רע"א 10621/08 הקודחים שבת בע"מ נ. הקושרים בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.11.08 בבש"א 16354/08 (כבוד השופט י' זפט) אשר דחה את בקשתה של המבקשת להעביר מתפקידו את הבורר, השופט בדימוס חיים אילת (להלן – הבורר ) בהליך בוררות המתנהל בין הצדדים. כמו-כן, לפניי בקשה לעיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בבקשת הערעור.

1.

בין הצדדים מתנהל הליך בוררות שעניינו ממחלוקת כספית בין הצדדים. פסק בוררות שניתן ביום 5.10.04 בוטל ביום 2.5.05 על ידי בית המשפט קמא (ה.פ. 1498/04, כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) ובקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית משפט זה הסתיימה בפסק דין מיום 19.6.08 שניתן בהסכמת הצדדים (רע"א 5205/05, הרכב כבוד השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן) ולפיו יוחזר פסק הבוררות לבורר לצורך השלמתו בדרך של מתן הנמקה משלימה לקביעות הפסק והתייחסות לראיות שהובאו בפני הבורר.

2.

לאחר שניתן פסק הדין הנ"ל פנתה המשיבה אל הבורר ביום 24.6.08 וביקשה ממנו לזמן ישיבת בוררות. ביום 29.6.08 הודיע הבורר לצדדים כי ביום 14.7.08 תיערך ישיבת תזכורת. במהלך הישיבה האמורה ציין עו"ד רפאל, בא כוח המשיבה, כי "הבורר מכיר אותו כבר 30 שנים". ביום 19.8.08 פנתה המבקשת לבורר בבקשה כי יבהיר את טיב ההיכרות המוקדמת בינו לבין בא כוח המשיבה וביום 20.8.08 הודיע הבורר כי "אין כל קשר בינו ובין עו"ד רפאל והוא מכירו כמו כל עו"ד אחר". המבקשת ביקשה הבהרה נוספת וביום 21.8.08 הודיע הבורר כי "עו"ד רפאל בזמנו, הופיע בפניו בביהמ"ש ומכאן ההיכרות." כמו-כן, בקשה

שהגישה המבקשת לדחיית מועד הישיבה האמורה נדחתה ביום 13.7.08 תוך שהבורר ציין בהחלטתו כי בא כוח המשיבה התנגד לבקשה. במהלך הישיבה ביקשה המבקשת לקבל העתק של ההתנגדות האמורה, ובא כוח המשיבה, עו"ד רפאל, ציין כי לא שלח תגובה בכתב אלא הודיע טלפונית למשרד הבורר על התנגדותו.

3.

ביום 1.9.08 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה להעביר את הבורר מתפקידו (בש"א 16354/08) ולעיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בבקשה ואילו המשיבה התנגדה לבקשה ולעיכוב ההליכים כאמור. ביום 30.11.08 דחה בית המשפט קמא את הבקשה להעביר את הבורר מתפקידו, בקובעו כי בין הבורר לבין בא כוח המשיבה לא היה כל קשר אישי ובהעדר קשר אישי כאמור, לא חלה על הבורר חובת גילוי כלשהי הואיל ולא היה לבורר דבר לגלות. בית המשפט קמא הוסיף וציין בהקשר זה כי מטבע הדברים עורכי דין אשר עוסקים בליטיגציה מופיעים לפני שופטים והעובדה שעורך דין פלוני הופיע, אפילו פעמים רבות, לפני שופט, אינה עילה לפסילתו של השופט. מאותו הטעם, העובדה כי עורך דין מוכר לבורר מהופעותיו לפניו טרם פרישתו אינה מהווה עילה להעברתו של הבורר מתפקידו. בית המשפט קמא התייחס לטענתה של המבקשת לפיה אי הגילוי "גרם לה לטעות ביחס להחלטתה להתדיין לפני הבורר" וקבע כי גם אילו היה מדובר בטעות, הרי שמדובר בטעות חד צדדית כאמור בסעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 וכי לא מקובלת עליו ההנחה שאילו ידעה המבקשת את העובדות לאשורן לא הייתה מסכימה למינוי.

לבסוף, אשר לתגובה לבקשת הדחייה שנמסרה טלפונית למשרדו של הבורר, קבע בית המשפט קמא כי לא נטען וממילא לא הוכח כי הבורר שוחח בטלפון עם המשיבה או עם בא כוחה והעובדה כי בא כוח המשיבה הודיע למשרדו של הבורר על התנגדותו לדחיית המועד שנקבע לתזכורת אינה מבססת עילה להעברת הבורר מתפקידו. אשר על כן, הבקשה נדחתה.

מכאן הבקשה שלפניי אשר, כאמור, לוותה בבקשה לעיכוב הליכי בוררות.

4.

במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לבורר לא היה דבר לגלות, הואיל ולטענתה על הבורר לגלות כל מידע שעשוי להיות משמעותי לצד כלשהו בקבלת ההחלטה האם למנותו בורר בסכסוך, כאשר מדובר בחובה נרחבת שמותירה שיקול דעת מועט לבורר להחליט מה לגלות ומה לא לגלות. יתר על כן, טוענת המבקשת כי הבורר היה מחויב לגלות לה אודות היכרותו עם בא כוח המשיבה עובר לתחילת הליך הבוררות, על מנת שתחליט האם להתדיין לפניו בכל זאת אם לאו. לטענתה, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי העילה להעברת הבורר מתפקידו היא עצם ההיכרות עם בא כוח המשיבה, כאשר לשיטתה של המבקשת העילה הינה אי הגילוי אודות ההיכרות המוקדמת. כן טוענת היא כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אי גילוי דבר ההיכרות המוקדמת לא גרם לה לטעות בהסכמתה למינוי הבורר, בפרט נוכח העובדה כי אין המדובר בטעות חד צדדית אלא בטעות שהייתה ידועה למשיבה.

לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי שיחת הטלפון בין בא כוח המשיבה לבין משרדו של הבורר אינה מהווה עילה להעברת הבורר מתפקידו כאשר לשיטתה, הפגם אינו בעצם קיומה של שיחת הטלפון אלא בעצם העובדה שהבורר לא טרח ליידעה אודות השיחה האמורה, כאשר אי גילוי עובדה זו פגע באמון שהיה לה בבורר והוא העילה להעברת הבורר מתפקידו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות פסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא קבלת תשובת המשיבה. בנסיבות אלה, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי הבוררות ודינה להידחות גם כן.

6.

ראשית, פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה הידועה לפיה רשות ערעור על החלטות על פי חוק הבוררות תינתן במשורה, במקרים חריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים חריגים שבמסגרתם נדרשת התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06

סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08);

רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08)]. למרות טענותיה של המבקשת כאילו מעורר המקרה שלפניי שאלות כלליות המצדיקות מתן רשות ערעור כאמור, לא שוכנעתי כי כך הדבר.

בנוסף, איני סבור כי נגרם למבקשת עיוות דין המחייב את התערבותו של בית משפט זה והדבר ממילא לא נטען. לפיכך, סבורני כי דין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

7.

למעלה מן הצורך, סבורני כי החלטתו של בית המשפט קמא נכונה וצודקת לגופה וכי אין כל מקום להתערב בה.

8.

ראשית, אשר להודעה הטלפונית אודות התנגדותה של המשיבה לדחייתה של ישיבת התזכורת, הרי שלא הבורר הוא שקיבל את שיחת הטלפון בעצמו אלא משרדו של הבורר. בנוסף, השיחה הייתה בעניין טכני ועמדת המשיבה, כפי שעלתה מן השיחה האמורה, הועברה לידיעתה של המבקשת על ידי הבורר. בנסיבות אלה, איני סבור כי קיימת עילה להעברת הבורר מתפקידו.

בהקשר זה יצויין כי לדידי, פניה של צד אל הבורר או אל משרדו ביוזמתו של אותו הצד, אשר במסגרתה עולה שאלה הנוגעת להליך הבוררות, היא אינה ראויה ועל הבורר להימנע ממנה ככל הניתן. ואולם, שעה שפנייה כאמור "נכפתה" על הבורר, הרי שאין בעצם קיומה של פנייה כזו כדי להוות עילה להעברת הבורר מתפקידו, הגם שרצוי כי הבורר יעדכן את הצד השני לגביה [ראו: רע"א 8460/08 איגוד ערים לענייני ביוב (איזור כרמיאל נ' מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם, 7.10.08)].

למותר לציין, כי מן הראוי שהבורר יעדכן את הצד שכנגד על כל פנייה של צד אליו או למשרדו בהקדם האפשרי, אך אין באי דיווח על פנייה כאמור, כשלעצמו, כדי להקים עילה להעברת הבורר מתפקידו.

8.

שנית, אשר להיכרותו של הבורר עם בא כוח המשיבה, סבורני כי גם "היכרות" זו אינה מקימה עילה להעברת בורר מתפקידו ובנסיבות העניין, אף לא מבססת חובת גילוי של הבורר כלפי המבקשת עובר לתחילת הליך הבוררות. כאמור, הבורר הודיע מפורשות כי אין כל קשר בינו לבין בא כוח המשיבה וכי הוא מכיר אותו "כמו כל עורך דין אחר". בטעם ובצדק רב קבע בית המשפט קמא כי העובדה שעורך דין הופיע בעבר לפני בורר שהוא שופט בדימוס, בהעדר קשר אישי כלשהו, אינה מבססת חובת גילוי ואני תומך במסקנתו זו.

9.

לבסוף, סבורני כי טוב עשתה המבקשת משנמנעה מלהעלות במסגרת בקשת רשות הערעור טענות כנגד קביעתו של בית המשפט קמא בדבר "מסוגלות הבורר לשמוע את טענותיה ולהגיע לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בפסק דינו", טענה אליה סירב הבורר להתייחס בציינו כי היא אינה ראויה לתגובה.

מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי המבקשת פנתה לבורר בדרישה כי יבהיר האם הוא מסוגל "בלב פתוח ובנפש חפצה לשמוע את טענותיה ולהגיע לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בפסק דינו" אשר בוטל, כאמור, על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע כי לא היה מקום להפנות אל הבורר דרישה זו שכן יש בה "הבעת אי אמון ביושרו ובכושרו ודרישה מן הנחתום להעיד על עיסתו" ועמדה זו מקובלת עלי.

10.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכי בוררות. טוב תעשה המבקשת אם תתמקד בניהול הליך הבוררות, כפי שהסכימה לעשות במסגרת רע"א 5250/05.