רע"א 236/17 לאה מטלר נ. אריה רזון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 46886-07-15, מיום 8.12.2016, שניתנה על ידי כב' השופט א' רון , לפיה על הצדדים להתחלק בנזק שנכפה עליהם כתוצאה ממעילתו של עורך הדין יעקב פינק (להלן: עו"ד

פינק ) שייצג את שני הצדדים בעסקת מכר והיה נאמן לכספי התמורה ששולמו על פיה.

הרקע לבקשה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.

ביום 25.2.2013 רכשו המבקשים מהמשיב את הנכס הידוע כנחלה מס' 18 במושב עגור (להלן: המשק והמושב בהתאמה ). עו"ד פינק, אשר ייצג בעבר את המשיב, ייצג את שני הצדדים בעסקת המכירה.

2.

במסגרת הסכם הרכישה (להלן: ההסכם ) המשיב התחייב להעביר את כל זכויותיו במשק למבקשים ולהביא לרישום הזכויות על שם המבקשים באגודה השיתופית של המושב, בסוכנות היהודית ובמנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל, להלן: רמ"י ), וזאת תמורת סך של 3,100,000 ש"ח אשר ישולמו בתנאים אשר פורטו בהסכם. ביום 30.12.2013 חתמו הצדדים על תיקון להסכם, אשר עיקרו היה שינויים במועדי התשלום.

3.

בהתאם להסכם ולתיקון האמור, שילמו המבקשים את מלוא התמורה, כאשר סך של 930,000 ש"ח הועברו לידיו של עו"ד פינק, שהחזיק בו על פי ההסכם בנאמנות והיה אמור לשחרר אותו למשיב רק לאחר תשלום חובו של המשיב לרמ"י.

4.

במהלך מחציתה השנייה של שנת 2014, הודיע המשיב למבקשים כי עו"ד פינק שלח ידו בכספים אשר החזיק בהם וכי נעצר בחשד לגניבת כספים מלקוחות נוספים, וכיום מרצה עונש מאסר בפועל. כתוצאה מן המעילה, לא סילק המשיב את חובו לרמ"י (אשר שיעורו נכון ליום 10.7.2017 עמד על סך של 718,401 ש"ח) ולא העביר את האישורים הנדרשים לצורך השלמת העברת הזכויות על שם המבקשים ולכן לא ניתן היה להשלים את העברת הזכויות במשק על שמם. המשיב סבר כי על הצדדים לשאת בחלקים שווים בנזק שנגרם כתוצאה מהמעילה בכספי הנאמנות. לשיטתו הכספים היו שייכים לשני הצדדים, ועל כן אין בכוונתו לסלק לבדו את חובו לרמ"י, ועל המבקשים לשאת לכל הפחות במחצית מגובה חוב זה.

5.

בחודש יולי 2015 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המשיב, בגדרה עתרו לקבלת הסעדים הבאים: ליתן צו הצהרתי הקובע כי הם שילמו למשיב את מלוא התמורה על פי הסכם המכר; להורות למשיב לקיים את הוראות ההסכם ולבצע את העברת הזכויות במשק על שמם; לחייב את המשיב לשלם להם את הפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק בסך של 310,000 ש"ח; להשית על המשיב את הוצאות ההליך לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ כחוק.

6.

מטעמים פרקטיים ובהסכמת הצדדים הופרדה משאר עילות התביעה, שאלה מרכזית אחת והיא מי מבין הצדדים צריך לשאת בנזק שמקורו בעובדה שכספים שהופקדו בנאמנות בידי עו"ד פינק ירדו לטמיון. זאת לרבות האפשרות שהאחריות לנזק האמור ראוי שתחולק בין הצדדים בדרך שיקבע בית המשפט.

7.

במסגרת בחינת שאלה זו, נדרש בית המשפט המחוזי תחילה ללשון ההסכם בכל הקשור למעמדו של עו"ד פינק כלפי הצדדים והגיע לכלל מסקנה שמערכת היחסים בין הצדדים לבין עו"ד פינק הייתה "מאוזנת והדדית". נקבע כי שני הצדדים נהנו מהנאמנות, שבאמצעותה ביקשו לבטח את עצמם, כל אחד מכיוונו, מפני סיכוני העסקה. לפיכך על הצדדים גם לחלוק בנזק שנכפה עליהם כתוצאה ממעשיו של עו"ד פינק בחלקים שווים. מכאן לבקשה שלפנַי.

