רע"א 7089-22 רע"א 7089-22

1.בקשה לרשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' פרסקי) בת"א 54243-04-21 מימים 15.08.2022 ו-07.09.2022, אשר על-פיהן התקבלה, באופן חלקי, בקשת המשיב לחיוב המבקש להשתתף בהחזרי הלוואות שוטפות שנטלו עבור חברה שבבעלותם המשותפת.

2.המבקש והמשיב (להלן בהתאמה: התובע ו-הנתבע) הקימו בשנת 2015 את חברת א.י ישראל חשן הנדסה בע"מ (להלן: החברה), שעוסקת בתחום הבנייה. לשם שלמות התמונה יצוין, כי התובע מחזיק ב-25% ממניותיה של החברה, והנתבע מחזיק ב-75% ממניותיה. ביום 25.04.2021 הגיש התובע תביעה (היא ת"א 54243-04-21), בגדרה עתר להורות על פירוק שיתוף אחזקותיהם של הצדדים בחברה, באופן של אכיפת הסכם היפרדות והעברת מניות מהתובע לנתבע; לחילופין עתר כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על היפרדות ביניהם, באופן שיקבע ויתנהל בהתאם להוראותיו.

3.ביום 31.05.2022 הגיש הנתבע בקשה לחיוב התובע בתשלום החזרי הלוואות בחברה. בגדרה נטען, כי לאורך שנות פעילות החברה היו קשיים בהפעלתה, וזאת בשל מחסור בהון לשם ביצוע עבודות בנייה ומשכך החברה נדרשה לקחת הלוואות שונות לצורך קיום פעילותה. על פי הנטען בבקשה בשלב מסוים, החליט התובע, באופן חד צדדי, "לנטוש את החברה ואת ניהול העבודות, לא עניין אותו תשלומים לספקים לא עניין אותו תשלומים להתחייבויות לבנקים ולא כלום, למעשה התובע לא מבין אפילו כי הנתבע אינו יכול לחתום על צ'קים ללא היפרדות מסודרת ומאז עזב נטש באופן חד צדדי החלה החברה ממשיכה ומתדרדרת במורד תלול" [כך במקור – ח׳ כ׳]. בהמשך לכך פירט הנתבע את שורת ההלוואות שנטלה החברה מגורמים מוסדיים ופרטיים כאחד, אשר החזרן החודשי, עולה על 26,000 ש"ח. לטענתו, הוא נשא, עד למועד הגשת הבקשה, בסך של 436,226 ש"ח, ויתרת ההלוואות עומדת על סך של 711,200 ש"ח. על יסוד האמור בבקשתו, התבקש בית המשפט קמא להורות לתובע להשיב לנתבע "במיידית את הסך של 200,000 ₪ כהחזר הלוואות ששולמו עד כה על ידו. כן לשלם מידי חודש מחצית מאותן הלוואות 13,265 ₪ עד לפירוק החברה או כל הוראה אחרת של בית המשפט".

4.לאחר מספר דחיות ובקשות למתן ארכה, ומשבקשת התובע לדחיית בקשה על הסף נדחתה, הוגשה ביום 11.08.2022 תגובה מטעמו לגופו של עניין. עמדת התובע הייתה כי דין הבקשה להידחות, בין היתר מחמת שיהוי אך בעיקרו של דבר משום ש"בין הצדדים הושג סיכום ברור ונהיר לפיו הנתבע נטל לעצמו את החברה וממשיך לשאת בהחזר ההלוואות לבדו". זאת ועוד שב וחזר על טעמיו לדחיית הבקשה על הסף, וזאת מכיוון שלא הוגשה במסגרת רשימת הבקשות, כמצוות תקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; זאת ועוד הוסיף התובע כי הכרעה בבקשה שקולה להכרעה בתביעה כולה, וזאת בטרם הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית מלאה, שתבאר את מצבת נכסי החברה. בהמשך לכך נטען, כי החלטה בדבר חיובו כמבוקש על-ידי הנתבע "תהיה בלתי הפיכה ועשויה לגרום לעיוות דין חמור, שכן כל שקל שיוטל על התובע, ספק אם יהיה לחברה ו/או לנתבע איך להשיבו". לא זו אף זו נטען, כי ההלוואות הנטענות "אמנם ניטלו ע"י החברה מושא התביעה ואולם כספי ההלוואות הועברו במלואן ושימשו בפועל [חברה אחרת שבבעלותו המלאה של הנתבע – ח' כ']".

