רע"א 7342/10 אברהם גבריאלי נ. שירותי מוניות והסעות יוקנעם בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בהפ"ב 12006-06-09 ובהפ"ב 19549-06-09 שניתן ביום 5.7.2010, במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בית דין צדק של העדה החרדית באזור הצפון (להלן: בית הדין ) ביום 19.5.2009.

רקע עובדתי

1.

המשיבה היא חברת מוניות אשר בעליה היו המבקש ושני שותפים: אברהם פריד (להלן: פריד ) ונתן אביגיל (להלן: אביגיל ). לאחר שהשותפות בין הצדדים לא צלחה הם החליטו להיפרד, וביום 1.1.2007 נחתם זיכרון דברים בין המבקש לבין המשיבה והשותפים, במסגרתו התחייבו המשיבה והשותפים לקנות את כל זכויותיו וחובותיו של המבקש במשיבה וב"חברת מוניות והסעות קניון יקנעם בע"מ" (להלן: החברה הנוספת ) בתמורה לסך כולל של 110,000 ש"ח (להלן: זיכרון הדברים ). ביום 22.1.2007 נחתם בין המשיבה לבין המבקש הסכם, בו הסכימו הצדדים להכיר בתמורה האמורה כחוב של המשיבה כלפי המבקש והסדירו את אופן ומועד תשלום החוב בהמחאות דחויות (להלן: ההסכם ). בנוסף, במסגרת ההסכם התחייבה המשיבה לפרוע את חובה של החברה הנוספת, אשר המבקש ערב או חייב בגינו. תחילה עמדה המשיבה בתשלומים שנקבעו בהסכם ושילמה למבקש סך של 30,000 ש"ח. אולם, לטענת המשיבה נוכח חילוקי דעות בינה לבין המבקש בנוגע לשימושו בסודות מסחריים שלה וביחס להיקף החובות אשר לקחה על עצמה, ביטלה המשיבה את יתר ההמחאות. בעקבות זאת הגיש המבקש בקשה לביצוע ההמחאות בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: הוצל"פ ) וכן בקשה להטלת עיקולים זמניים. במקביל, הגישה המשיבה בקשה לביטול ההסכם לבית הדין. ביום 12.6.2007 חתמו הצדדים על שטר בוררין (להלן: הסכם הבוררות ), לפיו מונו הרבנים יוסף יחיאל במברגר, יצחק שכטר ויקותיאל יהודה וייס כבוררים במחלוקת בין הצדדים. הסכם הבוררות כלל ויתור על מתן נימוקים לפסק הדין ונקבע בו כי בית הדין מוסמך "להוציא פסקי דין ביניים כפי ראות עיניהם, וכן להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין שנתנו".

הליכים קודמים

2.

במהלך הבוררות התקיימו ארבע פגישות ולאחר מכן ביום 28.8.2007 ניתנה על ידי הבוררים החלטה שכותרתה "פסק דין", בה נקבע כי למשיבה אין זכות לעכב את תשלומיה למבקש (להלן: ההחלטה הראשונה ). ביום 4.11.2007 ניתנה החלטה נוספת שכותרתה "פס"ד לביטול עיקול", לפיה ניתנה למשיבה רשות לפנות לכל גורם על מנת להסיר את העיקולים שהוטלו עליה לבקשת המבקש (להלן: ההחלטה השנייה ). ביום 25.11.2007 ניתנה החלטה נוספת שכותרתה "פס"ד במסגרת הליך בוררות", במסגרתה חייבו הבוררים את המבקש לבטל לאלתר את כל ההליכים בהם נקט נגד המשיבה ואסרו עליו להפקיד או להעביר לאחרים את השיקים שקיבל ממנה (להלן: פסק הבוררות הראשון ). המבקש לא ביטל את העיקולים ולא סגר את תיק ההוצל"פ שפתח נגד המשיבה וביום 17.12.2007 הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר בהסתמך על זיכרון הדברים (ת"א 20184/07), אך התביעה נדחתה מנימוקים שונים ובהם חוסר סמכות עניינית.

3.

