רע"א 7034/00 ציון צדקה נ. זאב וייל

בפניי בקשה לביטול החלטת מחיקה בתיק שבכותרת.

1.אלה העובדות וההליכים הצריכים לעניין. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 20.6.01. ההחלטה נשוא הבקשה על דחיית בקשת הרשות לערער שבכותרת ניתנה על ידי כב' הרשם ב' אוקון ביום 22.3.01. על פי אישור המסירה שבתיק, הומצאה ההחלטה לבא כוחו של המבקש ביום 28.3.01. ההחלטה ניתנה לאחר שביום 7.2.01 החליט כב' הרשם אוקון לדחות בקשה של המבקש למתן פטור מהפקדת ערבון, והורה על הפקדת ערבון בגובה של 10,000 ₪ בתוך 21 ימים. יצויין, כי על פי אישור המסירה המצוי בתיק, הומצאה החלטה זו לבא כוחו של המבקש, עו"ד בורובסקי, ביום 15.2.01. משלא הופקד הערבון בתוך 21 ימים מיום זה, הוחלט על דחיית ההליך.

2.בבקשתו, המבקש טוען, כי בטרם החליט בית המשפט על דחיית ההליך בלא הפקדת ערבון, הוגשו מטעמו לבית המשפט שתי בקשות אשר לא ניתנה בהן החלטה.

(א) בקשה אחת היא מיום 5.3.01. על פי האמור בהעתק של בקשה זו, אשר צורף לתצהיר של המבקש שהוגש לבית המשפט ביום 15.7.01, הגיעה החלטת בית המשפט בעניין האגרה אל בא כוח המבקש באיחור של שבועיים. בבקשה נאמר, כי המבקש יושב שבעה על אחיו, אשר הלוויתו אמורה להתקיים ביום 5.3.01. בנסיבות אלה, נתבקש בית המשפט להאריך את המועד להפקדת ערבון עד ליום 15.3.01. להעתק בקשה זו שצורף לתצהיר צורף גם דף העברת פקסימיליה, ממנו עולה כי הבקשה שוגרה לבית המשפט העליון ביום 5.3.01, בשעות הבוקר.

(ב) הבקשה השנייה היא מיום 21.3.01. המדובר, על פי כותרתה, ב"בקשה מתוקנת" להארכת מועד להפקדת ערבון. בבקשה נטען, כי בבקשה המקורית מיום 5.3.01 חל שיבוש. נטען בה עוד כי החלטת כב' הרשם אוקון (מיום 7.2.01) הגיעה לידי בא כוח המבקש לקראת סוף חודש פברואר. בא כוח המבקש טוען כי ימים אחדים לא השיג את המבקש בטלפון. לבסוף, כשהשיגו, ישב המבקש באבל על מות אחיו, אלא שהשבעה החלה ביום 5.3.01, ולא כפי שסבר בא כוח המבקש בעת הגשת הבקשה המקורית. בכך הוסברה העובדה שבבקשה המקורית נתבקשה הארכה עד ליום 15.3.01.

בא כוח המבקש מציין בבקשה המתוקנת, כי יום לפני הגשת הבקשה התייצב המבקש במשרדו ובידו סכום הערבון שנקבע. הוא עותר בבקשה לכך שיוארך המועד להפקדת הערבון עד ליום 27.3.01, וכן – במידה שנמחקה הבקשה – לבטל את מחיקתה. בדומה לבקשה המקורית מיום 5.3.01, גם לגבי בקשה זו צורף העתק של דף שיגור פקסימיליה, ממנו עולה כי היא שוגרה ביום 21.3.01.

שתי בקשות אלה אינן מצויות בתיק בית המשפט.

