רע"א 6810-21 רע"א 6810-21

1.בנק מתקשר עם קבוצה מסוימת של לקוחות בהסכמים אישיים המקנים להם הטבות מסוג עמלות מופחתות בעד חלק מהשירותים הבנקאיים שהם מקבלים. האם הסכמות חוזיות אלו שעוגנו בהסכמים אישיים מהוות הסדר ממצה ביחס לעמלות הנקובות בהם או שמא זכאים הלקוחות גם להטבות שונות שפורסמו בתעריפון הבנק – זו השאלה שניצבת במוקד הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה, ברנובייט בע"מ, נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בקשת האישור; ברנובייט; ו-בנק לאומי או הבנק, בהתאמה).

רקע עובדתי ונורמטיבי

2.ברנובייט פועלת בתחום הסחר הבינלאומי בעסקאות הנוגעות לשטחי פרסום באינטרנט. היא לקוחה של בנק לאומי ומוגדרת בחשבונה כ"עסק גדול"; זאת בהתאם לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: כללי הבנקאות), שמגדירים "עסק קטן" כתאגיד שמחזור העסקים שלו אינו עולה על חמישה מיליון שקלים חדשים (בהתאם להגדרות שבסעיף 1 לכללי הבנקאות). חשבונה של ברנובייט מנוהל בחטיבה הבנקאית של הבנק, ובמסגרת חשבון זה מתבצעות פעולות רבות של העברת מטבע חוץ לחו"ל או קבלת מטבע חוץ מחו"ל ומבנק אחר בארץ (להלן: פעולות העברת מט"ח). במאמר מוסגר יוער כי ככל שניתן להבין מכתבי הטענות, המבנה הארגוני בבנק מחולק למספר חטיבות מטה, וביניהן החטיבה הבנקאית והחטיבה העסקית (להלן: החטיבה הבנקאית ו- החטיבה העסקית, בהתאמה); וכפי שיפורט בהמשך, הבנק נוקט כלפיהן במדיניות שונה בתחום העמלות.

ברגיל, תעריף העמלה הבנקאית שנגבית בעד פעולות העברת מט"ח מוסדר בתעריפוני העמלות של הבנק, שמפורסמים ברבים בהתאם להוראת סעיף 5א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות). הוראות החוק מבחינות בין "לקוחות קטנים" – שהם לקוחות יחידים ועסקים קטנים, ובין עסקים גדולים עם מחזור פעילות שנתי בהיקף שעולה על חמישה מיליון שקלים. אשר ללקוחות הקטנים, פרק ב'2 לחוק הבנקאות וכללי הבנקאות שהותקנו מכוחו, קובעים רשימת שירותים מצומצמת וסגורה שבגינם נגבית עמלה בנקאית. רשימה זו מכונה "התעריפון המלא", והבנק מחויב שלא לגבות מלקוחותיו הקטנים עמלות שאינן מנויות בו או עמלות בסכומים העולים על אלו שהוצגו בתעריפון המלא ובנספח ההטבות המצורף לו (להרחבה ראו: רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר, פסקאות 20-19 (28.10.2018); להלן: עניין לפינר). לעומת זאת, על לקוחות עסקיים גדולים לא חלה האסדרה הקבועה בפרק ב'2 לחוק הבנקאות, ועליהם חל "תעריפון העמלות המלא לעסקים גדולים", שבמסגרתו ניתן לבנק שיקול דעת בקביעת רשימת העמלות, סכומן ושיעורן, הטבות שניתנות בגינן ועוד (להלן: "התעריפון המלא" ו-"תעריפון הבנק לעסקים גדולים", בהתאמה; וביחד – "תעריפוני הבנק" או "התעריפון הכללי"). כתוצאה מהבחנה זו, בכל הבנקים בישראל קיימים שני סוגים של תעריפון: האחד, התעריפון המלא החל על לקוחות קטנים; והשני, תעריפון הבנק לעסקים גדולים החל על לקוחות עסקיים גדולים.

3.וחזרה לענייננו. חלק 5 לתעריפוני הבנק – הן לתעריפון המלא הן לתעריפון הבנק לעסקים גדולים – מאפשר גביית עמלות בעד שירותים הנוגעים לפעולות העברת מט"ח (להלן: עמלת העברת מט"ח). ביחס לעמלה זו קובעים תעריפוני הבנק הטבה כללית שבמסגרתה ניתנת הנחה בשיעור של 10% בעת ביצוע פעולות העברת מט"ח באמצעות ערוצים ישירים מסוג "גישה ישירה"/"גלישה ישירה", שאינם מחייבים ממשק ישיר עם פקיד הבנק (להלן: ההטבה הערוצית; סעיפים 5.4.1.1 ו-5.4.1.4 לחלק 5 בתעריפון הבנק לעסקים גדולים מעניקים הטבה לכלל הלקוחות הגדולים בשיעור של 10% הנחה בביצוע פעולות העברת מט"ח בערוץ ישיר; ופרטים 5(9)-5(10) לחלק 5 בתעריפון המלא מקנים הנחה בשיעור של 10% ללקוחות קטנים בתחום הסחר הבינלאומי בעת ביצוע פעולות העברת מט"ח בערוץ ישיר; וראו גם הגדרת "ערוץ ישיר" שבסעיף 1 לכללי הבנקאות, המתייחסת לפעולות "בלא ממשק ישיר עם פקיד").