בת"א 412/08 פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות הראשון ואת ההחלטות שקדמו לו, ואילו בת"א 548/08 ביקש המבקש לבטל את פסק הבוררות הראשון ואת ההחלטה השנייה. בית המשפט המחוזי דן בשתי הבקשות במאוחד ובפסק דינו שניתן ביום 8.3.2009 (להלן: פסק הדין הראשון ) דחה את שתיהן. בית המשפט המחוזי השתמש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) עת קבע כי העניין יוחזר לבית הדין על מנת שהבוררים יפסקו, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כיצד יש ליישב את הסתירה בין ההחלטה הראשונה לבין פסק הבוררות הראשון, כאשר נקבע כי בית הדין יוכל גם לקבוע את הסכום אותו חייבת המשיבה למבקש לפי ההחלטה הראשונה, ככל שימצא לנכון.

4.

לאחר ששמע את טענות הצדדים נתן בית הדין פסק בוררות נוסף ביום 19.5.2009 (להלן: פסק הבוררות השני ) בו קבע כדלקמן: על המשיבה לשלם למבקש סך של 80,000 ש"ח; יש לקזז מסכום זה סך של 38,000 ש"ח, אשר המבקש היה חייב בגין ערבותו לחברה ואשר נפרע על ידי אביגיל; יש לחייב את המבקש לבטל לאלתר את כל העיקולים שהוטלו על המשיבה לבקשתו בהוצל"פ ולהחזיר לה את כל הכספים המעוכבים בתיק ההוצל"פ וסך של 20,000 ש"ח אותו גבה מעבר לסכום שמגיע לו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

בהפ"ב 12006-06-09 ביקש המבקש כי בית המשפט המחוזי יבטל את פסק הבוררות השני, ואילו בהפ"ב 19549-06-09 ביקשה המשיבה לאשרו. בית המשפט המחוזי דן בהליכים אלו במאוחד ובפסק דינו שניתן ביום 5.7.2010 (להלן: פסק הדין השני ) קבע כי אין ממש בטענת המבקש לפיה יש לבטל את פסק הבוררות מאחר ולא היה בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף. לעניין זה נקבע כי על הסכם הבוררות חתומים המבקש, המשיבה והשותפים פריד ואביגיל, ובמסגרתו מסרו הצדדים להכרעת הבוררים את כל הסכסוכים והתביעות הקיימים בעניין "פירוק שותפות ותביעות כספיות בכפוף וע"פ כתב התביעה המצורף וכל הסכסוכים המסתעפים מהעניין הנ"ל".

6.

בנוסף, צויין כי ביום 24.3.2009 הגישו המשיבה והשותפים לבית הדין מסמך שכותרתו "פירוט התביעות", בו פורטו תביעות שונות שיש להם נגד המבקש, אשר טען מצידו כי מדובר בתביעה חדשה אשר לא הייתה לפני בית הדין בעת שניתנו החלטותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להניח שכאשר נחתם הסכם הבוררות היה רק הליך משפטי אחד אליו התייחסו הצדדים והוא עסק בהסכמים שנעשו בין הצדדים בקשר לפרישת המבקש מן המשיבה. אולם, בהינתן הזמן הרב שחלף מעת חתימת הסכם הבוררות ובהתחשב בריבוי ההליכים המשפטיים שננקטו בינתיים על ידי הצדדים, מותר לפרש את הקבוע בהסכם הבוררות באופן רחב, כך שסמכות בית הדין כוללת גם הליכים משפטיים שהחלו לאחר חתימתו, ובלבד שהם קשורים לעניין שעליו נסבה הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן עיון במסמך "פירוט התביעות" מלמד כי כל העניינים המפורטים בו קשורים לעילת המחלוקת העיקרית בין הצדדים.

זאת ועוד, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי בית הדין חרג מהסמכות שניתנה לו בפסק הדין הראשון, עת פסק בשאלה האם המבקש חייב סכום כלשהו למשיבה וקבע שבית הדין פעל כפי שנדרש ממנו. כמו כן נדחתה טענת המבקש כי בית הדין סמך את החלטתו על ראייה שלא יכולה הייתה להימצא לפניו בעת שהתקיים הדיון ביום 6.5.2009, והיא מכתב מבנק הפועלים אל אביגיל מיום 14.5.2009 שצורף אליו הסדר חוב שנערך בין הבנק לבין האחרון (להלן: המכתב ). בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שבסעיף ג' לפסק הבוררות השני נאמר שעניין הסדר החוב הועלה על ידי אביגיל במהלך הדיון ומשבא כוח המבקש נכח בדיון, אין לומר שבית הדין דן בעניין וקיבל את טענת אביגיל מבלי שהייתה למבקש אפשרות להתייחס לטענה זו. יתרה מכך, נקבע כי עיון בתצהירו של המבקש התומך בבקשת הביטול מלמד כי צויין בו שעניין סילוק חובו לבנק הוא נושא המתברר בהליך משפטי מזה זמן רב, וגם מכאן מתחייבת המסקנה שכאשר ציין בית הדין בפסק הבוררות השני כי אביגיל העלה בפניו טענה בעניין זה הייתה למבקש הזדמנות להתייחס אליו.