(ג) יצויין, כי לתצהירו של המבקש צורפה בקשה נוספת, היא בקשה "לביטול החלטת מחיקה". בקשה זו הוגשה, על פי דף שיגור הפקסימיליה המצורף לה, ביום 27.3.01. נאמר בה, כי המבקש התייצב ביום 21.3.01 במשרד בא כוחו עם סכום הערובה, וזאת לאחר שקם מאבלו על מות אחיו ביום 12.3.01. נאמר בבקשה, כי הבקשה המתוקנת מיום 21.3.01 הוגשה נוכח הפניית שימת ליבו של בא כוח המבקש לכך שבבקשה המקורית נפלה טעות לעניין המועד בו קם המבקש מאבלו על מות אחיו. בבקשה מתואר, כי ביום 26.3.01 הודע לבא כוח המבקש מאת בית המשפט העליון על דחיית ההליך. במצב זה, ונוכח העובדה שהמבקש היה ביום 21.3.01 במשרדו של בא כוחו עם סכום הכסף הנדרש לצורך הפקדת הערבון, התבקש ביטול החלטת הרשם בדבר דחיית ההליך.

גם בבקשה זו לא ניתנה החלטה מאת בית המשפט. כשתי קודמותיה, גם העתק ממנה לא נמצא בבית המשפט. עם זאת, מצויה בתיק בית המשפט הודעת זיכוי לפיה שילם המבקש סך של 10,000 ₪ לבנק הדואר ביום 26.3.01 שעה 12:15. כן מצוי בתיק בית המשפט העתק של קבלה מיום 14.5.01 בדבר החזרת הסכום האמור לעו"ד בורובסקי, תוך ציון כי הסכום הופקד ביום 26.3.01.

3.ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי ניתנה שלא במעמד הצדדים, ובהם המבקש. מוכרים שני מסלולים עיקריים בגידרם ניתן להביא לביטולן של החלטות מעין אלה (להבדיל מערעור עליהן). בסוג מקרים אחד, מדובר בהחלטה אשר נפל בהליך נתינתה פגם. במקרים מסוג זה, אם הוכח קיומו של פגם, מבטל בית המשפט את ההחלטה מחובת הצדק (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (ירושלים, 1995), בעמודים 736 – 737). בסוג המקרים השני, לא מדובר בהחלטה שנפל פגם בנתינתה. במקרה כזה לבית המשפט שיקול דעת לבטל את ההחלטה, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואז נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו הסיבה לאי הגשת הגנה או אי התייצבות מאת בעל הדין הרלוונטי, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין (שם, בעמודים 738 – 739).

4.(א) במקרה שבפניי, נראה לי כי המסלול הרלוונטי הוא מסלול הביטול מחובת הצדק. ער אני לכך, כי בדרך כלל בוטלו החלטות שיפוטיות מחמת חובת הצדק כאשר בעל דין לא הוזמן כדי לבית המשפט (ראו לעניין זה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,

מהדורה שלישית מיוחדת (תל אביב, 1995), בעמודים 282 – 283). ברם, אין בכך כדי למצות את הכלל האמור. בהתאם לכך קבע השופט זוסמן, כי ביטול החלטה מחמת חובת הצדק מבוסס על השיקול לפיו "בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה ." (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פד"י ח(1) 395, 397; ההדגשה הוספה). ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, כי

"גם בהעדר הוראה מפורשת בדין, מוסמך בית המשפט, ולפעמים אפילו חייב הוא, לבטל פסק דין שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לענין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל

את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק ...". (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, התשנ"ט), בעמודים 203 – 204; ההדגשות הוספו).

לכן, גם אם הפגיעה בזכות הטיעון של בעל הדין עובר למתן ההחלטה נובעת שלא מחמת פגם בהמצאה כי אם כתוצאה ממקור אחר, כפי שהיה במקרה שבפנינו, עשוי הדבר להצדיק ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

(ב) לעניין זה ניתן להפנות גם להחלטתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נח 491. באותה החלטה הועמד הכלל בדבר חובת הצדק על בסיס רחב, שעניינו בכלל המהותי הקובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". על בסיס זה נקבע באותה פרשה, כי מקום בו הוזמן בעל דין לדיון ומתברר בדיעבד כי עקב טעות בעלי הדין או בית המשפט מניחים כי מדובר בהליך אחר, אשר לגביו בעל הדין לא התכונן כהלכה ולא מיצה את הבאת הראיות והטיעונים, הרי שמדובר "בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו" של ההליך. גם על רקע זה, אני סבור כי קיימת הסמכות לבטל את ההחלטה מיום 22.3.01, נוכח הפגם שנפל בכל הנוגע למהלכי המבקש להפקדת ערבון עובר למתן החלטה זו.

