רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול השקעות בע"מ נ. אלינור בן יעקב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת תביעת המשיבים 2-1 על הסף או לעיכוב ההליכים נגדם עקב קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית המעוגנת בהסכם שבין הצדדים.

רקע

1.

המשיב 2 והמשיבה 1 (להלן: ארקדי ו אלינור , וביחד: המשיבים ) הם אב ובתו המנהלים חשבונות בנק אצל המשיב הפורמאלי 3, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק ). המבקשת 4 היא שותפות זרה אשר התאגדה באיי הבתולה שבאוקיינוס האטלנטי (להלן: הקרן ). המבקשת 1 (להלן: סאמיט ) היא שותפה בקרן, ואילו המבקשים 3-2 הם מקימיה ומנהליה.

המשיבים הגישו תביעה לבית משפט קמא, ובה טענו כי שוכנעו להשקיע כספים בקרן על ידי יועצת השקעות מטעם הבנק, ומאוחר יותר גם במסגרת כנס שאירגן הבנק בו נכחו המבקשים 3-2. מאמצי השכנוע נשאו פרי, וביום 15.6.2006 חתמה אלינור על מסמך באנגלית הכולל למעלה מעשרים עמודים (כולל נספחי הבקשה) ומהווה בקשת הצטרפות לקרן (להלן: בקשת ההצטרפות ). ביום 27.8.2006 חתם ארקדי על טופס הסכמה של עמוד אחד בעברית להפקדת כספים לקרן (להלן: טופס ההסכמה ). יצויין כי על פי כתב התביעה, באותה עת היתה אלינור מיופת כוח בחשבון הבנק שהתנהל על שם ארקדי ועדיין לא שותפה בו. כעבור מספר ימים השקיעו המשיבים בקרן 2,200,000 ₪, ובחודש ינואר 2008 השקיעו סכום נוסף בסך 500,000 ₪. בחודש אפריל 2008 השקיעה אלינור מיליון ₪ נוספים (שנתקבלו כהלוואה מהבנק אשר ניתנה לאלינור ולבעלה אלכנסדר), כך שבסך הכל השקיעו המשיבים 3,700,000 ₪.

בחודש מאי 2009 הודיע המבקש 3 לאלינור כי מנהלי הקרן החליטו לפרק את הקרן עקב ביצועיה הכושלים, וכי יתרת ההשקעה תושב לשותפים. ואמנם, בחודש יולי 2009 הועבר לחשבונה של אלינור סך של 475,656 ₪, המהווה פדיון סופי של השקעתה בקרן.

2.

על רקע זה הגישו המשיבים את תביעתם לבית משפט קמא, המבוססת, בין היתר, על טענות של הטעיה, חוסר תום לב, הפרת חובות חקוקות, הפרת חובת נאמנות, עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות, המיוחסות הן לבנק והן למבקשים.

המבקשים, מנגד, הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, נוכח קיומה של תניית שיפוט זר המעוגנת בסעיף 12 לבקשת ההצטרפות, המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט המוסמך באיי הבתולה.

החלטתו של בית משפט קמא

3.

בית המשפט המחוזי פתח הכרעתו בקביעה לפיה התובענה תתברר בכל מקרה בפניו, מאחר שהבנק הוא נתבע שלגביו לא מתעוררת טענה לקיומה של תניית שיפוט זר. בנסיבות אלה, כך נקבע, היעתרות לבקשת המבקשים למחיקת התביעה על הסף תביא לפיצול הדיון ותגרום למשיבים לטורח מיותר.

עוד נקבע, כי התנייה המדוברת אינה מעוגנת בטופס ההסכמה, אלא אך ורק בבקשת ההצטרפות, עליה לא חתם ארקדי. משכך, אף אם נניח כי תניית השיפוט הזר מחייבת את אלינור, הרי משעה שהתביעה מוגשת גם בשמו של ארקדי, יש לבית המשפט סמכות לדון בתביעה. בית המשפט ציין כי טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי אמנם מאזכר את בקשת ההתקשרות, אך טופס ההסכמה עצמו נעדר כל אזכור לתניית השיפוט הזר, כך שלא ניתן לייחס לארקדי הסכמה ברורה לשלילת זכות ההתדיינות בבית המשפט המוסמך. כן נדחתה טענת המבקשים כי יש לראות את ארקדי כמי שהסמיך את אלינור להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם, לרבות תנאי שיפוט הזר, זאת בפרט בהתחשב בשלב מוקדם זה של הדיון. באשר לתביעת אלינור, בית המשפט הוסיף כי אין לשלול בשלב זה את טענותיה כי במעמד החתימה לא ניתן לה כל הסבר או פירוט על תוכן בקשת ההצטרפות, או כי התנהלות המבקשים עולה כדי הטעיה וחוסר תום לב.

