רע"א 7050/16 מר יחיאל ספקטור נ. emerson process managemant asia pacific p

1.בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) בת"א 4528-01-16 מיום 30.8.2016 שניתנה על-ידי השופטת ד' קרת-מאיר ; עניינה של ההחלטה – בקשה למתן צווי עשה ולא תעשה שיורו למשיבות לפעול או לחדול באופנים שונים.

רקע

2.ספקטרוניקס בע"מ (להלן: החברה או ספקטרוניקס ) היא חברה העוסקת בפיתוח יצור ושיווק של גלאי גז ואש אופטיים ומערכות מיוחדות לכיבוי אש עבור שווקים ביטחוניים ואזרחיים. מפעל החברה ממוקם בשדרות. המשיבה 1, Emerson Process Management Asia Pacific Private Limited (להלן: אמרסון-אסיה ), היא חברה-בת של חברת Emerson Electric Co. (המשיבה 2, להלן: אמרסון ), העוסקת בביצוע פרויקטים גדולים בתחום האוטומציה. גם המשיבה 3, Rosemount Inc.

(להלן: רוזמונט ) היא חברה-בת זרה של אמרסון; לטענת המבקשים, בכוונת אמרסון להקים בה מחלקה שתעסוק בפיתוח על בסיס הטכנולוגיה של החברה.

3.ביום 28.6.2015 נחתמה עסקת מיזוג, לפיה 100% מהון המניות של החברה יועברו לבעלותה של אמרסון-אסיה, תמורת תשלום מזומן לבעלי המניות של החברה. עד לביצוע העסקה, היו המבקשים בעלי השליטה בחברה, בהחזיקם ב-34% מהון מניותיה; עם השלמתה, הפכה החברה מחברה ציבורית לחברה פרטית בבעלות מלאה של אמרסון. יצוין, כי ביצוע העסקה נעשה על דרך של "מיזוג משולש הפכי". לצורך רכישת המניות, הקימה אמרסון-אסיה חברה-בת בשם "וולקן אקוויזישינס (2015) בע"מ", שהוקמה לצורך עסקת המיזוג, חברה זו 'נמכרה' לספקטרוניקס תמורת מלוא הון מניותיה ונמחקה מרישומה כחברה עם ביצוע המיזוג.

4.ביום 4.1.2016 הגישו המבקשים כתב תביעה נגד המשיבות. לטענתם, המשיבות אינן עומדות בתנאים עליהם סיכמו הצדדים, בכתב ובעל-פה, במהלך המשא-ומתן למכירת החברה ובהסכם המיזוג עצמו. נטען, בין היתר, כי מיד עם ביצוע עסקת המיזוג פוטר מר יחיאל ספקטור, המבקש 1 (להלן: ספקטור ) מניהול החברה, בניגוד להסכמת הצדדים עובר לחתימת העסקה; עוד נטען, כי בכוונת המשיבות לעשות שינויים ארגוניים ומבניים בחברה, בניגוד למוסכם, ובכלל זאת – העתקת המפעל מן העיר שדרות. בכך, על-פי הנטען, הונו נציגי המשיבות את ספקטור, והפרו חובות גילוי ותום-לב, עד כי יש להורות על ביטול הסכם המיזוג והשבת מניות החברה, כולן, לידי המבקשים, בתנאים ששררו ערב חתימת העסקה; לחלופין, תבעו המבקשים סעד כספי.

5.לצד כתב התביעה הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים, לפיה יורה בית המשפט המחוזי למשיבות להפעיל את כוח השליטה שלהן בחברה, כך שספקטור יוכל לפנות למי מעובדי החברה, באופן חופשי, ולקבל מידע על פעילות החברה, לרבות שינויים שאותם מבקשת אמרסון ובנותיה לבצע בה. עוד התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשיבות להפעיל את כוח השליטה שלהן, כך ששיווק מוצרי החברה יבוצע באופן עצמאי על-ידי מחלקת השיווק של החברה ואנשיה; לבסוף, התבקש בית המשפט המחוזי לצוות על החברה להימנע מלבצע שינויים ארגוניים כלשהם בחברה. המבקשים טענו כי זכאותם לסעדים זמניים אלה מוקנית להם מכוח העילות המנויות בכתב התביעה.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.ביום 30.8.2016 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו. תחילה נקבע כי היסודות הראייתיים לקיומה של עילת תביעה – רעועים; מתוך עיון בהסכם המיזוג, במסמכי ההתקשרות, וחילופי דברים שקדמו להסכם, נקבע כי אין באלה כדי ללמד על התחייבות המשיבות לשימור הקיים, כפי שנטען. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, כי הסעד המבוקש בהליך העיקרי – השבת החברה לידי המבקשים ובעלי המניות הקודמים – אינו בר-אכיפה או ביצוע, מכיוון שאין דרך מעשית להחזיר את הגלגל אחורנית, עובר לעסקת המיזוג.

7.מן ההחלטה עולה כי אי-התאמתו של הסעד המבוקש בהליך העיקרי באה בכלל השיקולים שאותם שקל בית המשפט המחוזי בדונו בבקשה למתן סעד זמני. הנחת המוצא היא, כך נראה, כי משנמצא שהסעד המבוקש בהליך העיקרי אינו בר-ביצוע, הרי שהדבר מעיב על סיכויי התביעה בהליך העיקרי, כמשמעם במסגרת השיקולים למתן סעד זמני (ראו בעמ' 21 להחלטת בית המשפט המחוזי).

8.מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

9.המבקשים ריכזו את טענותיהם נגד קביעות בית המשפט המחוזי הנוגעות למסקנותיו בעניין אפשרות הענקת הסעד בהליך העיקרי, ביטול המיזוג והשבת החברה לידי המבקשים, עד כי נדמה שמגמתם היא להשיג על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, חלף שאיפתם לזכות בסעדים הזמניים עצמם.

10.למעשה, המבקשים פטרו עצמם מלטעון לקיומם של תנאי הסף למתן סעד זמני, חרף קביעות בית המשפט המחוזי בעניין. רק בשולי הבקשה, בלקוניות, נכתב כך: "המבקשים סבורים כי אין צורך להרחיב בסוגיה זו [פרשנות התחייבות המשיבות לאור ההסכמים בין הצדדים] מלבד שנכתב בטעוני הצדדים במסגרת ההליכים בפני בית המשפט קמא"; בתוך כך, הפנו לטיעוניהם בעניין כפי שפורטו בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי (פסקה 130-131 לכתב הבקשה).

11.המשיבות הגישו תשובתן ביום 17.11.2016. עמדתן היא כי אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה במסקנתו של בית המשפט המחוזי ועל כן דין הבקשה להידחות. בחלקה האחד של התשובה, סמכו המשיבות את ידיהן על מסקנתו של בית המשפט המחוזי לעניין חוסר האפשרות ליתן את הסעד שבהליך העיקרי, ואף פרשו יריעת טענות רחבה בעניין; בחלקה השני של התשובה, נטען בהרחבה כי אין כל בסיס לעובדות הנטענות ביסוד הבקשה, ואף אין בטענות המבקשים כדי לעמוד באמות המידה הנדרשות לפי דיני הסעדים הזמניים.

דיון והכרעה

12.הצדדים הרחיבו בטענות הנוגעות לאפשרות מתן הסעד הנתבע בהליך העיקרי – ביטול עסקת מיזוג והשבת השליטה בחברה הממוזגת לידי בעליה הראשונים, מקום בו מדובר בביטול עסקת מיזוג משולש הפכי לאחר ביצועה; גם בית המשפט המחוזי האריך בכך. עם זאת, שגגה מתודולוגית נפלה לענ"ד בהחלטתו. בירור מהותו של הסעד העיקרי והיותו בר-ביצוע ואכיפה, אינו עניין למסגרת הדיונית של בקשה למתן סעד זמני. שאלות מסוג זה תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי. זהו מקומן, ובנסיבות, עשויות אלה להביא לתיקון כתב התביעה או לדחיית התובענה. בירור אופיו ומהותו של הסעד שבהליך העיקרי, חורג מן הגדרות התוחמים את תורת הסעדים הזמניים – שכן הכרעה בסוגיה מעין זו עלולה לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בהמשך הדרך, או לחרוץ את גורל התובענה העיקרית, ובכל מקרה אינה רלבנטית למערך השיקולים הנשקלים בהליך דיוני מסוג זה (ראו: רע"א 4187/12 יפה עמית נ' בנק לאומי לישראל , בפסקה 4 (29.5.2012); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , בעמוד 859 וההפניות שם (מהדורה שלוש-עשרה, 2015)). ועוד – פרשנות זו הולמת גם את כוונתו של מתקין התקנות. לשון תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) מורה כי במסגרת השיקולים למתן סעד זמני תישקל "קיומה של עילת התובענה"; ודוק – אין מדובר בסיכוייו של המבקש לזכות בסעד הספציפי המבוקש בהליך העיקרי; ישנה חשיבות לטענות המבקש ומשקלן, אך לא לפרי, לתולדה – הסעד הנתבע.