טענות המבקשים

8.

לטענת המבקשים, לאור לשון ההסכם וכוונת הצדדים, יש לדחות את טענת המשיב כי הכספים שנגנבו הופקדו בנאמנות משותפת ועל כן עליהם לשאת במחצית מתשלום החובות שנותרו לרמ"י. לטענתם, ההסכם בין הצדדים קבע מנגנון של נאמנות לטובת המשיב לבדו כדי להבטיח שהמבקשים יעמדו בכל התחייבויותיהם. על כן, המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הבחין בין הסעיפים בהסכם אשר מטילים אחריות על הצדדים, לבין הסעיפים העוסקים בנאמנות מקופתה נגנבו הכספים. בית המשפט המחוזי גם התעלם מדיני השליחות ולא הבחין בין שליחות הדירה לשליחות בלתי הדירה. בענייננו מדובר בשליחות בלתי הדירה, אשר נועדה לשמור על זכותו של הצד השלישי – המשיב. על כן היה על הנאמן לפעול בשם המשיב לתשלום המיסים המוטלים עליו. ברי כי עם הפקדת הכספים אצל עו"ד פינק, לא יכלו עוד המבקשים למשוך את הכספים בחזרה וגם לא היו רשאים לבטל את שליחותו. במקרה של התנגשות אינטרסים בשליחות בלתי הדירה, גוברת חובת הנאמנות כלפי הנהנה, על חובת הנאמנות כלפי השולח (המבקשים). ההסכם בין הצדדים הגדיר את המשיב כנהנה בלעדי, ועל כן לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי שני הצדדים נהנו מהנאמנות באופן דומה.

9.

חיזוק לטענתם מוצאים המבקשים בכך שהחזקה במכר הועברה להם לאחר התשלום לנאמן. מכך ניתן ללמוד לטענתם כי שני הצדדים ראו בתשלום משום השלמת מחויבותם של המבקשים. עוד ציינו המבקשים בבקשתם, כי המשיב יכול היה לשלם את החוב לרמ"י מכספים אחרים ובמקרה כזה לא היה עו"ד פינק צריך לשמור את הכספים לטובתו והיה עליו להעביר למשיב את הסכום ששילמו המבקשים, למעט סך של 200,000 ש"ח, עד לרישום הזכויות במשק על שם המבקשים.

10.

לפיכך ביקשו המבקשים כבר עתה את התערבותו של בית משפט זה כדי שיהפוך את החלטת בית המשפט המחוזי עוד טרם הכריע בשאר העניינים המצויים במחלוקת בין הצדדים.

דיון והכרעה

11.

על דרך הכלל, המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה.

רשות ערעור על "החלטה אחרת" תינתן במקרים היוצאים מן הכלל ( סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984;

רע"א 7280/14 לבנברג נ' רם פל סלולר סטוקמרקט בע" מ (19.1.2014) והאסמכתאות שם; רע"א 1706/14 בן אהרון נ' בן דוד

(20.7.2014) ).

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות במכלול ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים יוצאי דופן. הדיון בסוגיה שלפנַי מעורר שאלות רבות שהשלב המתאים לדון בערעור עליהן הוא במסגרת ערעור בזכות אותו ניתן יהיה להגיש בסוף ההליך, לאחר קבלת פסק-דין סופי בערכאה המבררת. במסגרת התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, עתרו המבקשים לקבלת סעדים מגוונים, ביניהם מתן סעד הצהרתי לפיו הם שילמו למשיב את מלוא התמורה החוזית, חיוב המשיב בתשלום פיצויים ומתן צווי עשה שונים המופנים למשיב לצורך קיום הוראות ההסכם. רק לאחר קבלת פסק הדין הסופי תתבהר התוצאה האופרטיבית המלאה של החלטת הביניים עליה מעוניינים המבקשים לערער ולפיכך יש להמתין כאמור לסיום ההליך (וראו: רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (17.4.2007)).

13.

לפיכך אפוא, מבלי להביע דעה לעניין טענות המבקשים לגופן, דין הבקשה להידחות, אך משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.