מכאן הבקשה שלפניי.

עיקר טענות הצדדים

4.

בתמצית, המבקשים טוענים כי פיצול הדיון בין הנתבעים או בין התובעים השונים אינו מהווה נסיבה המצדיקה אי כיבוד של תניית שיפוט זר ייחודית, וכי יש לכבד תניית שיפוט זר ייחודית גם כאשר היא מופיעה על דרך ההפניה, ועל כן שגה בית משפט קמא בקבעו כי תניית השיפוט אינה חלה על ארקדי.

לחלופין, ככל שתידחנה טענותיהם דלעיל, המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי אין לראות בארקדי כמי שהסמיך את אלינור להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם. לטענתם, ארקדי הודה בכתב התביעה כי חתם על המסמכים לבקשת אלינור ועל בסיס האמון שנתן בה, ואף עולה בבירור כי פעולותיה של אלינור נעשו גם בשם ארקדי, כך שיש לראות ביחסי ארקדי-אלינור יחסי שליחות.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי טענת אלינור להטעייה ואי גילוי במעמד החתימה על בקשת ההצטרפות, מצדיקה אי כבוד תניית השיפוט. לגישתם, קביעה זו פירושה שכל צד להסכם יוכל להשתחרר מתניית שיפוט הכלולה בו באמצעות העלאת טענה כי דבר קיומה של התנייה לא הוסבר לו.

5.

מנגד, המשיבים תומכים יתדותיהם בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיבים מוסיפים כי קבלת הבקשה תפגע בזכות גישתם לערכאות, שכן ספק אם יוכלו לנהל את ההליך באיי הבתולה הבריטיים; כי שיקולי יעילות הדיון, בהם מניעת התדיינות כפולה וחשש מקביעות סותרות – תומכים במסקנה כי יש לקיים את הדיון בישראל; וכי הלכה היא כי סילוק תביעה על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים.

עוד טוענים הם כי תביעתם כוללת עילות נזיקיות, לגביהן מבחני ברירת הדין מוליכים לישראל, באשר הקשר בין מקום ביצוע העוולה לבין הנזק אינו מקרי, אלא הדוק. זאת, בהיות הצדדים כולם (למעט הקרן) ישראלים, מקום ההתקשרות הוא בישראל, הכספים הופקדו בישראל וההפרות בוצעו בישראל. המשיבים טוענים כי הטענות הנזיקיות שלהם אינן קשורות לחוזה, אלא מהוות טענות עצמאיות החיצוניות לחוזה.

המשיבים מוסיפים כי בקשת ההצטרפות עליה חתמה אלינור היא בינה לבין הקרן בלבד, כך שלכל היותר תניית השיפוט חלה לגבי הקרן, ולא לגבי יתר המבקשים. עוד נטען כי תניית השיפוט היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד. למיצער, על התובענה להתברר בפני בית משפט קמא ככל שהיא נוגעת ליחסים שבין המבקשים לבין

ארקדי, שחתם אך על מסמכים המפנים להסכם הכולל את תניית השיפוט, ואין לראות בו כמי שהסכים לתניית השיפוט.

6.

טרם אפנה לדון בטענות הצדדים, אציין כי בתשובתו של הבנק לבקשת רשות הערעור, נאמר כי הוא מותיר את ההכרעה לבית המשפט. אזכיר בהקשר זה כי בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי התביעה נגד הבנק עתידה ממילא להתברר בישראל, שכן לגביו לא הועלתה כל טענה לקיומה של תניית שיפוט זר.

הדיון שלפנינו תָחום אפוא לשאלת תוקפה של תניית השיפוט הזר ביחסים שבין ארקדי ואלינור לבין המבקשים בלבד.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא, בבקשה על נספחיה ובתשובת המשיבים, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על - פי הרשות שניתנה, ולדחות את הערעור. להלן פירוט הדברים.