4.בתחילת חודש יוני 2016 הגיעו הצדדים להסכמות חדשות למתן הטבות בסכומן ובשיעורן של חלק מהעמלות שבהן מחויב חשבונה של ברנובייט – וביניהן עמלת העברת מט"ח. הסכמות אלו עוגנו במסמך מיום 7.6.2016 ששלח הבנק לברנובייט, שכותרתו: "הטבות בעמלות בחשבונותיכם – הודעה על שינוי", ובו צוין בין היתר ביחס לעמלת העברת מט"ח – "65% הטבה. תוקף: 31/05/2016 - 31/05/2017" (ההסכם האישי בעניינה של ברנובייט יכונה להלן: ההסכם האישי; והסכמים אישיים כדוגמתו יכונו להלן: הסכם עמלות אישי). בשולי ההסכם האישי צוינו הדברים הבאים:

"אחוזי ההטבה המצוינים לעיל הינם מתעריפון הבנק כפי שיהיה מעת לעת.

ההטבה אינה חלה על תעריפי המינימום אלא אם צוין במפורש אחרת.

תוקף אישורנו זה לגבי כל הטבה הוא עד לתאריך הנקוב לצידה אלא אם כן נודיע לכם לפני המועד הנ"ל על שינוי ו/או ביטול של איזו מההטבות הנ"ל.

יתר העמלות תגבינה מכם לפי תעריפון העמלות הנהוג בבנק מפעם לפעם. ...."

ואכן, בחשבונה של ברנובייט עודכנה הטבה משמעותית בשיעור של 65% בביצוע פעולות העברת מט"ח. תחילה קיבלה ברנובייט הן את ההטבה האישית שניתנה לה מכח הסכמותיה עם הבנק, הן את ההטבה הערוצית הקבועה בתעריפון הבנק לעסקים גדולים בעת ביצוע העברות מט"ח אלו בערוצי גישה וגלישה ישירה. ואולם בדיעבד התברר כי החל מיום 22.6.2016 הופסקה זכאותה של ברנובייט להטבה ערוצית מתוקף תעריפון הבנק לעסקים גדולים; זאת כתוצאה משינוי במדיניות הבנק בנושא.

5.בבקשת האישור טענה ברנובייט כי היא זכאית לשתי ההטבות: האחת, מכוח ההסכם האישי שבינה ובין הבנק; והשנייה, מכוח תעריפון הבנק לעסקים גדולים הקובע הטבה ערוצית בעת ביצוע פעולות העברת מט"ח בגישה ישירה ובגלישה ישירה. על פי הנטען, ההסכם האישי נועד להיטיב עם הלקוח ואין בו כדי לשלול את זכאותו להטבות המוקנות מכוחם של תעריפוני הבנק.

בעניין זה, הפנתה ברנובייט לפרסומים באתר האינטרנט של הבנק בנושא "הטבות בביצוע פעולות באינטרנט לעסקים גדולים", שבו פורסמה הטבה ללקוחות עסקיים גדולים בתחום הסחר הבינלאומי בביצוע העברות מט"ח בערוצי גישה וגלישה ישירה. בפרסום זה הובהר במפורש כי "בחשבונות שדווחו לגביהם הטבות אישיות או מגזריות, יחולו ההטבות שלעיל בנוסף להטבות שדווחו, אלא אם כן צוין אחרת" (ההדגשה הוספה, ע'ב'), אולם "הבנק רשאי להפסיק ו/או לשנות את ההטבות ו/או ההנחות בכל עת, על פי שיקול דעתו הבלעדי". מכל מקום, ברנובייט טענה כי הבנק לא שלח הודעה בדבר שינוי או סיום ההטבות בנושא ביצוע העברות מט"ח; על כן, הן עודן עומדות בתוקפן, והבנק מחויב לגבות עמלה בהתאם להטבות שפרסם בתעריפוני הבנק, נוסף על ההטבה בהסכם עמלות אישי.

הבנק מצדו התנגד לבקשת האישור, וטען כי הסכם עמלות אישי מהווה הסדר ממצה ביחס לעמלות המנויות בו, ואין מקום לזכות את בעל החשבון בהטבות נוספות שניתנות כמחווה של רצון טוב. הבנק טען כי אינו מחויב ליתן כפל הטבות למבצעי העברות מט"ח בערוץ ישיר; ועל אף שלאורך השנים ננקטה מדיניות שונה בנושא, שנועדה לתמרץ לקוחות לבצע פעולות ישירות, אין בה כדי להקים חובה חוקית כזו. בהקשר זה נטען, כי הבנק החליט להפסיק משיקוליו ומטעמיו ליתן כפל הטבה ללקוחות בחטיבה הבנקאית המחזיקים בהסכם עמלות אישי (להבדיל מלקוחות החטיבה העסקית שעליהם לא הוחלה מדיניות זו), וזאת החל מיום 22.6.2016. בהמשך אף הוסר הכיתוב בעניין כפל ההטבות מאתר האינטרנט של הבנק. במצב דברים זה, ובהיעדר חובה חוקית המורה אחרת, אין זאת אלא שההסכמות החוזיות המיטיבות גוברות על הוראות תעריפוני הבנק וההטבות שניתנות במסגרתם; ועל כן הבנק רשאי לגבות עמלה בהתאם להוראות שעוגנו בהסכם עמלות אישי, בלא "הנחה" נוספת על פי תעריפוני הבנק.

