רע"א 6646/13 שלום טרבלסי נ. אילן אש ואש אורי ז''ל ע'י מיופ'כ אילן אש

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' קולה ) בהפ"ב 55922-11-11 מיום 20.6.2013, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לבטל פסק דין שניתן על ידיו על דרך הפשרה.

רקע והליכים קודמים

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך שהועבר לדיון לפני בורר בהתאם לשטר בוררות עליו חתמו. הרב שלמה קלגסבלד, ששימש בורר בין הצדדים, נתן פסק בוררות במסגרתו חייב את המבקשים לשלם למשיבים סך של 135,830 ש"ח (להלן: הפסק הראשון ). המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הפסק הראשון ובמסגרת דיון שהתקיים לפני בית המשפט ביום 23.1.2012, ובהמלצתו, הסכימו הצדדים כי הפסק הראשון יבוטל והצדדים יפנו לרב עמרם פריד שישמש בורר ביניהם. לאחר מספר הארכות מועד, קבע בית המשפט כי הבוררות תסתיים עד ליום 10.5.2012 ולבסוף נתן הבורר "פסק ביניים" ביום 26.8.2012 (להלן: הפסק השני ). המשיבים הגישו בקשה לאישור הפסק השני ואילו המבקשים ביקשו לבטלו בעילות שונות הנוגעות לחריגה מסמכות ולהיכרות מוקדמת בין הרב פריד לבין המשיבים. בדיון שנערך לפני בית המשפט ביום 27.9.2012, הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בלתי מנומק על דרך הפשרה שיינתן על בסיס כל החומר שיוגש לבית המשפט. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ולאחר מכן הגישו המבקשים בקשות הנוגעות להעברת מסמכים לעיונו של בית המשפט לרבות תקליטורים בהם הוקלטו ישיבות הבוררות. ביום 16.1.2013 הוגשו התקליטורים ובית המשפט הורה על מועדים חדשים להגשת סיכומים. לאחר שהוגשו סיכומי המבקשים וסיכומי המשיב 1, אך בטרם הוגשו סיכומי המשיב 2, נתן בית המשפט פסק דין על דרך הפשרה במסגרתו חייב את המבקשים לשלם למשיבים סך של 110,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

2.

ביום 1.5.2013 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין לאור העובדה שהמשיב 2 טרם הגיש את סיכומיו. בית המשפט קבע כי אין למבקשים עילה לביטול פסק הדין על בסיס זכותו של המשיב 2 להגיש סיכומים, אך לפנים משורת הדין התיר למבקשים להגיש תגובה למכלול סיכומי המשיבים בטרם ייתן את פסק הדין בשנית. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים בקשה נוספת לביטול פסק הדין ולפסילת המותב. לטענתם, פסק הדין ניתן שלא על בסיס הסכמתם, בשל העובדה שלא היו מונחים לפני בית המשפט כל סיכומי הצדדים וכל החומר הרלבנטי בתיק. עוד טענו המבקשים כי היה מקום לבטל את הפסק השני וכך הבינו כי ייעשה, וכי פסק הדין ניתן עקב טעות מבלי שניתנה להם זכות תגובה. המשיבים מצידם התנגדו לבקשה וביקשו להותיר את פסק הדין על כנו.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הדין ולפסילת המותב. בית המשפט ציין כי הגם שנפלה שגגה תחת ידיו כשנתן את פסק הדין בטרם התקבלו סיכומי המשיב 2, הרי שלא נפגעה כל זכות של המבקשים בשל כך, וזאת במיוחד לאור תגובת המשיב 2 לפיה רשאי היה בית המשפט לתת את פסק הדין גם מבלי שיגיש את סיכומיו. בית המשפט הדגיש כי עיקר טענותיהם של המבקשים מופנה כלפי הפסק השני והתנהלותו של הבורר וזאת על אף שנתנו הסכמתם לכך שיינתן פסק דין על דרך הפשרה ומתוך ידיעה שיהיה עליהם לשלם סכום מסוים למשיבים במסגרתו. בית המשפט הוסיף כי לפי פסיקת בית משפט זה גם כאשר ניתן פסק דין מבלי שהוגשו סיכומי כל הצדדים, הרי שאין בכך בהכרח עילה לפסילת המותב. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי נתן למבקשים הזדמנות נוספת לטעון את טענותיהם לאחר מתן פסק הדין וגם לאחר עיון בהשגותיהם השתכנע כי פסק הדין צודק וכי זה ניתן על סמך כל החומר הרלבנטי.

כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

המבקשים חוזרים על טענותיהם לפיהן פסק הדין ניתן שלא על פי הסכמתם לפני בית המשפט המחוזי, שכן לא הונח לפני בית המשפט כל החומר הרלבנטי לתיק ובעיקר הקלטות הישיבות שנערכו לפני הבורר. עוד טוענים המבקשים כי פסק הדין לא התייחס כלל לסיכומיהם שניתנו על פי החלטת בית המשפט. עוד טוענים המבקשים כי קיים פגם בשטר הבוררות עליו חתמו לפני הרב פריד בהנחיית בית המשפט ולכן זה נעדר סמכות לתת את פסק הדין. לבסוף, טוענים המבקשים כי לא נתנו הסכמתם מעולם לכך שפסק הדין יתבסס על הפסק השני וכי יש לבטל את הפסק השני בשל העובדה שניתן בחוסר סמכות ולאור היכרות מוקדמת של הבורר עם המשיבים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

6.

כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ ראו למשל : רע"א 1857/13 טנוס נ' טנוס (2.4.2013), פסקה 6 לחוות דעתי; רע"א 1175/13 ארלנגר נ' עמותת בית הכנסת הגדול (14.4.2013), פסקה 8 לחוות דעתי].

המבקשים עצמם כלל לא טוענים כי יש לקבל את בקשתם כיוון שהיא חורגת מעניינם הפרטי. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים במקרה דנא עיוות דין המצדיק התערבות ערכאה זו בהחלטת בית המשפט המחוזי, וזאת לאור הסכמת המבקשים למתן פסק דין על דרך הפשרה.

7.

לגופו של עניין, מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי ביום 27.9.2012 עולה כי המבקשים הסכימו כדלקמן:

"לאחר ששוב שמענו את דברי בית המשפט אנו מוכנים כי בית המשפט יתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. אנו מסכימים שפסק הדין לא יהיה מנומק ויינתן על סמך כל החומר שנגיש לבית המשפט בצירוף אסמכתאות ומסמכים מטעמנו. ברור לנו, שיש סכום מסוים שאותו אנו חייבים לשלם למשיבים... הסכמתנו זו ניתנה מרצוננו הטוב והחופשי ולאחר שהתייעצנו עם עורך הדין מטעמנו" (עמ' 2, שורות 30-26 לפרוטוקול הדיון).

למקרא דברים אלו, לא ניתן לקבל את טענתם של המבקשים לפיה שגה בית המשפט המחוזי כשנתן את פסק דינו מבלי שהתייחס לטענותיהם בסיכומיהם, שכן הם הסכימו למתן פסק דין בלתי מנומק. בהתאם, לא ניתן לקבל את טענת המבקשים לפיה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות בשל העובדה שלא הוגשו סיכומי המשיב 2 ובשל העובדה שלא הוגש כל החומר הרלבנטי לעיונו של בית המשפט. המבקשים לא טוענים כי חומר מסוים שהם עצמם הגישו או ביקשו להגיש לא הגיע לעיונו של בית המשפט בטרם מתן פסק הדין. מעיון בהחלטת בית המשפט עולה כי שני התקליטורים ובהם הקלטות ישיבות הבוררות הוגשו בטרם מתן פסק הדין ולכן אין גם לקבל את טענת המבקשים כאילו הקלטות אלה לא נמסרו. בית המשפט אף נתן למבקשים הזדמנות, לפנים משורת הדין, להעלות טענות נוספות מעבר לטענותיהם בסיכומים שהוגשו על ידיהם לפי הסכמתם ועיין גם בהן בטרם החליט להותיר את פסק דינו על כנו. אכן, המבקשים לא הסמיכו את בית המשפט להשתית את פסק דינו על הפסק השני, אלא שמעיון בפסק הדין עולה כי בית המשפט לא הפנה ולו פעם אחת לאמור בפסק השני ולא נראה כי התבסס עליו כלל. משכך, אינני מוצא בסיס לטענה לפיה פסק הדין ניתן בניגוד להסכמת המבקשים כפי שהובאה לעיל.

8.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.