רע"א 2962/14 אור שעיבי נ. יואל שמחי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת

מ' צ'רניאק ) ברע"א 42121-01-14 מיום 18.3.14, שעתירת המבקש לביטולו נדחתה בהחלטה מ-27.3.14; בפסק הדין נתקבלה בקשת רשות הערעור של המשיב על החלטת בית משפט השלום בתל אביב בת"א (השופטת א' גזית ) 12152-05-13 מיום 15.1.14, בה נדחתה בקשת המשיב לתיקון כתב תביעתו כנגד המבקש. תיקון זה הוא שבמוקד ההתדיינות.

רקע והליכים

ב.

בין הצדדים מתנהלים כיום הליכים בבית משפט השלום. המשיב, עורך דין במקצועו, תובע את המבקש בגין הפרת הסכם שכר טרחה; המבקש מצידו הגיש תביעה שכנגד בגין רשלנות מקצועית של המשיב. כעולה מן החומר, המשיב ייצג את המבקש בהליך בו נתבע על ידי בנק לאומי למשכנתאות. בין השניים סוכם, כי שכר טרחת המשיב יעמוד על 15% מסך חובו של המבקש לבנק. בכתב התביעה מיום 7.5.13 טען המשיב, כי המבקש לא שילם את שכרו; סכום התביעה הועמד על 15% מחובו של המבקש לבנק, כפי שסיכמו הצדדים. ביום 13.1.14 הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב תביעתו על דרך הגדלת סכום התביעה, מאחר שגילה, לטענתו, כי חובו של המבקש גדול מכפי שסבר בעת הגשת התביעה המקורית. בהחלטה מיום 15.1.14 דחה בית משפט השלום את בקשתו, בשל ההתרשמות כי היא מהוה "כלי ניגוח" ו"נועדה להוות משקל לתביעה שכנגד" (עמ' 2 להחלטה). על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בהחלטתו מיום 29.1.14 הציע בית המשפט המחוזי למבקש להסכים לביטול החלטתו של בית משפט השלום, כנגד פסיקת הוצאות לטובתו; נקבע, כי ככל שלא יסכים המבקש לכך, יגיב לבקשת רשות הערעור ולאפשרות שבית המשפט ידון בה כבערעור.

ג.

ביום 2.2.14 הגיש המבקש מסמך שכותרתו "הודעה מטעם המשיב", בה נאמר כי אין הוא מתנגד לביטול החלטת בית משפט השלום, בכפוף לכך שהמשיב יגיש בקשה חדשה לתיקון כתב התביעה לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולמבקש תינתן זכות תגובה בכתב בהתאם לקבוע בתקנה 241(ג). בפסק דינו מיום 18.3.14 החליט בית המשפט המחוזי לדון בבקשת המשיב כבערעור, לקבל את ערעורו ולאפשר לו לתקן את כתב תביעתו בבית משפט השלום. נאמר, כי המשיב לא השתהה והגיש את בקשתו מיד לאחר שגילה את עניין סכום החוב, וכי הבקשה הוגשה בשלב מקדמי בהליך, עוד בטרם התקיים דיון קדם המשפט הראשון. הוטלו על המבקש הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים. ביום 27.3.14 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכים, בה טען כי הסכים להצעת בית המשפט, ושהודעתו לא היה בה משום תגובה לבקשת רשות ערעור של המשיב או התייחסות לאפשרות שתידון כערעור. כן טען המבקש, כי ככל שאין לראות בהודעתו הסכמה להצעת בית המשפט, יש ליתן לו הזדמנות להגיב לבקשת רשות הערעור. לחלופין עתר לביטול חיובו בהוצאות, שכן כלל לא נוהל דיון במעמד הצדדים, ולדבריו הוא שנפגע מקיומו של ההליך. לגופם של דברים טען המבקש, כי המשיב ידע בעת הגשת התביעה על סכום חובו לבנק, וכי אין בתביעה המתוקנת שינוי מן העובדות עליהן השתית את כתב התביעה המקורי. בהחלטה מאותו יום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שנאמר כי המבקש לא הסכים להצעת בית המשפט ואף הציב תנאים מנוגדים לה, וכי על פי תוכן הודעתו ניתן היה להבין "בעליל" כי מדובר בתגובתו לבקשת רשות הערעור של המשיב.