ההחלטה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית

6.בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האישור וקבע כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית בשאלה אם הבנק מחויב ליתן ללקוחותיו שזכאים להטבה אישית בעמלת העברת מט"ח, גם את ההטבה הערוצית שניתנה בתעריפוני הבנק בעניין זה. בשאלה פרשנית זו העדיף בית המשפט המחוזי את פרשנותה של ברנובייט, שלפיה אין בהסכם האישי כדי לשלול את הזכאות להטבות שפורסמו בתעריפוני הבנק. נקבע כי פרשנות זו מתיישבת לכאורה עם הלשון הפשוטה והטבעית של הוראות ההסכם האישי ושל הוראות תעריפוני הבנק, אשר נוסחו על ידי הבנק, ואינן שוללות על פניהן את האפשרות לקבל הטבות מצטברות בעמלת העברת מט"ח. תמיכה לקביעה זו מצא בית המשפט המחוזי בהוראה המצויה בשולי ההסכם האישי, הקובעת כי "אחוזי ההטבה המצוינים לעיל הינם מתעריפון הבנק כפי שיהיה מעת לעת"; ובעניין זה נקבע כי ההטבות המוענקות בתעריפוני הבנק מעת לעת מחייבות לעניין אופן חישוב העמלה שנגבית מהלקוח, כך ש"ההטבה האישית תיגזר מהעמלה לפי שיעורה בהתאם לכל הוראות התעריפון".

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי כלל "לא מדובר ב'כפל' הנחות בגין אותה 'עילה'". זאת משום שההטבה האישית ניתנת ביחס לעמלה הנגבית בעד פעילות העברת מט"ח ואילו ההטבה הערוצית בתעריפוני הבנק ניתנת בגין דרך ביצוע פעולות העברת מט"ח באמצעות ערוצים ישירים. על כן נקבע כי "ההטבה הערוצית לא 'מצטרפת' להטבה בעמלה, היא ניתנת באופן בלתי תלוי בעמלה כאשר הפעולה מבוצעת בערוץ ישיר". עוד נדחתה טענתו של הבנק, כי חיובו ליתן "כפל הטבות" מקורו רק בפרסומי הבנק באתר האינטרנט. בית המשפט המחוזי קבע כי על פניו חובת הבנק להעניק את ההטבות השונות נובעת מהתחייבויותיו בתעריפוני הבנק ובהסכם עמלות אישי, "ללא כל תלות באתר האינטרנט". בהקשר זה צוין כי מתעורר ספק אם יש בכלל בכוחם של פרסומים אלה כדי לגרוע מזכויות הלקוח שנקבעו בתעריפוני הבנק ובהסכם עמלות אישי שבין הלקוח ובין הבנק.

7.מנגד, נמצא כי אין עיגון לשוני לפרשנות המוצעת של הבנק שלפיה ההסכם האישי מהווה הסדר ממצה של ההטבות שניתנות ביחס לעמלות המנויות בו, וככל שזו הייתה כוונת הצדדים בעת גיבוש ההסכם היה על הבנק להבהיר את האמור באופן מפורש; זאת בהתחשב במאפיינים הייחודיים של חוזים בנקאיים מסוג תעריפון והסכם הטבות אישי ובהינתן פערי הכוחות שבין הצדדים. עוד נקבע כי הבנק לא הוכיח את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, שעה שנמנע מלזמן עדים רלבנטיים בעניין זה; וכי פרשנות הבנק אינה מתיישבת עם התכלית האובייקטיבית העומדת ביסודם של התעריפון וההסכם האישי, אשר נועדו להגדיר את השירות שבגינו ניתן לגבות עמלה ולהסדיר את תעריף השירות וההטבה שתינתן בגינה – באופן שיאפשר הגברת שקיפות והשוואת מחירים.

בית המשפט המחוזי ציין כי הבנק היה רשאי להודיע בכל עת על שינוי במדיניות ההטבות, אך בחר שלא לעשות כן. בהקשר זה צוין כי מדיניות העבר של הבנק בנושא מתן הטבות מצטברות מחזקת את טענותיה של ברנובייט ויש בכוחה ללמד על האופן שבו הבנק פירש בעבר את ההוראות. כך בייחוד כאשר הבנק מחיל את מדיניותו החדשה רק על לקוחות החטיבה הבנקאית, ולא על לקוחות החטיבה העסקית המחזיקים בהסכם עמלות אישי, שעדיין זכאים ליהנות מהטבות שניתנות בתעריפון הבנק לעסקים גדולים; הגם שתעריפון הבנק לעסקים גדולים אינו עורך הבחנה ואינו מסייג הטבה זו לחטיבות בנקאיות מסוימות.

8.בהינתן כל האמור, מצא בית המשפט המחוזי כי עומדת לכאורה לחברי הקבוצה המיוצגת עילת תביעה חוזית בשל הפרת הוראות תעריפוני הבנק, המזכה אותם בסעד השבה של הסכומים שנגבו מהם ביתר החל מיום 22.6.2016. חברי הקבוצה הוגדרו בהחלטה כך:

"לקוחות החטיבה הבנקאית בבנק הן בעלי חשבון המוגדר כיחיד, עסקי קטן ועסקי גדול, שחלים עליהם התעריפון לעסקים גדולים או התעריפון לעסקים קטנים וללקוחות יחידים, שביצעו העברה לחו"ל באמצעות מערכת "הגישה הישירה" ו/או "הגלישה הישירה", מבלי שניתנה להם הטבה ערוצית בשיעור של 10% משיעור העמלה החלה על לקוחות הבנק והם צד להתקשרות עם הבנק בהסכם אישי וזאת, לתקופה 22.6.2016 ועד היום".

טענות הצדדים

9.הבנק טוען כי לא היה מקום לאשר את התובענה הייצוגית. לשיטתו, הסכם עמלות אישי שנחתם בין הצדדים הוא הסדר מלא, ממצה ומיטיב, ש"נתפר למידותיו" של לקוח מסוים. הוא מהווה עבורו "תעריפון עמלות אישי, לכל דבר ועניין, המחליף ובא במקום התעריפון 'הכללי'", ביחס לעמלות המוסדרות בו – ובהן עמלות העברת מט"ח המנויות בסעיפים 5.4.1.1 ו-5.4.1.4 לתעריפון הבנק לעסקים גדולים, שרק בהן עוסק ההליך. הבנק טוען כי הן לשונו וצורתו של הסכם עמלות אישי הן הגיונו ותכליתו מלמדים כי הסכם זה הוא הסדר ממצה ביחס לעמלות הקבועות בו.

בנוגע לצורת ההסכם ולשונו, הבנק טוען כי הסכם עמלות אישי בנוי באותה מתכונת של התעריפון הכללי בבנק, תוך ציון שמן, מספרן וסדרן של העמלות, כמובאים בתעריפוני הבנק. לצד זאת, הוראות הסכם עמלות אישי מיטיבות בצורה ניכרת עם הלקוח ביחס לתעריפוני הבנק, באופן שמלמד על היותו של ההסדר שבהסכם ממצה ומחייב. במצב דברים זה של הסדר ממצה, כך נטען, לא נדרש מהבנק לקבוע הוראה ייחודית השוללת כפל הטבה, וממילא ברור שלא הייתה כוונה להעניק הטבה נוספת מעבר לקבוע בהסכם. לטענת הבנק, הסכם עמלות אישי הוא מובן וחל רק על העמלות המוסדרות בו, בעוד התעריפון הכללי בבנק חל על כל יתר העמלות שאינן מוסדרות בהסכם. בהקשר זה מפנה הבנק להוראה כללית שבהסכם האישי, הקובעת כי "יתר העמלות תגבינה מכם לפי תעריפון העמלות הנהוג בבנק מפעם לפעם".

הבנק מדגיש כי ההסכם האישי של ברנובייט מקנה לה הטבה מופלגת של 65% הנחה בשיעור העמלה בפעולות העברת מט"ח. בנסיבות אלה, נטען שברנובייט אינה זכאית "ליהנות 'מכל העולמות'": הן מהטבות מפליגות שהוענקו לה במסגרת ההסכם האישי הן בהטבות כלליות למבצעי פעולות בערוץ ישיר שניתנות בתעריפון הבנק לעסקים גדולים ללקוחות עסקיים גדולים ללא הסכם עמלות אישי. התנהגות זו, כך נטען, אף אינה מתיישבת עם חובת תום הלב. לטענת הבנק שיעורה של ההטבה נקבע בין השאר בשים לב לכך שברנובייט נוהגת לבצע העברות מט"ח בתדירות גבוהה יחסית, כפי שאף העידה עדת הבנק ועדותה לא נסתרה.

באשר לכיתוב שהופיע והוסר מאתר האינטרנט של הבנק בנושא כפל הטבות בביצוע פעולות באינטרנט, נטען כי אין לזקוף לחובתו של הבנק הטבות שונות שניתנו מתוך מחווה של רצון טוב לפנים משורת הדין. אדרבה, כיתוב זה מוכיח כי לא הייתה כוונה להעניק הטבות מצטברות מעין אלה בגדרי הסכם עמלות אישי. התחייבות כזו ניתנה רק במסגרת הפרסום באתר, שבו הובהר כי הבנק רשאי להפסיק את ההטבות בכל עת. ואכן, לימים קבע הבנק משיקוליו שאין ליתן "כפל הטבות" ללקוחות החטיבה הבנקאית, כפי שהיה רשאי לעשות. לנוכח האמור, נטען כי לא קמה עילת תביעה ונתבקש להורות על ביטול ההחלטה ודחיית בקשת האישור.

10.מנגד ברנובייט סומכת את ידיה על החלטת האישור. לטענתה היא זכאית להטבות מצטברות במחיר העמלה; ושלילת הטבות בגין פעולות בערוץ ישיר, בהתאם להחלטה פנימית של הבנק וללא יידוע הלקוחות, עולה לכדי הפרת הסכם. ברנובייט חוזרת על הטענות שהעלתה בבית המשפט המחוזי, ומדגישה כי ההסכם האישי נועד לשפר את תנאי ניהול החשבון ולא לגרוע ממנו הטבות בביצוע פעולות בערוץ ישיר מתוקף התעריפון הכללי בבנק. לטענתה, הסכם עמלות אישי מקנה הנחה על שיעור העמלה המרבי בתעריפוני הבנק והיא ניתנת כאמצעי לשימור לקוחות קיימים בבנק. לעומת זאת ההטבה הערוצית בתעריפוני הבנק ניתנת בגין אופן ביצוע העברת המט"ח; והיא נועדה לעודד את כלל הלקוחות, לרבות כאלה המחזיקים בהטבות מגזריות או אישיות, לבצע פעולות בשירות עצמי הדורשות פחות משאבים וכח-אדם. פרשנות זו, כך נטען, מתחייבת גם על רקע התנהלותו של הבנק, שבמשך תקופה ארוכה נהג להעניק ללקוחותיו הן הטבה אישית הן הטבה ערוצית, לרבות בעת גיבוש ההסכם האישי שבין הצדדים. מדיניות זו גם באה לידי ביטוי בפרסום באתר האינטרנט, שבו צוין כי על "הטבות אישיות או מגזריות, יחולו ההטבות שלעיל בנוסף להטבות שדווחו, אלא אם כן צוין אחרת". בעניין זה נטען כי אין בהסרת הפרסום מאתר האינטרנט משום דרך ראויה ליידוע הלקוחות בדבר שינוי תנאי התעריפון הכללי וההטבות שלהן הם זכאים במסגרתו. ברנובייט מוסיפה וטוענת כי במקרים שבהם מעניק הבנק הטבות חלופיות, מובהר הדבר במפורש באמצעות כיתוב מתאים שלפיו הגבייה תיעשה לפי ערך ההטבה הגבוה שביניהם. ואולם, בענייננו בחר הבנק שלא להגביל את ההטבה שבתעריפוני הבנק; הוא גם לא קבע כי ההסכם האישי מהווה הסדר ממצה וכי הגבייה תבוצע רק על-פיו, הגם שההסכם נוסח על ידי הבנק ובעצת יועציו המשפטיים. במצב דברים זה, קל וחומר בהתחשב בפערי הכוחות שבין הצדדים, נטען כי צדק בית המשפט המחוזי בהפעילו את כלל הפרשנות נגד המנסח; ובקובעו כי הוראות ההסכם האישי והסכם עמלות אישי כדוגמתו, אינן שוללות הטבה ערוצית שהוענקה במסגרת תעריפוני הבנק, תוך שהורה על קבלת בקשת האישור.

בתגובה לתשובת ברנובייט, טוען הבנק כי ברנובייט העלתה טענות חדשות, לרבות ביחס לעמלות שלא נדונו בבית המשפט המחוזי. לצורך הדיון בענייננו לא ראיתי מקום לפרט טענות אלה, מאחר שהן אינן מהוות חלק מיריעת המחלוקת שהותוותה בהחלטת האישור בעניינה של עמלת העברת מט"ח, כהגדרתה לעיל.

דיון והכרעה

11.לאחר בחינת כתבי טענות הצדדים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע לצורך אישורה של תובענה ייצוגית על התובע המייצג לעמוד בשורה של תנאים. בכלל זאת שומה עליו להראות קיומה של אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות המשותפות לקבוצה יוכרעו לטובתה (סעיפים 8(א)(1)-(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק); ראו מני רבים, רע"א 3530/21 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' זיס, פסקה 12 (3.3.2022)). השאלה המשותפת בענייננו נוגעת לפרשנות הסכמים בנקאיים בתחום העמלות, קרי – הסכם עמלות אישי והתעריפון הכללי, החלים על היחסים שבין הבנק ללקוחותיו; ובמידה רבה גם בהתנהלות המצופה לכאורה מהבנק בעת שימוש בכוח שבידיו, לרבות בזכות חוזית. אך טרם שאדרש לגופם של דברים, אעמוד בקצרה על המסגרת המשפטית הרלוונטית.

על פרשנות הסכם בנקאי

12.הסכמים בנקאיים הם בראש ובראשונה חוזים שנועדו להסדיר את השירות הבנקאי שיינתן ללקוח, ולפיכך יש לפרשם באמצעות הכללים הרגילים שחלים בפרשנות חוזים לפי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), שעיקרם בהתחקות אחר "אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (סעיף 25(א) לחוק החוזים; וראו למשל, ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פ"ד סג(3) 248, 260-257 (2009), להלן: עניין הורש; ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 591-590 (1994), להלן: עניין צבאח). לפי הכללים הפרשניים המקובלים, הלשון שבה בחרו הצדדים לעשות שימוש בחוזה נותנת ביטוי למוסכם ביניהם, ותוחמת את גבולות הפרשנות (ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק, פסקה 12 (8.8.2018); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד ס"א (2) 1, 23 (2005)). לשון ההסכם היא נקודת המוצא למלאכת פרשנות חוזה, וככל שהלשון ברורה ומצביעה באופן מובהק על כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם תינתן לה הבכורה בהליך הפרשני (ראו למשל, ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 (8.2.2018); עניין הורש, בעמ' 272; גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 508 (מהדורה רביעית, 2019), להלן: שלו וצמח).

עם זאת, לנוכח המאפיינים הייחודים של הסכמים בנקאיים – בשים לב לכך שמדובר בחוזה אחיד במהותו, שלשונו אינה תמיד מובנת ובהירה לאדם מן השורה, ובהתחשב בריבוי הדינים שעשויים לחול עליו, בטיבה של מערכת היחסים בין הצדדים ובפערי הידע והכוחות – נקבע כי "ייחודו של החוזה הבנקאי משפיע גם על פרשנותו" (עניין הורש, בעמ' 269; ראו גם רע"א 2119/18 ארז תעשיות עץ בע"מ (בפירוק) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חדרה, פסקה 24 (14.5.2018), להלן: עניין ארז תעשיות עץ; עניין לפינר, בפסקה 17; עניין צבאח, בעמ' 592-590). בהתאם נקבעו מספר כללים פרשניים שנותנים ביטוי לאופיו הייחודי של ההסכם הבנקאי; ולענייננו יש ליתן את הדעת לשניים מהם: האחד, כלל הפרשנות לפי התכלית האובייקטיבית, המתחקה אחר אומד דעתם של צדדים סבירים והוגנים בנסיבות העניין; והשני, הכלל נגד המנסח הקבוע בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים.

13.כלל הפרשנות לפי התכלית האובייקטיבית – הואיל והסכמים בנקאיים הם לרוב חוזה אחיד סטנדרטי, ניתן לפרשם על פי התכלית האובייקטיבית שעומדת בבסיס ההסכם (ראו והשוו, ע"א 3634/20 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' קידישמן, פסקה 38 (26.7.2022); רע"א 7470/20 Facebook Ireland Limited נ' גל, פסקה 17 (3.1.2022); עניין הורש, בעמ' 269; רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 159-158 (1998), להלן: עניין מילגרום; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה, 558-556 (2001)). תכלית זו נקבעת לפי שיקולים של סבירות, יעילות, הגינות והיגיון כלכלי, המונחים בבסיסו של ההסכם הבנקאי מהסוג שנכרת; והיא משקפת את המטרות והאינטרסים שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג במסגרת אותו הסכם הבנקאי (ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר בינר, פסקאות 14-13 לחוות דעתה של השופטת נאור (27.3.2012); ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חזן, פ''ד נט(3) 266, 274 (2004); שלו וצמח, בעמ' 508). כלל זה מבוסס על טעמים מעשיים שעניינם בקושי בהוכחת כוונה שהיא משותפת לשני הצדדים. זאת לנוכח מורכבות החוזה, לשונו הסבוכה, ופערי הכוחות בין הצדדים (ראו למשל, ע"א 8611/06 בנק הפועלים נ' מרטין, פסקה 37 (2.3.2011); ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות כה–כו (28.12.2009); רות פלאטו-שנער וסול אזואלוס-אטיאס "פישוט האינטראקציה בין בנקים ללקוחותיהם – לקראת מודרניזציה של לשון החוזה הבנקאי האחיד" משפטים נא 713 (התשפ"ב)).

כל אלה יוצרים קשיים לציבור בהבנת ההסכם הבנקאי וביצירת אומד דעת משותף, ועל כן יש ליתן את הדעת לתכלית האובייקטיבית של ההסכם המסייעת בהשגת תוצאה הוגנת וסבירה (ע"א 5300/92 בנק לאומי לישראל נ' "אורות" מושב עובדים של עולי אמריקה להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נא(5) 273, 287 (1997); ראו גם, ע"א 8336/17 ראובן נ' סופר-דוש בע"מ, פסקה 38 (15.5.2022)). עם זאת, לא כל ההסכמים הבנקאיים זהים באופיים ובטיבם. לפיכך, אין מקום לאמץ באופן גורף את התכלית האובייקטיבית כתכלית העדיפה, והדבר תלוי באופיו ובתוכנו של ההסכם הבנקאי הספציפי והשירות הבנקאי שאותו הסכם נועד להסדיר (ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים, דיני בנקאות - חלק כללי כרך א 191-189 (מהדורה שנייה 2021)).

14.כלל הפרשנות נגד המנסח – כאמור כלל זה מעוגן כיום בהוראת סעיף 25(ב1) לחוק החוזים הקובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". לפי כלל זה מקום שבו החוזה ניתן לפירוש בשתי משמעויות סבירות, יועדף הפירוש שמעניק עדיפות לאינטרסים של הלקוח על פני אלו של בעל הכוח בעיצוב החוזה (עניין מילגרום, בעמ' 159; שלו וצמח, בעמ' 533). כלל זה נועד לתמרץ את הצד שמנסח את ההסכם ומחזיק ביתרונות יחסיים על פני רעהו, לנסחו בצורה ברורה, פשוטה ומובנת; שאם לא יעשה כן, יישא באחריות בגין ניסוח תניות עמומות ולא ברורות דיין (דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 98 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר (4.7.2021); שלו וצמח, בעמ' 538-532). ברם כלל פרשני זה הוא בעל אופי משני, ואין מקום להחילו כאשר ניתן לאתר את אומד דעת הצדדים לחוזה לפי כללי הפרשנות הרגילים (עניין הורש, בעמ' 270-269, וההפניות שם).

15.נוסף על כך, יש לציין כי לתחום הבנקאות מאפיינים ייחודיים הבאים לידי ביטוי בדברי חקיקה ייחודיים, בדרישות תום לב מוגברות וגילוי רחב, וכן בחובת אמון שחב הבנק ללקוחותיו. זאת בהתחשב באופי היחסים שבין הצדדים, במעמדו המעין-ציבורי של הבנק ובמיומנותו, במשאבים העומדים לרשותו ובכוחו העודף. כל אלה מצדיקים הטלת חובות מיוחדות שמטרתן לספק הגנה נאותה ללקוח (עניין ארז תעשיות עץ, בפסקה 29; עניין לפינר, בפסקה 19; עניין הורש, בעמ' 267-266; עניין צבאח, בעמ' 592-590). ואולם אין להעדיף פרשנות לטובת הלקוח באופן עיוור ובמנותק מהקשר הדברים; זאת מקום שבו לשון החוזה והנסיבות תומכות בפרשנות הבנק, וכך גם הקצאת הסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים, כפי שעולה מלשונו של החוזה. בסופו של יום, מלאכת הפרשנות של ההסכם הבנקאי מחייבת איזון עדין בין כללי הפרשנות הרגילים, כללי הפרשנות המיוחדים ומה שביניהם. כפי שהיטיב לתאר השופט ס' ג'ובראן בעניין הורש, בעמ' 273:

"בסיכומו של דבר, ניתן לומר כי הליך פרשנותו של חוזה בנקאי הוא מורכב ועדין. עליו להביא בחשבון את כללי הפרשנות הרגילים ולעתים גם את כללי הפרשנות המיוחדים, לאור אופיו של חוזה זה. על ההליך הפרשני של החוזה הבנקאי לאזן בעדינות בין האינטרסים הנוגדים ולחתור לפרשנות הראויה בהתאם לאומד דעתם של הצדדים על פי כללי הפרשנות המקובלים. אולם, יש לעשות כן בהתחשב בפערי הכוחות, הידע והמיומנות בין הצדדים, ולשם כך יש להיזקק לעתים לכללי פרשנות מיוחדים. כמו כן, על הפרשן של החוזה הבנקאי להביא בחשבון את השפעות הרוחב של ההליך הפרשני על חיי המסחר והבנקאות"

מן הכלל אל הפרט

16.המחלוקת בהליך זה מתמקדת בשאלה אם הסכם עמלות אישי מהווה הסדר ממצה ביחס לעמלות המנויות בו. בית המשפט המחוזי בחן את לשונו של ההסכם האישי והגיע למסקנה כי לכאורה היא אינה שוללת הטבות נוספות שניתנות מכח התעריפון הכללי בבנק; וכפי שיפורט להלן לא ראיתי מקום להתערב בקביעה זו.

