בע"מ 5842/11 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' שטמר, י' שינמן ו- ו' פלאוט ), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופט צ' ויצמן ) . בגדר החלטה אחרונה זו נדחתה תביעת המבקש לביטול פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.8.2008 (כב' השופט ד' גדול ) מחמת מרמה. בד בבד עם בקשה זו, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליך כינוס נכסים.

1.

המבקש והמשיב הם אחים שביניהם נתגלע סכסוך בשאלת הבעלות על חלקת מקרקעין בנתניה (להלן: המגרש ). המגרש נרכש בשנת 1974, כך שבחוזה הרכישה הופיע אך ורק שמו של המבקש, ואף בלשכת רישום המקרקעין נרשם המגרש על שמו בלבד. תחילה, בנה המבקש על חלקו האחד של המגרש בית מגורים, שבו הוא מתגורר, ועם חלוף השנים בנה על חלקו האחר של המגרש בית נוסף, שבנייתו טרם הסתיימה. בשנת 2002 עתר המשיב להכיר בבעלותו על מחצית המגרש, כמו גם בזכותו לקבל דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשה המבקש בנכס לאורך השנים, מן הנימוק שכוונת הצדדים בעת רכישתו היתה שמחצית המגרש תוחזק עבורו בנאמנות על-ידי המבקש.

2.

עניינם של הצדדים נידון בהליכים מרובים, ונעמוד על השתלשלות זו אך בקצרה: בפסק דינו מיום 27.12.2005 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כבוד השופט ד' גדול ) את תביעת המשיב (תמ"ש 9500/03); בית המשפט המחוזי תל אביב (כב' השופטת י' שטופמן ) קיבל את ערעורו של המבקש בפסק-דינו מיום 21.5.2007, והדיון הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה (ע"מ 1034/06); בפסק דינו מיום 7.10.2007, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב בשנית; בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה ), בהסכמת הצדדים, ביטל את פסק הדין השני והשיב את הדיון פעם נוספת לבית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 5774-11-07). בפסק דינו השלישי והאחרון מיום 14.8.2008 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ד' גדול ) כי בין הצדדים נקשר בעל-פה הסכם נאמנות, שלפיו מחזיק המבקש בנאמנות בחלקו של המשיב במגרש. חרף קביעתו שהסכם הנאמנות נועד לאפשר למשיב להעלים מעיני רשויות המס את רכישת חלקו במגרש, פסק בית המשפט כי אין בכך כדי לשלול את זכותו של המשיב לתבוע את הכספים המגיעים לו. בית המשפט לענייני משפחה הורה על מכירת הבית שבנייתו טרם הסתיימה ומינה לצורך זאת את בא-כוח המשיב כונס נכסים. עוד קבע כי מהתמורה שתתקבל ישולם למבקש שווי הבניה בניכוי דמי שימוש ראויים, ואילו היתרה תועבר למשיב. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב, א' דודקביץ ) דחה את ערעורו השלישי של המבקש בפסק דינו מיום 5.3.2009 (עמ"ש 7727-10-08) ובקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה אף היא (החלטת השופט י' דנציגר בבע"מ 3156/0 9, מיום 7.4.2009)).

3.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.8.2008 הפך אפוא חלוט, אולם בתאריך 7.9.2009 הגיש המבקש תובענה לביטולו מחמת תרמית ושימוש לרעה בהליכי משפט, טענות המוכחות לשיטתו על-ידי ראיות חדשות שבידו. המשיב, מנגד, הגיש בקשה לדחייה על הסף בה טען כי התביעה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין, ועל כן יש לדחותה על הסף. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט צ' ויצמן ), שקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, בחן את הראיות אותן ביקש המבקש להציג בגדר התובענה, וקבע כי אינן עומדות בתנאים אשר נקבעו בפסיקה לביטול פסק דין חלוט. כך למשל, באשר לטענת המבקש כי המשיב מתחזה למשותק בכסא גלגלים, ציין בית המשפט כי טענה זו כבר עמדה בפני בית המשפט לענייני משפחה בהליך הקודם, וממילא לא היה במצבו הרפואי של המשיב כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין; באשר לטענת המבקש כי תמלילי שיחה שבידו מוכיחים כי המשיב לא שילם בגין המגרש, קבע בית המשפט כי אין בהם כל אמירה מפורשת של המשיב כנטען, אלא מדובר "בתמלילים אשר כל רצונו של המקליט הינו, לגרור את הצד המוקלט, הנתבע [המשיב - ע.פ] להיכשל בלשונו" (עמ' 8 להחלטה); באשר לתמליל שיחה של אחת העדות מטעם המשיב, שממנו ניתן ללמוד על קשר שהיה בינה לבין עד אחר מטעמו ועל קשריהם עם המשיב, קבע בית המשפט כי אף טענה זו היתה בפני בית המשפט לענייני משפחה בהליך הקודם, והפרשנות שניתנה להם לא מוטטה את גרסת המשיב, אלא העידה על התנהלות שלילית של המבקש; לבסוף, באשר לתצהירים של בני המבקש שלפיהם, לכאורה, הודה המשיב כי לא מגיע דבר, נקבע כי מדובר בעדות שמועה ובראיה נגועה, שאין בה כדי להוות בסיס לביטול פסק הדין. לפיכך, נדחתה תביעת המבקש על הסף. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' שטמר, י' שינמן

