פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6798/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
מרכז חינוכי תורני בני ובנות ציון -
רמות ירושלים
נ ג ד
המשיבה:
סוליקה צבאח
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.8.2021 בת"א 40429-06-21
שניתנה על ידי כבוד השופטת ת' בר-אשר
בשם המבקש:
עו"ד י. גינצבורג
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 25.8.2021, בת"א 40429-06-21 (השופטת ת' בר-אשר ), אשר בגדרה התקבלה בקשת המשיבה, סוליקה צבאח, למתן צו מניעה זמני, שימנע את פינויה מדירת מגוריה, עד להכרעה בתביעתה לביטול פסק דין קודם שניתן בעניינה.
רקע עובדתי
2.
נתן, בעלה של סוליקה, שימש כמזכיר במוסד חינוכי השייך למבקשת, מרכז חינוכי תורני בני ובנות ציון – רמות ירושלים, עמותה המפעילה מספר מוסדות חינוך. נגד נתן הוגש כתב אישום, בגין מעילה בכספי העמותה, בסך של כ-1,850,000 ₪. בסופו של ההליך הפלילי – הורשע נתן בדינו, על-פי הודאתו, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ערעור שהגיש נתן לבית משפט זה על חומרת העונש שנגזר עליו – נדחה. על סמך הרשעה זו, הגישה העמותה תביעה אזרחית נגד בני הזוג, בדרישה להשבת הכספים שנגנבו. ביום 21.11.2014, קיבל בית משפט השלום (השופטת א' שניידר ) את התביעה נגד נתן , וקבע כי עליו להשיב את מלוא סכום הכסף שנגנב, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לעומת זאת, התביעה נגד סוליקה – נדחתה. נקבע, כי ידה לא היתה במעל. העמותה ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, וטענה כי אין מקום לפטור את סוליקה מהשבה. ביום 5.7.2015 התקבל ערעור העמותה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (הנשיא ד' חשין , סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ע' שחם ). נפסק, כי גם סוליקה חייבת, לצדו של נתן, בהשבת כספי הגניבה. נקבע, כי אף שלא נטלה חלק במעשי המעילה, סוף כל סוף התעשרה מפירותיה שלא כדין. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא הוגש ערעור במועדו – והוא הפך חלוט. לאחר הליכי סרק רבים שעיכבו את תשלום הסכום שנפסק בפסק הדין, הורתה רשות האכיפה והגבייה ביום 22.5.2021 על פינוי בני הזוג מדירת המגורים שבבעלותם. מועד הפינוי נקבע ליום 21.6.2021.
3.
ביום 17.6.2021, ימים ספורים לפני מועד הפינוי המיועד, הגישה סוליקה לבית המשפט המחוזי תובענה חדשה, שכותרתה "בקשה לביטול פסק דין – תביעה למשפט חוזר" , ולצדה בקשה למתן צו מניעה זמני. סוליקה טענה כי ברשותה ראיות חדשות המצביעות על כך שהיא לא נהנתה כלל מהכספים הגנובים. לשיטתה, ראיות אלו מצדיקות את ביטול פסק הדין החלוט בעניינה, וקיום 'משפט חוזר אזרחי' בשאלת חבותה.
4.
בהחלטתו מושא ערעור זה, ציין בית המשפט המחוזי, כי "סיכויי התביעה להתקבל אמנם קלושים ואף ספק אם התביעה עומדת באותם תנאים חריגים ומחמירים אשר יאפשרו את ביטולו של פסק דין חלוט שניתן בערכאת הערעור" . חרף האמור, משבדירת מגורים יחידה עסקינן, ובהתחשב בכך ש "מדובר בתביעה פשוטה, שבירורה עשוי להסתיים תוך פרק זמן סביר" , נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת סוליקה למתן צו המניעה, והורה על עיכוב פינויה של סוליקה מהדירה עד למתן פסק הדין בתובענה החדשה, וזאת בכפוף להפקדת ערובה להבטחת הוצאות העמותה, בסך של 160,000 ₪ .
מכאן הבקשה שלפנַי.