ראשית דבר, בלשון ההסכם האישי אין כל אינדיקציה לכך שכוונת הצדדים במועד ההתקשרות הייתה לקבוע הסדר ממצה ביחס לעמלות הנקובות בו; והבנק כזכור נמנע מלזמן עדים רלוונטיים שיעידו כי חרף האמור, זה היה אומד דעתם המשותפת של הצדדים בעת גיבוש ההסכם.

17.בהיעדר אפשרות להתחקות בשלב זה אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, וגם בשים לב לטיבו של ההליך הייצוגי, נדרש לבחון את אופיו וטיבו של ההסכם האישי שנועד להעניק הטבות אישיות בעמלות אל מול התעריפון הכללי. במבט ראשון נראה שהסכם עמלות אישי מעניק הטבות ניכרות לחברי הקבוצה, שלקוחות אחרים אינם נהנים מהן, מה שעל פניו יכול שיתמוך בפרשנות הבנק בדבר האפשרות לקיומו של הסדר ממצה ויכול גם שילמד על כושר המיקוח של חברי הקבוצה. מאידך גיסא, עיון בנוסח ההסכם האישי מעלה כי מדובר לכאורה בחוזה אחיד במהותו המשמש את הבנק בעת מתן הטבות אישיות ללקוחותיו בתחום העמלות. סוגיה זו נראה שמצדיקה בחינה תכליתית-אובייקטיבית של סוגו וטיבו של הסכם ממין זה, ובהתאם של ההטבות הגלומות בו. בעניין זה, בית המשפט המחוזי קבע כי על פניו אופיין ומטרותיהן של ההטבות שמוענקות בהסכם עמלות אישי ובתעריפון הכללי אינם זהים, ועל כן "לא מדובר ב'כפל' הנחות בגין אותה 'עילה'"; וקביעה זו מקובלת עליי, כל עוד לא נתברר אחרת.

כאמור, תכליתם של הסכמים בנקאיים נגזרת מאופיו של ההסכם הספציפי והמטרות והאינטרסים שהוא נועד להגשים. בענייננו, יש טעם להשקיף על ההסכם האישי ככזה שנועד לשימור לקוחות קיימים בבנק באמצעות מתן הטבות משמעותיות בסכומי העמלות ובשיעוריהן ביחס לקבוע בתעריפון הכללי; לעומת זאת, ההטבה הערוצית הקבועה בתעריפון הכללי ניתנת לכלל הלקוחות המבצעים העברות מט"ח בערוץ ישיר מסוג גישה ישירה או גלישה ישירה, והיא נשענת על מערך שיקולים אחר של יעילות והתייעלות באמצעות יישום מדיניות תפעולית הדורשת פחות משאבים וכוח-אדם לביצוע אותן פעולות, כך שעלותן זולה יותר (ראו והשוו, כלל 2(ג) לכללי הבנקאות). לנוכח האמור, בשים לב לתכליות השונות לכאורה המונחות בבסיס ההטבות בהסכמים השונים, המוענקות בתעריפוני הבנק מצד אחד ובהסכם עמלות אישי מצד שני; ולכך שההסכם האישי אינו מקנה הטבה אישית בגין ביצוע פעולה בערוץ ישיר; ואינו כולל התייחסות כלשהי להיותו הסדר ממצה – דומה שלעת הזו ניתן לומר שקיימת לכאורה אפשרות סבירה כי תתקבל עמדה פרשנית שלפיה אין בהסכם עמלות אישי כדי לשלול זכאות להטבות אחרות המוקנות מכוח התעריפון הכללי.

18.במצב דברים זה, שבו עומדים שני פירושים אפשריים במוקד המחלוקת, שאינם מעוגנים במפורש בלשון המסמכים וישנו ספק בדבר פרשנותם הנכונה, קיימת הצדקה לכאורה להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח ולהעדיף את הפרשנות לטובת הלקוח. בהקשר זה יצוין, כי נראה שלבנק הייתה שליטה על נוסחם של ההסכם האישי והתעריפון הכללי. ואם אמנם זה המצב אזי יש בכך כדי להמחיש את ההצדקה שבחלוקת הסיכונים והטלת האחריות על הבנק-המנסח שנהנה מעדיפות ברורה בעיצוב לשון המסמכים, ושבידו הכוח למנוע את אי הבהירות והעמימות על ידי שימוש בלשון מפורשת וחד משמעית – לפיה ההסכם האישי, והסכם עמלות אישי כדוגמתו, מהווה הסדר ממצה ביחס לעמלות המוסדרות בו (ראו והשוו: עניין לפינר, בפסקה 26). מסקנה לכאורית זו נתמכת גם בשיקולי יעילות כלכלית, פשטות וודאות, הדורשים מן הבנקים לנקוט בלשון בהירה בכל הנוגע לסייגים ולמגבלות החלים על תוכן ההסכם שבין הצדדים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהינתן חובתו של הבנק לפעול במידה גבוהה של מקצועיות, אחריות, הגינות וזהירות כלפי הלקוח; והם מתיישבים עם עקרון תום הלב, והערכים החברתיים שהוא מבטא, ובכלל זאת קידום ההגינות, היושר והאמון במערכת הבנקאית. לנוכח האמור, בשלב מקדמי זה של ההליך אין בידי לקבל את עמדת הבנק בסוגיה הדורשת הכרעה.