5.ביום 15.08.2022 קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את בקשת הנתבע, וקבע בזו הלשון:

"התביעה הינה לפירוק השותפות שבין הצדדים, בעלי מניות בחברה, כאשר כבר בתחילת ההליכים בתיק, עלו טענות הנתבע לכך שעל התובע להשתתף בהחזרי הלוואות שוטפות.

בתביעה לפי סע' 191 לחוק, לביהמ"ש סמכויות רבות, (ראו החלטה מיום 2.8.22), ויכול ונכון יהיה להורות על השתתפות התובע באופן כזה או אחר.

טוען הנתבע שהוא משלם על חשבון הלוואות של החברה, לה[ן] ערבים הצדדים, סך של כ-26,000 ₪ לחודש, וזאת מעבר לסכומים חד פעמיים ששילם, ומעבר לסכומים נוספים שעוד צפוי לשלם לבנקים וכשיטתו, על התובע להיות שותף בעול זה, כשיטתו התובע עזב את החברה, אולם אינו יכול לעזוב את החובות.

מאידך, טוען התובע, ומנמק כי אין מקום למבוקש בשלב הנוכחי של התביעה, וטענות נוספות דיוניות, אישיות ואחרות לפיהן אינו צריך להשתתף בהחזרים האמורים, כך למשל, שהנתבע לקח כספים מהחברה לחברות אחרות שלו.

שקלתי את טענות הצדדים. בשלב זה, טרם בירור הראיות, על ביהמ"ש להיות מתון בחיובים זמניים, ובוודאי שיהיה נדיר לערוך איזונים בתשלומים שבוצעו, כלומר רטרואקטיבית. יחד עם זאת, באיזונים שבין הצדדים על פניהם, מצאתי שיש ממש בטענות הנתבע ולכן מסקנתי הינה שיש להורות על חיוב התובע בהשתתפות בהחזר חלקי והתמקדתי בשתי הלוואות מבנק לאומי.

הצדדים לקחו עבור החברה בחודש 5/20 הלוואת "קורונה", במקור 350,000 ₪, החזר חודשי של כ-7,800 ₪. בנוסף הלוואה מבנק לאומי אף היא במקור 200,000 ₪, בתשלומים של כ-6,000 ₪ לחודש לכיסוי היתרה השלילית בחברה, (הלוואה שנלקחה לאחרונה). מדובר בהלוואות בזיקה ישירה לחברה. טענות כאלו או אחרות עוד יתבררו אולם לתובע זיקה שאינה מבוטלת להלוואה הראשונה, ולכיסוי החוב בבנק בהלוואה השנייה מבין השתיים. לפיכך הנני קובע כי התובע, יישא החל מהתשלום שיהיה בחודש 9/22, במחצית החזר ההלוואות האמורות שבבנק לאומי, כפי שיהיו מידי חודש בחודשו. היינו, אם מדובר בסך כולל של כ-13,800 ₪, התובע יישא במחצית, (כ-6,900), לפי החישוב שיהיה בפועל בכול חודש וחודש.

לא מצאתי לחייב את התובע, בשלב זה, בנשיאה בהחזרים חודשיים נוספים, כאשר וכאמור, עוד תהא התחשבנות סופית, ומה שישולם הינו על חשבון אותה התחשבנות וכאשר מדובר באומדן בית המשפט לגבי אותו סכום ביניים וצדק בנשיאת התובע בהשתתפות בעול החזר ההלוואות, על חשבון הסכום הסופי שעוד יקבע.

לפיכך הבקשה התקבלה בחלקה. אין צו להוצאות".

6.בהמשך להחלטה לעיל הגיש התובע ביום 06.09.2022 "בקשת הבהרה ותיקון". בגדרה עתר, בתמצית, לחיובו אך ברבע משיעור החזר שתי ההלוואות שבמחצית מהחזרן חויב, וזאת בשל שיעור אחזקותיו במניות החברה.

