רע"א 7652/99 מדינת ישראל נ. חגי יוסף

השופט א' מצא:

ערעור-ברשות ובקשת רשות-ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי שלא לסלק על הסף את תובענות המשיבים נגד המדינה.

2.המשיב בע"א 6676/00 (להלן: בן-עזרא ) והמשיבים 1 ו2- ברע"א 7652/99 (להלן: יוסף ו סרסור ) הועמדו לדין באשמת רצח. לבקשת התביעה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של השלושה עד לתום ההליכים במשפטיהם. בן-עזרא, שמשפטו התברר תחילה, הורשע בדינו ונידון למאסר עולם. בעוד ערעורו על הרשעתו תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון, ומשפטם הנפרד של יוסף וסרסור מתנהל והולך לפני בית המשפט המחוזי, נתגלתה מסכת ראיות חדשה, שעל יסודה הואשם בביצוע הרצח אדם אחר, סימון בן-ארי. על רקע התפתחות זו, ביקשה התביעה להפסיק את הדיון בערעורו של בן-עזרא והוא שוחרר בערובה. ובהחלטת היועץ המשפטי לממשלה עוכבו ההליכים במשפטם של יוסף וסרסור, וגם הם שוחררו. משהורשע בן-ארי בדינו, ועל יסוד בקשת התביעה, זוכו שלושת המשיבים מן האשמה.

3.אחר הזיכוי הגישו יוסף וסרסור לבית המשפט המחוזי בקשה לחיוב המדינה בפיצויים על מעצרם ולשיפוי בגין הוצאות הגנתם, בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. במקביל הגישו השניים, וכן בני-משפחתו של יוסף (המשיבים 5-3 ברע"א 7652/99), תביעות אזרחיות נגד המדינה שהתבססו על עוולת הרשלנות. הן בבקשה לפיצויים ולהוצאות לפי סעיף 80, והן בתובענות האזרחיות, חזרה ונשנתה הטענה, כי את מעצרם והאשמתם של יוסף וסרסור יש לייחס להתרשלות המשטרה והתביעה באיסוף ובבדיקת חומר הראיות. בקשתם לפסיקת פיצויים והוצאות לפי סעיף 80 נדחתה, וכן נדחה הערעור שהשניים הגישו על ההחלטה (ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 505). בעקבות זאת ביקשה המדינה מבית המשפט המחוזי לסלק על הסף את תובענותיהם האזרחיות של יוסף ושל סרסור, בטענה שפסק הדין אשר דחה את בקשתם לפסיקת פיצויים והוצאות לפי סעיף 80 מקים השתק עילה, ולמצער השתק פלוגתא, החוסם את דרכן של התובענות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' הכט) דחה את בקשת המדינה, וכנגד החלטתו מופנית הבקשה למתן רשות-ערעור ברע"א 7652/99.

גם בן-עזרא פנה בעקבות זיכויו לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, לפסיקת פיצויים על מעצרו ולשיפויו בגין הוצאות הגנתו; ואף בקשתו נדחתה. אף הוא הגיש נגד המדינה תובענה לפיצויי נזיקין בעילת רשלנות, וגם את תובענתו ביקשה המדינה לסלק על הסף מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא, שנוצר עם דחיית בקשתו לפיצויים ולהוצאות לפי סעיף 80. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) דחה את הבקשה. המדינה ביקשה רשות-ערעור על ההחלטה (רע"א 1175/00), ומשהחליט כבוד המשנה לנשיא להעניק לה את הרשות המבוקשת הוגש מטעמה הערעור בע"א 6676/00.

4.בפתח הדיון לפנינו הצענו לבא-כוח המדינה לשוב ולשקול את עמדתו בערעור ובבקשת רשות הערעור. לאחר שבא-כוח המדינה נטל ארכה לשקילת עמדתו הגיש לנו הודעה בכתב בה נאמר, כי המדינה חוזרת בה מטענתה כי "העילה לפי סעיף 80 בחוק העונשין ממצה את זכויותיו של נאשם שזוכה ('ייחוד העילה') או שהתדיינות לפיה משתיקה נאשם מלתבוע נזיקין ('השתק עילה')". עם זאת נאמר בהודעה, כי "המדינה עומדת על טענותיה לפיהן, בענייננו, נפסקה הפלוגתא בשאלת התרשלותן של רשויות אכיפת החוק בעניינם של המשיבים וניתנה תשובה שלילית על השאלה האמורה". מטעם אחרון זה, נטען בהודעה, כי "דין תביעותיהם של המשיבים להידחות על הסף".