תמצית טענות המבקשת
5.
העמותה סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעניק לסוליקה את צו המניעה. לטענתה, התובענה הנדונה מהווה ניסיון נואש, אחרון ברשימה ארוכה, 'למשוך' את ההליך המשפטי 'באזניו' ולמנוע מהעמותה לקבל את שמגיע לה. לטענת העמותה, אל לו לבית המשפט ליתן יד לעינוי דין שכזה, אשר אחריתו מי ישורנה. העמותה טוענת, כי די בהצצה חטופה לכתב התובענה למשפט חוזר, על מנת להבין שסיכויי התביעה – אפסיים. הכותרת שניתנה לתובענה אינה אלא מסווה, שתחתיו שוכן ניסיון לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב'גלגול שלישי'. הראיות ה'חדשות' שהתגלו לסוליקה – אינן אלא מסמכים שהיו ברשותה כבר בעת ניהול ההליך המקורי. לפיכך, טוענת העמותה, שהבקשה לצו המניעה צריכה היתה להידחות כבר בשלב הראשון – שלב בירור סיכויי התביעה, וזאת אף מבלי להידרש לבחינת מאזן הנוחות.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
7.
טרם שאכנס בעובי הקורה, די לי אם אומר, כי כלל נקוט בידינו מימים ימימה, שלפיו לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב, בכל הקשור למתן סעדים זמניים, ואין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהחלטות מסוג זה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). לא שוכנעתי כי העניין שלפנינו מצדיק סטייה מן הכלל האמור, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
8.
נוסף לכך, אף לגופם של דברים, נראה כי בית המשפט המחוזי איזן כהלכה בין האינטרסים השונים שעל הפרק. כידוע, בבואו לבחון הענקת סעד זמני, השיקולים העיקריים שאותם יבחן בית המשפט, שניים הם: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס הידוע כ'מקבילית כוחות', אך ככלל נתונה הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 23 (28.12.2015)). בעוד שהעמותה תולה את יהבה בסיכויי התביעה, בית המשפט נתן לרכיב זה משקל פחות, ושת לנגד עיניו את מאזן הנוחות – וטוב שכך, שכן מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הענקת הסעד לסוליקה.
9.
אמת נכון הדבר, "המילים 'פינוי בית מגורים' אינן 'מילות קסם', המוליכות תדיר לאותה תוצאה" (רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק , פסקה 12 (17.3.2021)), אך אין לכחד כי פינוי דירת מגורים, מהווה צעד קשה, אשר עלול להביא עמו מצב בלתי הפיך, ועל כן יש לייחס לו משקל משמעותי בעת הכרעה בסעדים כגון דא (ע"א 254/07 לפיד נ' סמואל , פסקה 8 (16.11.2011)). כך גם בענייננו, מדובר בדירת מגורים יחידה, ובאישה מבוגרת ונעדרת הכנסות ממשיות. נראה, אם כן, כי הפגיעה בסוליקה – קשה וניכרת. מנגד, העמותה אמנם ממתינה זה שנים מספר להשבת הגזלה, ואם מצב זה ימשך שלא לצורך, אין ספק שבשלב מסוים יהיה על בית המשפט לשים לדבר קץ וקצבה. אולם, בהתחשב בהערכתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הדיון בתביעה יסתיים במהרה, קשה להצביע על נזק קונקרטי שייגרם לעמותה בשלב זה מעיכוב קצר נוסף. יתר על כן, אף אם העיכוב יגרום לעמותה נזק כלשהו, בית המשפט המחוזי התנה את תוקפו של צו המניעה הזמני בהפקדת סך של 160,000 ₪. ככל שתביעתה של סוליקה תידחה, והעמותה תזכה בדינה, תוכל העמותה להיפרע את נזקיה מן הערובה שהופקדה. במצב דברים שכזה, אף אם נקבל את טענת העמותה, שלפיה סיכויי הערעור קלושים, לא יהיה בכך כדי להכריע את הכף.
10.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.
משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"א בחשון התשפ"ב (17.10.2021).
ש ו פ ט