8.

מושכלת יסוד היא כי עצם קיומה של תניית שיפוט זר אינה מפקיעה את סמכותו של בית המשפט המקומי. עם זאת, אף שנתון הדבר לשיקול דעתו, הלכה מקובלת היא כי בית המשפט יטה לכבד הסכמים שבין הצדדים (ראו, למשל, רע"א 102/88 מעדני אווז הכסף בע"מ נ'

CENT OR S.A.R.L . , פ''ד מב(3) 201 (1988) ; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

46 (מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן: גורן ); מיכאיל קרייני

השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 36-35 (2002)). בהינתן תניית שיפוט זר, השאלה אפוא איננה האם מוסמך בית המשפט לדון בתביעה, אלא האם רשאי בעל דין להשתחרר מהוראות ההסכם בו נקשר.

9.

למען הבהירות, נביא כלשונו את סעיף 12 לבקשת ההצטרפות, הוא הסעיף בו נכללה תניית השיפוט הזר (ההדגשה הוספה – י.ע.):

12.Governing Law; Forum Selection

"This Subscription Agreement shall be governed by and enforced in accordance with the laws of the British Virgin Islands without application of conflicts of laws principles. The undersigned irrevocably consents to the exclusive jurisdiction and venue of the courts of the British Virgin Islands in all matters arising out of or relating to this Subscription Agreement and it further irrevocably consents to service of process by certified or registered mail, return receipt requested, at its address set forth herein."

הנה כי כן, סעיף זה כולל תניית שיפוט ייחודית (exclusive jurisdiction) , החלה לגבי כל הנושאים העולים מהסכם ההצטרפות או הקשורים אליו ( all matters arising out or relating to ) (על דרכי פרשנותה של תניית שיפוט זר, אם ייחודית היא אם מקבילה, ראו: ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ , פ"ד לד(1) 260 (1979); ע"א 65/ 88

אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה. , פ''ד מד(3) 600, 612-611 (1990) (להלן: עניין אדרת שומרון )). לאור עיגונה של תניית השיפוט בהסכם ההצטרפות עליו חתמה אלינור, הרי שבמישור היחסים החוזיים בין אלינור לבין המבקשים, אצא מנקודת הנחה כי תניית השיפוט שרירה וקיימת (ומבלי שאדרש לטענת חוזה אחיד, ולהערת בית משפט קמא כי התנהלות המבקשים עשויה לעלות כדי הטעיה או חוסר תום לב). השאלה המונחת לפתחנו היא האם ישנן נסיבות אחרות – חיצוניות לדל"ת אמותיה של מערכת היחסים החוזית בין אלינור לבין המבקשים – המצדיקות את אי כיבוד התנייה.

10.

כפי שצוין, בית משפט קמא תמך החלטתו בשתי הנמקות עיקריות, המבוססות שתיהן על הרציונאל של מניעת פיצול הדיון: האחת – התובענה נגד הבנק תתברר ממילא בבית משפט קמא, כך שקבלת בקשת המבקשים תוביל לפיצול הדיון בין הנתבעים , ותגרום למשיבים לטורח מיותר; והשניה – כי תניית השיפוט לא חלה על ארקדי, מאחר שחתם רק על טופס ההסכמה הנעדר אזכור לתניית השיפוט, כך שהיעתרות לבקשת המבקשות תוביל לפיצול הדיון בין התובעים .

האמנם יש בהנמקות האמורות כדי להוביל למסקנה בדבר אי כי כיבוד תניית השיפוט הזר? נבחן הנמקות אלה כסדרן.

צירוף הבנק כנתבע

11.

ככלל, פיצול הליכים כשלעצמו אינו מצדיק התעלמות מתניית שיפוט ייחודית ( ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd.