5.עמדה זו אין בידי לקבל. סעיף 80 מעמיד לרשות נאשם שזוכה מתכונת דיונית מקוצרת לבירור שאלת זכאותו לפיצוי בגין מעצרו ולשיפוי בגין הוצאות הגנתו, אם על יסוד העילה כי "לא היה יסוד להאשמה" ואם על יסוד העילה בדבר קיומן של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". ההכרעה בהליך כזה, שאינו אלא ספיח טפל להליך הפלילי העיקרי, אמורה, ככלל, להתבסס על הראיות שהובאו במשפט הפלילי; והאפשרות להביא ראיות להוכחת טענותיו, מקום שהראיות שהובאו במשפטו הפלילי אינן תומכות בעמדתו, עשויה להינתן לנאשם רק במקרים חריגים (ראו: 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל [טרם פורסם], פיסקאות 49 ו53- לפסק-דינו של השופט חשין). לנוכח מתכונתו המיוחדת והמקוצרת של ההליך אין כל יסוד לומר כי די בקיומו של הליך לפי סעיף 80 כדי להקים השתק פלוגתא ביחס לטענות שהועלו והוכרעו במסגרתו. כעניין שבעיקרון ניתן לומר, שקיום הליך לפי סעיף 80 לחוק העונשין איננו מעמיד לרשות הנאשם את ההזדמנות הראויה - המועמדת לרשותו בהליך של תובענה אזרחית - לבירור שלם ומקיף של זכאותו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב האשמתו ומעצרו, ובכך נשמט בסיס הרציונל עליו מבוססת הדוקטרינה לקיומו של השתק פלוגתא (השוו: נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) בעמ' 16). אין משמעות הדבר, כי הכרעה שנפלה בהליך לפי סעיף 80 לא תוכל בשום מקרה להקים השתק פלוגתא בתובענה אזרחית שתוגש מטעם הנאשם. כאשר בהליך לפי סעיף 80 אין הנאשם מגביל את עצמו לחומר המצוי בתיק אלא גם מביא ראיות להוכחת חבות המדינה - ותביעתו האזרחית נסמכת על אותה תשתית נטענת - מתקבל על הדעת שיהיה בידי המדינה לטעון כי הכרעת בית המשפט הפלילי הקימה השתק פלוגתא. אך דומה כי גם במקרה כזה תוכל המדינה להעלות את טענתה לא על סף הדיון בתובענה האזרחית, אלא רק במסגרת בירורה לגופה, תוך שתידרש להתייחסות קונקרטית למהות המימצא שנקבע על יסוד הראיות שהובאו על-ידי הנאשם לפני בית המשפט הפלילי בהשוואה לראיות שהובאו על-ידו להוכחת תביעתו האזרחית.

מן העיון בהודעה מטעם המדינה עולה, כי גם בהסתמכותה על השתק פלוגתא, כטעם לדחיית תביעותיהם של המשיבים על הסף, חל שינוי בעמדתה המקורית. מלכתחילה טענה המדינה, כי בהליך לפי סעיף 80 ניתנת לנאשם שזוכּה הזדמנות לנהל הליך אזרחי רגיל, שבמסגרתו רשאי הוא לנקוט הליכי גילוי מסמכים ולפרוש לפני בית המשפט את כל מסכת ראיותיו; וכי די במתן ההזדמנות לכך, הגם שרוב הנאשמים נמנעים מלנצל אותה, כדי לחייב את המסקנה כי ההכרעה שנפלה בהליך לפי סעיף 80 תהווה השתק פלוגתא. עתה נראה כי המדינה חזרה בה מעמדתה האמורה, וכי את הטענה כי בפרשתם של שלושת המשיבים נוצר השתק פלוגתא מבקשת היא לבסס על קורות ההליכים שקוימו בעניינם. ואולם מן העיון בטענותיה לא עולה כי מי מהמשיבים הביא לפני בית המשפט הפלילי, במסגרת ההליך לפי סעיף 80 שקוים בעניינו, ראיות להוכחת זכאותו לפיצוי ולשיפוי. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לקבוע, כי יש במימצאים שנקבעו בהחלטות בית המשפט המחוזי ביחס למי מהמשיבים במסגרת ההליכים לפי סעיף 80 - ולוא גם לאחר בחינה מקפת של החומר המצוי בתיק - כדי להקים השתק פלוגתא שבכוחו לחסום תובענה אזרחית נגד המדינה.

6.מטעמים אלה יש, לדעתי, לדחות את הערעור ואת בקשת רשות הערעור. כן יש לחייב את המדינה לשלם שכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח למשיבים ברע"א 7652/99 ובסך 15,000 ש"ח למשיב בע"א 6676/00.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.