רע"א 6600/17 פלוני נ. עיריית ביתר עילית

1.

המבקשת – שאינה מיוצגת – היא אם חד הורית ולה 4 ילדים (יצוין כי אביהם של הילדים – גרושהּ של המבקשת (והמשיב 2 בבקשה דנן) – מתגורר בחו"ל ומגיע לביקורים קצרים בארץ). עניינה של הבקשה שלפניי הוא במפגשיה עם בנה בן ה-10 של המבקשת – הוא המשיב 6 (להלן: הקטין ) – שהוצא ממשמורתה ביום 6.9.2011 בהתאם להוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). זאת בשל החרפה שחלה באותה העת במצבה הנפשי של המבקשת; וכאשר היה הקטין נתון במצב קשה של עיכוב התפתחותי משמעותי: בעת שהוצא ממשמורת המבקשת היה הוא כבן 4 שנים ו-4 חודשים, אך הוא טרם נגמל משימוש בחיתולים; וסבל מעיכוב משמעותי בהרגלי האכילה, ובהתפתחות מוטוריקה גסה ועדינה. על רקע זה הועבר הקטין למשפחת אומנה חסויה שבה הוא שוהה עד היום. כעולה מהחלטות קודמות בעניינו של הקטין, בראשית הגעתו של זה למשפחת האומנה חלה נסיגה במצבו, ואולם עם הזמן הוא החל לחוש יציבות וביטחון וחלה התקדמות במצבו. עם זאת, לאחר מפגשיו עם המבקשת ב"מרכז הקשר" בפיקוח גורמי הרווחה החל מיולי 2012 דווח על נסיגה משמעותית במצבו של הקטין שהתבטאה בהרטבה, סיוטי לילה והתפרצויות. לאחר כשלושה מפגשים ניתקה המבקשת את הקשר עם הקטין – ואף עם גורמי הרווחה – וזה חזר בהדרגה לתפקוד טוב יותר.

2.

בשנת 2016, במהלך הדיונים בבית המשפט לנוער בהארכת צו הוצאתו של הקטין ממשמורת המבקשת, ביקשה היא לחדש עמו את הקשר. ביום 16.2.2016 האריך בית משפט לנוער בבית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט י' בוקר ) את צו הוצאתו ממשמורת של הקטין למשך שנה וקבע כי שאלת קיומם של מפגשים מפוקחים בין המבקשת לבין הקטין תדון בכפוף לקבלת המלצה בתום הליך טיפולי שתעבור המבקשת. זו אכן התחילה בהליך כאמור, ואולם מסיכום הטיפול שנערך לה עולה כי היא החליטה לסיימו בטרם עת בשל "חשש מחשיפה ופגיעות בקשר". בנתון לכך, הורה בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט

נ' זנו ) ביום 25.9.2016 על התחלת מפגשים בין המבקשת לבין הקטין "במרכז קשר ובפיקוח"; ותוך שהמבקשת תקבל ליווי, תמיכה והדרכה הורית. במקביל – נקבע – יקבל הקטין ליווי ותמיכה משירותי האומנה בעניין המפגשים עם המבקשת. כעולה מטענות הצדדים לפניי, מפגשים אלה החלו להתקיים באופן שבועי החל מחודש דצמבר 2016.

3.

ביום 26.3.2017 האריך בית משפט לנוער בבית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט נ' זנו ) את צו ההוצאה ממשמורת בעניינו של הקטין בשנה נוספת. לצד זאת, הורה בית המשפט כי תערך למבקשת חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית; וכי העובדת הסוציאלית שמונתה לקטין מטעם חוק הנוער – היא המשיבה לפניי – תבחן את האפשרות לביטול הפיקוח במפגשים בין המבקשת לבין הקטין במרכז הקשר, וכמו כן להארכת משך המפגשים (להלן: העובדת הסוציאלית או המשיבה ). במכתב מטעם העובדת הסוציאלית מיום 27.4.2017 ציינה האחרונה כי אין מקום להסיר את הפיקוח במפגשים בין המבקשת לבין הקטין. צוין כי "אם הקטין [המבקשת – ע' פ'] זקוקה להדרכה וליווי לאורך כל המפגש של צוות מרכז הקשר". על החלטת בית המשפט האמורה הגישה המבקשת ערעור, שבגדרו ביקשה כי הקטין יועבר לחזקתה. ביום 28.5.2017 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' דרורי ) את הערעור, למעט החלק שעניינו במפגשים בין המבקשת לבין הקטין. נקבע כי הבקשה מתקבלת ביחס "להגברת הקצב של הגדלת זמני הביקורים, והכל תוך פיקוח של בית משפט והעו"ס כאשר הגדלת זמני הביקורים, איכותם וכמותם, תהיה פועל יוצא מתנועת 'מלקחיים' של שיפור במצבה הנפשי והרגשי של האם [המבקשת – ע' פ'], והכנת הבן [הקטין – ע' פ'] לביקורים". בנתון לכך, נקבע כי המבקשת תמשיך בהליך הטיפולי שבו החלה מחדש; וכי המטפלת של המבקשת תעביר לבית המשפט לנוער דו"ח בעניינה של זו בתוך 10 ימים – וזה יחליט על המשך מתווה המפגשים בין המבקשת לבין הקטין. זאת בשים לב להתקדמות ההליך הטיפולי של המבקשת ומידת שיתוף הפעולה שלה עם גורמי הרווחה; כמו גם להליך ההכנה של הקטין למפגשים.

