רע"א 7775-22 רע"א 7775-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטים א' ואגו, ס"נ, י' פרסקי, וג' לוין), אשר ניתן ביום 7.9.2022 בע"א 20256-04-22, בגדרו נדחה ברובו ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום באר שבע (השופטת ר' טיקטין עדולם) אשר ניתן ביום 10.2.2022 בת"א 27923-10-17, ואשר במסגרתו התקבלה תביעת המבקש 2 לפיצויי בגין עקירת פרדס לימון שהיה נטוע בחלקה שהייתה ברשות משפחת המבקשים (להלן: הפרדס), אשר נמסרה בשנת 1993 על ידי אביהם המנוח של המבקשים למשיב 1 (להלן: המושב) לצורך הרחבת המושב.

למען שלמות התמונה, יצויין כי תביעת המבקש 2 הוגשה יחד עם אימו המנוחה, שלאחר פטירתה צורף כמבקש במסגרת ההליך שלפניי המבקש 1, אחיו של המבקש 2 (לצורכי נוחות, כל אלו יכונו יחדיו להלן: המבקשים).

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי".

5.כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. טענת המבקשים בעניין תחולתו של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964, על המקרה דנן, נטענה לראשונה במסגרת הבקשה שלפניי, כך שהערכאה הדיונית וממילא גם ערכאת הערעור לא נדרשו לה. בנסיבות אלו, ברי הוא כי אין מקום להידרש לטענה זאת כעת (ראו: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 18 (7.8.2022); רע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 20-19 (16.2.2014); רע"א 7232/20 עותמאן נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (3.1.2021)). בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אינה המקום להעלאת טענות חדשות מסוג זה. טענה כאמור הייתה צריכה, לכל המאוחר, להיטען על ידי המבקשים במסגרת תשובתם לערעור המשיבים אשר נסב, בין היתר, על הפרשי הריבית וההצמדה; ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם.

6.זאת ועוד: טענת חוסר השוויון בין הפיצוי שקיבלו המבקשים לבין הפיצוי שקיבל מר יוסף זכות ביחס לכל דונם של שטח שנמסר למושב, דינה להידחות. השוואת הפיצוי של המבקשים לפיצוי של זכות לא נגעה לערכים הנומינליים של הפיצוי, כי אם לעיקרון לפיו חושב הפיצוי (ראו: פסקה 63 לפסק דינו של בית משפט השלום). הפיצוי שלו זכה מר זכות חושב לפי העיקרון הבא: פיצוי בגין עלויות הקמה מחדש של מטע האפרסקים שהיה מצוי על החלקה שמסר למושב, לפי עלויות הקמתו נכון ליום 1.7.2010 (מועד עריכת השומה במסגרת ההליך המשפטי בין זכות למושב), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד ליום מתן פסק הדין בעניינו (29.1.2016). משכך הוא, סבורני כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקשים אינם יכולים להנות מפיצוי אשר יחושב לפי עלויות הקמה מחדש של הפרדס נכון לשנת 1993, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאז ועד למתן פסק דינו של בית משפט השלום. זאת, מאחר ששיטת חישוב זו שונה משיטת החישוב שננקטה בעניין זכות, באופן שזוקף לזכות המבקשים פיצוי יתר.

7.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.