רע"א 711/16 עו"ד דוד סירוטה נ. חברת פרטנר תקשורת בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.12.2015 (רת"ק 37948-09-15, השופטת ע' צ'רניאק ). בהחלטה זו נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו מיום 11.9.2015 (ת"ק 50620-04-15, השופטת מ' אל-עד קרביס ) אשר דחה את התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה.

רקע והליכים קודמים

2.ביום 29.4.2015 המבקש הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות שנסבה על חיוביו על-ידי חברת פרטנר תקשורת בע"מ, המשיבה, בגין מחשבי לוח (טאבלטים) ומצלמות שסיפקה לו. לטענתו, הוא קיבל את המכשירים מהמשיבה כמתנות, ולכן על המשיבה להשיב לו את הסכומים שנגבו ממנו בגינם ואף לשלם לו פיצוי כספי.

3.לטענת המבקש, במסגרת שני אירועים שונים הוא קיבל מכשירים אלקטרוניים שהוצגו לו כמתנה על-ידי נציגי השירות מטעם המשיבה. באירוע הראשון , ביום 27.4.2014, הגיע המבקש למרכז השירות של המשיבה על מנת לתקן את אחד ממכשירי הטלפון הסלולרי שברשותו. באותו מעמד, כך נטען, נענה המבקש להצעתו של נציג השירות להוזיל את חבילת התקשורת שברשותו, ובהמשך קיבל מן הנציג ארבעה מחשבי לוח. באירוע השני , ביום 13.10.2014, פנה המבקש לנציגת שירות של המשיבה על-מנת להקפיא את אחד המנויים שברשותו, ונענה להצעתה להפחתה נוספת במחירה של חבילת התקשורת שלו. במקרה זה קיבל המבקש מנציגת השירות מחשב לוח ושתי מצלמות.

4.המבקש טען בתביעתו כי הוטעה על-ידי נציגי השירות של המשיבה. לטענתו, באירוע הראשון הוא התבקש על-ידי נציג השירות לחתום מספר פעמים על גבי משטח חתימה אלקטרוני לצורך שינוייה של חבילת התקשורת שלו והוזלת המחירים, ובפועל לא ראה על מה הוא חותם. לאחר החתימה, כך לטענתו, ניתנו לו במתנה וכהטבה על היותו לקוח ותיק, ארבעה מחשבי הלוח כמפורט לעיל. באשר לאירוע השני, טען המבקש כי לא התבקש כלל לחתום על מסמכים שעניינם שינוי חבילת התקשורת שלו וממילא הוא לא חתם על דבר.

5.המבקש הוסיף וטען כי רק בהמשך, כאשר עיין בחשבון החיובים החודשי שקיבל מן המשיבה, גילה כי הוא מחויב בתשלום חודשי בן כמה עשרות שקלים עבור כל אחד מן המכשירים שקיבל, וזאת למשך 36 חודשים. המבקש הדגיש כי עלות רכישתם של המכשירים באופן פרטי ושלא דרך המשיבה היא נמוכה משמעותית, ולפיכך צרכן סביר לא היה מעלה על דעתו לרכוש אותם בתנאים אלה. המבקש טען עוד בתביעה כי לאחר שדרש מהמשיבה להציג בפניו את מסמכי הרכישה הוא גילה כי "נציגי השירות השתמשו בחתימתו האלקטרונית שניתנה אך ורק במרכז השירות של החברה, ובאמצעות תכונת 'העתק-הדבק' זייפו נציגי החברה את חתימתו על מסמכי הרכישה". נוכח האמור, טען המבקש כי מעשי המשיבה מהווים הטעיה, מרמה וזיוף ועולים כדי הפרה של הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ופקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואף מגבשים עבירות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

6.המשיבה מצדה טענה כי המבקש מעוניין להשתחרר מן ההתחייבות שנטל על עצמו, בתואנות שווא. לטענתה, בשני האירועים, מסמכי הרכישה סופקו לתובע במעמד עריכתן של העסקאות וניתנה לו האפשרות לעיין בהם. עוד טענה המשיבה כי חתימתו של המבקש מופיעה מספר פעמים על מסמכי הרכישה, כי הוא הוחתם על כל מסמך ומסמך באופן נפרד, וכי חתימותיו על המסמכים אינן זהות לחלוטין זו לזו. כל האמור, לשיטת המשיבה, מפריך את טענת המבקש בדבר זיוף.

