רע"א 6648-23 רע"א 6648-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח׳ מאק-קלמנוביץ) בת"א 61674-01-16 מיום 19.06.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להזמנת עדים נוספים.

העובדות הדרושות לעניין

1.ברקע הבקשה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה בעילת רשלנות רפואית, עקב ניתוח לכריתת דיסק שהמבקש עבר, בבית החולים לגליל המערבי בנהריה. על-פי הנטען בכתב התביעה, לאור רשלנות בביצוע הניתוח, ולאור התנהלות המשיבה לאחריו, הפך המבקש למשותק בשתי רגליו.

2.כחלק משמיעת ראיות התביעה, נקבעה שמיעת עדותו של רו״ח דראוושה (להלן: דראוושה) ליום 12.01.2022. אולם, ביום 07.01.2022 הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא, להתיר את דחיית עדותו של דראוושה, בשל בעיה בריאותית. המשיבה השיבה כי היא ״[מעדיפה] שלא להתחיל את עדי ההגנה לפני [סיום עדויות התביעה]״, ולפיכך הוצע לדחות את שמיעת ראיות ההגנה. אשר על כן, בית משפט קמא דחה את ישיבת ההוכחות ליום 24.02.2022.

3.ברם, עובר לישיבת ההוכחות הנדחית, הגיש המבקש בקשה נוספת (להלן: בקשה 55), ממנה עלה כי הבעיה הבריאותית של דראוושה טרם חלפה, ולפיכך התבקש כי עדותו תידחה ״למועד ההוכחות הבא״. כן הובאה בבקשה תגובת המשיבה, לפיה: ״[היא מסכימה] ברוב [טובה] כי עדותו [של דראוושה] תידחה למועד ההוכחות הבא, וכי ביום 24.2.22 יישמעו עדותם של נאדר חילו מטעם [המבקש] ופרופ׳ אלון פרידלנדר מטעם [המשיבה]״. בית משפט קמא קיבל את הבקשה. לפיכך, בישיבת ההוכחות ביום 24.02.2022 העידו נאדר חילו מטעמו של המבקש, ופרופ׳ פרידלנדר מטעם המשיבה.

4.בשלב זה, החליט בית משפט קמא למנות מומחה מטעמו. בהחלטתו מיום 27.12.2022 נקבע כי: ״לאחר שהועלו שמותיהם של 14 מומחים אפשריים, הצדדים לא הגיעו להסכמות שיאפשרו מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך לא ימונה מומחה בשלב זה״. נוכח זאת, נקבעה ישיבת ההוכחות הבאה, ליום 22.03.2023, וכן הודגש כי: ״במועד זה יעידו לפחות שלושה מבין עדי [המשיבה]״. יוער, כי המבקש לא הגיש בקשה לקראת ישיבה זו, לעניין רצונו להעיד עדים מטעמו, וכי אף לא התייצבו לישיבה זו עדים מטעמו.

5.בהמשך להחלטת בית משפט קמא, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22.03.2023, העידו שלושה מעדי המשיבה, ביניהם ד״ר רחמימוב, שבמהלך חקירתו הנגדית, הפנה אותו בא-כוח המבקש לתצהיר העדות של הפיזיותרפיסט מוחסן (להלן: מוחסן). לאחר שציינה המשיבה כי מוחסן לא העיד, המבקש השיב כי ״הוא עוד לא בא להעיד פה אבל נתן תצהיר״ וכן כי ״[המשיבה הסכימה] לזה שהעדות שלו תדחה״. בסיום הדיון, בית משפט קמא התיר למבקש להגיש בקשה להזמנת עדים.

6.ביום 24.04.2023, הגיש המבקש בקשה לזימונם של דראוושה, מוחסן ושל הפיזיותרפיסט עטאללה (להלן: עטאללה). בבקשה הודגש כי המבקש לא ויתר על שמיעת עדיו וכי סדר העדים השתנה על-פי המוסכם עם המשיבה ובהתאם להחלטות בית המשפט. ביחס למוחסן נטען כי חרף הגשת תצהיר מטעמו, במועד שנקבע לשמיעת עדותו הוא סירב להגיע, ולכן, לבקשת המבקש, הוצא נגדו צו הבאה. אולם, בסמוך למועד הגשת הבקשה לזימון עדים, הסכים מוחסן להעיד. ביחס לעטאללה, נטען כי האחרון מועסק על-ידי המשיבה, ונמצא בשליטתה, וכי זו לא זימנה אותו למתן עדות. עוד הוסף, כי מדובר בשלושה עדים ״חיוניים להוכחת תביעתו וכי לא נגרמה ולא תיגרם כל פגיעה דיונית או מהותית [למשיבה], הואיל ותצהירי העדים היו בפניה מתחילת המשפט״ (להלן: הבקשה לזימון עדים). יוער, כי המבקש הגיש את תצהיריהם של דראוושה ומוחסן, וכי לא הוגש תצהירו של עטאללה, אלא רישומיו נכללו בתיק המוצגים שהוגש מטעם המבקש.

