רע"א 6809/13 טארק פארם בע"מ נ. מרג'י זויה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) שקיבל בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת נ' דלה מוסא ) והורה על ביטול פסק דין שניתן נגד המשיבה בשנת 2008 בהיעדר הגנה בכפוף לכך שיופקד סך של 4,000 ש"ח בקופת בית משפט השלום עד ליום 30.9.2013.

1.

בשנת 2008 הגישה המבקשת בקשה לביצוע שטר שעשתה המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ושחולל. המשיבה ביקשה רשות להתגונן, בקשתה התקבלה ונקבע דיון בבקשה. המשיבה ובא כוחה לא התייצבו לדיון, ובית משפט השלום דחה את ההתנגדות בהיעדר התייצבות. המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין, וביום 27.9.2008 בית משפט השלום נעתר לה בכפוף להפקדת סך של 1,000 ש"ח ומע"מ בקופת בית משפט השלום תוך 14 יום ממועד המצאת ההחלטה. בשנת 2012 הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום שבה טענה כי שילמה את הסכום האמור בשנת 2008 לידי בא כוח המבקשת ולכן יש לבטל את פסק הדין ולקבוע דיון בתיק. בית משפט השלום דחה את בקשתה, ועל כך הגישה המשיבה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כב' סגן הנשיא א' אברהם ) נתן רשות לערער וקיבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום לבירור עובדתי של השאלה אם הסכום האמור אכן שולם. בהתאם, שמע בית משפט השלום ראיות בשאלה זו, דחה את טענת המשיבה וקבע כי לא שוכנע שהסכום שולם. פסק הדין נותר אפוא על כנו. המשיבה הגישה בקשת רשות לערער על החלטה אחרונה זו, ובית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם ) החליט לתת רשות לערער ולקבל את הערעור במובן זה שפסק הדין שניתן בשנת 2008 יבוטל בכפוף להפקדת סך של 4,000 ש"ח בקופת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הטעים כי על כפות המאזניים ניצבות זכות הגישה של המשיבה לערכאות מזה וסופיות הדיון מזה, בפרט כאשר בעל דין אינו מקיים את החלטות בית המשפט וגורם בכך לסרבול והארכת הדיונים. אולם בשקלול בין אלה, יש לתת עדיפות לזכות הגישה לערכאות וניתן לאזן בין האינטרסים הנוגדים באמצעות חיוב נוסף בהוצאות כאמור. בית המשפט הטעים שעל אף מחדלי המשיבה – ובכלל זה שלא שילמה את הסך של 1,000 ש"ח במועד ואף לא העלתה בקשה חלופית להארכת מועד לצורך התשלום – ביטול פסק הדין ופסיקת הוצאות בשיעור גבוה יותר משקף איזון הולם.

2.

מכאן הבקשה שלפניי לרשות ערעור על פסק הדין. המבקשת טוענת, בתמצית, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בטעויות דיוניות מהותיות באופן שמצדיק מתן רשות ערעור. לשיטתה, בית המשפט המחוזי למעשה ביטל את פסק הדין החלוט משנת 2008 שלא הוגש עליו ערעור; וכן ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבמסגרתו נקבע כי העניין יוחזר לבירור לבית משפט השלום רק בשאלה אם הסך של 1,000 ש"ח שולם בשנת 2008 אם לאו.. לטענת המבקשת, פסק הדין מקים עילה לערעור שני משום שסביר להניח שבארכיוני בתי המשפט מצויים מאות ואולי אלפי פסקי דין אשר ניתנו בשל מחדלים כאלה ואחרים של בעלי דין ונותרו בתוקפם בשל אי-מילוי תנאים שנדרשו לביטולם.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, באתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות ערעור לבית משפט זה תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין הבקשה דנן באה בגדר אמת מידה זו משום שבניגוד לטענת המבקשת, היא תחומה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי. לגופו של עניין, אף בהנחה שבית המשפט המחוזי טעה במסקנתו, הרי שטעות שבדין אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

(18.6.2006); רע"א 3954/98 קנית השלום נ' מ.ס.י.פ בע"מ

(15.11.1998)). הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בהחלטה המורה על המשך בירור המחלוקת לגופו של עניין. לסיום יצוין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק הדין של בית משפט השלום. על פני הדברים מדובר בהחלטה שלא ניתן להשיג עליה בסמוך לאחר הינתנה, כאמור בסעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. הואיל ודין הבקשה להידחות לגופה, לא ראיתי לקבוע מסמרות בסוגיה זו.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.