פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8296/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבה:
עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום) מיום 15.11.2018 בענ"א
50377-10-18
בשם המבקשת:
בעצמה
בשם המשיבה:
עו"ד יעקב הילמן
החלטה
1.
המבקשת – שאינה מיוצגת – היא אם חד הורית לפעוט כבן 4 (להלן: הקטין ) . בעניין הקטין ניתן צו הוצאה ממשמורת הורית (להלן: הצו ) , על רקע הזנחה פיזית ורגשית, והוא הוצא לקלט חירום בחודש פברואר 2018. ביום 15.7.2018 החליט בית משפט השלום לנוער בנתניה (כב' השופטת ל' פרוינד ) להאריך את תוקפו של הצו. כמו כן נקבע כי המבקשת תוכל להציג חוות דעת מטעמה להערכת מסוגלות הורית. ביום 18.10.2018 החליט בית המשפט לנוער להותיר את צו ההוצאה ממשמורת על כנו, לאחר שעיין באבחון שנערך למבקשת והגיע למסקנה כי ממצאיו אך מחזקים את הצורך בו. נקבע כי אף שאין ספק כי המבקשת אוהבת את הקטין ושקשייה נובעים מילדותה הקשה, אין בכך כדי לאיין את הסיכון בו מצוי הקטין.
2.
המבקשת ביקשה מבית המשפט המחוזי לבטל את הצו ולעכב את ההליכים לביצועו. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום ) דחה את הבקשה על הסף ביום 15.11.2018, בציינו שלא קיים הליך לביטול הצו. בית המשפט ציין כי היה על המבקשת לערער על החלטת בית משפט השלום במועד המתאים לכך. כן נקבע כי על המבקשת להגיש
לבית משפט השלום לנוער בקשה לשינוי החלטה לפי סעיף 14 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ).
3.
המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי הקשה השתנה לחיוב. לטענתה, היא ובן זוגה מצאו יציבות בקרב משפחתו התומכת בהם. עוד הצביעה המבקשת על כך שהיא ובן זוגה מצאו עבודה, ועל כך שהם עברו להתגורר בדירה חדשה המתאימה לצרכי הקטין. המבקשת הוסיפה כי היא נמצאת בהריון מתקדם, וכי היעדר המשמורת על הקטין גורם לה לבעיות בריאותיות.
4.
המשיבה גורסת כי אין ליתן רשות לערער. לטענתה, לא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום לנוער, שהסתמכה על
שמיעת כלל הצדדים והטיעונים. עוד נטען כי המבקשת הייתה מיוצגת לאורך ההליכים כולם, מלבד לפני בית משפט זה, ואף על פי כן בחרה שלא לערער על ההחלטה במועד המתאים לכך. המשיבה מוסיפה כי המבקשת לא נימקה מדוע לא פעלה כהצעת בית המשפט המחוזי והגישה בקשה לפי סעיף 14 לחוק הנוער. כמו כן, לגוף העניין, נטען כי תסקירי הסעד המשלימים מימים 25.10.2018 ו-14.11.2018 מלמדים כי הנסיבות לא השתנו באופן המצדיק את שינוי ההחלטה.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך שבין הצדדים להליך או אם קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 ח ניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמנם, פסיקתנו עמדה לא אחת על הכלל שלפיו בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" העוסקות ביחסי הורים וילדים מחייבות "מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית". ברם אין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת "אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (רע"א 6600/17 פלונית נ' עו"ס לפי חוק הנוער בעיריית ביתר עילית , פסקה 10 (17.9.2017); רע"א 3307/14
פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (13.5.2014); רע"א 2224/14
פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים – רעננה , פסקה 5 (7.4.2014)).
הבקשה דנא מתארת נסיבות קשות, וההחלטה להוציא ממשמורת היא כזו שאין להקל בה ראש (בע"ם 8068/18 פלוני נ' עו"ס לחוק הנוער, לשכת הרווחה אילת , פסקה 10 (25.11.2018)). עם זאת, איני סבור כי הבקשה באה בגדר אמת המידה המקובלת למתן רשות לערער, וזאת גם בהינתן אמת המידה המקילה שעליה עמדתי מעלה. בית המשפט המחוזי לא חסם דרכה של המבקשת מבירור טענותיה לגופן אלא עמד על כך שלא הוגש ערעור על החלטת בית המשפט השלום בדבר הנזקקות וההוצאה ממשמורת מיום 15.7.2018, וציין כי במקרה שהמבקשת או באת כוחה סבורה כי השתנו הנסיבות, ראוי שתוגש בקשה לבית משפט השלום לפי סעיף 14 לחוק הנוער. דרך זו פתוחה לפני המבקשת
וזאת מבלי לנקוט עמדה לגופה של בקשה כאמור, ככל שתוגש.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בטבת התשע"ט (12.12.2018).
ש ו פ ט