור ודין הבקשה להדחות.

6.לבסוף אבקש לציין כי גם בבקשה שהוגשה לבית משפט זה השתמש המבקש בלשון חריפה ביחס למשיב, דבר שיש להצר עליו בשים לב למיהות הצדדים וטיב היחסים שבינהם.

הבקשה נדחית אפוא, מבלי שהתבקשה תשובה מטעם המשיב. ממילא אין מקום לדון בבקשתו הנוספת של המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.