רע"א 677/15 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט

א' מקובר ) בת"א 8562-06-14 מיום 4.1.2015, במסגרתה הורה בית המשפט כי צו איסור הפרסום שניתן ביום 11.8.2014 במעמד צד אחד יוותר על כנו.

1.

ביום 11.8.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים למתן צו איסור פרסום על פרשת התביעה וקיום הדיון בדלתיים סגורות, זאת עד להחלטה אחרת ותוך שהתבקשה תגובת המבקש.

2.

לאחר שעיין בית המשפט המחוזי בתגובת המבקש נקבע כי בנסיבותיו של המקרה דנן יש מקום להותיר את צו איסור הפרסום על כנו, מן הטעם שחלקים שאינם מעטים בכתב התביעה מהווים סודות מסחריים שהגיעו לידיעתו של המבקש מתוקף תפקידו כמנכ"ל המשיבה 5. עוד העיר בית המשפט כי התמונה המצטיירת מעמידתו של המבקש על פרסום המידע מעלה חשש שמא מנסה המבקש להשתמש לרעה בהליכי המשפט לצורך עקיפת התחייבויותיו לשמור על סודיות המידע הקשור לעסקי המשיבה 5, אשר הגיע לידיעתו של המבקש במסגרת התקשרותו עִמה.

3.

טענתו העיקרית של המבקש מופנית כנגד אי בחינתו "לגופו של עניין [של] כל טיעון ספציפי" בכתב התביעה על-ידי בית המשפט המחוזי. כך, בהרחבה רבה, נסקרים בבקשת רשות הערעור דנן סעיפי ונספחי כתב התביעה אשר אינם מהווים לשיטת המבקש סוד מסחרי ואשר צריך היה, כך נטען, בית המשפט להבחינם מנתונים ומידע אשר נשמרים בסודיות אך מעצם טיבם. לטענת המבקש היה על בית המשפט "להתכבד בפירוט מדוקדק של טענות התביעה ואסמכתאותיהן, [ב]בחינה ספציפית ומנומקת, באם המידע הנשקף מהם אכן מהווה סוד מסחרי. משלא נעשה כן, נדרשת התערבותו של בית משפט זה".

4.

דין בקשת רשות הערעור להדחות אף מבלי להִזקק לתגובת המשיבים.

5.

כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מורה כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש , או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא מצאתי כי מתקיים במקרה דנן אחד מן הטעמים דלעיל. המבקש לא הצביע בבקשתו על כל נזק הצפוי להגרם לו או להליך המתנהל בערכאה הדיונית בעקבות קיום הדיון בדלתיים סגורות ואי-פרסומו [ראו למשל: רע"א 8426/14 גבעון נ' לוי , פסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם (17.2.2015)]. טענתו העיקרית של המבקש בעניין זה היא כי יש להעתר לבקשתו שמא יתנהל ההליך כולו במחשכים, "באצטלה של סודות מסחריים".

6.

לצורך ההכרעה במקרה דנן איני רואה מקום להרחיב בסוגיית חשיבותו ומעמדו של עקרון פומביות הדיון, שהוא בבחינת עקרון יסוד בשיטתנו. סבורני כי בשלב המקדמי בו נמצא ההליך בבית המשפט המחוזי אין לצפות כי בית המשפט יכריע בנוגע לכל סעיף וטענה וכל אסמכתה ונספח, אם מהווים הם סוד מסחרי אם לאו. כתב התביעה חובק 28 עמודים ו-37 נספחים המשתרעים על עשרות רבות של עמודים. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לנוכח העובדה שמדובר בנתונים ומידע רבים, לא ניתן בשלב זה "לבדוק כל נתון ונתון וכל מסמך עד כמה יש בהם גם משום סוד מסחרי". מקובלת עלי קביעת בית המשפט, לפיה בשלב המקדמי בו נמצא ההליך די בכך שחלק גדול מן המידע המוזכר בכתב תביעתו של המבקש מהווה סוד מסחרי, ולא מצאתי כי ייגרם למבקש או להליך נזק כלשהו בהמתנה לבירור העובדתי הטבעי באשר לטענות, תתי-הטענות והאסמכתאות הנותרות המצויות במחלוקת שבירורן נתבקש מבית משפט זה. כך, מבלי לחוות את דעתי בעניין, יתכן כי עם המשך בירור התביעה יתחוור כי "הטענה בדבר קיומו של סוד מסחרי איננה נכונה, ועל-כן אין הצדקה לסייג את פרסום הדברים שהוחלפו בהליך. יתכן גם כי יהיה מקום לאפשר פרסום חלקי של דברים, שאינו כולל את הרכיבים אשר מסתבר כי הם בגדר סוד מסחרי" [ראו: מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 803 (2002)].

7.

לא למותר לציין כי ככל החלטת ביניים גם ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור דנן איננה סופית, ואין זה מן הנמנע כי עם התקדמותו של ההליך וככל שתתברר ותפרש לפני בית המשפט תמונה עובדתית רחבה יותר, כך במידה וישתנו הנסיבות יוכל המבקש לעתור לשינוי ההחלטה [ראו למשל: רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי , פסקה 9 (3.4.2013)].

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.