רע"א 7166/08 יחיד סי מרבצי דלומיט (1990) בע"מ נ. מתי נכסים ובנין בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.4.2008 בה"פ 733/07 (כבוד השופטת ע' ברון ) אשר דחה את בקשת המבקשת לבטל את פסקי הבוררות החלקי והסופי של הבורר חכם שלמה יוסף (להלן - הבורר ) מיום 14.6.2007 ומיום 1.5.2007.

העובדות

1.

המבקשת הינה חברה פרטית אשר מרבית מניותיה נמצאות בבעלותו של מר יצחק אלוש (להלן - אלוש ). המשיבה הינה חברה פרטית בשליטתו של מר בועז אברהמי, אשר מפאת העובדה כי מקום מגוריו אינו בישראל, העביר את הטיפול בענייניה למר יעקב מימון (להלן – מימון ). בעבר, העניק מינהל מקרקעי ישראל למבקשת קרקע בנחלת אושרת על מנת שזו תקים עליה מחצבה (להלן - המחצבה ). במהלך השנים הועברו זכויות אלה ליחיד סי מרבצי דולומיט (2001) ס"ד בע"מ (להלן - מרבצי דולומיט 2001 ), חברה אשר נמצאת בבעלותה המלאה של המבקשת וביום 1.8.2002 העניק מנהל מקרקעי ישראל למרבצי דולומיט 2001 זיכיון לשם הפעלת המחצבה.

2.

הואיל ולשם הפעלת המחצבה נדרש סכום כסף גבוה, התקשרו ביום 13.11.2002 המבקשת והמשיבה בהסכם, במסגרתו קיבלה המשיבה 47.5% ממניות מרבצי דולומיט 2001 ובתמורה העמידה ביטחונות לבנק לשם קבלת אשראי. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי במידה ובין הצדדים תתעורר מחלוקת, ישמש חכם שלמה יוסף כבורר ביניהם. במהלך הזמן התגלעו בין הצדדים מחלוקות בנוגע לאופן ניהולה של המחצבה וביום 28.1.2004 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף במטרה ליישבן (להלן - ההסכם משנת 2004 ). חרף זאת, לא הצליחו הצדדים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם והם נאלצו לפנות לבורר.

3.

למרות הסכמת הצדדים על מינויו של חכם שלמה יוסף כבורר, הודיעה המבקשת למשיבה במכתב מיום 18.2.2004 כי היא חוזרת בה ממינוי זה וכי היא דורשת כי ימונה בורר אחר תחתיו, וזאת בנימוק כי מימון העניק לבורר סיוע כספי לבניית ביתו. המשיבה הכחישה טענה זו, אולם הסכימה למנות בורר אחר ואף הציעה למבקשת למנות שופט בדימוס.

4.

ואולם, המבקשת חזרה בה מדרישתה להחליף את הבורר והחליטה לעמוד על כך כי הבורר לא יוחלף. המשיבה, אשר חששה כי לאחר שיינתן פסק בוררות עלולה המבקשת לחזור ולטעון את טענה זו בעתיד, עמדה על כך כי ימונה כבורר אדם אחר תחת חכם שלמה יוסף.

בסופו של יום נאותה המשיבה לדרישת המבקשת כי אכן חכם שלמה יוסף ישמש כבורר בין הצדדים, כפי שנקבע בהסכם משנת 2002. ביום 8.2.2005 חתמו הצדדים על שטר בוררין, במסגרתו נקבע כי חכם שלמה יוסף ישמש כבורר יחיד בין הצדדים בכל מחלוקת הנוגעת לענייני ניהול המחצבה וכן, כי כל צד יהיה רשאי לפנות אליו בכל עת ולבקש ממנו לקיים הליך של בוררות בנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים (להלן - הסכם הבוררות ). בסעיף 2 להסכם הבוררות נאמר במפורש כי:

"הבורר הביא לתשומת לב הצדדים, כי בעבר נטענו כנגדו טענות אישיות. הבורר הביא לתשומת לב שני הצדדים, והצדדים מאשרים, כי בחתימתם על שטר בוררין זה, הינם חוזרים בהם מכל טענות או האשמות כלפי הבורר, והם לא יוכלו לחזור ולטעון טענות כלשהן כלפי הבורר, גם אם החלטותיו ופסקי דינו לא יהיו לרוחם".