5.(א) כיצד באים הדברים לידי ביטוי בעובדות ובהליכים בתיק שבפניי? מן החומר עולה, כי הוגשו מטעם המבקש שתי בקשות לארכה, בטרם נתקבלה ההחלטה בדבר דחיית ההליך. בקשות אלה לא היו בפני כב' הרשם ב' אוקון בעת קבלת ההחלטה על דחיית בקשת הרשות לערער, ולא ניתנה בהן כל החלטה (ראו, לעניין זה, החלטת כב' הרשם אוקון מיום 16.7.01). הן גם לא מצויות בתיק.

לא ברור מדוע לא מצויות הבקשות בתיק, חרף העובדה שעל פי החומר שבפניי, שוגרו הבקשות לבית המשפט באמצעות הפקסימיליה. קיימת אפשרות, אשר לא ניתן לשלול אותה, כי מצב דברים זה נובע מכך שהבקשות, אשר הוגשו באמצעות הפקסימיליה, לא הכילו את תגובת הצד השני, ובשל כך לא נתקבלו לתיק בית המשפט. לא ניתן לברר עניין זה באורח ממצה, הואיל ובתקופה הנדונה לא היה נהוג במזכירות בית המשפט לבצע רישום מסודר של קבלת כתבי בי דין אשר הגיעו לבית המשפט באמצעות הפקסימיליה ולא נתקבלו לתיק מסיבה זו או אחרת. כתבי בי דין כאלה, אשר לא נתקבלו לתיק, גם לא הוחזרו לבעלי הדין הרלוונטיים על ידי בית המשפט.

(ב) בין כך ובין כך, קיומן של בקשות אלה היה נתון חשוב בהחלטה על דחיית ההליך בהעדר ערבון. הגשת הבקשות מעידה על המבקש כי ביקש להפקיד ערבון, ולא זנח את העניין. היא מעידה על מאמץ אקטיבי מצד המבקש להביא לכך, שאמנם יתאפשר לו להפקיד ערבון ובכך להביא לדיון ענייני בבקשת הרשות לערער. כך עולה, אגב, גם מהודעת פקסימיליה נוספת שצורפה לתצהירו של המבקש, מיום 25.3.01, ממנה עולה תמונה של מאמצים של בא כוח המבקש לברר את החלטת כב' הרשם אוקון בעניין הערבון. אי הבאת הבקשות בפני כב' הרשם, והעדר כל אינדיקציה על עצם הגשתן בעת קבלת ההחלטה ביום 22.3.01, מהווה על כן פגם בהליך, המצדיק את ביטול ההחלטה מחובת הצדק.

(ג) חשיבותן של הבקשות האמורות להליך שבפניי מתעצמת נוכח שני נתונים נוספים:

(1) העובדה, שבהליך שבפניי המדובר בהחלטה על דחיית ההליך ביזמת בית המשפט, ובלא שנתבקשו תגובות הצדדים. במצב זה, משמעותם של הפגמים הנוגעים לאי הבאתו של חומר רלוונטי לידיעת כב' הרשם מתעצמת, ואני סבור כי יש בה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה האמורה.

(2) על פי המבחנים הנקוטים בבקשות למתן ארכה להפקדת ערבון, דומה כי טובים הסיכויים כי למצער היתה ניתנת למבקש ארכה קצרה, כזו שהיתה נחוצה בנסיבות העניין, אילו בקשתו היתה בפני כב' הרשם. בפסיקה ניתן משקל ניכר, בדיון בבקשות לארכה לעניין זה, לאינטרס המבקש בבירור ההליך שנקט לגופו. לעומת זאת, לא ניתן משקל ממשי לאינטרס המשיב בדחיית ההליך מחמת אי הפקדת ערובה במועד, או לאינטרס הציבורי במניעת ריבוי הליכים מקדמיים בתיק, וזאת בכפוף למקרים חריגים, כמו התנהגות העולה כדי זלזול בבית המשפט (ראו דברי כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , פ"ד נב(3) 625).