7.ביום 07.09.2022 ניתנה ההחלטה השנייה מושא ענייננו, בקשר לבקשת ההברה והתיקון האמורה. בגדרה, דחה בית המשפט קמא את בקשת התובע לעיון חזור בהחלטה מיום 15.08.2022, בציינו:

"למיטב הבנתי, הערבות לחובות, אינן לפי שיעור החזרת המניות אלא 50% - 50% ועניינה של ההחלטה נשוא בקשת ההבהרה היה, בהחזר ביניים של חובות.

לפיכך, אין מקום לעיון חוזר בתוצאת ההחלטה מיום 15.08.2022".

8.כאמור, התובע מיאן להשלים עם החלטות בית המשפט המחוזי מימים 15.08.2022 ו-07.09.2022, ומכאן הבקשה שלפניי. בגדרה, שב התובע על טענותיו המפורטות לעיל, וכן מוסיף וטוען הוא כי בית המשפט המחוזי היה צריך להתייחס לבקשה כאל בקשה למתן סעד זמני, על מכלול השיקולים הכרוכים בכך.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

10.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי רק אם שוכנע, כי "... אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מכך עולה, כי על דרך הכלל, יש לברר את טענות הצדדים על החלטות אחרות שניתנו במהלך הדיון, אגב הערעור על פסק הדין כולו; ואילו החריג לכך הוא מצב בו נדרש הדבר באופן מידי, להמשך ניהולו של ההליך באופן מלא והוגן (רע"א 5129/22 מרתון גיא בע"מ נ' חי, פסקה 15 (03.08.2022); רע"א 6242/22 עיני נ' גני הנשיא הראשון בע"מ, פסקה 10 (18.10.2022)).

הבקשה דנן אינה באה בקהלן של הבקשות החריגות המצדיקות את התערבות בית משפט זה, בהתאם למסגרת המשפטית האמורה. עיון בתיק בית המשפט המחוזי מעיד כי דרך הילוכו – זהירה; נימוקיו – בהירים; מסקנותיו – בדין ובעובדות יסודן. אשר על כן, ובשים לב לכך שממילא מעטים המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטות כאמור – לא מצאתי כל עילה להתערבות במקרה זה.

11.כך מחייבנו הכלל, אך בנסיבות העניין הדברים מקבלים משנה תוקף; ואבאר טעמיי.

12.כאמור לעיל, ההחלטה מושא ענייננו היא חלק מהליך המתנהל במסגרת 'הפרדת כוחות' בין בעלי מניות בחברה, בין היתר מכוח סמכותו הרחבה של בית המשפט לפי סעיף 191 לחוק החברות. כידוע, מדובר ב'הוראת סל' שקבעה נורמה כללית וגמישה, וכי מטרת העל של סעיף 191 היא, ליתן בידי בית המשפט כר פעולה רחב. באופן המאפשר לו לצקת לתוך 'הוראת הסל' תוכן מתאים, בהתאם לנסיבותיו המשתנות של כל מקרה ומקרה, במטרה להתמודד עם מצבים שונים ומגוונים של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי מניות החברה (ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, פסקה 8 וההפניות שם (28.2.2016)).

בהתאם, בית משפט זה כבר קבע כי מדובר בכלי גמיש, שנועד כדי לשמור על ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים:

"עילת הקיפוח מהווה, אם כן, כלי להשגת סטנדרט התנהגות, הנועד לשמור על 'ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים' מפני פגיעה. על תוכנן של ציפיות לגיטימיות אלו, ממשיכה צ' כהן ואומרת כי '...קשה להציע מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. על העוסק בשאלה זו להשתמש בחוש המומחיות של המשפטן, ובאמצעותו ליתן תשובה לשאלה האמורה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופייה של החברה ובמכלול נסיבות העניין' [...] לכך יש להסכים. החברה, במהלך עיסוקיה, נתקלת במגוון של מצבים ונסיבות המובילים למגוון של צרכים ופתרונות אפשריים. לא ניתן, לכן, לקבוע באופן גורף ואפריורי כי כל פגיעה בשוויון הפורמלי בין בעלי המניות עולה לכדי 'קיפוח' שיש להסירו. תוכנה של עילת הקיפוח הוא גמיש, ותלוי, כאמור, באופיה של החברה ובנסיבות העניין" (ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456, 481 (2006)).