7.בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתו של המבקש בקבעו כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו בדבר זיוף חתימותיו ומרמה מצד נציגי המשיבה. בית המשפט לתביעות קטנות ציין כי באירוע הראשון חתם המבקש 18 פעמים על גבי מסמכי רכישה, לרבות שני מסמכים הכוללים התייחסות למחשבי הלוח. חתימותיו הופיעו במקומות שונים על גבי מסמכי הרכישה. אם ביקשה המשיבה להעתיק ולהדביק את חתימתו במקומות שונים על גבי המסמכים, כך נקבע, די היה לה להחתימו פעם אחת בלבד. ביחס לאירוע השני, נקבע כי שתי חתימותיו בעסקת הרכישה שהתבצעה במקרה זה אינן זהות (אם כי דומות) לחתימות שבעסקה הראשונה. לפיכך, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי המבקש לא עמד בנטל הראייתי לסתור את החזקה לפיה מי שחותם על מסמכים מוחזק כמי שקרא אותם, הבין אותם והביע הסכמתו להם. כך, צוין כי היה על המבקש להביא חוות דעת מומחה לכתב יד, על מנת להוכיח את הטענה בדבר זיוף חתימותיו. דבר זה לא נעשה, והמבקש הסתמך על טענות שבעל פה בלבד. לבסוף, התייחס בית המשפט לתביעות קטנות לעובדה כי במשך כחצי שנה לאחר האירוע הראשון קיבל המבקש מהמשיבה חשבונות חודשיים שבהם צוין החיוב עבור מחשבי הלוח ומספר התשלומים ששולם עבורם. בית המשפט לתביעות קטנות ציין כי אמנם חשבונות אלו כללו פירוט ארוך של החיובים במסגרת שבעה מכשירים שונים שבידי המבקש, אך הוסיף כי לא הייתה כל מניעה לכך שהמבקש יבדוק את החשבון וישיג עליו באופן מיידי.

8.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי הבקשה מתייחסת לממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות פשוט ומהיר, וכי על מנת לשמור על תכלית זו אמת המידה למתן רשות ערעור היא מחמירה במיוחד, כך שרשות כזו תינתן רק כאשר נפל בפסק הדין פגם מהותי. אמת מידה זו לא התקיימה בעניינו של המבקש, כך נקבע.

בקשת רשות הערעור

9.הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפתח דבריו טוען המבקש כי עניינו מעורר בעיה ציבורית בנושא צרכני, אשר נוגעת להתנהלות בלתי חוקית ובלתי הוגנת של חברות הסלולר, וכי יש לה השלכה על כלל הציבור. לטענתו, המקרה מעלה שני דפוסי התנהלות בעייתיים מצדן של חברות הסלולר בכלל והמשיבה בפרט: האחד – חלוקה של מחשבי לוח במתכונת המוצגת כמתנה תוך חיוב הלקוח בפועל בתשלום מופרז עבורם; והאחר – החתמת לקוחות על גבי משטח חתימה אלקטרוני מבלי שהלקוח רואה על מה הוא חותם, באופן המאפשר לחברת הסלולר "לשתול" את החתימה במסמכים אשר לא הוצגו ללקוח. לטענת המבקש, מעשים אלו מתבצעים באופן שיטתי על-ידי המשיבה וחברות סלולר נוספות, ופוגעים במספר רב של צרכנים. המבקש שב וטוען בבקשה דנן, ביחס למה שהוצג על-ידי המשיבה כחתימותיו על מסמכי הרכישה, כי "אין מדובר בחתימה בעט/בדיו על גבי מסמכים אותנטיים, אלא בחתימה מודפסת שהושתלה על גבי מסמכים שפוברקו על-ידי המשיבה שלא בנוכחות המבקש".

10.עוד טוען המבקש כי הוא הוכיח את טענותיו, שנתמכו בעדותו ובעדות רעייתו, וכן בכתבות שהופיעו ברשת האינטרנט, לפיהן חברות הסלולר, וביניהן המשיבה, נוקטות בשיטה של "חלוקת מתנות" באופן תדיר. לטענתו, טעו בתי המשפט שדנו בעניינו בכך שלא ייחסו את המשקל הראוי לטענותיו ולראיות שסיפק.

דיון והכרעה

11.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

12.כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם היא מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין חמור ( ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ).

אמת המידה בענייננו היא מחמירה אף יותר, שכן מקורה של הבקשה בהליך שהחל בבית המשפט לתביעות קטנות, ולפיכך היא תתקבל רק במידה שהיא מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות יתרה או אם "העוול זועק" ממנה (ראו למשל: רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ , פסקה 29 (3.6.2015); רע"א 5204/15 פנחס נ' איל , פסקה 6 (6.10.2015)).

לא מצאתי כי אמות מידה אלו מתקיימות בענייננו.

13.אכן, נודעת חשיבות רבה לכך שהתנהלותם של עוסקים מול צרכנים תכלול הקפדה על גילוי נאות והסבר, וחברות הסלולר אינן חריג לכך (באופן כללי, ראו: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 432 (2003)). יחד עם זאת, במקרה דנן נקבע כממצא עובדתי על-ידי הערכאה הדיונית כי לא עלה בידו של המבקש להוכיח את טענותיו בדבר התנהלותה של המשיבה. במובן זה, הבקשה נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינה מעלה שאלה משפטית כללית שיש להידרש אליה. לא למותר לציין כי בית המשפט לתביעות קטנות עמד על השוני בחתימות שהופיעו על גבי המסמכים השונים, באופן שמחליש לכאורה את טענותיו של המבקש באשר לזיוף על-פי דוגמת חתימה. לכך יש חשיבות רבה במקרה שבו "מרכז הכובד" של תביעת המבקש היה בטענת הזיוף. אם כן, על מנת לאפשר דיון בהיבטים עקרוניים היה על המבקש להניח תשתית עובדתית וראייתית מתאימה לכך.

14.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.