5.

לאחר חתימת הצדדים על הסכם הבוררות, ביקש אלוש מטעם המבקשת לקיים הליך בוררות ותבע מהמשיבה כספים שלטענתו הגיעו לו לפי ההסכם משנת 2004 וכן תבע סכומי כסף שונים בגין אבדן הכנסות שלטענתו נגרמו למרבצי דולומיט 2001 עקב החלטותיו של מימון. כמו כן, ביקש אלוש מהבורר כי יתערב בחלק מההחלטות שנגעו לניהול המחצבה. ביום 11.5.2006 נפגשו הצדדים והבורר לישיבה, במהלכה טענו הצדדים את טענותיהם. בסיום אותה הישיבה הורה הבורר כי הצדדים יעבירו לעיונו את סיכומי טענותיהם בכתב. יצויין כי בישיבת הבוררות עלתה בנוסף גם תביעתה של המבקשת לפטר את מר פריאל אטיאס (להלן - פרי ).

פסק הבוררות

6.

ביום 14.6.2006 נתן הבורר פסק בוררות אשר נשא את הכותרת "פסק חלקי" (להלן - הפסק החלקי ). במסגרת הפסק החלקי קיבל הבורר את תביעת המבקשת וקבע כי עבודתו של פרי תופסק באופן מיידי. בנוסף, ציין הבורר כי "אין מנוס מכך שהצדדים ייפרדו" וקבע כי יש למכור את המחצבה, כאשר לאחר ניכוי חובותיה של מרבצי דולומיט 2001, יחולק הסכום שייוותר בין הצדדים. בהמשך, קבע הבורר כי בכפוף להסכמת הצדדים על תנאי מכירת המחצבה, ניתנת לכל אחד מן הצדדים הזכות למצוא גורם שלישי אשר ירכוש אותה וזאת תוך שישים ימים ממועד מתן הפסק החלקי. לבסוף, נקבע כי במידה והצדדים לא יצליחו להסכים על תנאי מכירת המחצבה במהלך פרק הזמן האמור, ימנה הבורר עורך דין שיפרסם את ההצעה למכירת המחצבה ולאחר החזרת החובות כאמור, יחולק הסכום שייוותר בין הצדדים.

7.

הצדדים לא הצליחו למצוא גורם שלישי אשר ירכוש את המחצבה ובהתאם לפסק החלקי, מינה הבורר את עו"ד אבי קורן (להלן - עו"ד קורן ) על מנת שימכור את המחצבה, יחזיר את החובות וייחלק את הכספים שיוותרו לאחר מכן לצדדים. לאחר חלוף המועד להגשת הצעות לרכישת המחצבה, התברר כי הוגשה הצעה אחת בלבד לרכישת המחצבה בסכום של כעשרה מיליון ש"ח על ידי חברת אנטון בע"מ (להלן - אנטון ). המשיבה ציינה בפני עו"ד קורן כי מדובר בסכום נמוך וביקשה ממנו כי יאפשר גם לה ולמבקשת להתמודד על רכישת המחצבה. ביום 6.2.2007 קיים עו"ד קורן מכרז נוסף שהמבקשת בחרה שלא לגשת אליו ובסופו זכתה המשיבה באפשרות לרכוש את המחצבה בתמורה לסכום בסך 27,500,000 ש"ח.

8.

לאחר זכייתה של המשיבה, פנתה המבקשת לבורר במכתב בו טענה כנגד ההליך הנ"ל. לאחר חילופי מכתבים, הציע המבקשת לרכוש את המחצבה בסכום כולל של 28,000,000 ש"ח וביקשה לעצור את ההליכים של מכירת המחצבה למשיבה. למרות זכייתה, הסכימה המשיבה כי המחצבה תימכר למבקשת בסכום הנ"ל. עו"ד קורן הסכים לעצור את הליכי מכירת המחצבה למשיבה אולם התנה פעולה זו בהפקדת ערבות בנקאית על ידי המבקשת. המבקשת לא הפקידה ערבות בנקאית כנדרש, ואף לאחר שניתנה לה ארכה, לא עשתה כן.

9.

ביום 1.5.2007 נתן הבורר פסק בוררות אשר הוכתר כ"פסק דין סופי", במסגרתו נקבע כי המשיבה תרכוש את המחצבה. הואיל וחובותיה של מרבצי דולומיט 2001 גבוהים מהסכום שאותו הציעה המשיבה, קבע הבורר כי הסכום ישולם ישירות לבנק לשם הפחתת החוב (להלן -

הפסק הסופי ).

10.

בינתיים, מכרה המשיבה את המחצבה לחברת מחצבי אבן בע"מ בסכום של 31,000,000 ש"ח, כאשר המשיבה הצהירה כי ההפרש בין הסכום שבו רכשה היא את המחצבה ובין הסכום הנ"ל (קרי 3,500,000 ש"ח), יועבר לזכותה של מרבצי דולומיט 2001 לשם פירעון שאר חובותיה.

לאחר מתן הפסק הסופי, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו ולביטול הפסק החלקי .

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

11.

במסגרת בקשת הביטול, טענה המבקשת שלוש טענות מרכזיות: האחת , כי הבורר חרג מסמכותו הואיל ובהסכם הבוררות נקבע כי רק צד שלישי רשאי לרכוש את המחצבה, כאשר המשיבה והמבקשת לא היו רשאיות לעשות כן. כמו כן, טענה המבקשת כי סעיף 5 להסכם הבוררות התייחס למכירת זכות התפעול של מחצבת האגרגטים בלבד, בעוד הבורר קבע כי עו"ד קורן ימכור את כל המחצבה. לפיכך, טענה המבקשת כי קמה לה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות ). השנייה , כי הבורר לא השיב לפניותיה בכתב לאחר מתן הפסק החלקי ועל כן קמה לה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות ו השלישית כי הבורר קיבל מידי המשיבה שוחד וטובות הנאה ולפיכך קמה לה עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. לגרסת המבקשת, תרמה המשיבה, במהלך הבוררות, כספים לישיבתו של הבורר לקראת חג הפסח ("קמחא דפסחא") וכן סייעה לבורר באספקת עובדים וחומרים לשם בניית ביתו. בנוסף, טענה המבקשת כי מימון הבטיח לבורר "מעשר" מהרווחים שתייצר המחצבה לאחר מכירתה.

12.

לאחר ששמע את הצדדים בדיון שנערך לפניו ולאחר שעיין בסיכומיהם, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של המבקשת ואישר הן את הפסק החלקי והן את הפסק הסופי. באשר לטענת המבקשת כי יש לבטל את הפסק החלקי בעילה של חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, קבע בית המשפט קמא כי עיון בהסכם הבוררות מגלה כי הצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק בכל חילוקי הדעות ביניהם ולא הגבילו את מרחב שיקול דעתו. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח העובדה כי סעיף 5 בהסכם הבוררות פותח במילים "לבורר תהיה אף הסמכות לקבוע", יש להסיק כי הוא בא להרחיב את סמכותו של הבורר ולא לצמצמה.

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי משניתן הפסק החלקי ביום 14.6.2006, במסגרתו נקבע המנגנון שלפיו ייפרדו הצדדים; ומשלא ביקשה המבקשת לבטלו, אף לא במסגרת בקשת הביטול שלפניו, ולנוכח העובדה כי היא בעצמה ביקשה לרכוש את המחצבה, היא אינה יכולה לטעון לחריגה מסמכות.

13.