13.על כן, לא אדון בסוגיה זו לגופה; השאלה אינה רלבנטית, ואין באמור כדי להביע עמדה לכאן ולכאן. מקומה הראוי של שאלה זו היא במסגרת ההליך העיקרי, ועל ההכרעה לגביה ניתן להשיג במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. יחד עם זאת, כמסקנת בית המשפט המחוזי, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות, שכן המבקשים לא הוכיחו כי עומדים להם הטעמים למתן סעד זמני.

14.הוראות התקנות מורות כי שניים המה השיקולים העיקריים לעניין מתן סעד זמני: סיכויי ההליך העיקרי ומאזן הנוחות שבין הצדדים; יחד עמם נשקלים גם שיקולים שביושר (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקאות 23-24

(28.12.2015)).

15.עיון בכתבי הטענות מעלה כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות כי סיכוייהם בהליך העיקרי ממשיים. הסעדים הזמניים המבוקשים הם כלליים, מעורפלים, ואינם מקיימים יחס ענייני עם הסעד העיקרי. אשר לגוף טענותיהם, מפתיעה התעלמותם של המבקשים מהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לפרשנות מסמכי ההתקשרות עם המשיבות; למעשה, אין בכתב הבקשה ניתוח פרשני חלופי, 'נראטיב', התוקף את מסקנות בית המשפט המחוזי להעדרה של תשתית ראייתית הולמת לנטען. בגדר מושכלות ראשונים הוא העיקרון כי על הפונה לבית המשפט להגיש טענותיו דבר דבור על אופניו, בהתאם לאבני הבוחן המקובלות, ומשלא ניתן נימוק והסבר מדוע שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

16.למעלה מן הצורך, אציין כי עיינתי במסמכים הרלבנטיים, לגביהם נטען כי יש בהם כדי להוכיח את התחייבויותיהן של המשיבות, ונחה דעתי כי סיכויי ההליך העיקרי אינם מן המשופרים. המסמכים אליהם מפנים המבקשים בטענותיהם לפני בית המשפט המחוזי (מסמך No-Shop ונספחיו, סעיף 6.3 להסכם המיזוג ומכתבה של רוזמונט מיום החתימה) אינם מורים על ההתחייבויות הנטענות; כך למשל, הסכם המיזוג מגן על מצבת העובדים במפעל וזכויותיהם, אך אינו אוסר, קטגורית, על העתקת המפעל ממקומו. יתירה מכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשים אינם צד להסכמים אלה, ומשכך חובות המשיבות, ככל שישנן, אינן חלות כלפיהם.

17.נטיית מאזן הנוחות ברורה אף היא. לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי דחיית הבקשה תוביל לנזק משמעותי שיגרם להם; למעשה, טענותיהם אינן מגלות טעם ואינדיקציה לכך שבכוונת המשיבות להפר את הסכם המיזוג בהעתקת מקום המפעל. אדרבה, יש בסעדים המבוקשים כדי לשנות ממצב הדברים הקיים, לגרוע מקניינה הפרטי של אמרסון, להתערב בעסקיה, ואף לגרום לה לנזקים משמעותיים ובלתי הפיכים.

18.הבקשה אפוא נדחית בזאת.

בנסיבות העניין ישאו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאותיה של המשיבה 1 בסך של 20,000 ₪.