7.ביום 07.06.2023 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לזימון עדים. המשיבה התנגדה בתוקף לבקשה, שמשמעותה, לעמדתה, סטייה מסדר הבאת הראיות, לאחר שנשמעו מרבית עדי המשיבה. נטען כי מדובר ״ב׳מקצה שיפורים׳ ותו לא״. כן הוסף, כי המשיבה לא הסכימה לשינוי בסדר העדים, אלא הסכימה, נקודתית, לדחיית זימונו של דראוושה, נוכח מצבו הבריאותי ״למועד ההוכחות הבא״ בלבד, ולא ״לכל תאריך נדחה אחר״. משלא זימן המבקש את דראוושה למועד ההוכחות שהתקיים ביום 22.03.2023, הרי שוויתר על עדותו. עוד הוטעם, כי המבקש בחר שלא להגיש בקשה להעיד את עדיו לאחר החלטת בית משפט קמא מיום 27.12.2022, ובכך הצהיר כי תמה פרשת עדיו. אשר למוחסן, טענה המשיבה כי ״לו [המבקש] היה חפץ כי מוחסן יעיד, היה עליו לפעול ולפנות אליו [...] לפני מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 12.1.22, או לפחות למועד הנוסף שנקבע – 24.2.22 לאור בעיותיו הבריאותיות של [דראוושה]״. זאת ועוד, נטען כי המבקש לא טען במהלך ההליך, לא כל שכן בבקשה לזימון עדים, כי נעשו ניסיונות ופניות נוספות למוחסן לפני שמיעת עדויות המשיבה. ביחס לעטאללה נטען כי ככל שהוא אכן היה עד חיוני להוכחת גרסת המבקש, הרי שהיה ביכולתו של המבקש לדעת זאת כבר מתחילת ההליך. לפיכך, נטען, כי היה על המבקש לזמנו בשלב עדויות התביעה.

8.כאמור, ביום 19.06.2023, דחה בית משפט קמא את הבקשה לזימון עדים, בקבעו כי אין מקום לסטות מסדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 (להלן: התקסד״א). זאת, מכיוון שבהליך זה ״ניתנה הסכמה נקודתית ומצומצמת לחריגה מהסדר במסגרת בקשה 55, כאשר [המשיבה הסכימה] לדחיית חקירתו של [דראוושה], בשל מצבו הרפואי, למועד ההוכחות הבא, לאחר עדותו של פרופ׳ פרינדלנדר״. לפיכך, היה על המבקש, ככל שהיה סבור שמדובר בעדים מהותיים, לבקש להעידם לפני עדי המשיבה, או להגיע להסכמה ברורה ומפורשת ולבקש את אישור בית המשפט לחריגה מסדר הבאת הראיות. משהדבר לא נעשה נקבע כי יש לראות במבקש כמי שוויתר על העדת העדים הנוספים. כן הוער, כי קבלת הבקשה לזימון עדים ״תחייב מתן הזדמנות [למשיבה] להגיב ולהביא ראיות מטעמה, והדבר יגרום לסרבול ולהארכה משמעותית של המשפט״.

9.ביום 27.06.2023, הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא, במסגרתה ביקש לדחות בהסכמה את מועד דיון ההוכחות במסגרתו יישמעו עדים נוספים של המשיבה שנקבע ליום 10.07.2023. בבקשה זו נטען, כי ״דחיית מועד ההוכחות תאפשר [למבקש] לנסות ולשכנע בדבר החיוניות שבשמיעת העדים המבוקשים להצלחת תביעתו במסגרת בר״ע ודחיית מועד הדיון הכרחית לצורך זה, על מנת למנוע המשך הבירור ללא עדיו המהותיים״.

