רע"א 7197/12 ג.טלי עד שינוע בע''מ באמצעות מנהלה אבי דביר נ. חב' נמל אשדו

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת , סגנית נשיא), מיום 6.8.2012 בע"א 12-1517-03, לפיו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א' ברגנר ) מיום 8.1.2012 בתא"מ 46204-11-10.

2.

המבקשת היא חברה פרטית לעמילות מכס המספקת שירותי עמילות מכס ללקוחות המייבאים סחורות דרך נמל אשדוד. המשיבה היא חברה ממשלתית העוסקת בניהול ובהפעלת שירותי נמל באשדוד. להקלת עבודתה התקשרה המבקשת בהסדר מסלקה בנקאית עם המשיבה, המעניק למשיבה הרשאה לחייב את חשבון הבנק של המבקשת בחיובי העמלות של לקוחותיה. המבקשת טיפלה בשחרור סחורות בנמל

אשדוד עבור חברה לייבוא מצברי רכב (להלן - החברה ), ושילמה עבורה בחודש דצמבר 2008, או במועד סמוך, את אגרות הרציף שנדרשו לשחרור מצברי הרכב שייבאה החברה לישראל. שיעור אגרת הרציף נקבע בהתאם לשווי המצברים כפי שהוערך באותה עת. זמן קצר לאחר מכן נפתחה חקירה פלילית נגד החברה ומנהליה בגין חשד להפחתת מחירי הייבוא ואף הוגש כתב אישום נגד המעורבים בדבר. בעקבות החקירה הפלילית הפסיקה המבקשת לספק שירותים לחברה. אגף המכס תיקן באופן רטרואקטיבי את ערך המצברים שייבאה החברה. בעקבות התיקון, חישבה המשיבה מחדש את ערך אגרת הרציף בגין המצברים שיובאו

על ידי החברה וגבתה בחודש יולי 2009, באמצעות הרשאתה בחשבון המשיבה, את הפרשי האגרה מהמבקשת. המבקשת הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר להחזר הפרשי האגרה.

3.

בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי על המשיבה להשיב למבקשת את סכומי אגרת הנמל בהם חויבה כסוכנת מס. בית המשפט קבע כי המשיבה לא הייתה רשאית לחייב את המבקשת בחובות החברה, מאחר שיחסי השליחות בין המבקשת לבין החברה הופסקו, והמבקשת לא הייתה ערבה עוד לתשלום יתרת חובות החברה. המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי סיום יחסי השליחות שבין המבקשת לחברה מנע את חיוב המבקשת באגרות חדשות, אך לא ביטל את חובת המבקשת לתשלום הפרשי האגרה חובה המעוגנת בסעיף 19(א) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן - הפקודה ). עוד הוסיף בית המשפט כי לא הייתה מניעה שהמשיבה תגבה את ההפרש באמצעות הרשאתה, ככל חוב אחר, על אף שמן הראוי היה למסור הודעה בטרם חיוב החשבון, בנסיבות העניין. בית המשפט אבחן את העניין הנדון לפניו מהעניין שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה ואף בבית משפט זה (רע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ (לא פורסם, 6.8.2012, להלן - עניין יחזקאל )), וקבע כי סיום יחסי השליחות לא ביטל את החובה לתשלום הפרשי האגרה, וגם כי לא חלף זמן רב בין תשלום האגרה לחיוב בהפרש שנותר לתשלום. בית המשפט ציין עוד כי למבקשת שמורה הזכות לפנות ולהיפרע מהחברה, וכי אין חובה על המשיבה למצות, קודם פנייתה לעמיל המכס, את אפשרות הגבייה מהיבואן. לבסוף, חייב בית המשפט את המבקשת בתשלום שכר טרחת המשיבה בסך של 20,000 ש"ח ובהוצאות משפט. בעקבות פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי.

4.

המבקשת טוענת כי נפלה קורבן למעשי מרמה מצד מנהלי החברה, וכי בעקבות מעצרם, העמדתם לדין והחרמת הטובין על ידי רשויות המכס נאלצה לספוג את התשלומים ששילמה לרשויות השונות ולחברות התובלה, בנוסף לחובות החברה כלפיה. לדעת המבקשת אין מדובר באגרות והיטלים שנוצרו במהלך רגיל של ייבוא טובין, אלא במסגרת מזימה פלילית שרקמו מנהלי החברה להונות את רשויות המכס. בנסיבות אלו טוענת המבקשת שחיובה בהפרש האגרה יוצר תוצאה אבסורדית, לפיה כל סוכן מכס יהיה חשוף לנצח לדרישות תשלום בגין הפרשי אגרות, אף אם פסקו יחסי השליחות. מדובר, לדעתה, בפרשנות שגויה ובלתי סבירה של סעיף 19א לפקודה, שהוסף בתיקון לפקודה משנת 2011. המבקשת טוענת עוד כי פרשנות בית המשפט המחוזי סותרת את תוכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין יחזקאל, אשר אושר בבית משפט זה, לפיו אין לגבות תשלום מסוכן מכס לאחר ניתוק יחסי השליחות, בנסיבות בהן נגבו האגרות זמן רב לאחר שחרור הטובין. לדברי המבקשת, במקרה דנא יחסי השליחות בינה לבין החברה ניתקו חודשים רבים לפני חיובה בהפרשי אגרה, ולכן היא מבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

5.

דין הבקשה להידחות. חרף טענות המבקשת, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית והיא אינה חורגת מהעניין של הצדדים הישירים לסכסוך זה. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה ) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף אין בהחלטת בית משפט זה בעניין יחזקאל, בה תולה המבקשת את יהבה, כדי לעזור לה. על אף שהסכים במישור העקרוני כי בהתאם לדין שחל בתקופה הרלוונטית, חובתו של עמיל המכס לשלם אגרה כדין כוללת גם את החובה לתשלום ההפרש אם חויב בחסר, קבע השופט א' רובינשטיין כי אין בידו להיעתר לבקשת רשות הערעור שכן החיוב בגין ההפרשים בעניין יחזקאל נעשה רק לאחר כארבע שנים מאז נותק הקשר בין עמיל המכס לבין החברה המייבאת. בנוסף לפער הזמנים, גם הפער הגדול בסכומים שנגבו הביא למסקנה קונקרטית לפיה בעניין יחזקאל השימוש בסמכות לגבות אגרה למפרע נעשה בחוסר סבירות. לעומת זאת, במקרה דנא נעשתה גביית הפרש האגרה תוך מספר חודשים מאז תשלום האגרה, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, סבורה אני כי מדובר בזמן סביר. לכן, נימוק חלוף הזמן אינו רלוונטי וגם אין פער גדול בסכומים שנגבו כמו בעניין יחזקאל. יתרה מכך, כאמור, בשנת 2011 תוקנה פקודת הנמלים, בהוספת סעיף 19א, הקובע, בין היתר, כי סוכן מכס יישא באחריות אישית לתשלום היטלים ואגרות נמל רק אם סייע לבעל הטובין להשתמט מתשלומים אלה. סעיף זה נועד לשנות את המצב שהיה קיים עד אז ושחל על המקרה דנא, לפיו סוכן המכס אחראי לתשלום חובות היבואן. בהתחשב בתיקון הפקודה, התדיינות נוספת במקרה זה לא יסייע לתיקים עתידיים, עליהם חל התיקון, ומשכך אין עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.