רע"א 6676/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. רינה דיין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט ) בת"צ 38385-08-15 מיום 12.7.2017, בה התקבלה בקשת המשיבה (להלן: דיין ) להורות למבקשת (להלן: כלל ) לגלות מסמכים מסוימים, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הבקשה

2.

בתמצית, התובענה עוסקת באופן שבו בוחנת 'כלל' אם מבוטח הוא בגדר 'סיעודי' כמשמעו בפוליסה שהונפקה לו. לצורך כך, הגישה דיין בקשה לגילוי מסמכים שונים. במסגרת ההחלטה נותרה לדיון בקשתה של דיין לקבל לידיה דוחות הערכה תפקודית של כל מבוטח שתביעתו נדחתה, ואת ההודעה למבוטח על הדחיה בצירוף נימוקיה, וזאת על פני תקופת זמן כוללת של ששה חודשים בסך הכל.

3.

בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה לאור הוראת תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, הקובעת את התנאים הנדרשים למתן צו לגילוי מסמכים במסגרתה של תובענה ייצוגית: ראשית, המסמכים רלבנטיים לצורך בקשת אישור התובענה הייצוגית; שנית, הונחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של תנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית. בית המשפט בחן תנאים אלו והגיע למסקנה שנתמלאו התנאים הנקובים בתקנה. בית המשפט התייחס גם לטענתה של כלל לפיה מדובר בבקשה כוללנית ומכבידה, וקבע כי למרות שמדובר בפעולה המצריכה הקצאת משאבים, מדובר בדרישה מידתית. לפיכך הורה בית המשפט להעביר את המסמכים המבוקשים, תוך השחרת הפרטים האישיים של המבוטחים לשמירה על פרטיותם.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

בבקשה נטען כי שגה בית המשפט כשקבע שהמסמכים רלבנטיים לשאלה שעל הפרק, שהיא בעיקרה שאלה משפטית ולא עובדתית; כי לא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של תנאי-הסף לאישור התובענה כייצוגית; כי קיימת הכבדה משמעותית בהעברת המסמכים; וכי בקשה זהה באופיה, במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה על-ידי אותו בא-כוח מייצג נגד חברת ביטוח אחרת, נדחתה – כך שנוצרו החלטות שיפוטיות סותרות בנושא זה.

5.

מנגד טענה דיין בתשובתה כי מדובר בהחלטה דיונית שאין להתערב בה אלא במצבים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם. לגופו של עניין סומכת דיין את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, מבהירה מדוע לשיטתה מדובר במסמכים רלבנטיים, ומדוע הוכחה תשתית ראייתית ראשונית לבקשת האישור. בנוסף, טוענת דיין כי ההכרעה השיפוטית המקבילה שהוצגה על-ידי כלל, על אף הדמיון, אינה עוסקת בעניין זהה לענייננו; וכי טענת ההכבדה נטענה בעלמא ובאופן כוללני.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ושקלתי את נימוקי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

אכן, החלטה בדבר גילוי מסמכים היא החלטה שבגדרה נתון מרחב שיקול דעת לערכאה הדיונית, ומטעם זה לא במהרה תתערב בה ערכאת הערעור (רע"א 701/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (19.2.2012)). לפיכך, ספק בעיני אם הייתי מתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר איזן ושקל את השיקולים השונים והוציא תחת ידו החלטה מנומקת ומפורטת. ברם, אין לי צורך להכריע בדבר, שעה שלדידי הבקשה אינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור, שלפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

8.

על בעל דין המבקש לערער על החלטת ביניים בעיצומו של ניהול המשפט להראות מדוע מוצדק לעשות כן ולא להמתין לסיומו. יש להראות כי ללא דיון כבר בשלב זה "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (כלשון סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט; ראו גם רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 12-9 (20.5.2012)).

9.

לעיתים מזומנות, סוגיית גילוי המסמכים מעצם טבעה מצדיקה מתן רשות ערעור עוד בעיצומו של המשפט. זאת בעיקר בשני הקשרים: הראשון, כאשר בית המשפט מקבל בקשה לגילוי מסמכים, ונטען שהמסמכים המבוקשים נהנים מחסינות, מכילים סודות מסחריים וכיוצא באלה. במצב זה, ברי כי חשיפת המסמכים תהיה בלתי הדירה, ולא ניתן יהא לתקן את החשיפה בסיום ההליך. ההקשר השני הוא כאשר בית המשפט דוחה בקשה לגילוי מסמכים, כך שבעל הדין נדרש לנהל את המשפט ללא המידע שרצה לקבל. במצב זה, ככל שיש הצדקה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית מוטב לעשות זאת כבר בשלב הנוכחי, משום שמבלעדי זאת יתנהל ההליך כולו "בדרך שגויה" , שלא תוכל להירפא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.

10.

ענייננו אינו נופל לאף אחת מן הקטגוריות הללו. בענייננו הורה בית המשפט על גילוי המסמכים, והטענה היחידה במישור ההצדקה למתן רשות ערעור היא טענת ההכבדה הכספית. על מנת שבית המשפט יתן רשות ערעור במצב כזה, נדרש להראות שמדובר בהכבדה דרמטית, המסבה "נזק של ממש" , או שיהיה קשה לפצות עליה בעתיד. ברם, לא נטען כדבר הזה בענייננו. אין לזלזל בהכבדה הנטענת, אך מצד שני אין מדובר בהכבדה שלא ניתן יהיה לפצות עליה בהמשך. בבקשתה של כלל נטען כי מדובר בסדר גודל של כאלף הערכות תלות, המסתכמות לכדי אלפי מסמכים, שיש להפיקם מן המערכת הממוחשבת באופן פרטני ולהשחיר את פרטי המבוטחים. ברם, בבקשה לא ננקב סכום משוער של עלות הנפקת המסמכים, ודומני שגם לפי הערכה שתיטה לטובתה של כלל, אין מדובר בסכום שיש לראות בו כ "נזק של ממש" המצדיק מתן רשות ערעור. את הוצאותיה של כלל לשם הנפקת המסמכים ניתן יהיה להשיב לה, באופן ריאלי, במסגרת פסק דין סופי, לאחר שיתברר אם היתה תועלת בהנפקתם, אם לאו. אין הצדקה אפוא להידרש לכך בשלב דיוני זה.

11.

ודוק: אין משמעות הדבר שהערכאה הדיונית רשאית להקל ראש בטענת הכבדה, רק מן הטעם שניתן יהיה לשפות בסופו של ההליך את מגלה המסמכים. על הערכאה הדיונית לבחון את בקשת גילוי המסמכים בדקדקנות, הן מצד הרלבנטיות, הן באשר להכבדה, הן מצדדים נוספים; באופן ספציפי בענייננו, עליה לבחון את התקיימות כל התנאים הנקובים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות כסדרן – כפי שאכן נעשה. אולם משעה שהדבר נעשה, הרי שאין הצדקה ליתן רשות ערעור על ההחלטה אך בשל טענת הכבדה, שאינה מבוססת כדבעי ואינה מראה כי ההחלטה תסב למבקש נזק ממשי. ככל שיתברר בהמשך ההליך שעלות הפקת המסמכים היתה בדיעבד בלתי מוצדקת, ראוי שהדבר יילקח הדבר בחשבון בשיקוליה של הערכאה הדיונית בפסיקת ההוצאות בגמר המשפט.

12.

לאור האמור, הבקשה נדחית. כלל תישא בהוצאותיה של דיין בסך של 5,000 ₪. ככל שלא הועברו המסמכים עד כה, הדבר ייעשה בתוך 30 ימים (ימי פגרה במניין).