בית המשפט המחוזי דחה בנוסף את טענת המבקשת באשר לעילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות בנימוק כי טענה זו הועלתה כנגד תוכן הכרעותיו של הבורר ולא כנגד אופן ניהול ההליך. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי אף את טענות המבקשת באשר לקבלת טובות הנאה ושוחד על ידי הבורר באופן המקים את עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי כי טענתה של המבקשת לפיה הבטיח מימון לבורר "מעשר" מהרווחים שתייצר המחצבה לאחר מכירתה לא הוכחה. שנית, קבע בית המשפט המחוזי כי משהצהירה המבקשת במפורש בהסכם הבוררות כי היא חוזרת בה מכל טענה או אשמה כנגד הבורר, היא מנועה מלטעון טענה הפוכה כעת. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי אף טענה זו לא הוכחה על ידה. לבסוף, באשר לטענת המבקשת כי המשיבה תרמה כספים לישיבת הבורר, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת הייתה מודעת לכך, ובהתאם לדחיית טענתה באשר לסיוע הכספי בבניית ביתו של הבורר, גם דינה של טענה זו להידחות לנוכח הצהרתה המפורשת הנ"ל של המבקשת בהסכם הבוררות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת

14.

לטענת המבקשת, הבורר לא נתן לה הזדמנות לטעון את טענותיה ומשכך יש להורות על ביטול הפסק החלקי לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. לטענתה, היא פנתה אל הבורר מספר רב של פעמים בבקשות שונות, הן לפני מתן הפסק החלקי והן לאחריו, אולם הוא, מצידו, התעלם מהן.

15.

עוד טוענת המבקשת כי הבורר חרג מסמכותו הואיל ובמסגרת ישיבת הבוררות סוכם בין אלוש, נציגה, לבין מימון, נציג המשיבה, כי תימכר זכות התפעול של מחצבת האגרגטים בלבד בסכום שלא יפחת מ-21 מיליון דולר ארה"ב ובכך, תחמו והגדירו הצדדים מחדש את סמכותו של הבורר. כמו כן, טוענת המבקשת כי סעיף 5 בהסכם הבוררות קבע כי המשיבה רשאית לרכוש אך ורק את מניותיה בחברת מרבצי דולומיט 2001 ולא את נכסי החברה. לטענתה, משקבע הבורר כי תימכר המחצבה כולה לצד שלישי מבלי שיקבע סכום מינימלי, קמה לה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

16.

בנוסף, טוענת המבקשת כי קמה לה עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות הואיל והמשיבה העניקה לבורר תרומה בסך 5,400 ש"ח - "קמחא דפסחא" - וזאת מבלי שדיווחה לה על כך. לבסוף, טוענת המבקשת כי עובר לתחילת ישיבת הבוררות היחידה, ביקש הבורר מאלוש, נציג המבקשת, להמתין לו בביתו, כאשר הוא יוצא לנסיעה ברכב לבדו עם מימון, נציג המשיבה, במשך כשעתיים. לטענתה, בית המשפט המחוזי התעלם מטענתה זו ואף המשיבה לא הכחישה אותה ומשכך נגרם לה עיוות דין אשר מצדיק את קבלת ערעורה.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

18.

ככלל, רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במשורה. רשות כאמור תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם עולה שאלה עקרונית בעלת אופי ציבורי אשר חורגת מגדר המחלוקת הפרטית בין צדדים, או כאשר נדרשת התערבות מטעמים של צדק ושל מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.2006) ; רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח

חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.2008); רע"א 10621/08 הקודחים שבת בע"מ נ' הקושרים בע"מ (לא פורסם, 18.12.2008)].

איני סבור כי במקרה שלפניי עולה שאלה החורגת מגדר המחלוקת הפרטית בין הצדדים או כי עובדות מקרה זה נופלות בגדר המקרים המיוחדים אשר מצדיקים מתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, סבורני כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

19.

באשר לטענת המבקשת כי הבורר לא איפשר לה לטעון את טענותיה, סבורני כי דינה של טענה זו להידחות. עילת ביטול לפי סעיף 24(4) עוסקת במצבים בהם לא ניתנה האפשרות לצד מסוים לטעון את טענותיו בפני הבורר או להוכיחן. בהתאם להסכם הבוררות, שלח אלוש לבורר בתקופה שקדמה לישיבת הבוררות שני מכתבים, במסגרתם הסב את תשומת ליבו למספר נקודות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים. המכתב השני נשלח לבורר ביום 4.5.2006 וישיבת הבוררות נערכה ביום 11.5.2006, כשבוע בלבד לאחר מכן. בישיבה זו, לאחר ששמע את הצדדים ולאחר שקיבל את טענותיהם בכתב, הגיע הבורר למסקנה כי "אין מנוס מכך שהצדדים ייפרדו" וקבע את המנגנון שעל פיו יסיימו הצדדים את שיתוף הפעולה ביניהם.

