פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3417/21
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערערות:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח
בע"מ
3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
4. הראל חברה לביטוח בע"מ
5. איילון חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עפר בר
2. נעמי נוימן
3. ענבר סולומון
4. אסף שילה
5. יפית מרקוב סוזן
6. גילה שי
7. עדי ישראלי
עמדת המערערות מיום
12.7.2021 בנוגע לסיווג ההליך; עמדת המשיבים מיום 25.7.2021 בנוגע לסיווג ההליך
החלטה
הובאה להכרעתי שאלת סיווגו הנכון של ההליך דנן המופנה כנגד פסק-דינו החלקי מיום 28.2.2021 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ר' כהן ) בת"צ 13982-05-13 (ובהליכים קשורים נוספים): האם ערעור בזכות או שמא בקשת רשות ערעור.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבים, כך שיש לסווג את פסק-הדין החלקי כ"החלטה אחרת". משכך, לא נתונה למערערות זכות ערעור עליו.
הכלל הוא כי אופן ההשגה על החלטה שיפוטית נגזר מסיווגה של ההחלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי , 100-99 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). במקרה שבו מדובר בהחלטה שיפוטית שהוכתרה כ"פסק דין חלקי", בדומה לנסיבות המקרה דנן, נדרש בית המשפט לבחון האם עסקינן בהחלטה שיפוטית המסיימת את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים שהתבקשו בתובענה (ראו, בן-נון וחבקין , 107). ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב הרי שדיני הערעור אשר חלים על פסק הדין החלקי הם הדינים החלים על פסק-דין לכל דבר ועניין. ככל שהתשובה הינה בשלילה, הרי שלפנינו מבחינה מהותית "החלטה אחרת" שדרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. ובמילים אחרות, המפתח להבחנה בין "פסק דין חלקי" לבין "החלטה אחרת" הוא מבחן הסעד: אם בית המשפט מעניק או שולל סעד מסוים מבעל דין, אשר עומד בפני עצמו מבין מספר סעדים, מדובר בפסק-דין חלקי אף אם לא הסתיים הדיון בתובענה כולה; ואם לאו, מדובר ב"החלטה אחרת" שאינה אלא שלב ביניים בדרך להכרעה בהליך כולו (ראו, ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט פ"ד נא(4) 354, 363 (1997); ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ , פ"ד נד(2) 145, 155-154 (2000); ע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (17.8.2006); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 758 (1995)). בהקשר זה חשוב להוסיף ולהדגיש כי המבחן הקובע לצורך סיווג החלטה שיפוטית לעניין דרך ההשגה עליה מתמקד במהות ההחלטה ובתוכנה ולא בכותרת שניתנה לה ( בן-נון וחבקין , 108; וראו גם, בע"מ 1345/17 פלוני נ' פלונית , פיסקה כ' (4.4.2017) והאסמכתאות
שם ).
בענייננו, בפסק-הדין החלקי מושא ההליך דנן התקבלה התובענה הייצוגית שהגישו המשיבים כנגד המערערות (בקשת רשות ערעור על ההחלטה המאשרת את התובענה הייצוגית נמחקה על ידי בית משפט זה ביום 3.8.2016 ברע"א 6986/15; להשתלשלות העניינים העובדתית העומדת ברקע ההליך דנן ראו החלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז מיום 23.6.2021 בה הוכרעה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין החלקי). כך, במובן זה שהוגדרה במסגרתו הקבוצה שבשמה הוגשה התובענה הייצוגית. ברם, פסק-הדין החלקי לא כלל את סכום ההשבה המדויק ובהקשר זה הבהיר בית המשפט כי "לצורך מימוש פסק הדין, כדי לחשב את ההשבה המגיעה לכל חבר בקבוצה באופן פרטני או על בסיס כלים סטטיסטיים ועל מנת לקבוע את אופן ההשבה לחברי הקבוצה (ולחלופין, בדרך של מתן פיצוי לציבור) – יש צורך במינוי מומחה, שימונה לאחר קבלת עמדות הצדדים בעניין זה". הנה כי כן, בית המשפט המחוזי לא הכריע באופן סופי בעניינם של מי מבעלי הדין (ראו והשוו, ע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ , פ"ד לה(1) 352, 356-355 (1980)); ואף לא העניק או שלל סעד מסוים העומד בפני עצמו (ראו והשוו, ע"א 1623/17 המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' צרשניה , פיסקה 4 (19.1.2018)). עניינו של פסק הדין החלקי הוא, כאמור, בהכרעה בפלוגתות ובקביעת מתווה דיוני לעניין אופן ניהול
המשכו של ההליך המשפטי כהליך אדברסרי שבו יוכרע לבסוף שיעור סכומי ההשבה, שהוא למעשה הסעד הנתבע. לפיכך אין לומר כי ההליך בבית המשפט המחוזי הסתיים ומכאן שפסק-הדין החלקי מהווה שלב ביניים לקראת הכרעה סופית בהליך כולו על כלל הסעדים שנתבקשו בו (ראו והשוו, רע"א 236/17 מטלר נ' רזון , פיסקה 10 (15.10.2017) והאסמכתאות שם ). אף לא ניתן לומר כי המלאכה שנותרה היא "אריתמטית-טכנית" או "יישומית" גרידא כפי שטענו המערערות (ראו והשוו, ע"א 6960/99 ח.ג. מוסא לעבודות פיתוח ובניין נ' מי ערד להנדסה לפתוח ובנין בע"מ
(1.5.2000); כן ראו, ע"א 10222/17 דוד שחר בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון , פיסקאות 8-7 (17.2.2019)).
לא נעלמה מעיניי הקביעה הנוספת שנכללה בפסק-הדין החלקי לפיה המערערות תשלמנה "הוצאות לתובעים הייצוגיים בסך של 105,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 140,000 ש"ח". אף שלעיתים ניתן לראות ברכיב מסוג זה כשלעצמו כמקנה זכות ערעור בהליכים של תובענות ייצוגיות (ראו למשל, רע"א 7333/17 גולן נ' ארומה הולדינגרס בע"מ (27.9.2017); ע"א 7874/17 קלאב הוטלס אינטרנשיונל בע"מ נ' דקל (8.11.2017); ע"א 4246/18 סי ג'יי קט בע"מ נ' סולמי-לביא, משרד עורכי דין , פיסקה 4 (21.10.2018)), איני סבור כי כך ראוי לקבוע בענייננו. הטעם המרכזי לכך הוא שבענייננו הוסיף בית המשפט וקבע בשלהי פסק-הדין החלקי כי "גמול התובעים המייצגים ושכ"ט באי כוחם ייקבעו בפסק הדין הסופי". יוצא, אפוא, כי גם סוגיית הגמול ושכר הטרחה (על היבטיה השונים) לא הוכרעה עד תום במסגרת פסק-הדין החלקי. נוכח המתואר לעיל ובנסיבותיו הקונקרטיות של העניין, קשה לראות בפסק-הדין החלקי ככזה שמקים זכות ערעור אך בשל העובדה שנכללו בו מספר קביעות חלקיות בנושאים שונים ובכלל זה בעניין הגמול ושכר הטרחה.
בנסיבות אלה ובהיעדר התנגדות מפורשת מטעם המשיבים לבקשת המערערות בעניין זה, מורה אני על שינוי סיווג ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
המזכירות תפעל לשינוי סיווגו של ההליך כמפורט לעיל ולאחר מכן יימשך הטיפול בהליך כסדרו. כן תתייק המזכירות את החלטתי זו כמו גם את החלטת כב' השופטת ברק-ארז מיום 23.6.2021 בתיק השופט.
מאחר שהמערערות העלו מיוזמתן את סוגיית סיווג ההליך כבר במסגרת הודעת הערעור (כפי שראוי היה שייעשה), לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' באב התשפ"א (29.7.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם