רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ. ANTON HUBNER CMBH &CO

1.

לפניי בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי), בעניין מתן צווי מניעה זמניים נגד המבקשת.

2.

המבקשת 1, סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ (להלן - המבקשת ), הייתה המשווקת והמפיצה בישראל של מוצריה של המשיבה 1, Anton Hubner GmbH & CO. KG

(להלן - המשיבה ). מדובר, במוצרים שהופצו תחת סימן המסחר Tannenblut (להלן - סימן המסחר ) ו- Cilicea . סימן המסחר רשום בישראל על שם המבקשת. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות, אשר הובילו לביטול הסכם ההפצה על ידי המשיבה. כיום, משמשת המשיבה 2, אקו בלו בע"מ, כמפיצה וכמשווקת של מוצרי המשיבה בישראל. בין בעלות הדין התנהלו מספר הליכים, שעניינם בשיווק המוצרים הנושאים את סימני המסחר Tannenblut ו- Cilicea . ההליכים אוחדו בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון מיום 13.9.2010 והם מתבררים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עוד יצוין, כי המשיבה הגישה לרשם סימני המסחר בקשה להעביר את רישומו של סימן המסחר על שם המשיבה. כן הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת בגין הפרת סימן המסחר. המבקשת, מצידה, הגישה נגד המשיבה שתי תביעות: האחת, תביעה הנוגעת לביטול חוזה ההפצה; השנייה, תביעה שעניינה הפרות נטענות של סימן המסחר על ידי המשיבה. יוער, כי במסגרת תביעה זו ניתנו סעדים ארעיים מסוימים לטובת המבקשת. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבה לעניין זה נדחתה בהחלטתי מיום 9.8.2010 (רע"א 5759/10). יצוין, כי במסגרת ההליכים הגישו בעלות הדין מספר בקשות ביניים, אשר חלקן אינן רלוונטיות לצורך הדיון בבקשה שלפניי. להלן אתייחס לבקשות שהינן בעלות חשיבות לענייננו.

3.

ביום 20.9.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צווי מניעה זמניים שהגישה המבקשת נגד המשיבה. עניינה של הבקשה בחמישה מוצרים הנושאים את סימן המסחר, אשר לטענת המבקשת ניתנו לה בהם זכויות שיווק וייצור בלעדיות בישראל (להלן -

חמשת המוצרים ). בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע, כי הזכויות לשיווק וייצור חמשת המוצרים ניתנו למבקשת ועל כן אסור למשיבות לייצרם או לשווקם. על החלטה זו לא השיגו הצדדים. ביום 20.10.2010 הגישה המשיבה בקשה לצו מניעה זמני אשר יימנע מהמבקשת כל ייצור או שיווק של המוצרים הנושאים את סימן המסחר, למעט חמשת המוצרים האמורים. ביום 7.12.2010 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה זו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ברובה, ונתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת להמשיך ולהפיץ את כל המוצרים המשווקים תחת סימן המסחר. זאת, למעט חמשת המוצרים וכן למעט מוצרים המשווקים על ידי המבקשת תחת הסימן Cilica+D (לעניין זה תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור מטעם המשיבה (רע"א 636/11)). כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת לאסוף את כל המוצרים המפרים, בין אם נמצאים בחזקתה ובין אם נמצאים אצל משווקים, סוחרים או מפיצים אחרים, בתוך 14 ימים. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, היא הבקשה שלפניי. ביום 12.12.2010 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה ביום 26.12.2010. המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, וזו נדחתה ביום 2.1.2011. לפיכך, בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע. כן הגישה היא בקשה להוספת ראייה לבקשת רשות הערעור.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בפתח הדברים יש לציין, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שנחקרו בפניו המצהירים מטעם בעלות הדין. חקירה זו משתרעת על פני למעלה ממאה עמודי פרוטוקול. כמו כן, צירפו בעלות הדין לבקשותיהן השונות, הן בערכאה הדיונית והן בבקשת רשות הערעור, עשרות רבות של מסמכים ונספחים. מכאן, שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על תשתית עובדתית משמעותית. בית המשפט המחוזי השתית את החלטתו על מספר נימוקים עיקריים. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשת לא הציגה כל אסמכתה לכך שניתנה לה זכות לייצור ולשווק מוצרים תחת סימן המסחר. זאת, כמובן, מעבר לחמשת המוצרים אשר לגביהם נקבע כי ניתנה לה זכות לשימוש בלעדי. שנית, נסמך בית המשפט המחוזי על חקירתו של אחד המצהירים מטעם המבקשת, אשר כיהן בתקופה מסוימת כמנהל הייצוא של המשיבה. אותו מצהיר הוא שחתום על מסמכים רבים מכוחם טענה המבקשת כי הוענקו לה זכויות בסימן המסחר. במהלך חקירתו, חזר בו אותו מצהיר מהגרסה שהציג בתצהירו, וטען כי למשיבה לא הייתה כל כוונה להעניק למבקשת זכות רחבת היקף לשימוש בסימן המסחר בישראל. טענה זו נתמכה גם על ידי מי שמשמש כנציג המוסמך מטעם המשיבה כיום. משכך, מצא בית המשפט המחוזי כי חרף העובדה שסימן המסחר רשום כיום על שמה של המבקשת, הרי שהמשיבה לא הקנתה לה כל זכות לרישום הסימן.

5.

לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי, המבוססות כאמור גם על התרשמותו הבלתי-אמצעית מהמצהירים מטעם בעלות הדין. במצב דברים זה, הרי שהמשיבה ביססה זכות לכאורה לקבלת הסעד הזמני המבוקש. לטענת המבקשת, חיובה לאסוף את כל המוצרים המשווקים על ידה תחת סימן המסחר תגרום לה נזקים בלתי-הפיכים, לרבות חיסול עסקיה ופיטורי עובדים. ואולם, מתשובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע עולה, כי המבקשת משווקת בישראל מוצרים של חברות אחרות, אשר אינם נושאים את סימן המסחר. בנוסף, על פי החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי, רשאית המבקשת להמשיך ולעשות שימוש במוצרים תחת השם Elderblut , בו היא עושה שימוש כיום. משכך, סבור אני כי אין בשיקולי מאזן הנוחות כדי להטות את הכף לטובת התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. נוכח התוצאה אליה הגעתי אינני מוצא לנכון להידרש לטענות הצדדים בדבר הפרת הצו הזמני שניתן או קיומו.

6.

עוד יש להתייחס לבקשה להוספת ראייה שהוגשה על ידי המבקשת. מדובר בתמליל של הקלטת פגישה שנערכה בין הצדדים ביום 1.9.2009. לטענת המבקשת, תמליל השיחה תומך בטענותיה באשר לזכויות שהוקנו לה בסימן המסחר. המבקשת ביקשה לצרף את התמליל כראייה בבקשה שהגישה לביטול החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע. בית המשפט דחה את הבקשה. כידוע, כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית המתירה צירופן של ראיות נוספות, לא רשאי בעל דין להסתמך על ראיות אלו במסגרת טיעוניו (ראו, רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ ,

פיסקה 6

(טרם פורסם, 12.1.2010)). ואולם, המבקשת צירפה את הראיה האמורה כנספח לבקשת רשות הערעור ואף הסתמכה על האמור בתמליל במסגרת טענותיה בבקשת רשות הערעור. זאת, כאמור, לא הייתה רשאית לעשות. התנהלות דיונית זו מחייבת התעלמות מהטענות הנסמכות על הראיה הנוספת. בנוסף, יש בה כדי להשפיע על פסיקת ההוצאות לחובת המבקשת, כפי שיפורט מיד.

7.

סיכומם של דברים הוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית מבלי שנתבקשה לה תשובה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. נוכח העובדה כי המשיבה הגישה תשובה לבקשה לעיכוב ביצוע, ובהתחשב בהתנהלותה הדיונית של המבקשת, תישא המבקשת בשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. בנוסף, בהמשך להחלטתי מיום 1.2.2011, ונוכח היקפם הבלתי-סביר של הבקשה לעיכוב ביצוע והתשובה לה, יחויבו המבקשת והמשיבה לשאת, כל אחת, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח.