רע"א 6960/21 אייל קצב נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

הערעור שבכותרת נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.8.2021 בפש"ר 19443-05-19 (להלן: ההחלטה ). לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים, באתי אף אני לכלל דעה כי לא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה.

2.

ביום 9.7.2019 ניתן צו כינוס לנכסיו של המערער. נגד המערער הוגשו שלוש תביעות חוב בסך כולל של 276,335 ש"ח, שמתוכן אושר סך של 231,291 ש"ח. תביעת החוב המרכזית שאושרה, בסך של 205,514 ש"ח, הוגשה על-ידי המשיבות 4-3. ביום 6.5.2021 הגישו המשיבות 4-3 בקשה לביטול הליך הכינוס בעניינו של המערער, בטענה כי החובות שצבר כלפיהן נוצרו בחוסר תום לב, ולחלופין בקשה להחריג את החובות כלפיהן מצו ההפטר. במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט המחוזי כי יש למצער להחריג את חובו של המערער כלפי המשיבות 4-3 מצו ההפטר, וכי בהינתן שזהו עיקר חובו של המערער, ספק אם ישנה תועלת בהותרת הליך פשיטת הרגל על כנו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי נתן למערער הזדמנות להגיע להסדר עם הנושים, בטרם יורה על ביטול ההליך, והורה למערער להגיש הודעת עדכון בעניין זה תוך 60 יום. על החלטה זו מופנה כאמור הערעור שבכותרת.

3.

כידוע, דרך ההשגה על החלטה שיפוטית נגזרת מסיווגה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת", והמבחן המרכזי המשמש לסיווגן של החלטות בהקשר זה הוא "מבחן הסופיות" או מבחן "סגירת התיק", שעיקרו בשאלה האם ההחלטה נשוא הדיון סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ו"סגרה" למעשה את ההליך המשפטי (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 158 (1993); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (17.8.2006)). בפסיקה הושרש מבחן עזר נוסף לשאלת ההבחנה בין "פסק דין" ובין "החלטה אחרת", הוא "מבחן הסעד", ולפיו ככל שניתן או נשלל סעד כלשהו בהחלטת בית המשפט הרי שמדובר ב"פסק דין", ואם לאו – הרי שמדובר ב"החלטה אחרת" (ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 363, 365 (1997); בש"מ 1059/11 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה , פיסקה 5 (29.5.2011)).

עוד יצוין, וזה חשוב לענייננו, כי בפסיקה נקבע כי רק החלטה המביאה לסגירה סופית של המחלוקת בין הצדדים, באופן שלא מצריך מבית המשפט להידרש למחלוקת זו שוב, תסווג כ"פסק דין". וכך נקבע על-ידי כבוד השופט (כתוארו אז) א' ריבלין בע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח , פ"ד נו (ט) 104, 109 (2002):

"גם בהנחה שבהחלטה המקורית של בית-המשפט כלולות, בשאלות מסוימות, הכרעות ברורות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי עצם הקביעה הזו לא הטילה על המשיבה חובת תשלום מיידית. החובה עשויה לקום אך ורק אם בסופו של יום, לאחר שנפתרו כל המחלוקות ונערכו כל החישובים הדרושים, ונוכו כל הניכויים הרלוונטיים, מסתכם חשבון החובה והזכות ביתרה חיובית". (עוד ראו: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פיסקאות 6-3 (20.5.2012); רע"א 8671/16 דורון נ' גלעד , פיסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט נ' סולברג ופיסקה 2 לפסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל (21.2.2017); ע"א 7790/10

MOBILEYE N.V נ' טלקורפ קומיוניקיישין בע"מ , פיסקאות 10-8 (2.12.2010)).

4.

בענייננו, אני סבורה כי במסגרת החלטתו בית המשפט המחוזי לא פסק באופן סופי בבקשה שהגישו המשיבות 4-3, וממילא לא ניתנה על ידיו הוראה אופרטיבית כלשהי הסוגרת את המחלוקת בין הצדדים. אכן, בית המשפט המחוזי הביע דעתו כי יש למצער להורות על החרגת החובות שצבר המערער כלפי המשיבות 4-3 מצו ההפטר, ואולם במישור הסעד – בית המשפט המחוזי לא הורה על סעד סופי בבקשה, ובפרט לא הכריע האם יש להורות על החרגת החובות כלפי המשיבות 4-3 או שמא על ביטול הליך פשיטת הרגל כולו. ודוק, ככל שבסופו של יום בית המשפט המחוזי יורה על ביטול ההליך בעניינו של המערער, ממילא יתייתר הצורך במתן הוראות לגבי החרגת חובן של המשיבות 4-3.

5.

אשר על כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא "החלטה אחרת" שלא נתונה למערער זכות ערעור עליה. בנסיבות העניין, ראיתי לקבל את בקשתו החלופית של המערער ולהורות על שינוי סיווג ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם להוראות תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

6.

בשלב זה נותר להכריע בבקשה למתן פטור מהפקדת ערובה. בקשה זו אינה מניחה תשתית עובדתית מלאה ומתועדת באשר למצבו הכלכלי של המערער, ואין בה פירוט כדבעי של הוצאותיו ושל הוצאות התא המשפחתי. לכך יש להוסיף כי לטענת המשיבות 4-3 המערער טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך נשוא הערעור, ואף לא הסביר כיצד ידו משגת את מימון ייצוגו בהליך זה. כמו כן המערער לא הוכיח האם יש באפשרותו להיעזר בסביבתו הקרובה לצורך הפקדת הערובה. לא למותר לציין כי לפי פסיקתו של בית משפט זה אין די בהעלאת טענה כללית כי קרוביו או מכריו של יוזם ההליך אינם יכולים לסייע לו בגיוס סכום הערובה, ויש לגבות טענה מסוג זה בנתונים ובמסמכים (ראו: בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פיסקה 3 (17.12.2009)). מטעמים אלה לא ראיתי להורות על מתן פטור מהפקדת ערובה, אשר ממילא עומדת על סכום מתון ביחס לערובות המופקדות בהליכי ערעור אחרים (ראו: פרט 10 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי) .

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א.

המזכירות תשנה את סיווג ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, ותתייק בתיק את החלטתי זו.

ב.

המערער, שמעתה יכונה: המבקש , יפקיד את הערובה עד ליום 22.5.2022.

ג.

בהיעדר תשובה לבקשה מיום 27.10.2021, אני מורה על איסור פרסום שמות המשיבות 4-3 בהליך שבכותרת.

ד.

המבקש יישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 750 ש"ח ובהוצאות המשיבות 4-3 בסך של 750 ש"ח.