בהינתן גישה יסודית זו, הרי שגם נוכח הקשיים בטענה בדבר אי הבנה בין המבקש ובין בא כוחו לעניין מועד השבעה שישב המבקש על אחיו, סביר להניח כי בית המשפט היה נעתר לבקשות למתן ארכה קצרה בנסיבות עניין זה.

6.מסקנתי, על כן, היא כי דין הבקשה שבפניי להתקבל. בהגיעי למסקנה זו, אינני מתעלם מכך, כי הנימוקים המופיעים בבקשות מטעם המבקש מעוררים סימני שאלה לא מעטים.

(א) כך, מתעורר סימן שאלה ביחס לאי ההבנה הנטענת לעניין מועד תחילת ה"שבעה" שישב המבקש על אחיו. צודקת באת כוח משיב 1 בטענתה, כי מן הבקשה המקורית שנטען כי הוגשה ביום 5.3.01 לא עולה כל אי הבנה לעניין זה, כפי שטען המבקש במועד מאוחר יותר.

(ב) סימן שאלה אחר נוגע לטענה בדבר המועד בו נתקבלה אצל בא כוח המבקש ההודעה על קביעת הערבון. במקומות שונים נטען מטעם המבקש או בא כוחו כי הבקשה נתקבלה במועדים שונים. טענות אלה הציבו את קבלת ההודעה על תאריכים שבין 22.2.01 לבין סוף חודש פברואר. ברם, אישור המסירה הוא ממועד מוקדם יותר, הוא יום 15.2.01.

אמנם, אישור המסירה מאותו יום נושא חתימה של עורך דין, אשר על פי הסברו של בא כוח המבקש אינו שותפו כי אם עורך דין עצמאי העובד באותה מערכת משרדים בה נמצא משרדו של בא כוח המבקש. עם זאת, אין הסבר לשאלה כיצד קרה כי במשך פרק זמן ארוך, לאחר שהומצא המסמך, לא הגיע לידי עו"ד בורובסקי. מכל מקום, צודקים באי כוח המשיבים בטיעונם, כי רק אם אמנם הגיעה הבקשה במועד המוקדם יותר, היה צורך מעשי בפנייה לבית המשפט בבקשה למתן ארכה עד ליום 15.3.01. אילו המועד עליו מצביע בא כוח המבקש כמועד בו הגיעה ההודעה אליו היה המועד הנכון, חל המועד האחרון להפקדת הערובה ממילא ביום 15.3.01. מה טעם היה להגיש בקשת ארכה להפקדת ערבון במצב זה?

(ג) לא קויימה שקידה סבירה מטעם המבקש בטיפול בבקשות השונות למתן ארכה. כך, הבקשות הוגשו בלא תגובת הצד שכנגד, והדבר גרם לכך שלא הוכנסו לתיק. זאת ועוד, לא היה מעקב הולם אחר הטיפול בבקשות, ולא היתה הקפדה על אישורי מסירה של הבקשות לבית המשפט. בכך תרם המבקש למצב בו נתקבלה ההחלטה מיום 22.3.01.

(ד) סימן שאלה נוסף הועלה על ידי בא כוח משיבים 2 – 4 בדיון. נטען, כי אם נכון שכתבי בי הדין שנשלחו לבית המשפט באמצעות הפקסימיליה לא נתקבלו בתיק והוחזרו לעו"ד בורובסקי, בשל אי התאמה לדרישות, היה צריך לצפות כי עו"ד בורובסקי יהיה ער לכך שבקשותיו לא נתקבלו בבית המשפט, ויפעל בהתאם. בפועל, עד שלא הוחזר לו סכום הפיקדון, במחצית השנייה של חודש מאי 2001, לא נקט עו"ד בורובסקי בכל פעולה מאז הגיש ביום 27.3.01 את הבקשה לביטול החלטת כב' הרשם ועד שפנה לבית המשפט בבקשה שבפניי, ביום 20.6.01.

