רע"א 5859/09 מרדכי מרקוביץ נ. שמואל מרקוביץ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ב' ארנון ) מיום 14.6.2009 בדונו במאוחד בתיקים הפ"ב 6096-08-08, הפ"ב 8292-08-08 והפ"ב 3285-09-08, בה נדחתה בקשתו של המשיב לעיון חוזר בפסק דינה של כבוד הנשיאה ה' גרסטל מיום 8.9.2008 (להלן: פסק הדין ), במסגרתו אישרה את פסק הבוררות החלקי שניתן על ידי הרב יצחק שפירא ביום יג' באדר א' התשס"ח (להלן בהתאמה: פסק הבוררות החלקי ו הבורר ), בו הוחלט על סילוק ידו של המשיב ממשקם של המבקשים בתוך 15 חודשים עד ליום 1.6.2009. ואולם, בית המשפט המחוזי החליט לעכב את ביצועו של פסק הבוררות החלקי עד לבירורה של בקשת הביטול שהגישו המבקשים לגבי פסק הבוררות המשלים שניתן על ידי הבורר ביום יא' באב התשס"ח (להלן: פסק הבוררות המשלים ), בו נדונו התביעות הממוניות שבין הצדדים.

עובדות והליכים קודמים

1.

המבקשים, הוריו של המשיב, הם בעלי זכויות חכירה לדורות במשק 63 במושב נחלים. המשיב הוא בעל זכויות חכירה לדורות במשק 59 באותו המושב. בין המבקשים והמשיב התקיימה שותפות לגבי גידול התוצרת החקלאית וחלוקת הפירות משני המשקים, במסגרתה, בין היתר, ניהל המשיב דיר עיזים בחצר משקם של המבקשים (להלן בהתאמה: השותפות ו המקרקעין ). בשלב מסוים, מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון באופן שהם ביקשו לפרק את השותפות. במסגרת פירוק השותפות, המבקשים דרשו מהמשיב לפנות את המקרקעין. בשלב זה התמנה הבורר להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

2.

בפסק הבוררות החלקי קבע הבורר כי לאור דרישת המבקשים לסילוקו של המשיב מהמקרקעין שבבעלותם, לא נותרה לו ברירה אלא להורות על פינויו של המשיב. ואולם, לצורך התארגנות ומציאת מקום חילופי ניתנו למשיב 15 חודשים כך שהמקרקעין יפונו על ידו עד ליום 1.6.2009. לאחר מכן נתן הבורר את פסק הבוררות המשלים בו דן בתביעות הממוניות שבין הצדדים. בפסק הבוררות המשלים נקבע בין היתר כי המבקשים ישלמו למשיב פיצוי חד פעמי בסך 415,000 ש"ח בגין סילוקו מהמקרקעין, בהם שהה כדין תקופה ארוכה ואשר היו לו למקור פרנסה. עוד נפסק כי בגין תביעותיהם של המבקשים ישלם להם המשיב 50,000 ש"ח וכי המבקשים יחויבו בגין הוצאותיו של המשיב לצורך הקמת משק חדש במקום סביר כדוגמת המשק הקיים.

3.

ביום 18.8.2008 עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בהפ"ב 6096-08-08 לאישור פסק הבוררות החלקי ופסק הבוררות המשלים. ביום 25.8.2008 עתרו המבקשים לאישור פסק הבוררות החלקי בהפ"ב 8292-08-08, אולם ביום 4.9.2008 עתרו לביטול פסק הבוררות המשלים בהפ"ב 3285-09-08.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

4.

ביום 8.9.2008 ניתן פסק הדין בו הוחלט כי פסק הבוררות החלקי יאושר, אולם טענות הצדדים בעניין פסק הבוררות המשלים יתבררו בנפרד במסגרת הפ"ב

3285-09-08. על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי.

5.

בבקשה לעיון חוזר טען המשיב כי לא ניתן היה לאשר את פסק הבוררות החלקי בנפרד מפסק הבוררות המשלים היות ששני הפסקים קשורים ושלובים זה בזה. לטענתו, יישום פסק הבוררות החלקי ללא יישומו של פסק הבוררות המשלים, מרוקן מתוכנו את הליך הבוררות, שכן קיים קשר בין שני הפסקים המחייב את יישומם המקביל על מנת שלא להותיר אותו "חסר כל". לחילופין, טען המשיב כי גם אם ניתן היה לאשר את פסק הבוררות החלקי הרי שיש לעכב את ביצועו עד להכרעה בשאלת תוקפו של פסק הבוררות המשלים, בשל היחס האמור בין שני הפסקים והנזק שיגרם לו אם יאושר בנפרד יישומו של פסק הבוררות החלקי בלבד.

6.

המבקשים התנגדו לעיון חוזר בנימוק כי עקרון סופיות הדיון אינו מאפשר דיון מחודש בסוגיות שעל הפרק ודיון שכזה אינו מוצדק בנסיבות העניין. למעלה מכך טענו המבקשים כי הדרך הנכונה לתקוף את פסק הדין אינה באמצעות בקשה לעיון חוזר אלא באמצעות הגשת בקשה לביטול פסק דין, ולחילופין פניה לערכאת הערעור. בהקשר לבקשתו של המשיב לעכב את ביצועו של פסק הבוררות החלקי, טענו המבקשים, כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה זו לאחר שפסק הדין הפך את פסק הבורר החלקי לחלוט. לעומת זאת, המשיב טען כי כפירתם של המבקשים בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בבקשת עיכוב הביצוע מנוגדת להסכמתו המפורשת של בא כוחם בדיון מיום 22.3.2009, ולפיכך המבקשים מושתקים מלטעון להיעדר סמכות עניינית.

