רע"א 636/11ANTON HUBNER GMBH & CO.KG נ. סופרמדיק (מדיק לייט) בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני בגין הפרת סימן מסחר רשום.

2.

בין בעלות הדין בהליך שלפניי מתנהלים מספר הליכים משפטיים הנוגעים לשיווק מוצרים הנושאים את סימני המסחר Tennenblut ו- Silicea . התשתית העובדתית העומדת ברקע הסכסוך האמור פורטה בהרחבה בהחלטתי ברע"א 615/11 (החלטה מיום 8.3.2011). בתמצית יצוין, כי המשיבה 1, סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ (להלן - המשיבה ), הייתה המשווקת והמפיצה בישראל של מוצריה של המבקשת 1, Anton Hubner GmbH & CO. KG

(להלן - המבקשת ). בין הצדדים התגלעו סכסוכים שהובילו לביטול הסכם הפצת המוצרים. עקב כך מנהלים הצדדים הליכים משפטיים שונים בקשר עם סימני המסחר הנזכרים. אין מקום לפרט את כלל ההליכים, אלא את אלו הנוגעים לענייננו. ביום 20.10.2010 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני אשר יימנע מהמשיבה לייצר ולשווק מוצרים הנושאים את הסימנים Tennenblut

ו- Silica+D . ביום 7.12.2010 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה. בית המשפט קיבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לסימן המסחר Tennenblut

(למעט חמישה מוצרים מסוימים), אך דחה את הבקשה ביחס למוצרים המשווקים על ידי המשיבה תחת הסימן Silica+D . ביום 8.3.2011 דחיתי בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה ביחס להחלטה הנוגעת לסימן המסחר Tenneblut . הבקשה הנוכחית עוסקת במוצרים המשווקים על ידי המשיבה תחת סימן המסחר Silica+D . לטענת המבקשת, המוצרים האמורים מהווים הפרה של סימן המסחר הרשום Silcea ואף עולים כדי עוולה של גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

3.

ביסוד העילה של הפרת סימן מסחר רשום וגניבת עין עומדת השאלה האם הסימן בו עושה הנתבע שימוש מעלה חשש סביר להטעיה של הצרכנים. לצד זאת, האופן בו נבחנת קיומה של הטעיה זו הינו שונה בכל אחת מהעילות. בעוולה של גניבת עין מושא הבחינה הינו התנהגותו הכוללת של הנתבע. יש לבחון האם התנהלות זו, על כל רכיביה, מעוררת חשש להטעיה. בענייננו, ערך בית המשפט המחוזי השוואה מדוקדקת בין מוצרי המבקשת והמשיבה הנושאים את הסימנים Silicea

ו- Silica+D בכללותם. בדיקה זו הובילה את בית המשפט המחוזי לקבוע כי מוצר המשיבה אינו מעורר חשש להטעיית הצרכנים ולביצוע עוולה של גניבת עין. במסקנה זו אינני רואה לנכון להתערב. לצד זאת, בחינת השאלה האם הסימן בו עושה המשיבה שימוש מפר את סימן המסחר הרשום של המבקשת מחייבת השוואה אחרת בין המוצרים. לצורך הקביעה האם קיים דימיון מטעה בין שני סימני מסחר יש להשוות את הסימנים עצמם, אך במנותק ממכלול הפעילות של הנתבע. היינו, יש להשוות בין שני סימני המסחר, אך לא בהכרח בין האריזה או החוזי ( get-up ) של המוצרים בכללותם (ראו, רע"א 5454/02 טעם טבע (1998) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ , פ"ד נז(2) 438, 451-450 (2003) (להלן - עניין טעם טבע ); ע"א 11487/03 Augost Storck KG

נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ , פיסקה 16 (טרם פורסם, 23.3.2008)). עוד יוער, כי בדיקה מסוג זה אינה נעשית בהכרח כאשר הסימנים מוצבים זה לצד זה. יש לבדוק האם קיים חשש סביר להטעיה גם אם ייחשף הצרכן לסימנים בהזדמנויות שונות (ראו למשל, רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ , פיסקאות 9-8 וההפניות שם (טרם פורסם, 12.1.2010)).

4.

השוואה בין שני סימני המסחר בענייננו מובילה לטעמי למסקנה כי בשלב זה של ההליך אין מקום ליתן צו מניעה זמני. סימן המסחר הרשום של המבקשת הינו Original Silicea . הסימן המופיע על מוצר המשיבה הינו Silica+D . המילה Silica המופיעה על מוצר המשיבה מעוצבת בצורה זהה למילה Silicea המופיעה על מוצר המבקשת. לכאורה, בכך יש לעורר חשש לקיומו של דימיון מטעה ביחס למראה ואף לצליל של שני הסימנים (אודות המבחנים לקיומו של דמיון מטעה ראו עניין טעם טבע , בעמ' 453-451). ואולם, יש ליתן את הדעת לכך שהמילה Silica

יוצרת אסוציאציה עם היסוד הכימי סיליקון ( Silicon ), הידוע בעברית כצורן. רכיב זה נמצא בשני המוצרים. למילה Silica

יש משמעות מבחינה כימית: מדובר בתרכובת SiO² . כידוע, בגדר דיני הקניין הרוחני מקובל להבחין בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים ושמות שרירותיים או דמיוניים. שיוכו של שם לאחת הקטגוריות קובע את עוצמת ההגנה המוענקת לו על פי דיני סימני המסחר (ראו, ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה" , פ"ד נה(3) 933 (2001); רע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע"מ נ' מנשה (טרם פורסם, 13.12.2009)). בענייננו מתעוררת השאלה האם יש לשייך את השמות Silicea ו- Silica לקטגוריה של שם תיאורי (השוו, עניין טעם טבע ). בכך יש, כמובן, כדי להשפיע על היקף ההגנה שתינתן לסימן הרשום על שם המבקשת במקרה דנא. מקומה של שאלה זו להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בגדרה של הבקשה לסעד זמני. בהתחשב באמור, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשת רשות הערעור וליתן את הסעד הזמני המבוקש.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח לטובת המשיבים.