, פ''ד נח(2) 465 , 478 והאסמכתאות שם (2004) (להלן: עניין ראדא )). כלל זה מתחזק בנסיבות בהן תובע ונתבע כבולים בתניית שיפוט זר, והתובע מצרף לכתב תביעתו נתבע

נוסף אשר לגביו אין תניית שיפוט. במצב דברים זה, אין בצירוף הנתבע כדי להביא לאי כיבוד תניית השיפוט בין התובע לבין הנתבע הראשון, שאם לא כן, היה הדבר משמש תמריץ לתובעים לצרף לתביעתם נתבעים נוספים באופן מלאכותי, ונמצא עקרון כיבוד תניית השיפוט נעשה פלסתר (ראו: ע"א 588/68 ויזרה חברה ישראלית לרכב בע"מ (בפירוק) נ' פולקסוואגנוורק א.ג. , פד כג(1) 581, 583 (1969) (להלן: עניין ויזרה ), שם מצטט השופט (כתוארו אז) לנדוי את דברי השופט מני בע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' Koninklijke Nederlandsche Stoomboot – Maatschappij N.V. , פ"ד יט 303, 306 (1965); ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' Continent Israel Schiffahrts g.m.b.h. - C.I.S. , פ''ד מ(2) 673, 686 (1986) (להלן: עניין

C.I.S. )).

ודוק: אין פירוש הדבר כי בבוא בית המשפט להכריע האם לדון בתביעה חרף קיומה של תניית שיפוט, לא תיתכנה נסיבות בהן צירופו של נתבע עשוי להוות שיקול ענייני, כאשר ברור כי מדובר בצירוף שאינו תכסיסני (השוו לתניית בוררות: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א 349 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן: אוטולנגי ); על הדמיון בין תניית בוררות לתניית שיפוט זר, ראו פסק דינו של השופט דנציגר ברע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל , סעיפים 28-27 והאסמכתאות שם (18.1.2011)) . ואולם, הנטל על התובע להצביע על קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות אי כיבוד של תניית השיפוט, ועצם קיומו של נתבע נוסף, אין בו בהכרח כדי להביא לעמידה בנטל זה. אף ההכבדה הנובעת מעצם הפיצול, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק אי כיבוד של תניית השיפוט (ראו, בין היתר: ר"ע 30/82 מולטלוק בע"מ נ' רב בריח בע"מ , פד לו(3) 272 (1982); עניין C.I.S. , שם).

קיצורו של דבר, שהעובדה שתביעת המשיבים נגד הבנק עתידה להתברר בישראל, אין בה כשלעצמה כדי להוות עילה מספקת לאי כיבוד תניית השיפוט, חרף פיצול הדיון והטורח העלול להיגרם למשיבים.

תחולתה של תניית השיפוט ונפקותה במישור היחסים שבין ארקדי למבקשים

12.

האם במישור היחסים החוזיים שבין ארקדי לבין המבקשים, תניית השיפוט היא בת תוקף? ככל שהתשובה על כך חיובית, ממילא אין בצירופו של ארקדי כתובע כדי להעלות או להוריד לעניין תוקף תניית השיפוט בין אלינור לבין המבקשים. ככל שהתשובה על כך שלילית, או-אז עלינו לפנות לשלב הבא, ולבחון האם צירופו של תובע נוסף אשר אינו כבול בתניית השיפוט (ארקדי), משליך על תחולתה של תניית השיפוט במישור היחסים שבין התובע הראשון (אלינור) לבין הנתבעים.

נבחן שאלות אלה כסדרן.

תוקף תניית השיפוט כלפי ארקדי

13.

נפנה תחילה ללשונו של טופס ההסכמה הקצר בעברית עליו חתם ארקדי ביום 27.8.2006 אשר מוען למבקשת 4 (נספח ג' לכתב התביעה) (ההדגשות הוספו – י.ע.):

"הריני לאשר כי קיבלתי לידי עותק של מפרט ההצעה

(להלן: 'המפרט') על פיו מציעה Summit Capital Management L.P. יחידות השתתפות בנדון. לבקשתכם הריני לאשר ולהתחייב כי קבלת עותק המפרט מידיכם כפופה לתנאים ולהתחייבויות הבאים:

1.אני מאשר/ת קבלת עותק המפרט, שמספרו הסידורי הוא כנקוב לעיל.

[...]

3.הניצעים מתחייבים בזה לשמור בסודיות את דבר קבלת המפרט ואת תוכנו. [...]"

טופס נוסף עליו חתם ארקדי הוא הוראה לבנק לחייב את חשבונו (להלן: מסמך ההרשאה ), ובו נאמר כי החיוב בסך 2,200,000 ₪ הוא "בגין השקעה ב - Summit

('השותפות')", וכי "הריני מאשר כי המפרט , וכל מסמך הנלווה להשקעתי בשותפות הובא לידיעתי" (שם) (ההדגשה הוספה

- י.ע.).