4.

ביום 4.6.2017 הוגש דו"ח סוציאלי מאת הסטודנטית המטפלת במבקשת מטעם קופת החולים (להלן: הדו"ח ). בדו"ח צוין כי המפגשים מטיבים עם המבקשת; כי הם "מקדמים אותה במישור האישי ואין היא מתכוונת לוותר עליהם". עוד התרשמה הסטודנטית כי גם הקטין "מרוצה מן המפגשים, הוא מצפה לפגוש את אימו ומרגיש בטוח ונינוח עמה. [...] המעבר למרכז הקשר ב[...] אף חיזק את הקשר ביניהם יותר, הן הצוות והן המקום הפיזי בו שוכן המרכז יוצרים אווירה חיובית ובטוחה יותר". בסופו של הדו"ח המליצה הסטודנטית כי הקטין ייצא לחופשות בביתה של המבקשת בשבתות ובחגים כאשר אחיו הגדולים יסייעו לה בטיפול בו, וזאת "רק לאחר שההקשר ביניהם יתחזק יותר ו[המבקשת – ע' פ'] תעבור הדרכה בסמוך לפגישות שיאפשרו לתקשורת בין שינהם [כך במקור – ע' פ'] להיות טובה יותר".

5.

בהמשך לכך, ובמסגרת דיון באפשרות שהקטין יעבור ועדת השמה לצורך שילובו במסגרת חינוכית המתאימה לצרכיו, ביקשה המבקשת מבית המשפט כי יורה על קיום חופשות וביקורים של הקטין בביתה; ולחלופין להורות כי במסגרת המפגשים שהיא מקיימת עם בנה במרכז הקשר יוכלו הם לצאת מן המרכז ולשהות לבד ללא פיקוח של צוות מרכז הקשר. במהלך הדיון בבקשה ציינה העובדת הסוציאלית כי למבקשת קשה "להתאים עצמה" לצרכי הקטין; וכי קשה לה "לקבל את ההכוונה והעזרה של אנשי הצוות [במרכז הקשר – ע' פ']". עוד צוין כי בתאריך 6.6.2017 התפרצה המבקשת על אנשי הצוות במרכז הקשר במהלך מפגש עם בנה; וכי אלה אף שקלו להפסיק את המפגש בשל כך. צוין כי המפגש האמור עם הקטין "הסתיים בטעם לא כך כך טוב. הילד נראה עצוב"; וכי על רקע זה לא הסכים צוות מרכז הקשר להמשיך את המפגש בין המבקשת לבין הקטין וביקש את התערבות גורמי הרווחה. על יסוד האמור ציינה העובדת הסוציאלית בדיון כי "עדיין לא בשלו התנאים לצאת ממרכז הקשר ואפילו לא לרדת [ל]פיקוח חלקי אלא להישאר במתכונת של פיקוח מלא עם הדרכה וליווי צמוד כדי להגיע ליכולת שהאם תוכל להתאים עצמה לצרכי הקטין". בעניין הדו"ח ציינה העובדת הסוציאלית כי "התפלאנו על ההמלצה [שבאה בסופו של הדו"ח – ע' פ']"; וכי עמדת גורמי הרווחה היא כי הם מתנגדים להמלצה שלפיה הקטין ייצא לחופשות בבית המבקשת. במהלך הדיון ציינה המבקשת כי היא מתנגדת לעריכת ועדת השמה לקטין ולהעברת סיכום הערכה פסיכיאטרית שנערכה לקטין לגורמי הרווחה. בתום הדיון קבע בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט נ' זנו ) כי "עוד לא בשלה העת לאפשר הסרת הפיקוח באופן מוחלט". לפיכך, הורה בית המשפט לעובדת הסוציאלית להיפגש עם אחיו של הקטין, או כל גורם אחר שיוצע על ידי המבקשת, כדי לבחון את האפשרות שאלה יתלוו למפגשי המבקשת עם הקטין. במהלך הקראת ההחלטה האמורה הודיעה המבקשת כי היא אינה מעוניינת כי אחד מבניה הבגירים יתלווה למפגשיה עם הקטין, ובמילותיה שלה "אם זה אומר שאני צריכה להביא את הילדים אני אוותר על היציאה מחוץ למרכז קשר". נוכח דברים אלה קבע בית המשפט כי "במידה ולא יצטרף אחד האחים או אחר אשר יהיה מקובל על בימ"ש, הביקורים ימשיכו, בשלב זה, במרכז הקשר".