ו- ו' פלאוט ) דחה את הערעור, בקובעו שהמבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע "הראיות החדשות" לא נמצאו והוצגו בפני הערכאות השונות שדנו בתיק קודם לכן. בנוגע לטענת המבקש שלפיה לא היה רשאי בית המשפט לדחות את תביעתו על הסף, בטרם הוגש כתב הגנה, נקבע כי בית המשפט מוסמך, מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדחות תובענה על הסף אף מיוזמתו ובמקרה דנן צדק שעשה כן.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

באי-כוחו של המבקש מעלים טענות רבות, וחוזרים עליהן כך שבקשתם משתרעת על פני עשרות עמודים ומספר לא מבוטל של כרכי מוצגים. בין היתר, נטען כי המקרה דנן מעלה שאלות משפטיות המצריכות עיון, ובהן: האם ניתן להחיל את דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית כאשר לא שולמה תמורה; האם ניתן להקנות זכויות במקרקעין על בסיס קביעת מהימנות עדים בלבד; האם ניתן לדחות על הסף תביעה לביטול פסק דין מבלי שהוגש כתב הגנה המפרט את גרסתו העובדתית של המשיב ועוד. לטענת המבקש, מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם נאמנות, ויש בראיות החדשות שבידיו כדי להוכיח שהמשיב לא שילם כל תמורה בעד חלקו הנטען במגרש. עוד טוען הוא כי יש לבטל את פסק הדין של הערכאה הדיונית, שכן הראיות החדשות עומדות בסתירה חזיתית לעדויות של המשיב ועדיו, ומקימות ספק אמיתי בדבר מהימנותם של אלה, עד כדי חשש לקיומה של תרמית מצידו של המשיב. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הכינוס שעליהם הורה בית המשפט לענייני משפחה, שכן לטענתו אם לא תעוכב מכירת הנכס ייגרם לו נזק בלתי הפיך.

6.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה, ורק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטעם לכך הוא שתכליתו העיקרית של הדיון בערכאה שלישית היא "ללבן ולבחון שאלה משפטית שטרם הוכרעה על-ידי בית משפט זה ולקבוע בה הלכה שתנחה את הערכאות הדיוניות" (רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)). לאחר שבחנתי את הבקשה ואת הטענות הרבות הפרושות בה, לא מצאתי כי עולה ממנה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור כאמור. בחינתן של ראיות חדשות תחומות לנסיבות המקרה הקונקרטי, וממילא שאלת התנאים להכרה בראיות חדשות כעילה ביטול פסק דין חלוט נידונה בפסיקה והוכרעה (ראו, למשל: ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (לא פורסם, 25.2.2010); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 366 (2003)). אין בנידון דידן אלא יישום של הלכות אלו, והרי יישומם של כללים שנקבעו בהלכה הפסוקה על נסיבותיו הפרטניות של מקרה אינו מצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006); רע"א 2754/11 עיריית נהריה נ' בניה במושבים בע"מ (לא פורסם, 28.7.2011).

7.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות אלו, אין אנו נדרשים לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, ועל אף אורכה המופלג של הבקשה, החלטתי – לפנים משורת הדין – לא לעשות צו להוצאות (לעניין האפשרות לחייב בעל דין בהוצאות לטובת אוצר המדינה על רקע הגשת כתבי טענות בהיקף החורג באופן קיצוני מהמקובל, ראו רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' ANTON HUBNER CMBH & CO. KG (לא פורסם, 27.3.2011)).