לטענת ארקדי, שני מסמכים אלה - טופס ההסכמה והוראה לחיוב חשבונו - נשלחו לו על ידי הבנק באמצעות הפקס, והם המסמכים היחידים עליהם חתם, מבלי שניתן לו כל הסבר מטעם המבקשים או מטעם הבנק למשמעותם, ומבלי שהוזכרה תניית השיפוט. לטענתו, בקשת ההצטרפות מעולם לא הועברה לידיו ומעולם לא חתם עליה (סעיפים 7-2 לתצהירו). המבקשים אינם מתכחשים לכך, אלא שלטענתם, תוקפה של תניית שיפוט אינו נפגם כאשר זו מוזכרת על דרך ההפניה.

14.

כשלב מקדים לדיון בסוגיית תוקפה של תניית שיפוט זר המופיעה על דרך ההפניה, בבחינת אינקורפרציה של התנייה אל החוזה המאוחר,

פניתי לנספחים השונים אשר צורפו לבקשת רשות הערעור, כדי לוודא כי טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי אכן

כלל הפניה לבקשת ההצטרפות (הכוללת את תניית השיפוט הזר), כנטען על ידי המבקשים וכפי שהניח בית משפט קמא.

לאחר שעיינתי ושבתי ועיינתי במסמכים אשר צורפו לבקשה, מצאתי כי טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי לא כלל הפנייה כאמור.

15.

עיון בנוסחו הלאקוני של טופס ההסכמה, מעלה כי ההתייחסות בו היא ל" מפרט ההצעה ", לגביו אישר לכאורה ארקדי בחתימתו כי קיבלוֹ לידיו. בית משפט קמא הסיק מכך כי הדברים מתייחסים ל בקשת ההצטרפות (הכוללת את תניית השיפוט) , ודומה כי בכך התבסס על דברי המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבים לבקשה למחיקה על הסף בבית משפט קמא, אשר קשרו בין "המפרט" לבין "בקשת ההצטרפות" (נספח 6 לבקשה דכאן, סעיף 5 לתשובה). דא עקא, שעיון במסמכים השונים אשר צורפו לכתב התביעה מעלה כי "מפרט ההצעה" ו"בקשת ההצטרפות" לאו חד הם, וכך גם עולה מדברי המבקשים עצמם. אפרט.

16.

"בקשת ההצטרפות" , בה מעוגנת תניית השיפוט בסעיף 12, מכונה "Application, Disclosures and Subscription Agreement" . בקשה זו חתומה על ידי אלינור מצד אחד ועל ידי המבקש 3 כנציג סאמיט החתומה בשם הקרן מצד שני (נספח א' לכתב התביעה).

לו היה מסמך זה המסמך היחיד שהועבר בין הצדדים, ניתן היה לסבור כי "בקשת ההצטרפות" ו"מפרט ההצעה" הם היינו הך. אך לא כך הדבר. בין הצדדים הועברו מסמכים נוספים אשר לא נחתמו (לטענת המשיבים, אלו הועברו להם רק בחודש יוני 2010 – סעיף 27 לכתב התביעה). מסמכים אלה כוללים הסכם שותפות ("Agreement of Limited Partnership") (נספח ב1 לכתב התביעה), וכן מסמך שכותרתו "Confidential Private Placement Memorandum"

(נספח ב2 לכתב התביעה). בגדרו של ה- Memorandum הנ"ל מפורטים פרטי הצעת ההשקעה, מטרות ההשקעה, ניהול סיכונים, הוצאות, גורמי סיכון, שיקולי מס, סיכום של הסכם השותפות ועוד. מסמך זה אינו מאזכר את תניית השיפוט.

הגיונם של דברים כי ה- Memorandum

האמור הוא לא אחר מאשר "מפרט ההצעה" המוזכר בטופס ההסכמה עליו חתם ארקדי. איננו נדרשים להיתלות אך בהגיונם של דברים כדי להסיק מסקנה זו, באשר המבקשים עצמם התייחסו למסמך זה כאל "המפרט". זאת, בסעיף 36 לכתב הגנתם, שם התכחשו לטענת המשיבים כי המסמכים האמורים (נספחים ב1-ב2 לכתב התביעה) הועברו לעיונם רק בשנת 2010, וטענו כי "ההסכם ו מפרט ההקצאה הפרטית" (נספח ב2, 'המפרט') היו מונחים בפני התובעת במועד החתימה על בקשת ההצטרפות".