7.

בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים הנדרשים לעיון חוזר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בשלב זה, בו טרם התבררו טענות הצדדים לגבי פסק הבוררות המשלים, הרי שפסק הבוררות החלקי אינו בר-ביצוע שכן הפסקים קשורים זה בזה ולכן לא ניתן ליישם רק אחד מהם ללא הכרעת גורלו של השני, הגם שפסק הבוררות החלקי אושר במסגרת פסק הדין. לכן, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק הבוררות החלקי עד לבירור טענות הצדדים לגבי פסק הבוררות המשלים, תוך שציין כי ההכרעה הסופית לעניין עיכוב הביצוע תעשה במסגרת פסק הדין בעניין בקשת ביטולו של פסק הבוררות המשלים.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.

לטענת המבקשים – באמצעות באת כוחם, עו"ד שירלי חנוך – שגה בית המשפט המחוזי משהורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן לא התקיימו בנסיבות העניין שני התנאים הנדרשים לעיכוב ביצועו של פסק דין: המשיב לא הוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהקשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים, כי הם אינם טובים שכן פסק הדין ניתן ביום 8.9.2008, לא הוגש עליו ערעור ולכן הוא הפך לסופי וחלוט. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים, כי המקרקעין אינם משמשים את המשיב כדירת מגורים אלא כמקור פרנסה, ולפיכך הנזק שיגרם לו אם יפונה מהמקרקעין אינו גדול יותר מהנזק שיגרם להם כאשר אינם מקבלים תמורה לשימוש במקרקעין השייכים להם, בהיקף של עשרות אלפי שקלים.

9.

ביום 28.7.2009 הוחלט על ידי כי הבקשה מצריכה תשובה. לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד מרדכי רז – רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת אך ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר התערבותו של בית המשפט נדרשת מטעמי מניעת עיוות דין. לטענתו, שני התנאים הללו אינם מתקיימים במקרה דנן ולכן דין הבקשה להידחות. מעבר לכך טוען המשיב כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בענייני עיכוב ביצוע. גם לגופו של עניין טוען המבקש כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים לעיכוב ביצועו של פסק דין שכן יישומו של פסק הבוררות החלקי בלבד יותירוֹ חסר כל בשל סילוק עסקו מהמקרקעין ללא הכרעה בגורלן של התביעות הממוניות ובכלל זה חיובם של המבקשים בהוצאות העתקת עסקיו למשק חילופי ופיצויו באופן שיאפשר לו לשמר את מקור פרנסתו. בשל היחס והקשר בין שני הפסקים, טוען המשיב, כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יש לעכב את ביצוע פסק הבוררות החלקי עד לבירור טענות הצדדים באשר לפסק הבוררות המשלים.

10.

ביום 23.9.2009 הוגשה באיחור תגובת המבקשים לתשובת המשיב (להלן: התגובה ), זאת לאחר שניתנו לבאת כוח המבקשים שתי ארכות. יוער כי התגובה אינה מחדשת רבות ואינה חושפת פרטים רלוונטיים שלא הובאו בפני בית משפט זה קודם לכן, ועל כן לא נותר לי אלא לתהות על שום מה ולמה היה צורך לעכבה. הפרטים העובדתיים הרבים המתוארים בתגובה בהרחבה אינם רלוונטיים לצורך החלטתי בבקשה שלפניי, שכן אין מטרתה של ההחלטה דנן להכריע במחלוקות הממוניות שבין הצדדים. המבקשים שבים וטוענים, בין היתר, כי עסקינן בשני פסקי בורר שאינם תלויים זה בזה ולכן לא היה מקום לעכב את ביצועו של פסק הבוררות החלקי וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. באופן ממשי.

דיון והכרעה

11.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים , המעוררים שאלה עקרונית שהיא בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00

אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2003); רע"א 10603/08

יצחק נ' חברת פסגת ההלכה בע"מ

(לא פורסם, 10.3.2009) ; רע"א 11036/08 קנפלר נ' קרמר (לא פורסם, 16.3.2009)]. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה על צרופותיהן ולא מצאתי בהן כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, קל וחומר שאלה בעלת אופי עקרוני המצדיקה מתן רשות ערעור. כל טענותיהם של המבקשים לעניין עיכוב הביצוע מתמקדות במערך היחסים שבינם לבין המשיב ואין להן כל השלכות עקרוניות. מעבר לכך, איני סבור כי אי התערבות תגרום למבקשים עיוות דין שכן עיכוב ביצוע פסק הבוררות אינו מביא לביטול התוצאה האופרטיבית שנקבעה בו לטובת המבקשים, אלא דוחה את יישומו לאחר בירור טענות הצדדים לגבי פסק הבוררות המשלים.

12.בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לסטות מהכלל האמור, שכן אין כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אשר דן והכריע בסוגיות שעל הפרק לאחר שנפרסה בפניו מלוא המסכת העובדתית הצריכה לעניין. לכאורה, יתכן והיה מקום לפסוק אחרת בנסיבות העניין לאור העובדה כי הבורר לא קשר מפורשות בין יישומם של שני פסקי הבוררות שיצאו תחת ידו, אולם אין בכך הצדקה ליתן רשות ערעור שכן פרשנותו של בית המשפט המחוזי אודות היחס המתקיים בין השניים אינה בלתי סבירה בנסיבות העניין ולאור המסכת העובדתית שנפרסה לפניו.

13.

אשר על כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.