10.ביום 03.07.2023, נדחתה בקשת המבקש, תוך שנקבע כי ״אם אכן תוגש בר״ע אין ודאות שתתקבל, ואף אם תתקבל ניתן יהיה לשמוע את העדים הנוספים במועד מאוחר יותר. כך שקיום הדיון במועדו לא יפגע בהליכי הבקשה והערעור״.

11.יצוין, למען שלמות התמונה, כי ביום 10.07.2023 תמה פרשת ההגנה במסגרת ההליך בבית משפט קמא.

הבקשה דנן והשתלשלות ההליכים

12.מטבע הדברים, המבקש טוען כי בית משפט קמא שגה משדחה את הבקשה לזימון עדים. בתוך כך נטען כי היה על בית המשפט לשקול גם את חיוניות העדים, שכן מדובר בעדים שעדותם רלוונטית, מהותית וחיונית לגילוי האמת. הובהר, כי המבקש לא ויתר על שמיעת יתר עדיו, וכי הוסכם על-ידי הצדדים לשנות את סדר הבאת הראיות. זאת ועוד נטען, כי המבקש פעל על-פי החלטת בית משפט קמא מיום 27.12.2022, בה נקבע כי במועד ההוכחות שנקבע ליום 22.03.2023 יעידו לפחות שלושה מעדי המשיבה. כן הוסף, כי תצהירי דרוואשה ומוחסן וכן רישומיו של עטאללה, עמדו כולם בפני המשיבה מתחילת ההליך ואין מדובר בעדים ׳מפתיעים׳.

13.בהתאם להחלטתי מיום 18.09.2023, התבקשה המשיבה להודיע האם ״מקובל עליה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך דיון מחודש בבקשה", או לחלופין, להגיש תגובתה לבקשה. בהמשך לכך, ביום 15.10.2023 התקבלה תגובת המשיבה, בה נטען כי אין מקום להחזיר את התיק לבית משפט קמא וכי יש לדחות את הבקשה לגופה. הלכה למעשה, המשיבה שבה על טענותיה ביחס לבקשה לזימון עדים בבית משפט קמא, ועל כך שאין מקום לסטות מסדר הבאת הראיות. בפרט, נטען כי ניתנה הסכמה נקודתית לדחיית עדותו של דראוושה, ולבטח לא הסכמה כוללת; כי המבקש ויתר על העדת יתר עדיו עת לא עמד על זימונם לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא ביום 27.12.2022; וכן, כי העדת שלושת העדים המבוקשים תפגע מהותית ודיונית במשיבה.

דיון והכרעה

14.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, ולאחר ששבתי והפכתי בדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

15.החלטה בדבר זימון עדים היא החלטה דיונית מובהקת, שמסורה לערכאה הדיונית ושיקול הדעת המוקנה לה בנדון הוא רחב. התערבותנו בהחלטות מעין אלו, שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 6606/21 עזבון המנוח אמיר מנצור ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 6 (07.10.2021)). חרף אי הנוחות המתעוררת נוכח הנמקתו החסרה קמעה של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לשאלת חיוניות העדים שזימונם התבקש, בהתאם לשיקולים שיש לבחון בבקשות בכגון דא (רע"א 829/23 גולדשטיין נ' לוי, פסקאות 7-6 (13.02.2023)) – לא שוכנעתי כי העניין שלפנַי נימנה עם קבוצת המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

ודוק, בית משפט קמא, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותם הדיונית של הצדדים ומטענותיהם, מצא כי אלו לא הגיעו להסכמה כוללת ביחס לשינוי סדר הבאת העדים; אלא, להסכמה נקודתית הנוגעת לדראוושה ביחס לדיון העוקב לזה שנערך ביום 24.02.2022, הא ותו לא. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי אין מקום להתיר את זימונם של העדים המבוקשים, משהדבר יגרום לסרבול ולהארכת ההליך, ואיני מוצא טעם להתערב בקביעה זו.

16.למעלה מן הצורך יוער, לגופו של עניין, כי אף אני לא ראיתי טעם המצדיק סטייה מהכלל לפיו על בעל דין להגיש את ראיותיו 'בחבילה אחת', בענייננו (תקנה 66 לתקסד״א; רע״א 5727/23 אייש נ׳ ארביב, פסקאות 13-11 (06.09.2023)).

17.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.