רע"א 7204/18 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ. עוה"ד מור נרדיה וליזה חדש - בתפקי

1.

המבקשת-מערערת הגישה הן בקשת רשות ערעור והן ערעור בזכות על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.9.2018 (להלן: ההחלטה ). השאלה הטעונה הכרעה היא באיזה אופן יש להשיג על ההחלטה – באמצעות ערעור בזכות או שמא על דרך של הגשת בקשת רשות ערעור?

2.

ואלה, בקצרה, ההליכים הצריכים לעניין: בין אריגים תוצרת ארצנו בע"מ, היא המבקשת-מערערת (להלן: אריגים ) לבין דקור – רהיט (2000) 1989 בע"מ (להלן: החברה ) נחתם הסכם שכירות במסגרתו שכרה החברה מאריגים נכס (להלן: הנכס ) לשם הקמת אולם תצוגה, שיווק ומכירת מטבחים ומוצרים נלווים. החברה הפרה את הסכם השכירות בכך שלא שילמה לאריגים דמי שכירות והוצאות נלוות. נוכח האמור הגישה אריגים בקשת פירוק נגד החברה לבית המשפט המחוזי. לאחר שהחברה נקלעה לחדלות פירעון, מונו לה נאמנים, הם המשיבים 1 (להלן: הנאמנים ).

3.

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.4.2018 אושרה מכירת פעילות החברה לחברת אבן ירקן בע"מ (להלן: אבן ירקן ). בהמשך, אבן ירקן המחתה את זכויותיה למשיבה 2, י.א. דקור תעשיות 2013 בע"מ (להלן: הרוכשת ).

4.

לאחר שאריגים סירבה להעביר לרוכשת את הציוד שהיה מצוי בנכס בטענה כי קיימת לה זכות עיכבון על ציוד זה, הגישה הרוכשת בקשה להורות לאריגים לאפשר לה לתפוס חזקה בציוד המצוי בנכס. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהחלטתו מיום 5.9.2018, היא ההחלטה שכנגדה הוגשו שני ההלכים שבכותרת. בית המשפט המחוזי קבע, בתמצית, כי לאריגים לא קיימת זכות עיכבון על הציוד המצוי בנכס וכי אף אם הייתה קיימת לה זכות כזו, היא ויתרה עליה בהתנהלותה משלא העלתה טענה זו בתביעת החוב שהגישה או בהליכי אישור הסכם המכר של פעילות החברה לאבן ירקן.

5.

אריגים, כונס הנכסים הרשמי והנאמנים סבורים כי לאריגים נתונה זכות ערעור על ההחלטה, ואילו הרוכשת סבורה כי ניתן לערער על ההחלטה ברשות בלבד.

6.

לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים ובחומרים שהוגשו לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל דעה כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

7.

כידוע, על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק-דין" ל"החלטה אחרת" (ראו: סעיף 291 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; ע"א 9380/09

נספיר בע"מ נ' עו"ד אמנון לורך, כונס הנכסים הזמני , פסקה 23 (10.10.2011); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)).

8.

בענייננו, דומה כי אין חולק שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.4.2018, אשר במסגרתה הורה בית המשפט על מכירת פעילות החברה, סיימה את ה"יחידה הדיונית" בעניין זה ועל כן היא מהווה "פסק דין" (ותכונה מעתה: פסק הדין ). משכך, ההחלטה מושא ההליכים שבכותרת מהווה החלטה מאוחרת לפסק דין. סיווגה של החלטה זו ייעשה בהתאם למבחן מהותי המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לפסק הדין, כגון החלטה אשר עניינה ביצועו של פסק הדין (ראו: רע"א 3689/18 כנרת רד ליין השקעות בע"מ נ' מזור , פסקה 5 (31.12.2018), וההפניות שם ). ככל שכך הדבר, ואף אם מדובר בהחלטה המכריעה בזכויות הצדדים ובעלת משמעות אופרטיבית ניכרת עבורם, היא תסווג כ"החלטה אחרת" (ראו: בש"א 4057/17 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ , פסקה 6 (29.5.2017)).

9.

יישומו של מבחן זה מוביל למסקנה כי ההחלטה נוטה להיכלל בטריטוריה של

החלטות יישומית שעניינן אופן ביצועו של פסק הדין, ולפיכך היא מהווה "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור. פסק הדין הכריע כאמור בשאלת המכר של פעילות החברה, וסוגיית העיכבון אינה אלא מרכיב יישומי של מכר פעילות החברה ותנאיו (השוו: ע"א 2611/16 פרום נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (31.7.2016)). דומני שכך אף ראה בית המשפט המחוזי את הדברים בקבעו כי "ככל שהיתה לאריגים טענה כלשהי, מקומה של טענה זו היה, טרם אישור המכר ולא לאחריו" (ראו: פסקאות 11-10 להחלטה). לא למותר לציין כי אריגים לא מתכחשת לכך שנטלה חלק פעיל בהליך המשפטי עובר למתן פסק הדין, הגם שלא צורפה לו מלכתחילה (ראו: פסקה 8.2 לתגובה מטעמה) ועיון בפרוטוקול מעלה כי עורכי דינה אף נכחו בדיון שקדם למתן פסק הדין. אכן, אריגים צודקת בכך שטענתה לעיכבון לא נדונה במסגרת פסק הדין. ואולם, הדבר נעוץ בהתנהלותה שלה ובבחירתה להעלות את טיעוניה בסוגיה זו רק לאחר אישור הסכם המכר בגדר פסק הדין.

10.

נוכח האמור אני מורה כדלקמן: ע"א 7703/18 יימחק. ככל שהופקד עירבון במסגרת ערעור זה הוא יושב למערערת, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין מניעה שבדין לכך. הטיפול ברע"א 7204/18 יימשך כסדרו.

אריגים תישא בהוצאות המשיבה 2 בסך של 1,500 ש"ח.