הבקשה

ד.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו התקבלה בקשת רשות הערעור של המשיב, ניתן מבלי שנתקיימו הכללים הקבועים לכך בתקנות סדר הדין האזרחי: לטענתו, בעת הגשת בקשת רשות הערעור לא הפקיד המשיב ערובה או ערבון להבטחת הוצאות המבקש כנדרש על פי תקנה 404(א), ולא קיבל פטור על כך. מוסיף המבקש וטוען, כי מקום שבית המשפט לא קבע מועד להגשת תגובתו, יש לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 406(ב), לפיה היה והחליט בית המשפט כי הבקשה מצריכה תגובה, על המבקש להמציא למשיב את הבקשה, ותגובת המשיב תינתן עד 15 יום ממועד ההמצאה. אולם, כך נטען, תקנה 406(ב) מתנה את מסירת הבקשה למשיב לצורך תגובתו בכך שקיים המבקש את חובתו להפקיד עירבון או ערובה כאמור. בהתאם לכך טוען המבקש, כי לא ניתנה לו הזדמנות כדין להגיב לבקשת רשות הערעור של המשיב, משלא הפקיד המשיב עירבון או ערובה, ועל כן שלא כדין פעל בית המשפט המחוזי כאשר ביקש את תגובתו, דן בבקשה כבערעור וקיבל אותה. כן חוזר המבקש על טענותיו הקודמות, כי אין לראות בהודעה שהגיש בעקבות הצעת בית המשפט המחוזי משום תגובה לבקשת רשות הערעור, וכי גם לגופם של דברים אין הצדקה לאפשר למשיב לתקן את כתב התביעה. בהתאם לאמור עותר המבקש לביטול פסק דינו של בית משפט השלום, ולחלופין לביטול חיובו בהוצאות.

הכרעה

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, לא אוכל להיעתר לה. משזו דעתי, וכדי שלא להכביר הוצאות, לא נתבקשה תשובה. התנאים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי הם מחמירים – ככלל, רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת מושא הבקשה. אכן, לא כל ההחלטות בהן עסקינן הן "גלגול שני", אך הכלל הוא כי רואים את ההליך כמכלול, ועל כן – למעט חריגים – ענייננו בבקשה לגלגול שלישי (בש"א 4511/05

עירית בת ים נ' גני יפית חברה לבניין והשקעות בע"מ (2005)). בנידון דידן תחומה הבקשה – במובהק – לנסיבות המקרה ואינה מעוררת שאלה משפטית כללית. יתרה מכך, רשות ערעור בגלגול שלישי בנושאים דיונים-ניהוליים, בהם מסור לערכאה דיונית כשלעצמה שיקול דעת רחב, תינתן במקרים חריגים ביותר, כאשר ההחלטה מושא הבקשה חורגת ממתחם הסבירות (ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי (מה' 3, תשע"ב – 2012) 203 (להלן הערעור האזרחי )). תיקון כתבי טענות בפרט מהוה נושא מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ( שם , בעמ' 204). לא זו אף זו, נטיית בית המשפט שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי היא חזקה ביתר בשאת מקום שהבקשה נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על החלטה אחרת, כאשר בית המשפט הדיוני טרם סיים את מלאכתו ופסק הדין עדיין אינו מכריע בזכויות הצדדים (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (מה' 2, תשס"ח – 2008) 214). המקרה דנא הוא ביסודו כזה.

ה.

אף לגופם של דברים קשה להלום היעתרות לבקשה. אמנם, תקנה 404(א) קובעת שעם הגשת בקשת רשות הערעור, יפקיד המבקש עירבון או ערובה להבטחת הוצאות המשיב; ועל פי תקנה 406(ב), המצאת הבקשה למשיב לצורך תגובתו תלויה בקיומה של חובה זו. ככלל, בהיעדר דחיפות מיוחדת לדון בבקשת רשות הערעור על אתר, הפקדת עירבון, מתן ערובה או קבלת פטור מאלה מהוים תנאי מוקדם להעברת הבקשה לעיונו של השופט (רע"א 605/13 צח נ' אגודה שיתופית חקלאית בע"מ הדרי אשקלון (2013) (להלן עניין צח )). אכן, תכלית העירבון להבטיח את הוצאות המשיב אם יתבקש להגיב לבקשה או אם יתעוררו שאלות אחרות המצריכות את תגובתו; חובת ההפקדה משקפת את נקודת האיזון בין האינטרס של המשיב שלא להיחשף לסיכון שלא ייפרע מהוצאותיו אם יזכה בהליך – בייחוד לאחר שההליך שנוהל בערכאה הקודמת הוכרע לטובתו – לבין האינטרס של המבקש למצות את זכותו לבקש רשות לערער. כנגזר מאותו איזון, תגובת המשיב תתבקש רק לאחר שמגיש בקשת רשות הערעור הפקיד עירבון או ערובה. בהקשר זה נדחתה בעבר הטענה, לפיה ראוי לדחות את מועד הפקדת העירבון עד לאחר שתתבקש תשובה לבקשת רשות הערעור (עניין צח ; בר"ם 1454/06 רטושניק נ' רשם האגודות השיתופיות (2006); רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ (2012); וראו, לאחרונה, רע"א 4762/14 גליק נ' מדינת ישראל (31.7.14)). כאמור, יתכנו מקרים שבשל דחיפותם יינתנו בהם החלטות בטרם הפקדה.

ו.