13.בנוסף על האמור עד כה, יובהר, כי ייתכנו מצבים בהם בעל מניות, שאינו בעל מניות מיעוט בחברה, יוכל להעלות טענה לקיפוחו; וייתכן אף מצב, בו תוגש בקשה ל'הסרת קיפוח' מטעם הנתבע, בתביעה מכוח סעיף 191 - כבענייננו. שהרי בשים לב לאופייה הגמיש של עילת הקיפוח, יש להתאימה לנסיבות כל מקרה וכל חברה, במטרה להביא ל׳הפרדת הכוחות׳. אשר על כן, כל בעל מניות בחברה יכול לכאורה להעלות טענה לקיפוח, וזאת בגין כל קיפוח שאירע במסגרת פעילות החברה. עמד על כך פרופ' גרוס בספרו, בציינו כי:

"הפסיקה נוהגת להתייחס למצבים של קיפוח בעלי מניות כקיפוח בעלי מניות מיעוט על ידי בעלי שליטה בתאגיד, אך לשון החוק אינה מגבילה למצבים של קיפוח בעל מניות מיעוט על ידי בעלי השליטה. טענת הקיפוח עשויה להיטען בידי כל בעל מניות ובגין כל קיפוח שאירע במסגרת פעילות החברה; בין אם אירע על ידי בעל שליטה, בין אם על ידי בעל מניות מיעוט (למשל בעל מניות סחטן) ובין בידי גורם אחר בחברה, דוגמת נושא משרה בה. ניתן בהחלט לאפשר שימוש בעילה זו אף בידי בעלי מניות הרוב בחברה, בטענותיהם, למשל, כנגד הדירקטוריון, כנגד נושאי משרה אחרים, ואף כנגד בעלי מניות מיעוט באותם מקרים שהחוק מקנה להם זכות הכרעה" יוסף גרוס חוק החברות 369 (מהדורה חמישית מורחבת 2016).

14.בשים לב למפורט לעיל, ברי כי מנעד רחב של סעדים מונח לפני בית המשפט, והוא רשאי להורות הן על סעדים שונים הן על הוראות שונות, המחייבים הן את החברה הן את בעלי מניותיה, בהתאם לנסיבות העניין –במטרה להסיר או למנוע את הקיפוח (ראו למשל: ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ, פס' 23 (18.04.2019)); וערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות ביניים בהליך שכגון דא, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, המחייבים את התערבותה.

15.טרם סיום יובהר, כי עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, ובפרט החלטתו מיום 02.08.2022, מבהירות כי בית המשפט קמא קיבל את החלטותיו, מושא הבקשה שלפניי, בשים לב למסגרת המשפטית האמורה; ותוך שהוא נותן דעתו, לנסיבות המקרה, בציינו:

"תיק זה הינו בסיטואציה חריגה, שבה, יש לחברה המשותפת יותר חובות מנכסים, כאשר המו"מ שהתנהל הינו כמה כסף ישלם התובע, תמורת העברת מניותיו, בתנאים שהם הנתבע יערוב לכך שנושים, לא יחזרו לתובע.

[...]

כפי שציינתי בהחלטות ביניים ו/או בדיון שהתקיים, מדובר בסיטואציה חריגה, ובהתאם לסמכותי לפי סע' 191 לחוק החברות, יכול להיות, שאין מנוס מקביעה ולפיה על התובע לשאת באופן כזה או אחר בהחזר ההלוואות כאשר כל סכום שיועבר על חשבון ההלוואות, יבוא בחשבון בהתחשבנות שתהיה בין הצדדים. יחד עם זאת, טרם גיבשתי דעתי בעניין זה כאשר מנעד האפשרויות רחב, מה המשמעות של מנעד אפשרויות רחב? החל מקבלת הבקשה במלואה, כולל חיוב כספי רטרואקטיבי, להשבת כל ששולם על ידי הנתבע לפחות מיום הגשת התביעה ומכאן ואילך, כאשר הצד השני, יכול להיות שלא צריך להכריע בבקשה לפני הדיון או לפי תום ההליך. המנעד רחב ומאפשר הידברות, מכל מקום, בדעתי לתת החלטה בכול ההקדם".

16.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, ובשים לב לנסיבות העניין, אין צו להוצאות.