הנה כי כן, נספח ב2 הוא לא אחר מאשר "מפרט ההצעה" אליו הפנה טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי, כך ש" בקשת ההצטרפות " ו" מפרט ההצעה " הם שני מסמכים שונים. כפי שצוין, טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי כלל הפנייה ל"מפרט ההצעה" בלבד, ואילו תניית השיפוט הזר אינה מעוגנת במפרט ההצעה, אלא בבקשת ההצטרפות. ממילא, אין לומר כי תנייה זו חלה במישור היחסים שבין ארקדי לבין המבקשים.

17.

לא נעלם מעיניי כי במסמך ההרשאה עליו חתם ארקדי, בגדרו הורה לבנק לחייב את חשבונו "בגין השקעה ב- Summit ", נאמר כי "הריני מאשר כי המפרט, וכל מסמך הנלווה להשקעתי בשותפות הובאו לידיעתי". לכאורה, מלבד "המפרט", פורשׂ משפט זה יריעה רחבה ומתיימר להפנות ל"כל מסמך הנלווה להשקעה". אלא שהפניה זו – אשר אינה אלא הפניה בעלמא למסמכים בלתי ספציפיים – אין בה כדי להחיל את תניית השיפוט בין ארקדי לבין המבקשים.

הפסיקה עמדה על הדרישות הדווקניות החלות על פרשנותה של תניית שיפוט זר, אשר צריכה להיות "חד-משמעית, מפורשת וברורה בנוסחו של ההסכם", ועל כך ש"אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא" (דברי השופטת נאור ברע"א 9368/11 WEST NEVADA MANAGEMENT INC

נ' הראל , סעיף 16 להחלטה

(21.5.2012) , ודברי הנשיא שמגר בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי , פ"ד מב(3) 324, 327 (1988) (להלן: עניין מנו )). הדברים נאמרו לגבי אופן ניסוחה של תניית השיפוט גופא , ולטעמי יפים הם גם לגבי אופן ניסוח ההפניה למסמך המאזכר את תניית השיפוט. לאמור, כשם שעל תניית השיפוט עצמה להיות ברורה ומפורשת, כך תנייה חוזית המפנה למסמך אחר בו מעוגנת תניית השיפוט צריכה להיות ברורה ומפורשת, כך שיהא ברור מהו המסמך אליו מפנים. שאם לא כן, יוכל צד המבקש לשלול מן הצד שכנגד את זכות ההתדיינות בפורום המוסמך, לעקוף את הדרישה כי יבטא את כוונתו "מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה" (עניין מנו , שם), וזאת באמצעות הפנייה כללית למסמכים בלתי מסוימים אשר

טיבם לא ברור. לכן, אפילו אם אניח כי לטענת המבקשים המפרט היה חלק בלתי נפרד מהסכם ההצטרפות, לא סגי בהפניה אל המפרט גרידא, להבדיל מהפניה אל מסמך ההצטרפות.

18.

כתימוכין לטענתם כי ארקדי כפוף לתניית השיפוט, הפנו המבקשים לדברי השופט ד' לוין בעניין אדרת השומרון :

"הטענה, כי תניית השיפוט הוספה בהיחבא, דינה להידחות: המדובר בצירוף

דף נוסף, קריא וברור, אשר יש אליו הפניה מפורשת באישור ההזמנה, ואם המערערת אכן לא שמה לבה לקיומה של תניה זו, אין לה להלין אלא על עצמה..." (שם, בעמ' 611).

המבקשים השליכו יהבם על הסיפא של הדברים, אלא שבכך מתעלמים המבקשים מהרישא של המשפט, בה הטעים השופט לוין כי "מדובר בצירוף דף נוסף, קריא וברור, אשר יש אליו הפניה מפורשת באישור ההזמנה". דברים אלה עולים בקנה אחד עם דברינו לעיל, בדבר הצורך בקיומה של הפניה מפורשת למסמך ספציפי הכולל את תניית השיפוט. מכאן, שאין בדברי השופט לוין כדי לתמוך בטענת המבקשים, והם אף עומדים להם לרועץ, באשר אין חולק כי המסמך השני עליו חתם ארקדי, ובו משפט המאזכר "כל מסמך הנלווה להשקעה", אינו בגדר הפניה מפורשת.

