רע"א 7761/19 יעקב פוזיילוב נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) בפש"ר 33303-01-13 מיום 24.10.2019, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לאשר פסק בורר של בית דין לממונות מיום 17.12.2001 (להלן: פסק הבורר ), בגדרו אושר הסכם פשרה שנערך לטענת המבקש בינו לבין הנושה שלו, כמפורט להלן. כן נדחתה בקשת המבקש להגיש את הסכם הפשרה הנטען כראייה כנגד הכרעה בתביעת החוב של המשיבה 3.

2.

הרקע לבקשה פורט בהרחבה בהחלטה קודמת שניתנה בעניינו של המבקש (ראו: רע"א 8875/18 פוזיילוב נ' כונס הנכסים הרשמי (14.1.2019) (להלן: רע"א 8875/18 )) , ועל כן יובאו אך עיקרי העובדות הרלוונטיות בקצרה להלן.

3.

ביום 6.6.2012 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין בערעור בסכסוך שבין המבקש לבין המשיבה 3 (להלן: הנושה ). בפסק הדין, שניתן על הדרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, נקבע כי על המבקש לשלם לנושה סך של 800,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

4.

בהמשך נפתח הליך פשיטת רגל נגד המבקש וביום 17.1.2013 ניתן צו כינוס לנכסיו. ביום 13.2.2013 הגישה הנושה תביעת חוב על בסיס פסק הדין מיום 6.6.2012. חרף התנגדות המבקש, הנאמן קיבל את תביעת החוב מטעם הנושה בציינו כי היא מבוססת על פסק דין חלוט אשר ניתן על בסיס הסכמת הצדדים. המבקש הגיש ערעור על החלטת הנאמן לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובפסק דין מיום 15.11.2016 נדחה ערעורו. בהמשך, אף נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בפסק הדין מיום 15.11.2016 ובקשה להגשת ראיות חדשות שלטענתו יכולות היו להפחית באופן משמעותי מסכום תביעת החוב. הראיות אותן ביקש המבקש להגיש הם נספחים בהליך בוררות שהתנהל, לטענת המבקש, עובר להגשת תביעת החוב מטעם הנושה.

5.

המבקש הוסיף והגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר. בקשתו נדחתה ברע"א 8875/18, בגדרה נקבע כי לא נמצאה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש לא הניח תשתית ראייתית לכך שלא ניתן היה להשיג את הראיות אותן ביקש לצרף בשלב זה בשקידה סבירה בשלבים מוקדמים יותר. עוד נקבע כי המקרה הנדון אינו מצדיק לבטל את פסק הדין החלוט מיום 6.6.2012 שניתן על יסוד הסכמת הצדדים.

6.

חרף האמור, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל הדן בעניינו ובה עתר לאישור הסכם הפשרה שהתקבל בהליך הבוררות הנטען ולהגשת הסכם הפשרה כראייה נגד ההכרעה בתביעת החוב של הנושה. המבקש ביקש להביא עדים בפני בית המשפט אשר יעידו על האותנטיות של מסמכים אלה.

7.

בית המשפט של פשיטת הרגל דחה את בקשת המבקש בקבעו כי בתי המשפט כבר נדרשו להסכם הפשרה ולפסק הבורר הנטענים, וכי בקשת המבקש הנוכחית להביא עדים על מנת להוכיח את האותנטיות של אותם מסמכים היא אך ניסיון למקצה שיפורים שהיה על המבקש לטרוח להביאם בשלב מוקדם יותר. כן נקבע כי פסק הדין מיום 6.6.2012 ניתן על יסוד הסכמתו של המבקש, שהיה מיוצג באותו הליך. במצב דברים זה, ובשל אינטרס הנושה לסופיות הדיון, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש.

8.

בקשת רשות הערעור שבפניי נסבה על החלטה זו של בית המשפט של פשיטת רגל.

בבקשה נטען, בין היתר, כי המבקש העלה בפני בית המשפט של פשיטת רגל את טענותיו "באופן מדורג כל אימת שהתגלה מידע נוסף ובסמוך למועד הגילוי פעל החייב לטעון טענותיו ולהציג ראיותיו". כן נטען כי עיקרון סופיות הדיון אינו העיקרון היחיד העומד על הכף, וכי עיקרון "הצדק" צריך לגבור עליו בנסיבות המקרה הנדון.

להשלמת התמונה יוער כי המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור וצירף לה החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי מיום 24.10.2019. משכך, ניתנה החלטתי מיום 17.12.2019 בהתייחס לאותה החלטה. משהבהיר המבקש כי התכוון להשיג על ההחלטה דנן, ולאחר שצירף את המסמכים הרלוונטיים, ניתנת החלטתי זו.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחים שצורפו לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש וטענותיו השונות בדבר הליך הבוררות שהתנהל בינו לבין הנושה שנים ארוכות לפני פסק הדין שניתן ביום 6.6.2012 נדונו על-ידי מספר ערכאות שיפוטיות, ונדחו פעם אחר פעם. המבקש מנסה אמנם להבחין בין טענותיו ובקשותיו שהוכרעו זה מכבר לבין הבקשה הנוכחית, אך לא מצאתי כי יש בהבחנות אלה ממש. בסופו של דבר, המבקש טוען כי התקיים בינו לבין הנושה הליך בוררות אשר בסופו אף ניתן פסק בוררות, אשר אישורו יוביל להפחתת חובו לנושה. כאמור, ברע"א 8875/18 קבע בית משפט זה שהמבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכיח כי הוא לא יכול היה בשקידה ראויה להמציא ראיות אלה טרם מתן ההכרעות השיפוטיות השונות בעניינו. משכך נקבע כי אין בטענות המבקש כדי לבטל פסק דין חלוט שניתן בהסכמת המבקש עצמו שנים רבות לאחר שניתן. דברים אלה ברורים ונכוחים, ולא חל כל שינוי המצדיק שינוי קביעות אלה במסגרת בקשת רשות הערעור הנוכחית.

10.

במקרה הנדון ראוי היה להשית הוצאות על המבקש לטובת אוצר המדינה אף שלא נתבקשה תשובה. ואך לפנים משורת הדין לא יעשה צו להוצאות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.