רע"א 6344/05 עו"ד אורלי גלמן נ. ליאוניד גיטמן

1.המבקשת היא התובעת בתביעה בסדר דין מהיר שהוגשה בשנת 2001 לבית משפט השלום. דיון הוכחות בתביעה נקבע ליום 1.2.05 בפני בית משפט השלום. יום קודם לכן הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד הדיון בשל מחלתה, תוך ציון העובדה שבאותו יום שבה מחופשה בחו"ל. באותו יום, לאחר שנדחתה הבקשה, הגישה המבקשת בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון וצירפה לה אישור מחלה, ואף היא נדחתה על-ידי בית המשפט. ביום הדיון התייצבה המבקשת, וביקשה שוב את דחייתו. בית משפט השלום דחה את הבקשה בשלישית. זמן קצר לאחר תחילת ישיבת ההוכחות, התלוננה המבקשת על כך שאינה חשה בטוב ואינה יכולה להעיד. בית משפט השלום דחה את הדיון וחייב את המבקשת בהוצאות בסך 2,000 ש"ח. המבקשת הגישה בקשה לבית משפט השלום לביטול חיובה בהוצאות וכן לתיקון פרוטוקול הדיון, שלטענתה לא שיקף את כל שאירע בדיון. בית המשפט דחה את שתי הבקשות. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הן על חיובה בהוצאות והן על דחיית בקשתה לתיקון הפרוטוקול. בית המשפט התרשם כי המבקשת עושה כל שביכולתה כדי לעכב את הדיון ולהאריכו, וכי אין זה הגיוני שתתקבל בקשה לדחיית דיון המוגשת יום עובר לדיון בנימוק שהמבקשת נוסעת לחופשה בחו"ל, ודחה את הבקשה. בקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת נדחתה אף היא. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.המבקשת טוענת לטעויות עובדתיות בבסיס הכרעתו של בית המשפט המחוזי ולטעות בשיקול דעתו של בית משפט השלום בדחיית בקשתה לביטול הדיון ובהטלת ההוצאות. בנוסף, לדבריה, היה על בית המשפט ליתן לה זכות טיעון בטרם חויבה בהוצאות, כנדרש בתקנות. כן היא חוזרת על טענתה כי הפרוטוקול לא משקף את שנאמר בדיון.

המשיבים טוענים כי הבקשה אינה מעלה שאלות המצדיקות דיון בגלגול שלישי, וכי ההחלטות מוצדקות גם לגופו של עניין.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי שדינה להידחות. המבקשת לא הצביעה על שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, אשר חשיבותה חורגת מהעניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982)), וטענותיה מכוונות להחלטות של בית משפט שלום שמשמעותן מוגבלת להליך שבפני הצדדים. על אחת כמה וכמה שהתערבות בית המשפט תהא מצומצמת כאשר מדובר בהחלטות ביניים בגלגול שלישי (רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא , תק-על 98(1) 160 (1998)) כמו כן, הלכה ידועה היא כי פסיקת הוצאות היא עניין שבשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר בפניה נשמע ההליך, וערכאת הערעור תתערב בכך רק במקרים חריגים (ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , תק-על 2005(2) 3166, 3168 (2005) והאסמכתאות המאוזכרות שם). לבטח נכון כלל זה כאשר אנו מצויים במסגרתה של בקשה לערעור שני על החלטה לפסיקת הוצאות. העובדה, לה מסכימים המשיבים, כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי המבקשת ביקשה את דחיית הדיון בשל נסיעתה לחו"ל אינה מכניסה את המקרה לגדר המקרים שבהם מתערב בית משפט זה, מאחר ואף טעות בתיאור העובדות או בהערכתן לא די בה כדי להצדיק ערעור שני ברשות (ר"ע 205/87 רוזנצוויג נ' אליאס , תק-על 87(2) 571 (1987)).

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.