רע"א 6320/12 אבי קוה נ. הכונס הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) בפש"ר 24060-04-10, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש (להלן: החייב ) להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי פשיטת רגל.

2.

החייב אשר הוכרז כפושט רגל פנה לבית המשפט המחוזי להפחתת התשלום החודשי שעליו לשלם לקופת הכינוס. ביום 26.10.2010 התקבלה בקשתו של החייב באופן חלקי והסכום החודשי שעליו להעביר לקופת הכינוס הופחת מסך של 9,000 ₪ לסך של 7,500 ₪.

3.

ביום 7.12.2011 עתר החייב לבית המשפט בבקשה להפחית את חיובו החודשי מסך של 7,500 ₪ לסך 1,750 ₪. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של החייב. נקבע כי משכורתו הנוכחית אינה משקפת את כישוריו ואת ניסיונו של החייב אשר משמש בתפקיד בכיר אצל מעסיקתו מזה מספר שנים. על כן, קבע בית המשפט כי החייב לא ממצה את פוטנציאל השתכרותו, ועליו למצוא מקום עבודה אחר או להסדיר את תנאי השכר עם מעסיקתו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הסבר ראוי על אודות הוצאותיו הגבוהות של החייב. בית המשפט ציין כי הוצאות הנסיעה של החייב אינן סבירות וכי אין להכיר בהן במסגרת הליך פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי דחה את טענת החייב כי הוא נושא בדמי שכירות בבית אימו בסך 2,000 ₪ ובהוצאות כלכלה מעבר לכך. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהוצאות גבוהות עבור יחיד המתגורר בבית אימו, וכי יש להעדיף את נושיו על פני נדיבות כלפי קרוביו. עוד ציין בית המשפט כי בהליכי ההוצאה לפועל הודה החייב כי הוא מתקיים מסך של 3,700 ₪ בחודש, כשבאותם ימים שכרו היה גבוה במיוחד, ועל כן אין לקבל כי החייב מתקיים כעת מסכומי כסף בשיעורים גבוהים יותר.

4.

לאור טעמים אלו, הורה בית המשפט לחייב לשלם במשך 6 חודשים תשלום חודשי בסך של 3,500 ₪, כשהוא מכיר בהוצאותיו בסך של 3,700 ₪ על-פי הצהרתו בהליכי הוצאה לפועל ובתוספת 1,200 ₪ דמי מזונות. עוד קבע בית המשפט כי בתקופה זו על החייב להסדיר את תנאי שכרו ולחילופין לאתר מקום עבודה שבו ימצה את פוטנציאל השתכרותו. לאחר 6 החודשים יעמוד התשלום החודשי על סך של 5,000 ₪.

טענות הצדדים

5.

החייב מבקש להרשות לו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, אין לבית המשפט מומחיות בנושא התעסוקה ובתחום תעסוקת עובדים בשוק ההון בפרט, ועל כן אין ביכולתו לקבוע כי בנסיבות העניין לא ממצה החייב את פוטנציאל השתכרותו. לטענת החייב, לאור גילו המתקדם ולאור נתוניו האישיים שאינם לזכותו, הוא מתקשה למצוא תעסוקה חליפית. עוד טוען החייב כי סכום הוצאותיו כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי אינו סביר. לטענתו, הצהרתו בהליכי ההוצאה לפועל כי הוצאותיו עומדות על סך של 3,700 ₪ מקורה בטעות, ואין להיתלות בטעות זו. לטענת החייב, הוצאות הרכב שלו נועדו לאפשר לו לקיים את אורח החיים המצריך שעות עבודה ונסיעות רבות, ולקיים את חובותיו כלפי משפחתו. עוד טוען החייב כי עליו להעביר לאימו סכום של 2,500 ₪ בגין מדור והוצאות כלכלה. לטענתו סכום זה הוא סכום מינימאלי אשר אינו ניתן לצמצום. עוד טוען החייב כי הפחתת המזונות מסכום של 2,000 ₪ ל-1,200 ₪ הייתה צריכה להתבצע בהליך נפרד ולא בהחלטה הנוגעת לחיוב החודשי של החייב.

6.

הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונ"ר ) סבורים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתם, טענות החייב באשר לשיעור הוצאותיו נטענו ללא מסמכים מאמתים וללא צירוף קבלות. החייב מצהיר על הוצאות ממוצעות של 4,700 ₪ לחודש, כאשר מתוכם 2,000 ₪ עוברים אל אימו לכיסוי הוצאות שכר דירה וכלכלה. הכנ"ר והנאמן סבורים כי בנסיבות בהן החייב מתגורר עם אימו, ולאור הצהרותיו הקודמות באשר לעלויות הנמוכות של אחזקת הבית, אין לקבל את טענתו בדבר הוצאה של 2,000 ₪ בגין דמי שכירות בבית אימו והשתתפות בכלכלה. עוד הצהיר החייב על הוצאות בגין אחזקת רכב בסך 900 ₪ בממוצע לחודש. הכנ"ר והנאמן סבורים שאין להכיר בהוצאות כה גבוהות בעת הליך פשיטת הרגל, וזאת כאשר באפשרות החייב להתנייד בתחבורה ציבורית. הכנ"ר סבור כי בהפחתת הוצאות אחזקת הרכב והוצאות שכר הדירה המשולמות לאימו, ולאור הפחתת דמי המזונות, יוכל החייב להעביר את התשלום החודשי שהוטל עליו אל קופת הכינוס.

7.

לטענת הנאמן, אין ליתן אמון בדיווחי החייב בדבר הכנסתו. לטענתו, ההפחתה בשכר החייב לאורך התקופה בה מתנהל נגד החייב הליך פשיטת רגל היא תמוהה, ונדמה שלחייב יש קשרים מיוחדים עם מעסיקתו המסבירים את ההתנהלות בין הצדדים. כמו כן טוען הנאמן כי בנו של החייב הפך לבגיר ביום 13.6.2012, ועל כן ניתן אף להפחית את מזונותיו כמקובל לכדי שליש מהסכום שנפסק, קרי ל-400 ₪.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בית משפט זה קבע בעבר כי קביעת סכומו של תשלום חודשי בהליכי פשיטת רגל היא הכרעה עובדתית פרטנית הנגזרת מן הראיות והטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולותיו הקונקרטיות של פושט הרגל (ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד בנימין רוזן , פס' 5 להחלטת השופטת פרוקצ'יה (לא פורסם, 2.4.2001)). קביעה זו של הערכאה הדיונית היא מטבעה קביעה שבעובדה, ובה לא תטה ערכאת הערעור להתערב (ראו: רע"א 8160/10

בן דב נ' עו"ד שרון (לא פורסם, 14.12.2010)) ובענייננו החייב גם לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות.

9.

אני ער לעובדה כי החלטת בית המשפט בדבר תשלום חודשי היא החלטה תלוית נסיבות, אשר בית המשפט רשאי בכל עת לעיין בה מחדש ולשנותה, ככל שיוכח בפניו כי הנסיבות השתנו. החייב הצביע על הפחתה בשכרו, אך לא הביא כל ראיה לכך שפעל להגדיל את היקף הכנסותיו, באופן שיהלום את פוטנציאל השתכרותו, ועל רקע ניסיונו המקצוע רב השנים. משלא פעל החייב לאתר מקור פרנסה אחר או להסדיר את תנאי העסקתו עם מעסיקתו, אין לקבל את טענותיו כי שינוי הנסיבות מצריך הפחתה בתשלום החודשי. יתרה מכך, טענותיו של המבקש מאבדות מעט מעוקצן לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הבקשה והפחית את התשלום החודשי מסכום של 7,500 ₪ לסכום של 5,000 ₪.

10.

כמו כן, אעיר כי מקובלת עליי טענת הכנ"ר והנאמן, לאור הנתונים שהובאו בתגובותיהם, כי נראה שהמבקש אינו מפנים את הימצאותו בהליכי פשיטת רגל ואינו מסיק את המסקנות הנדרשות מכך לעניין הוצאותיו. לפיכך, ולאור הנתונים שהציג המבקש עצמו, סבורני כי התשלום החודשי שהושת עליו הוא סביר וראוי בנסיבות העניין. החלטתו של בית המשפט המחוזי היא שקולה ומאזנת נכון בין צרכי החייב ובין אינטרס הנושים. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו.

11.

הבקשה נדחית.