באשר לטענתה של המבקשת כי הבורר לא התייחס לטענותיה לאחר מתן הפסק החלקי, אף דינה של טענה זו להידחות. עיון בנספחי המבקשת מגלה כי במכתבים ששלחה לאחר מתן הפסק החלקי היא העלתה טענות אשר נגעו לתוכנו של הפסק ואשר נשאו "אופי ערעורי". בנסיבות אלה, איני סבור כי קמה למבקשת עילת ביטול לפי סעיף 24(4).

20.

בנוסף, סבור אני כי גם דינה של טענת המבקשת לפיה חרג הבורר מסמכותו, להידחות. בסעיף 1 להסכם הבוררות, הסמיכו הצדדים את הבורר לפסוק ב"כל חילוקי הדעות שביניהם מכל מין וסוג שהוא, בכך הקשור למחצבה שהזיכיונות לה ניתנו ליחיד סי מרצבי דולומיט (2001) בס"ד בע"מ מהמינהל". סעיף 5 להסכם הבוררות קבע כי "לבורר תהיה אף הסמכות לקבוע, כי על הצדדים להיפרד באופן שצד ירכוש את מניותיו של הצד השני או כי החברה ו/או פעילות החברה תימכר בשלמות או בחלקים לצד שלישי, ואת היחסים שיהיו בין הצדדים ובין רוכש". סעיף זה לא הגביל את סמכותו של הבורר, אלא הוסיף על הסמכות שהעניקו לו הצדדים בסעיף 1 להסכם הבוררות, ולפיכך, היה הבורר מוסמך לקבוע כי המחצבה תימכר לצד שלישי או למי מהצדדים. טענת המבקשת כי הצדדים תחמו את סמכותו של הבורר במהלך ישיבת הבוררות, אין לה על מה שתסמוך והיא אף לא נטענה על ידה בפני בית המשפט קמא.

21.

בנסיבות המקרה שלפניי אף איני סבור כי קמה למבקשת עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. טענתה של המבקשת באשר למתן סכום כסף כ"קמחא דפסחא" מתבססת על תצהירה של הגברת ענת בן נון, העוזרת האדמיניסטרטיבית של מימון, במסגרתו נמסר על ידה כי מימון אכן העביר בשנת 2006, כבכל שנה, סכום של 5,400 ש"ח לישיבה של חכם שלמה יוסף. אולם בתצהיר זה נאמר במפורש כי אלוש, נציג המבקשת, היה מודע למנהג זה עוד בטרם חתמו הצדדים על הסכם הבוררות. לנוכח עובדה זו ולנוכח סעיף 2 להסכם זה, אשר קבע במפורש כי הצדדים חוזרים בהם מכל טענות או האשמות כנגד הבורר, יש לדחות את טענתה זו של המבקשת.

22.

לבסוף, באשר לטענת המבקשת כי בטרם החלה ישיבת הבוררות, ביקש הבורר מאלוש, נציג המבקשת, "להמתין לו בבית" ויצא עם מימון לבדו לנסיעה של כשעתיים ולפיכך נגרם לה עיוות דין; גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית, המבקשת לא ציינה טענה זו בפני הבורר בטרם החלה ישיבת הבוררות ולמרות עובדה זו היא השתתפה בישיבת הבוררות, שטחה את טענותיה והגישה את סיכומיה בכתב, בהם לא נזכרה טענה זו. שנית, מעיון בפסק הבורר עולה כי לא נגרם למבקשת עיוות דין. הבורר קיבל את תביעתה של המבקשת לפטר את פרי וכן קבע, בהתאם לסמכותו, כי לנוכח הסכסוכים הבלתי פוסקים בין הצדדים, יש למכור את המחצבה, כפי שפורט לעיל. יתרה מכך, למבקשת ניתנה האפשרות לרכוש את המחצבה, גם לאחר שהסתיים פרק הזמן למתן הצעות לרכישתה , אולם מטעמים השמורים עימה, היא לא עשתה כן.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.