רע"א 605/13 עו"ד יורם צח נ. אגודה שיתופית חקלאית בע"מ הדרי אשקלון

1.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תובענה כספית נגד המשיבה על סך של כ-200 אלף ש"ח לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שהעניק לה. במסגרת ההליך, הוטל לבקשת המבקש צו עיקול על כסף של המשיבה המוחזק בידי צד שלישי. המשיבה הגישה בקשה לביטול צו העיקול, וזו נדחתה ביום 6.7.2012 (החלטת כב' הרשם הבכיר י' נמרודי ).

2.

המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 12.11.2012 שלחה מזכירות בית המשפט המחוזי למשיבה הודעה על קביעת עירבון בסך של 10,000 ש"ח על יסוד תקנות 404 ו-408 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). ביום 17.10.2012, טרם שהופקד עירבון, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) על הגשת תשובה לבקשה. ביום 28.10.2012 הגיש המבקש בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת עירבון. למחרת היום קבע בית המשפט המחוזי: "לא סברתי בנסיבות בר"ע זו להורות על הפקדת ערבון כתנאי להמשך ההליכים בה. הבקשה נדחית". משהובאה לידיעת בית המשפט העובדה שהמזכירות שלחה למשיבה הודעה על קביעת עירבון, החליט בית המשפט ביום 16.12.2012: "לא הוריתי על הפקדת עירבון. ההודעה שצורפה אינה חתומה הוצאה שלא על דעתי ולא נדרשה הפקדת עירבון בשלב זה". בסופו של דבר, ביום 27.12.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לרשות ערעור – לאחר שהמבקש השיב לה – ונמנע מלחייב את המשיבה בהוצאות.

3.

הבקשה שלפניי מכוונת לכך שבית המשפט המחוזי נמנע מלחייב את המשיבה בהפקדת עירבון קודם להעברת הבקשה לרשות ערעור לתשובתו, וכן נמנע מלחייב את המשיבה בהוצאות שנגרמו לו בעקבות דחיית הבקשה. לדבריו, התנהלות בית המשפט המחוזי בנוגע לעירבון אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 404 לתקנות, המחייבת הפקדת עירבון או מתן ערובה להבטחת הוצאות המשיב עם הגשת בקשה לרשות ערעור. לגופם של דברים, נטען כי הגשת התשובה לבקשה לרשות ערעור דרשה שעות עבודה רבות. על כן, לשיטת המבקש, היה מקום לחייב את המשיבה בהוצאותיו.

4.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. אכן, תקנה 404 לתקנות קובעת שעם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש עירבון או ייתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור. ככלל, ובהעדר דחיפות לדון בבקשה מיד – הפקדת עירבון, מתן ערובה, או קבלת פטור מהם בהתקיים התנאים שנקבעו בפסיקה לכך – הם תנאי מוקדם להעברת בקשת הרשות לערער לעיונו של שופט. כך עולה מלשון תקנות 404(א), 405 ו-406(ב) לתקנות (יצוין כי תקנה 406(ב) מחילה על בקשת רשות לערער את תקנות 433-427 הדנות בעירבון בערעור, בשינויים המחויבים). כך אף מתבקש מתכלית החיוב בעירבון. כידוע, העירבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך, אם יפסקו לזכותו ( בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי

(17.10.2007)). הוצאות אלו עשויות להיגרם למשיב אם תתבקש תשובתו לבקשה לרשות ערעור או אם יתעוררו שאלות שמצריכות את התייחסותו לפני כן, כגון בדבר סיווג ההליך כערעור ברשות או בזכות, או דיון בבקשה לסילוק ההליך על הסף מחמת איחור בהגשתו. ככל ערובה אחרת, העירבון נועד להבטיח חבות שאין הכרח שתוטל בפועל. בעת קביעת העירבון אין לדעת אם המשיב אכן יוציא הוצאות ומה יהיה סכומן. כך, אף אם ביקש בית המשפט תשובה לבקשת רשות ערעור, אין לדעת אם המשיב אכן ישיב לה. אין גם לדעת מראש אם ההליך יתקבל או ידחה, כמו גם אם המשיב יחויב בהוצאות בסופו. בהינתן חוסר ודאות זה, קבע מחוקק המשנה חובה – שהיא בגדר ברירת מחדל וניתן לחרוג ממנה אם נדרש לדון בבקשה בדחיפות – להפקיד עירבון או לתת ערובה אחרת עם הגשת ההליך, ולפני שבקשת הרשות לערער הועברה לטיפולו של שופט. חובה זו מבטאת את נקודת האיזון בין האינטרס של המשיב בהקטנת החשיפה לסיכון שלא יוכל להיפרע את הוצאותיו אם ההליך יידחה ויפסקו לו הוצאות, לבין האינטרס של המבקש למצות את זכותו לבקש רשות לערער. משיקולים אלה (ואחרים) דחו רשמי בית משפט זה את הטענה שראוי לדחות את המועד להפקדת עירבון עד לאחר שתתבקש תשובה לבקשת רשות ערעור (ראו בר"ם 1454/06א רטושניק נ' רשם האגודות השיתופיות (5.3.2006); רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ (8.7.2012)). קביעה זו מקובלת אף עליי.

5.

מן הכלל אל הפרט. לאחר שהוגשה בקשת הרשות לערער, שלחה מזכירות בית המשפט המחוזי למשיבה הודעה על הפקדת עירבון. כפי הנראה, בית המשפט לא היה ער להודעה זו, והורה למשיבה להגיש תשובה לבקשת הרשות לערער טרם שהופקד עירבון. משהגיש המבקש בקשה לחיוב המשיבה בעירבון, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי לא סבר שיש מקום להורות על הפקדת עירבון בנסיבות העניין. בעשותו כן פטר בית המשפט המחוזי את המשיבה מיוזמתו מהחובה להפקיד עירבון, בלא שהוגשה לו בקשה לכך, ואף בלא שנימק את החלטתו. דרך הילוך זו אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר שפורט לעיל, ולפיו בהעדר דחיפות מיוחדת לדון בבקשת הרשות לערער על אתר, הסדרת עניין העירבון – קביעתו סכומו או מתן פטור ממנו לפי התנאים שנקבעו בפסיקה – היא תנאי להעברת בקשת הרשות לערער לעיונו של שופט. עם זאת, בסופו של דבר החליט בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הרשות לערער לגופו של עניין משלא מצא בה ממש, בלא לחייב את המשיבה בהוצאות המבקש. כידוע, שיקול דעתו של בית המשפט בשאלה אם לפסוק הוצאות בסוף ההליך שלפניו הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה היא מצומצמת (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (17.8.2005)). בהינתן כלל זה, לא מצאתי כי קיימת עילה למתן רשות ערעור. מטעם זה החלטתי לדחות את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.