6.

ביום 26.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג ) ערעור שהגישה המבקשת שעניינו בהסדרי המפגשים בינה לבין בנה. אשר להתנהלות המבקשת ציין בית המשפט ציין כי "אין ספק כי יש בה כדי לפגוע באפשרות לקדם מפגשים בינה לבין הקטין". זאת – בין היתר – בשים לב לדברי המבקשת במהלך הדיון לפני בית המשפט לנוער. עוד עמד בית המשפט על כך שהעובדת הסוציאלית ציינה כי למבקשת יש "חוסר הבנה לצרכים של הקטין וקשה [לה] להתאים את עצמה לצרכים שלו"; על ההתפרצות של המבקשת במרכז הקשר ביום 6.6.2017; ועל כך שהמבקשת מכריחה את הקטין לאכול הגם שאינו חפץ בכך. לבסוף קבע בית המשפט כי המבקשת "עוצמת עיניה מכל מה שסובב סביב הקטין ואיננה מוכנה לשתף פעולה בכל הקשור לוועדת השמה ולהעברת החומר הפסיכיאטרי". לפיכך – ובנתון לכך שבית המשפט לנוער הציע למבקשת כי אחד מילדיה הבגירים ישתתפו במפגשים בינה לבין הקטין, אולם זו דחתה את ההצעה – דחה בית המשפט את הערעור.

7.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת חוזרת על בקשתה לאפשר לה לקיים פגישות עם הקטין ללא פיקוח; כמו גם חופשות בביתה. לדבריה "כל אם קשורה לבני [כך במקור – ע' פ'] כל בן קשור לאימו, בני מעוניין מאד לבא אלי. הוא כל הזמן אומר זאת גם לבני האחרים וגם לי". המבקשת הוסיפה כי במפגשים השבועיים עמה במרכז הקשר הקטין "נראה מאושר לראות אותי לשוחח איתי ולישהות [כך במקור – ע' פ'] במחיצתי"; וכי אם יאפשרו לו חופשות בביתה הקטין יהיה "מאושר בכפל כפליים".

8.

המשיבה סומכת ידיה על החלטות הערכאות הקודמות. לדבריה בית המשפט לנוער מלווה את עניינו של הקטין זה 6 שנים, והחלטתו ניתנה תוך בחינת מכלול השיקולים הדרושים לעניין, ובשים לב לדיווחים ממרכז הקשר ולהתנהלות המבקשת במהלך הדיון לפניו. משכך, נטען, אין מקום להתערב בהחלטתו שאומצה גם על ידי בית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת כי היא תומכת בחידוש הקשר בין המבקשת לבין הקטין, ואולם לדבריה מדובר בתהליך הדרגתי, שיש לבצעו בזהירות וברגישות. נטען, כי נכון לעת הנוכחית המבקשת אינה מאפשרת לגורמים הטיפוליים לסייע ולהדריך אותה כדי שניתן יהיה להסיר את הפיקוח במהלך המפגשים עם בנה; וכי עמדת כלל הגורמים שמלווים את עניינה של המבקשת ושל הקטין היא שהמבקשת עודנה אינה מבינה את צורכי הקטין ואת מצבו ההתפתחותי. לכך הוסיפה המשיבה כי העובדה שהמבקשת התנגדה לעריכת ועדת השמה לקטין, להעברת המידע הפסיכיאטרי על אודותיו, וכמו כן להצעת בית המשפט בעניין קיום מפגשים ביחד עם אחיו של הקטין מעידה כי זו אינה מודעת לקשיים ההתפתחותיים של הקטין ולצרכיו הטיפוליים. עוד צוין כי אף התנהלותה של המבקשת עצמה – במהלך הדיון ובמפגש במרכז הקשר – מעידה על חוסר שיתוף הפעולה שלה עם הגורמים הטיפוליים, ועל כך שטרם בשלה העת להסיר את הפיקוח במהלך המפגשים עם הקטין. המשיבה הדגישה כי היא מתנגדת להמלצת הסטודנטית בדו"ח, וכי המלצה זו אינה על דעתה ואינה עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין. לבסוף צוין כי ההחלטות נושא הבקשה דנן אינן סותמות את הגולל על בקשת המבקשת להיפגש ביחידות עם הקטין; וכי זו תוכל להעלות את הבקשה לבחינה מחדש כאשר התנאים יבשילו לכך.