19.ועתה, בנוגע למדיניות הבנק בנושא "הטבות מצטברות". כאמור עד ליום 22.6.2016 המדיניות והפרקטיקה הנוהגת בבנק, שחלה בעת ההתקשרות בהסכם האישי שבין הצדדים, הייתה להעניק הן את ההטבות האישיות מכח ההסכם הן את ההטבות הכלליות שניתנות מכח התעריפון הכללי. מדיניות זו באה לידי ביטוי גם בפרסום באתר האינטרנט של הבנק בנושא "הטבות בביצוע פעולות באינטרנט לעסקים גדולים". באתר פורסמה הטבה ללקוחות עסקיים גדולים בסחר בינלאומי בביצוע העברות מט"ח בערוצי גישה וגלישה ישירה, תוך שצוין כי "בחשבונות שדווחו לגביהם הטבות אישיות או מגזריות, יחולו ההטבות שלעיל בנוסף להטבות שדווחו, אלא אם כן צוין אחרת". במסגרת ההליך הייצוגי התברר כי הבנק קיבל החלטה פנימית בדבר שינוי המדיניות הקיימת בנושא זה, ככל הנראה מבלי שניתנה הודעה מתאימה ללקוחותיו בעניין. הבנק טען כי עסקינן במחווה של רצון טוב שמלמדת על היעדר כוונה להעניק "כפל הטבות"; אך על פניו מדיניות העבר של הבנק תומכת בטענותיה של ברנובייט בבקשת האישור.

אמנם, בית המשפט המחוזי לא ייחס משמעות רבה למדיניות הנוהגת של הבנק, שעה שמצא כי הלקוח זכאי לכאורה להטבות השונות הן מתוקף הסכם עמלות אישי הן מתוקף התעריפון הכללי, "וזאת ללא כל תלות באתר האינטרנט"; אך על פניו מדובר בנסיבה רלוונטית לאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת גיבוש ההסכם, ולפיה ההטבות השונות הן במצטבר. סבורתני גם כי יש בסיס כביכול לטענת ברנובייט כי חלה על הבנק חובת גילוי רחבה ומוגברת בכל הנוגע לשינוי המדיניות הקיימת בתחום העמלות, וכי עליו לעשות כן באופן שיבטיח את הבנת הלקוח כי שונתה מדיניות הבנק בנושא. חובה זו נובעת מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהבנק בשל מעמדו המעין ציבורי ולנוכח חוסר השוויון המובנה בין הצדדים. יוער כי מהחלטת האישור עלה כי הפרסום באתר האינטרנט, המקנה הטבה מצטברת ללקוחות עסקיים גדולים בסחר בינלאומי המחזיקים בהסכם עמלות אישי, הוסר מאתר האינטרנט רק לאחר הגשת בקשת האישור ולאחר שהופסקה הזכאות להטבות שונות. בית המשפט המחוזי לא דן במשמעות הדברים והם לא הובררו עד תום, וניתן להניח שסוגיה זו תידון אף היא במסגרת התובענה הייצוגית.

20.בשולי הדברים, והגם שהבנק לא מעלה טענות כלפי הגדרת הקבוצה, דומה כי קיימת אי בהירות מסוימת בהגדרת הקבוצה המיוצגת בהליך. כאמור בית המשפט המחוזי הגדיר את הקבוצה כך:

"לקוחות החטיבה הבנקאית בבנק הן בעלי חשבון המוגדר כיחיד, עסקי קטן ועסקי גדול, שחלים עליהם התעריפון לעסקים גדולים או התעריפון לעסקים קטנים וללקוחות יחידים, שביצעו העברה לחו"ל באמצעות מערכת 'הגישה הישירה' ו/או 'הגלישה הישירה', מבלי שניתנה להם הטבה ערוצית בשיעור של 10% משיעור העמלה החלה על לקוחות הבנק והם צד להתקשרות עם הבנק בהסכם אישי וזאת, לתקופה 22.6.2016 ועד היום"

ואולם בלא שאקבע מסמרות, למקרא התעריפון המלא מתקבל הרושם כי ההטבה הערוצית המוענקת בפרטים 5(9)-5(10) בחלק 5 לתעריפון המלא, אינה מוענקת לכלל הלקוחות הקטנים שבבנק אלא לסוג מסוים של לקוחות – "לקוחות סחב"ל" (סחר בינלאומי, ע'ב'); וזאת בעת ביצוע פעולות העברות מט"ח בערוץ ישיר. סוגיה זו לא קיבלה ביטוי בהחלטת האישור ועניינה לא הוברר עד תום. עוד נדמה כי כתבי הטענות והחלטת האישור מתמקדים בעמלת העברת מט"ח המוסדרת בתעריפון הבנק לעסקים גדולים, וההתייחסות לתעריפון המלא היא שולית, אם בכלל. עניינים אלה ואחרים בנוגע להגדרת הקבוצה טרם לובנו, והצדדים לא התייחסו לנושא בהליך שלפניי. מכל מקום, לא ראיתי לנכון להתערב בהגדרת הקבוצה בנקודת הזמן הנוכחית, וניתן להניח כי גודלה והיקפה עוד יתבררו ויתבהרו במסגרת התובענה הייצוגית לגופה (רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דור, פסקה 17 (3.3.2021); רע"א 440/19 מור – המכון למידע רפואי בע"מ נ' בן צור, פסקה 11 (28.1.2020)).

סוף דבר

21.התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. הבנק יישא בהוצאות ברנובייט בסך 20,000 ש"ח.