רע"א 7280/14 יהושוע לבנברג נ. רם פל סלולר סטוקמרקט בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ע' גרוסקופף ) בה נקבע כי המבקשים נושאים באחריות לגזל סוד מסחרי בגין מידע עסקי שנמסר להם על ידי עובד לשעבר במשיבה ולהפרת זכויות יוצרים בדוגמאות מסמכים שהעביר לידיהם.

1.

המשיבה היא חברה לסחר בינלאומי שעיקר עיסוקה בתיווך עסקאות רכישה ומכירה של טלפונים סלולריים לסיטונאים. המבקש 1 שימש בעברו יהלומן וסוחר יהלומים, אך בשנת 2010 החל לעסוק במסחר במכשירים סלולריים, באמצעות המבקשת 2, חברה בבעלותו המלאה. בחודש פברואר 2011 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המבקשים בה עתרה למתן סעדים שונים ובהם צווי מניעה ופיצויים נוכח העברת סודות מסחריים שלה למבקשים על ידי מר טיבריו (טיבי) לוי (להלן: לוי ), עובד לשעבר במשיבה. המשיבה טענה כי לוי מסר למבקשים מידע על אנשי הקשר עמם סחרה המשיבה; מידע על עסקאות שביצעה המשיבה בתקופה הרלוונטית; ומידע על ביקושים למכשירים שהופצו בין סוכני המשיבה. עוד נטען, כי לוי העביר למבקש 1 טפסים ומסמכים בהם השתמשה המשיבה לעריכת עסקאות, וכי העברת המסמכים והשימוש בהם הפרו את זכויות היוצרים של המשיבה בהם.

2.

בדיון שקיים בית המשפט המחוזי ביום 15.3.2012 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה בשלב ראשון ידון בית המשפט בשאלת האחריות ובשלב השני, אם יהיה בכך צורך, תידון שאלת הסעד. במהלך הדיון בשאלת האחריות עתרו המבקשים לפסול כראיה מטעם המשיבה הודעות שנשלחו מלוי למבקש 1 באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני הפרטית שברשותו, ובית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 13.1.2013.

3.

בהחלטתו מיום 8.6.2014 הנוגעת לשאלת האחריות, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים אחראיים, יחד ולחוד, לשני סוגי הפרות כלפי המשיבה. ההפרה הראשונה - גזל סוד מסחרי לפי סעיף 6(א)(3) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ביחס למידע שקיבלו מלוי על עסקאות העבר שביצעה המשיבה; על רשימת הספקים והלקוחות שלה; ועל ביקושים למכשירי טלפון סלולריים בזמן אמת. ההפרה השנייה - הפרת זכויות היוצרים של המשיבה בכך שהעתיקו, בניגוד לסעיף 12 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, טפסים ומסמכים משפטיים של המשיבה, שהועברו מלוי למבקש 1. נוכח קביעותיו אלה הוסיף בית המשפט וקבע מועד לקדם משפט לצורך קביעת סדרי הדין לשלב השני של הדיון בעניין הסעד, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 59,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין קביעת אחריותם. כמו כן עותרים המבקשים למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.1.2013, וטוענים כי היא נבלעת בהחלטתו של בית המשפט לעניין האחריות.

4.

דין הבקשה להידחות.

החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.6.2014 ניתנה בהתאם להסדר הדיוני שעליו הוסכם בדבר פיצול הדיון באופן שתחילה תתברר שאלת האחריות ורק בשלב השני וככל שהדבר יידרש, תתברר סוגיית הסעד. בהתאם, בירר בית המשפט את שאלת האחריות וקבע כי המבקשים אחראים כלפי המשיבה בדין על פי העילות שנטענו. עתה הגיע תורה של שאלת הסעד להתברר. הדיון בשאלה זו טרם הסתיים וממילא היא טרם הוכרעה. בקשת הרשות לערער שבפנינו מתייחסת להחלטה שהכריעה בסוגיית האחריות בלבד ומשנקבע כי המבקשים נושאים באחריות כלפי המשיבה אין מדובר בפסק-דין אלא ב"החלטה אחרת" שאינה מסיימת את ההליך. לגבי בקשות רשות ערעור על החלטות כאלה, הכלל שהותווה על ידינו הוא כי על בעל הדין להמתין לפסק-הדין שיינתן בסוף ההליך, ועליו להעלות את טענותיו בחדא מחתא לגבי שני שלבי ההכרעה - האחריות והנזק - על דרך של ערעור בזכות שאותו יגיש על פסק הדין כולו. זאת למעט מקרים יוצאי דופן בהם יש הצדקה ליתן רשות ערעור ולברר את הטענות המועלות כנגד ההחלטה שניתנה בדיון שפוצל, בלא להמתין לסיום ההליך ולהכרעתו של בית המשפט בשלב השני (ע"א 4540/04 מט"ח המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך , פיסקאות 11-10 (14.9.2006); רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים

(17.4.2007); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פיסקאות 8-5 (20.5.2012); רע"א 4432/12 עיריית נתניה נ' אולמי כינור דוד בע"מ , פיסקה 4 (24.6.2012); רע"א 9385/12 הנאמנות לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן באזור אשקלון , פיסקאות 6-5 (2.5.2013); סעיף 41 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984).

בענייננו, לא העלו המבקשים כל טעם מבורר המצדיק סטייה מן הכלל האמור ועיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מעלה כי היא אינה נופלת בגדר אותם המקרים יוצאי הדופן בהם תינתן רשות ערעור לאחר ההכרעה בשלב הראשון של הדיון.

אשר על כן, טענות הצדדים לעניין האחריות שמורות להם ובקשת הרשות לערער - נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.