ברם, בתקופה בה מדובר, מרץ 2001, לא נהגה מזכירות בית המשפט להחזיר לבעלי הדין כתבי בי דין אשר נתקבלו באמצעות הפקסימיליה ונפל בהם פגם אשר הביא לאי הכנסתם לתיק. ממילא, לא נוצר מצב בו נתקבלו כתבי בי הדין אצל בא כוח המבקש, באופן שהיה יכול להדליק אצלו נורה אדומה ביחס לאי קבלתם לתיק בית המשפט.

(ה) איני סבור כי התמיהות הנזכרות לעיל צריכות להביא לדחיית הבקשה שבפניי. על פי התרשמותי מן החומר שבפניי, אין הדברים, ולו בהצטברם, חורגים מגדר אי סדר וחוסר תשומת לב בטיפול מצד המבקש. בכך אין כדי לבטל את העובדה, שההחלטה על דחיית ההליך נגועה בפגמים ממשיים הנוגעים לסדרי הדין. האשם בפגמים אלה אינו רק במבקש. אני סבור, כי בנסיבות העניין יהיה מוצדק, על רקע הפגמים האמורים, לבטל את ההחלטה.

(ו) בשולי הדברים אוסיף, כי בא כוח משיבים 2 – 4 העלה בדיון ספק האם אמנם הוגשו לבית המשפט הבקשות הנזכרות בסעיף 2 לעיל. זאת, על רקע העדרן מן התיק, כמו גם העדר כל טענה מצד בא כוח המבקש כי קיבל בחזרה את הבקשות האמורות מאת בית המשפט. ברם, על מנת להעלות טענה מעין זו, אין די בחשדות, וישנו צורך להציג לעניין זה ראיות בעלות משקל. להעדרן של הבקשות מן התיק ישנו הסבר אפשרי, כמפורט לעיל. כמוסבר, בהעדר תיעוד רלוונטי, לא ניתן לשלול הסבר אפשרי זה.

יש להוסיף, כי קיימת תמיכה עצמאית לפחות לטענת בא כוח המבקש בדבר הגשת בקשתו מיום 27.3.01. תמיכה זו מוצאת ביטויה בכך שבבית המשפט אמנם רשומה הפקדת ערבון בסך 10,000 ₪ בתיק שבכותרת באותו מועד.

במצב זה, אין בספקות שהעלה בא כוח משיבים 2 – 4 כדי לשנות מן המסקנה כי אמנם נפל פגם בהליך שהביא לקבלת ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי, או כי פגם זה מצדיק את ביטולה של ההחלטה האמורה.

7.בדיון בפניי כמו גם בטיעוניה הכתובים, טענה באת כוח משיב 1 כי היעתרות לבקשה שבפניי עלולה לפגוע במרשה פגיעה דיונית שאין לה תקנה. על פי הטענה, נמנע משיב 1 מהגשת ערעור על החלטת הרשם ב' אוקון מיום 7.2.01, נוכח דחיית ההליך ממילא בהחלטה מיום 22.3.01. דא עקא, ביטולה של ההחלטה מיום 22.3.01 עתה יגרום לכך, שהמשיב 1 יחמיץ את המועד להגשת הערעור האמור, ובכך תיגרם לו פגיעה דיונית בלתי מוצדקת.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, ספק בעיני אם טענה זו מגלמת אינטרס כבד משקל במידה כזו, אשר יש בו כדי להאפיל על אינטרס המבקש בביטול ההחלטה מחמת פגמים בהליכים שקדמו לנתינתה.

שנית, אפילו תאמר כי הפגמים בהתנהלות המבקש עשויים, ביחד עם האינטרס האמור של המשיב 1, להצדיק הימנעות מביטול ההחלטה מחובת הצדק, הרי שבנסיבות העניין, איני סבור כי צפויה פגיעה כלשהי בעניינו של המשיב 1.