7.

נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא בטענות המבקש עילה שמכוחה ניתן להתערב בפסק הבוררות השני או לבטלו. זאת ועוד, נקבע כי גם לפי סעיף 26 לחוק הבוררות ניתן לדחות בקשה לביטול פסק בוררות כאשר אין חשש לעיוות דין. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בהסכם הבוררות הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפי ראות עיני הבוררים ומשכך נעשה אין לראות בתוצאה שאליה הגיע בית הדין או בהליך שהתנהל לפניו עיוות דין כלשהו. נוכח כל האמור נדחתה בקשת ביטול פסק הבוררות והתקבלה בקשת המשיבה לאשרו.

טיעוני המבקש

8.

לטענת המבקש, פסק הבוררות הראשון עומד בסתירה להליכי ההוצל"פ ולהחלטת בית משפט השלום מיום 26.2.2009, במסגרתה נדחתה התנגדות המשיבה לביצוע ההמחאות שמסרה לו. המבקש טוען כי עמדה לזכותו עילה שטרית עצמאית והבוררים אינם מוסמכים לשלול את זכותו לנקוט בהליכי הוצל"פ. עוד לטענתו, בית הדין פעל ממניע זר שהינו למנוע כל פנייה של בעל דין לערכאה אזרחית.

9.

כמו כן נטען כי בית הדין לא הוסמך לבטל את פסק הבוררות הראשון וכלל לא דן בסתירה שקיימת בינו לבין ההחלטה הראשונה. לטענת המבקש, בית הדין הוסמך על ידי בית המשפט המחוזי לקבוע רק מהו שיעור סכום חוב המשיבה כלפיו ולפי הפסיקה החזרת פסק בוררות לבורר על מנת שינמקו אינה מסמיכה אותו לפסוק דבר הנוגד את פסק הבוררות, והוא רשאי לסטות ממנו רק אם הוסמך לכך על ידי בית המשפט.

10.

זאת ועוד, טוען המבקש כי בית הדין חרג מסמכותו ודן בתביעה חדשה המפורטת במסמך "פירוט התביעות" לאחר שניתן פסק הדין הראשון, וזאת תוך שלילת זכות הטיעון שלו. עוד לטענת המבקש, עניין החוב לאביגיל הכלול במסמך זה עומד לבירור לפני בית משפט השלום.

11.

בנוסף, טוען המבקש כי לאחר שהסתיימו הדיונים בבוררות קיים בית הדין מגע חד צדדי עם המשיבה וקיבל כראייה במעמד צד אחד את המכתב. לטענתו, לפי הפסיקה מחובתו של בורר לאפשר עיון במסמכים המוגשים לו אשר משמשים אותו בהכרעתו. המבקש מוסיף וטוען כי לפסק הבוררות השני נוספו כצדדים פריד, אביגיל והחברה הנוספת, למרות שלא הופיעו כבעלי דין בפסק הבוררות הראשון ולא היו צד להסכם הבוררות.

12.

נוכח האמור לעיל טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא נגרם לו עיוות דין וכי בנסיבות העניין ראוי לבטל את פסק הבוררות השני או לחלופין להותיר על כנם את סעיפים א' ו-ג'1 לפסק זה, אשר בהם הכריע בית הדין בהתאם לסמכותו.

תגובת המשיבה

13.