בענייננו עולה, כי בטרם הופקדו עירבון או ערובה על ידי המשיב, נתבקשה תגובת המבקש לבקשת רשות הערעור, ככל שלא יסכים להצעת בית המשפט. בעשותו כן פטר בית המשפט המחוזי את המשיב, מיוזמתו ובמשתמע, מן החובה להפקיד עירבון, בטרם המשך, בלא שהוגשה בקשה לכך וללא נימוק. דרך הילוך זו לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר הקבוע בסדרי הדין כפי שפורט (ראו עניין צח ). אכן, הוראות סדרי הדין נתפסות לעיתים כטכניות ופורמליסטיות, ואף נאמר לא אחת בבית משפט זה, כי ביישומן הפורמליסטי עלולות הוראות אלה לפעול כ"מיטת סדום" וכך לבוא על חשבונן של זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (ראו דבריו, המצוטטים לא אחת, של השופט ברנזון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד , פ"ד כ(3) 477, 478 (1966)) . ואולם לאמיתם מגשימים סדרי הדין תכליות מהותיות ומביאים לידי עשיית הצדק; יש איפוא להקפיד על שמירתם ואין להקל בהם ראש. בשעתו נזדמן לי לכתוב, ברשימה לכבוד פרישתו של השופט ש' לוין , "על דין אמת וסדר דין אמת, דברים לכבוד המשנה לנשיא בבית המשפט העליון, השופט ד"ר שלמה לוין עם פרישתו" המשפט ט' (תשס"ד) 501, עמ' 502-501; הדברים הובאו גם ברשימתי ב ספר שלמה לוין (א' גרוניס, א' ריבלין ומ' קרייני, עורכים) תשע"ג – 2013, 11-7):

"אכן, יש המקלים ראש במידת מה בסדרי הדין מתוך תפיסת עולם שלפיה מסגרות 'פורמליסטיות' מכבידות על עשיית הצדק. אך הצדק צריך להיעשות לכל הצדדים, לא רק למי שסדרי הדין אינם נוחים לו, וסדרי הדין הם המרכבה לכך. המקל ראש בהם טועה. אכן, אולי אין הם במהותם משוש כל לב ואין בהם ניחוח של שיח הרבים... בבוא רש"י לאפיין את המשפט (בדונו בחושן המשפט שעל לב הכהן הגדול, שמות

כ"ח, ט"ו - א"ר), מזכיר הוא את סדרי הדין: "שהמשפט משמש ג' לשונות, דברי טענות בעלי הדין, וגמר הדין ועונש הדין", קרי, למשפט שלבים סדורים, ומנהגו מנהג של שופי".

כן הולמים דברי השופט עציוני , כי "אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן " (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר , פ"ד כו(1) 320, 325 (1972); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO

BELGES (2005) (הדגשה הוספה – א"ר).

ז.

ואולם בנידון דידן, אף כי לכאורה לא קוימו הוראות התקנות ככתבן, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטתו העוקבת. בסופו של יום החליט בית המשפט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבלו, ומשכך לא עלה הצורך בהבטחת הוצאות המבקש בשל קיום ההליך. משלא נדרש בית המשפט המחוזי להבטחת הוצאות המבקש, ובאין בביטול פסק דינו בנסיבות כדי להגשים את התכליות שבבסיס סדרי הדין וקיומן, ולנוכח אמות המידה הצרות להתערבות בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, בודאי בעניינים דיוניים, כפי שפורטו – אין בידי להיעתר לבקשה בהיבט זה (וראו עניין

צח הנזכר). זאת, במיוחד כאשר תיקון כתב התביעה אינו סוגר את התיק, וגם ניתן לתיקון בהוצאות ככל שיתברר כי לא היה מוצדק.

ח.

אשר לשאלה, האם הודעת המבקש נוכח הצעת בית המשפט היתה בחינת תגובה לבקשת רשות ערעור – כמתואר, למבקש ניתנה הזדמנות להסכים להצעת בית המשפט לביטול פסק הדין של בית משפט השלום, בכפוף להוצאות שייפסקו לטובתו, או להגיב לבקשה ובתוך כך להתייחס לאפשרות כי תידון כערעור, כנדרש בתקנה 410 לתקנות סדרי הדין. מתגובתו של המבקש עולה, כי לא הסכים להצעת הפשרה; הודגש בה, כי הסכמתו "אינה הסכמה למתן רשות להגיש תביעה מתוקנת". משכך, ראה בית המשפט המחוזי את הודעתו כתגובה לבקשת רשות ערעור, "בעליל". גם אם תגובתו של המבקש לא היתה מפורטת, לא אוכל להתערב בקביעתו זו של בית המשפט; המגיב להחלטה צריך שיידרש אליה כנתינתה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ולא להותירה עמומה. אשר לשאלת ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי לחובת המבקש – כידוע, שיקול דעתו של בית המשפט בהחלטות על פסיקת הוצאות הוא רחב, והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה מצומצמת (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (2005); וראו, לאחרונה, רע"א 945/11 שאנקול לשיווק 1937 בע"מ נ' סומך חייקין

KPMG (20.8.14)), גם אם תיתכן בהקשר ספציפי זה דעה, בלא שאטע מסמרות, כי ניתן היה לנהוג בנידון דידן יד קפוצה יותר, לא אחת אי התערבות בגלגול שלישי אין פרושה בהכרח הסכמה, וכפי שכותב מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 124, 128 "דחייתה של בקשת רשות ערעור אין פירושה כי בית המשפט שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה ... כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף ותו לא" (הדגשה במקור, א"ר).

ט.

כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.