בא כוח המבקש הצהיר בדיון כי בנסיבות העניין יסכים למתן ארכה לצורך הגשת ערעור על ההחלטה הנזכרת של הרשם, אם ארכה כזו תתבקש. זאת ועוד, על פי הצהרתה של באת כוח משיב 1, הומצאה לה ההחלטה מיום 7.2.01 באיחור, בשל טעות שגרמה למזכירות בית המשפט לסבור כי בא כוח משיבים 2 – 4 הוא גם בא כוחו של משיב 1. בשל כך, הגיעה ההחלטה מיום 7.2.01 אל באת כוחו של משיב 1 אחרי יום 22.3.01. דומה, כי במצב המתואר (ובלא לקבוע ממצאים בעובדה לעניין זה), קם טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור על ההחלטה האמורה, אם יבקש משיב 1 להגיש ערעור כאמור.

הסיבה לכך פשוטה. בעת שנתקבלה ההחלטה מיום 7.2.01 בידי משיב 1, לא היתה לו כל סיבה להגיש ערעור עליה, באשר ההליך כולו נדחה בהחלטת כב' הרשם מיום 22.3.01. במצב זה, אי הגשת הערעור במועד על ההחלטה מיום 7.2.01 נבעה, על פי העובדות אותן טוענת באת כוחו של משיב 1, מסיבה שאין למשיב 1 שליטה עליה (המצאת ההחלטה באיחור). מנקודת מבטו של משיב 1, ביטול ההחלטה מיום 22.3.01 בשלב הנוכחי מגבש, לראשונה , את האינטרס של משיב 1 לערער על ההחלטה מיום 7.2.01. בנסיבות שנוצרו, רק בעקבות ביטול כאמור עשוי משיב 1 לראות עצמו נפגע מן ההחלטה מיום 7.2.01 (ראו זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמוד 890). בניסוח אחר, ביטולה של ההחלטה מיום 22.3.01 יהפוך, לראשונה, את הפגיעה במשיב 1 מפגיעה "מושגית" אשר לא התממשה במציאות, לפגיעה מוחשית, אשר יש בה כדי להצדיק נקיטתו של הליך ערעור (ראו, לקו מחשבה דומה, ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד נא(2) 581, בפיסקה 11 לפסק הדין).

מבחינת משיב 1, במצב זה, נראה לי כי מתקיימים במקרה זה מאפייניו של "טעם מיוחד", המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטה זו, אם המשיב 1 ירצה בכך, בעקבות ביטול ההחלטה מיום 22.3.01.

8.בכך לא מסתיים הדיון. מחדליו של המבקש שיחקו תפקיד משמעותי בהשתלשלות הדברים שהביאה עד להחלטה זו. המבקש לא הפקיד את הערבון במועד, חרף העובדה שלא היתה בידיו החלטה המאריכה את המועד להפקדתו. גם על פי האפשרות הנוחה ביותר מבחינתו, הבקשות שהוגשו על ידו לקו בחסר, אשר גרם לאי קבלתן. למבקש גם אין הסבר כיצד לא הבחין כי שלוש בקשות שהוגשו על ידו, ולא נמצאו בתיק בית המשפט, הוחזרו אליו מחמת אי התאמה. המבקש אף לא ידע להסביר כיצד לא טרח לוודא כי יהיה בידיו אישור מאת בית המשפט על קבלתן של הבקשות האמורות, או לפחות אחת מהן. זאת ועוד, הבקשה שהוגשה מטעם המבקש ביום 20.6.01 היתה חסרה פרטים מהותיים רבים, וגם חסר זה תרם תרומה משמעותית להתמשכות הדיון. לכשהוגש תצהיר, בסופו של דבר, היה התצהיר נגוע באי התאמות שונות לחומר שהוגש בשלבים שונים לבית המשפט, והגירסה שבו עוררה שאלות, אשר הצריכו קיומה של חקירה של המצהיר.

כל אלה מצדיקים, לצד קבלת הבקשה שבפניי, את חיובו של המבקש בהוצאות הולמות לטובת המשיבים. אני קובע, אפוא, כי המבקש ישא בהוצאות המשיב 1 והמשיבים 2 – 4, בסך 1,500 ₪ כל אחד. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. המבקש יפקיד מחדש, בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, את הערבון בסך 10,000 ש"ח עליו החליט כב' הרשם אוקון, ואשר הוחזר לידיו בחודש מאי 2001.