לטענת המשיבה לפי המדיניות המשפטית הנוהגת התערבות שיפוטית בהכרעות בורר הינה מצומצמת ביותר ורק במקרים נדירים יורה בית המשפט על ביטולו של פסק בוררות. לטענתה, לפי הפסיקה גם אם שגה הבורר ביישום הדין המהותי אין הדבר מצדיק את התערבות בית המשפט, וגם כאשר קובע בית המשפט כי יש להתערב בפסק בוררות יעדיף הוא לתקנו בעצמו ולא לבטלו. כמו כן טוענת המשיבה כי לא מתעוררת במקרה דנן סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים והמבקש אף לא טוען זאת. עוד נטען כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין המצדיק את התערבות בית משפט זה. המשיבה טוענת כי במקרה דנן פסק הבוררות השני הינו מנומק, ראוי ומבוסס על מכלול הראיות שהוגשו לבית הדין, ובשל כך לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב בו וקבע כי יש לאשרו. עוד לטענתה, טענות המבקש נדונו באופן ענייני על ידי הבוררים ועל ידי בית המשפט המחוזי ונדחו.

14.

למען הזהירות מתייחסת המשיבה גם לטענות המבקש לגופן: מכתב התביעה אשר עליו התבססה הבוררות, מלשון ההרשאה שניתנה לבוררים בהסכם הבוררות ומכוח פסק הדין הראשון ברור כי הצדדים נתנו את הסכמתם הגורפת כי הבוררים ידונו במכלול הסכסוך הכספי כתוצאה מהשותפות העסקית ביניהם. סמכות כללית זו שניתנה לבוררים לא סויגה או הוגבלה בשום אופן; משהופיע המבקש בפני הבוררים ושיתף פעולה עם הליך הבוררות אין הוא יכול להישמע כעת בטענה כי הסכם הבוררות משולל תוקף; לצירוף שמם של נציגי המשיבה כבעלי דין בבוררות בחלק מהחלטות הבוררות ובפסקי הבוררות אין כל חשיבות או משמעות לעניין פסק הבוררות עצמו. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין לעניין זה כל השפעה על תוקפו של הסכם הבוררות וכנגזר מכך על חובת הצדדים לכבד את פסק הבוררות; פסק הבוררות השני ניתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והגשת ראיותיהם והמבקש ובא כוחו נכחו בכל דיוני הבוררות.

דיון והכרעה

15.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2004); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000) בפסקה 3; רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009) בפסקה 9]. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בהחלטות בית הדין, בפסקי הבוררות ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקרה זה נופל לגדר המקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ואף המבקש לא טוען זאת בבקשתו. כמו כן איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין כלשהו במסגרת הליכי הבוררות.

16.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. משהסכים המבקש כי הסכסוך האמור יתברר בבוררות אין הוא יכול לטעון כיום בלשון רפה כי מניע זר עומד מאחורי החלטות בית הדין, והוא למנוע פניית בעלי דין לערכאה אזרחית. כמו כן אין לקבל את טענת המבקש כי בית הדין חרג מסמכותו, שכן הצדדים הם אשר נתנו לבוררים את הסמכות להכריע "בכל הסכסוכים שבינינו והתביעות

שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חברו בענין פירוק שותפות ותביעות כספיות בכפוף וע"פ כתב התביעה המצורף" (ההדגשה אינה במקור – י.ד.), כאמור בהסכם הבוררות עליו חתמו השותפים, המשיבה והמבקש. לעניין זה גם קבע בית המשפט המחוזי כי העניינים המפורטים במסמך "פירוט התביעות" קשורים לעילת המחלוקת העיקרית וכי למבקש ניתנה הזדמנות להתייחס לנושא הסדר החוב. באשר לטענת המבקש לגבי צירופה של החברה הנוספת לפסק הבוררות השני, הרי שטענה זו נטענה בעלמא, מבלי שטרח המבקש לציין על ידי מי נשלטת חברה זו ומבלי שציין כי מדובר בחברה שהוזכרה במפורש בזיכרון הדברים ובהסכם אשר נחתמו בין הצדדים. זאת ועוד, המבקש לא ציין במסגרת הבקשה שלפני כי העיקולים שהוטלו לבקשתו בתיק הוצל"פ מס' 02-18909-07-6 לא הוטלו רק על המשיבה אלא גם על החברה הנוספת. מכל מקום, גם אם נפל פגם, ככל שנפל, בצירופה של החברה הנוספת כצד להסכם הבוררות השני, הרי שפגם זה אינו מקים עילה להתערבות בפסק הבוררות, ואין בו כדי להשפיע על קביעותיו באשר למבקש או לגרום לו כל עיוות דין.

17.

נוכח האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.