רע"א 6546-23 רע"א 6546-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן), מיום 1.8.2023, ברע"א 849-08-23. בהחלטה נושא בקשה זו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על שתי החלטות שקיבל בית משפט השלום בחיפה (הרשמת הבכירה ד' ביאלר), בתאד"מ 37522-07-22: החלטה מיום 23.7.2023 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט; והחלטה מיום 26.7.2023 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ההליכים שמתנהלים בעניינו בלשכת ההוצאה לפועל חיפה.

כמו כן, מספר ימים לאחר הגשת הבקשה למתן רשות ערעור הגיש המבקש בקשה שהוכתרה על ידו כ-"בקשה דחופה למתן צו עשה", המורה למשיבים להימנע מלבצע פעולות בתיק ההוצאה לפועל המתנהל בעניינו.

רקע הדברים

1.ככל שניתן להבין מבקשתו של המבקש, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, ברקע הדברים עומד הליך גירושין בין המבקש לבין המשיבה 2 (להלן: המשיבה), במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקש ייקח חלק במימון החוגים והמסגרות של ילדיהם המשותפים. לאחר שהמבקש דחה את פניית המשיבה בהקשר התחייבותו הנ"ל, פתחה המשיבה נגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל. לאחר שטענות המבקש בלשכת ההוצאה לפועל נדחו, הגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המשיבה ונגד לשכת ההוצאה לפועל חיפה, בה עתר לפיצויים בסך 50,000 ש"ח "בשל נקיטת הליכי הוצל"פ שלא כדין ופתיחת תיק בניגוד לחוק".

2.בד בבד עם הגשת התביעה לבית משפט השלום, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרת בית משפט העומדת על סך של כ-500 ש"ח. בבקשתו ציין המבקש כי הוא מצוי במצוקה כלכלית נוכח הכנסתו הנמוכה והעובדה כי הוא חייב לנושים שונים חובות בהיקף של 200,000 ש"ח. המבקש הוסיף כי פנה לחברים ולקרובי משפחה בכדי להשיג את כספי האגרה, אך ללא הועיל. לבקשתו צירף המבקש תצהיר בו פירט כי הכנסתו עומדת על שכר חודשי של ממוצע הנע בין 6,000 ש"ח ל-7,000 ש"ח, מתוכם נדרש המבקש לשלם מדי חודש בחודשו סך של כ-4,500 ש"ח לצורך פירעון חובותיו לנושיו, וסך של 2,400 ש"ח כמזונות לילדיו.

3.ביום 23.7.2023 דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ד' ביאלר) את בקשת המבקש לפטור מאגרה. את החלטתו נימק בית משפט השלום בכך שהתצהיר שצורף לבקשת המבקש לא היה ערוך כדין; בכך שמהמסמכים שצורפו לתצהיר המבקש עולה כי משכורתו גבוהה מהנטען על ידו; ובכך שהמסמכים שצורפו לתצהיר המבקש אינם תומכים במובהק בטענתו בעניין חובותיו הנטענים לנושים ואופן פירעונם.

4.ביני לביני, ביום 20.7.2023 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה שהוכתרה על ידו כ-"בקשה ודחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מספר 529458/07/17", בגדרה עתר המבקש לכך שבית משפט השלום יורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים בעניינו. ביום 23.7.2023 הורה בית משפט השלום למבקש להמציא את בקשתו הנ"ל למשיבים. אגב הוראה זו ציין בית משפט השלום כי: "...לא ברורה סמכותו של בית המשפט ליתן הוראות בתיק ההוצ"לפ שאינו חלק מתיק זה ואינו נדון בפני בית המשפט...". חלף מילוי אחר הוראת בית המשפט, הגיש המבקש בקשה נוספת בה עתר לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים בעניינו. עקב זאת, ביום 26.7.2023 דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ד' ביאלר) את בקשת המבקש, בקבעו כי: "תיק ההוצאה לפועל אינו חלק מתיק זה ועל כן הבקשה נדחית".

5.על החלטות בית משפט השלום מיום 23.7.2023 ומיום 26.7.2023 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 1.8.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' נאמן) את בקשתו. אשר לבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה כל שגגה בקביעת בית משפט השלום כי אין בידו סמכות להורות על עיכוב הליכים שניתנו על ידי ערכאה שיפוטית אחרת בתיק נפרד. לעניין הבקשה לפטור מאגרה, בית המשפט המחוזי תמך במסקנותיו של בית משפט השלום כי המסמכים שצורפו לתצהיר המבקש לוקים בחסר ואינם תומכים בטענתו כי הוא חסר מסוגלות כלכלית לשאת בתשלום האגרה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי: "מהעולה מכתב התביעה, ספק בעיניי אם התובע מהלך במסלול הנכון של הגשת 'כתב תביעה'", ודומה שבכך התייחס בית המשפט המחוזי לאי-עמידתו של המבקש בתנאי לקבלת בקשה לפטור מאגרה שעניינו בכך שההליך שלגביו הוגשה הבקשה "מגלה עילה" (ראו: תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות)).

6.למען שלמות התמונה יצוין כי על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש מספר בקשות לעיון חוזר, אשר נדחו בהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 6.8.2023, 8.8.2023 ו-15.8.2023 (לגבי החלטה אחרונה זו יצוין כי זו ניתנה על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ר' שפירא, אשר הבהיר כי ממילא אין בידו סמכות לערוך עיון חוזר בהחלטה שניתנה על ידי מותב אחר).

עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי ביום 15.8.2023 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה שהוכתרה על ידו כ-"בקשה בהולה ודחופה", בה שב על טענתו כי אין בידו לשלם את אגרת בית המשפט. ביום 4.9.2023 נתן בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ד' ביאלר) החלטה מפורטת ומנומקת בבקשתו האחרונה של המבקש, בה עמד בית המשפט בהרחבה על הנימוקים אשר הובילו למסקנתו כי לא הוכחה היעדר מסוגלות כלכלית של המבקש לעמוד בתשלום אגרת בית המשפט. עוד הוסיף בית משפט השלום כי קיים ספק בעיניו עם ההליך שבגינו הוגשה הבקשה לפטור מגרה "מגלה עילה" כנדרש לפי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, תוך שציין דברים אלו:

"אומר בזהירות הנדרשת בשים לב לשלב בו מצוי ההליך כי גם בעניין זה מעלה תביעת התובע ספקות. תביעת התובע הוגשה כנגד המשיבות 1 ו-2 בגין פתיחת תיק הוצאה לפעול שלא כדין והחלטות שגויות שניתנו על ידי רשמת ההוצאה לפועל. [...] הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד המבקש שלא כדין בצירוף החלטות רשמת ההוצאה לפועל מהווים את הרקע להגשתה של התביעה דנן נגד המשיבות 2-1, בגין נזקים שנגרמו למבקש, כך לטענתו. עם זאת, עיינתי בכתב התביעה ונראה על פניו כי לסכום הנתבע מהמשיבות 1 ו-2 אין כל ביסוס אם כי הדברים נאמרים במלוא הזהירות ומבלי לקבוע מסמרות בעניין".

הבקשות שבפניי

7.על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה מיקד המבקש את טענותיו בדחיית בקשתו לפטור מאגרה. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה באמצו את מסקנת בית משפט השלום, לפיה המסמכים שצורפו לתצהיר המבקש אינם תומכים בטענתו. בהקשר זה טוען המבקש כי הקביעה לפיה משכורתו גבוהה מהנטען על ידו מקורה בכך שבית משפט השלום התייחס לשכר המבקש במונחי ברוטו, בעוד שהמבקש התייחס למשכורתו במונחי נטו. המבקש הוסיף כי לשיטתו, המסמכים שצורפו לתצהירו תומכים בגרסתו בדבר פירעון ההלוואות לנושיו, ובתוך כך בטענתו לחוסר מסוגלות כלכלית לשאת בתשלום אגרת בית המשפט.

8.ביום 18.9.2023, מספר ימים לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנן, הגיש המבקש בקשה שהוכתרה על ידו כ-"בקשה דחופה למתן צו עשה". במסגרת בקשה זו עותר המבקש כי אוציא צו מניעה שיאסור על המשיבה להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשות להגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל המתנהל בענייננו, וכן צו מניעה שיאסור על לשכת ההוצאה לפועל חיפה לקבל בקשות מסוג זה, ככל שתוגשנה על ידי המשיבה.

דיון והכרעה

9.לאחר שקראתי את הבקשות שבפניי, ועיינתי במסמכים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

10.כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" ניתנת במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין חמור (ראו: רע"א 4980/22 ליאור נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (22.9.2022)). במקרה דנן, ההחלטה כלפיה מכוונת בקשת רשות הערעור שבפניי היא החלטת רשם בית המשפט בענייני אגרות. החלטה מעין זו היא עניין דיוני מובהק בו נתון לרשם שיקול דעת רחב בבחינת התקיימות התנאים למתן פטור מאגרה. לפיכך, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות רשם בבקשות למתן פטור מאגרת בית משפט, ומקל וחומר שבמסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" ההתערבות תהא שמורה אף היא למקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 249/23 הורביץ נ' שינדלר, פסקה 11 והאסמכתאות שם (27.4.2023)). סבורני כי המקרה דנן אינו מנוי על המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור.

11.בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה, נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: כי אין בידו לשלם את האגרה, וכי ההליך שהגיש "מגלה עילה" (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות).

בענייננו, הן החלטת בית משפט השלום והן החלטת בית המשפט המחוזי התבססו, בעיקרו של דבר, על אי-התקיימות התנאי למתן פטור מאגרה שעניינו היעדר מסוגלות כלכלית. לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשת המבקש, שהינם אותם המסמכים שצורפו לתצהיר המבקש בפני בית משפט השלום, מצאתי כי אין בהחלטות הערכאות קמא משום עיוות דין, וודאי שאין בהם כדאי לעורר שאלה החורגת מעניינים של הצדדים.

כמו כן, אציין כי הערת בית המשפט המחוזי לפיה: "מהעולה מכתב התביעה, ספק בעיניי אם התובע מהלך במסלול הנכון של הגשת 'כתב תביעה'", הינה הערה שיש בה טעם, כפי שעולה גם מדבריי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 4.9.2023 הנזכרת לעיל. למעשה, לא מן הנמנע כי בדנן ניתן היה לדחות את בקשת המבקש לפטור מאגרה על יסוד אי-התקיימות התנאי שלפיו ההליך שבהתייחס אליו מבוקש הפטור מתשלום האגרה "מגלה עילה", ואף בטעם זה יש כדי להצדיק את דחיית בקשת רשות הערעור דנן.

12.הנה כי כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה נדחית ממילא גם הבקשה למתן צו זמני. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.