סיכומו של דבר, שתניית השיפוט – הנכללת בסעיף אחד מתוך עמודים רבים בשפה האנגגלית בבקשת ההצטרפות – אינה חלה במישור היחסים שבין ארקדי לבין המשיבים. כעת נפנה לבחון האם הצטרפותו של ארקדי כתובע, משפיעה על תניית השיפוט במישור היחסים החוזיים שבין אלינור לבין המבקשים.

הצטרפות ארקדי כתובע

19.

פתחנו דיוננו לעיל באזכור הכלל לפיו פיצול הליכים לא יביא, כשלעצמו, להתעלמות מתניית שיפוט ייחודית (עניין ראדא , שם). בעניין זה יש להבחין בין פיצול הליכים הנובע מצירוף נתבע , לבין פיצול הליכים הנובע מצירוף תובע . אף אם ניתן לומר כי במישור העקרוני הכלל ישים בשני סוגי המקרים, הרי שלכל הפחות עוצמתו של הכלל אינה זהה בשניהם. עמד על הדברים השופט לנדוי עוד בעניין ויזרה , ומאחר שהדברים יפים לענייננו, אביאם ככתבם וכלשונם (ההדגשה הוספה – י.ע.):

"אכן, אין להרשות לתובע להשתמט משיפוטו של בית-המשפט הנכרי, אליו הוא הסכים בחוזה, בדרך צירוף נתבע אחר שכלפיו אין לו התחייבות דומה. במקרה כזה יכול הנתבע הראשון לעמוד על קיום התחייבותו של התובע כלפיו, ועל התובע לשאת באי-הנוחיות של ניהול שתי תביעות נפרדות, אחת בחוץ-לארץ ואחת בארץ. גישה אחרת היתה מעודדת תובעים לצרף לתביעתם נתבע נוסף באופן מלאכותי, לשם תכסיס גרידא.

אולם, כפי שהעיר הנשיא התורן המלומד, כאן ענין לנו בצירוף שני תובעים ולא בצירוף נתבעים . הנשיא התורן גרס שהדברים שצוטטו 'חלים ביתר שאת בשני תובעים שהצטרפו מרצונם הטוב לתביעה אחת'. אין אני סבור כן, ולא עוד אלא יכול להיות שאין הם חלים כלל על המקרה של צירוף שני תובעים, שרק אחד מהם קשור על-ידי סעיף השיפוט הנכרי .

הלא במקרה הראשון, של צירוף נתבעים, פוטר עצמו הנתבע, העומד על קיום ההסכם לשיפוט הנכרי, כליל משיפוטו של בית-המשפט בארץ, ואילו במקרה של צירוף שני תובעים כנגד אותו נתבע, מה ענינו של הנתבע בכך שיתנהלו נגדו שתי תביעות נפרדות? הרי הוא כבר נמצא בפני בית-המשפט בארץ, ובעצם היה צריך להיות גם לו ענין בכך שהסכסוך כולו ייחתך בהליך אחד בין כל בעלי-הדין, אלא-אם-כן כוונתו היא להכביד סתם על שני התובעים (מובן שהמדובר בשני תובעים שהצטרפו בתביעה אחת בטעמים ענייניים, ולא לשם תכסיס. אבל תנאי זה קיים במקרה שלפנינו) ( עניין ויזרה , בעמ' 584-583).

הנה כי כן, בעוד שצירופו של נתבע אין בו, ככלל, כדי להביא לשלילת תוקפה של תניית שיפוט, שונים הם פני הדברים בנוגע לצירוף תובע – אשר ככל שהצטרף מטעמים ענייניים, עשוי הדבר להביא להעדר תחולה של תניית השיפוט כלפי התובע הראשון אשר הכפיף עצמו אליה בעבר (ראו גם: T alia

E inhorn , P rivate I nternational

L aw in Israel 298-297 (2009) ; גורן , בעמ' 47; והשוו ל אוטולנגי , שם).

ודוק:

כוחו של הכלל יפה מקום בו התובע הנוסף הצטרף מטעמים

ענייניים , ובמילותיו של השופט לנדוי: "במה דברים אמורים: בתובע העומד ברשות עצמו" (עניין ויזרה , בעמ' 584). פשיטא אפוא כי בית המשפט לא ישלול תוקפה של תניית שיפוט מקום בו צירוף התובע נעשה מתוך תכסיסנות של התובע הראשון המבקש לחמוק מתחולתה של תניית השיפוט.

אפנה בהקשר זה לפסק דינו של השופט ריבלין ברע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ'

Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda , פ''ד נז(5) 414 (2003) (להלן: עניין אלביט ), שם, בהזכירו את דבריו של השופט לנדוי בעניין ויזרה , ציין השופט ריבלין כי בנסיבות המקרה שלפניו, בהתחשב בעובדה ששתי המשיבות נוהלו על ידי אותו אדם, שתיהן פעלו למימוש אותו הפרויקט, ושתיהן חדלו מלהתקיים בצוותא, הרי שהתקיים קשר הדוק בין שתי המשיבות, וכי דומה כי זהו מסוג המקרים שאליהם כיוון

השופט

לנדוי

בעניין ויזרה (עניין אלביט , בעמ' 420).

20.

במקרה דנן, ארקדי חתם על מסמך ההרשאה המורה לבנק לחייב את חשבונו בסך של 2,200,000 ₪ "בגין השקעה ב- Summit

('השותפות')" (נספחים ג'-ד' לבקשה).

מסמך ההסכמה עליו חתם ארקדי מוען ל- Summit Capital Management L.P. (נספח ג' לבקשה). בנסיבות אלה, איני רואה לקבל את הטענה כי לא נוצרה כל זיקה בין ארקדי לבין המבקשים, והתקשיתי לקבל את טענתם כי איש מהם לא ידע על ארקדי או היה מודע לכך שכספים שהושקעו בקרן הגיעו ממנו.

לא שוכנעתי כי יש לראות את ארקדי כתובע אשר אינו עומד ברשות עצמו, שאם לא כן, לשם מה נתבקש לחתום על מסמך ההסכמה ומסמך ההרשאה. אף איני סבור כי ניתן לקבוע בשלב זה כי ארקדי היה "מכשיר בידה" של אלינור (זאת בשונה מהנסיבות המתוארות בעניין ויזרה ובעניין אלביט ). אף אם ניתן לומר כי אלינור וארקדי "פעלו בצוותא" כטענת המבקשים, אין להסיק מכך בהכרח על קיומם של יחסי שליחות בין השניים, וניתן גם לראותם כשני שותפים בחשבון בנק, שרק אחד מהם הכפיף עצמו לתניית שיפוט זר ביחסיו עם צד שלישי.

על רקע האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות בשלב זה את הטענה כי ארקדי הסמיך את אלינור להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם, לרבות תניית השיפוט הזר.

סיכום וסוף דבר

21.

העולה מן המקובץ, כי יש לראות את ארקדי כתובע ברשות עצמו, אשר הצטרפותו כתובע נעשתה מטעמים ענייניים. אי לכך, מאחר שהדיון בעניינו עתיד להתקיים ממילא בפני בית משפט קמא, מתקיימות נסיבות המצדיקות את שמיעת תביעתה של אלינור בצוותא חדא עם תביעתו של ארקדי, ואין לקבל את בקשת המבקשים להורות על עיכוב ההליכים נגדם נוכח קיומה של תניית שיפוט זר.

משזו מסקנתי, מתייתר הצורך להידרש לטענות אלינור וארקדי בדבר הטעייה וחוסר תום לב או הטענה כי המדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. אף איני רואה להידרש לסוגיית הפורום הנאות ובשאלת תחולתה של תניית השיפוט ביחס לעילות התביעה הנזיקיות שפורטו בכתב התביעה, אם כלפי השותפות ואם כלפי המשיבים 3-2 אישית. אעיר, עם זאת, כי ככלל, כאשר צדדים נקשרו בחוזה, אזי גם אם קיימות עילות תביעה "לבר-חוזיות", הרי שאם הן קשורות עם החוזה ונשענות באופן ישיר על היחסים העסקיים-חוזיים בין הצדדים, אזי ברגיל יש לראותן כחלק מהתביעה החוזית (ראו: ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G. M. B. H. , פ''ד נ(4) 73, 78-77 (1996); עניין אדרת שומרון , בעמ' 611).

22.

סוף דבר, הערעור נדחה. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 2-1 בסך כולל של 20,000 ₪.