9.

המשיבה צירפה לתשובתה דיווח עדכני של עובדת סוציאלית מיום 12.9.2017, שממנו עולה כי המפגשים של הקטין עם המבקשת במרכז הקשר נחוצים לקטין ומיטיבים עמו, ואולם "לא ניתן לקיים ביקורים ללא פיקוח וליווי כיוון שהאם [המבקשת – ע' פ'] זקוקה להדרכה גם בעניין הדברים הכי בסיסיים הנחוצים לקטין". עוד צוין כי המבקשת אינה מכירה בכך שלקטין ישנם צרכים רפואיים וחינוכיים שדורשים מענה והתייחסות; כי היא מתקשה לקבל את ההדרכה של הצוותים הטיפוליים; וכי נוכח היעדר שיתוף פעולה מצידה, כיום המבקשת אינה מצויה בהליך של ליווי ותמיכה או בהליך טיפולי אחר, ולכן "הסיכוי לחיזוק קשר מיטיב ומתאים לצרכי הקטין פוחת". על יסוד כל האמור ציינה העובדת הסוציאלית בסוף חוות דעתה כי "טרם בשלו התנאים לאפשר לאם [המבקשת – ע' פ'] לצאת ממפגשים מפוקחים במרכז קשר ובוודאי שעדיין לא בשלו התנאים להגעתו של הקטין לחופשות וביקורים בבית האם".

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. בית משפט זה עמד לא אחת על הכלל שלפיו בקשות שעניינן יחסי הורים וילדים מחייבות "מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית" מקום שבו נבחנת בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי". ואולם, אין משמעות הדבר כי הרשות לערער ניתנת "אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" ( רע"א 3307/14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (13.5.2014); רע"א 2224/14 פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים – רעננה , פסקה 5 (7.4.2014)). ער אני לנסיבותיה הייחודיות של הבקשה דנן, אך איני סבור כי היא באה בקהלם של המקרים האמורים, וזאת גם בהינתן אמת המידה המקלה יותר שעליה עמדתי מעלה. עניינה של המבקשת נבחן באופן יסודי על ידי בית המשפט לנוער, שמלווה את עניינו של הקטין במהלך 6 השנים האחרונות ומכיר מקרוב את מצבו ואת מצבה של המבקשת בהסתמך על מידע עדכני. כאמור מעלה, במהלך הדיון בבקשת המבקשת לאפשר לה להיפגש ביחידות עם בנה הציע בית המשפט כי מפגשים אלה ייערכו בלוויית אחיו הבגירים של הקטין, אולם המבקשת דחתה את הבקשה. מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המשיבה כי יש בכך כדי להעיד על קשיים בשיתוף הפעולה של המבקשת עם הגורמים הטיפוליים. לכך יש להוסיף את חוות הדעת העדכנית של העובדת הסוציאלית על אודות מצבה של המבקשת ומידת יכולתה לקיים עם הקטין מפגשים לא מפוקחים. כאמור, לדברי העובדת הסוציאלית המבקשת מסרבת לעבור הליך של ליווי והדרכה בנוגע למפגשיה עם הקטין; והיא מסרבת לעבור הליך טיפולי – עניין הפוגע ביכולתה להבין את צורכי הקטין ולקיים עמו מפגשים ביחידות (לא כל שכן לארח אותו בביתה לחופשות). בנתון לכל האמור, ולעמדת הגורמים המקצועיים, איני סבור כי נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות באופן המצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה. לכך יש להוסיף כי אין בהחלטתי זו כדי לסתום את הגולל על בקשתה של המבקשת, וזו תוכל להיבחן מחדש בכפוף לשינוי בנסיבות.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.