פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
779/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. שלמה פרלמן
2. דב קצנלבוגן
נ ג ד
המשיבים:
1. שמואל אלישיוב
2. מסעי בני ישראל בע"מ
3. ממורנד ניהול (1998) בע"מ
4. דוד סגל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בה"פ 8420/09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז
ביום 15.12.2009
בשם המבקשים:
עוה"ד י' אשכנזי
בשם המשיבים 1 ו-2:
עוה"ד ד' אדלמן
בשם המשיבה 3:
עוה"ד ד' וקסלר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז ) בה"פ 8420/09 מיום 15.12.2009 בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק
בוררות שניתן על ידי כבוד הרב מ' הייזלר (להלן: הבורר ).
העובדות הצריכות לעניין וההליך לפני בית המשפט המחוזי
1.
על שורשיו של הסכסוך בין הצדדים ועל עיקרי פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר עמדתי בהחלטתי ברע"א 10320/09 דוד סגל נ' שמואל אלישיוב (לא פורסם, 16.3.2010) (להלן: עניין סגל ), בגדרה דחיתי בקשת רשות ערעור על פסק הדין נושא הבקשה שלפניי שהגיש המשיב הפורמאלי 4.
2.
משכך, לצורך הבקשה שלפניי אסתפק בתיאור הבא:
בין הצדדים שלפניי (למעט המשיבה 3), וכן בין חלק מהצדדים שלפניי לבין צדדים נוספים, סכסוך בנוגע לזכויות בנכס בירושלים. במהלך חודש מרץ 2008 הסכימו המבקשים והמשיב 1 להעביר את הדיון בסכסוך שביניהם לפני הבורר. הבורר שימש כבורר בסכסוך רחב יותר בין המשיבים 1 ו-2 למשיב 4, ושימש כבורר בסכסוך באשר לזכויות בנכס בין צדדים אלו וכן בין חלק מצדדים אלו לצדדים אחרים שאינם צד להליך שלפניי.
לאחר החתימה על שטר הבוררות התקיים דיון לפני הבורר במעמד המבקשים, וביום 21.8.2008 ניתנה החלטת הבורר לפיה זכויות המבקשים בנכס עומדות על 11% מהזכויות בנכס. לאחר שהתקיימו דיונים נוספים בין הצדדים האחרים להליך, ביום 6.7.2009 ניתן פסק הבוררות אשר קבע מי הם בעלי הזכויות בנכס, ובכלל זאת נקבע, בשנית, כי למבקשים 11% מהזכויות בנכס.
3.
המבקשים הגישו בקשה לביטול ההחלטה ולביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי במסגרתה טענו כי על ההחלטה נודע להם רק מפסק הבוררות, אשר איזכר אותה, וכי ההחלטה והפסק ניתנו מבלי שהובאו לפני הבורר ראיות, כי ההחלטה והפסק מנוגדים לתקנת הציבור וכי הם מביאים לעיוות דין - ולפיכך קמה עילה לביטולם.
כן טענו המבקשים כי ההחלטה ופסק הבוררות ניתנו לאחר ששטר הבוררות בין הצדדים פקע, ואף מטעם זה דינן ביטול. המבקשים טענו כי תוקפו של שטר הבוררות הוגבל עד ליום כ"ח בניסן תשס"ח, ואילו ההחלטה ופסק הבוררות ניתנו לאחר מכן. המבקשים לא צרפו את שטר הבוררות לבקשתם לביטול הפסק, וטענו כי העתק יחידי מהשטר מצוי אצל הבורר שלא השיב לפנייתם לקבל העתק ממנו.
החלטתו של בית המשפט המחוזי
4.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה שקדמה למתן פסק הבוררות עברה הליך של אינקורפורציה אל תוך פסק הבוררות, ועל כן אין צורך לדון בביטול החלטה זו אלא רק בביטול פסק הבוררות.
כן קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהמבקשים לא הגישו לבית המשפט את שטר הבוררות, לא ניתן לקבוע כי תוקף פסק הבוררות פקע או כי חלף המועד למתן פסק הבוררות. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים לפיה יש מקום לבטל את פסק הבוררות מאחר שהבורר פסק מבלי שהובאו בפניו ראיות, בקובעו כי המבקשים לא הניחו תשתית לטענה זו וכי מפסק הבוררות עולה בקיאות רבה בעובדות הסכסוך. כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים לפיה פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור בקובעו כי לא הונחה לה תשתית כלשהי.
נוכח האמור, ולאחר דיון בטענותיו של המשיב 5, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות לביטול פסק הבוררות, ואישר אותו.
5.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
נימוקי הבקשה
6.
במסגרת בקשתם טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשנמנע מלדון בטענתם כי תוקפו של שטר הבוררות פקע וכי פסק הבוררות ניתן בחלוף המועד לתיתו. בהקשר זה טוענים המבקשים כי השטר לא הוגש לבית המשפט מאחר שפנייתם לבורר לקבל העתק מן השטר לא נענתה, ומאחר שממילא לא הייתה מחלוקת - על פי טענתם - כי תוקפו של השטר היה מוגבל.
בנוסף, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענותיהם לפיהן יש לבטל את פסק הבורר מאחר שזה ניתן מבלי שהובאו לפני הבורר ראיות, וכי לא הכריע בטענתם כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל קיומם של קשרים פסולים בין המשיבים 1 ו-2 לבין הבורר.
לבסוף, טוענים המבקשים כי המקרה מעורר שאלות החורגות מגדר עניינם הפרטי של הצדדים בדבר תחולת הוראת סעיף 26(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) במצב בו תוקף שטר הבוררות עצמו מוגבל בזמן, ובדבר אופן יישומו של "כלל הראייה הטובה ביותר". כן טוענים המבקשים כי יש מקום להתערבות בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין.
תגובת המשיבים 1 ו-2
7.
המשיבים 1 ו-2 טוענים כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי. כן טוענים המשיבים 1 ו-2, שלתגובתם צורף שטר הבוררות, כי משטר הבוררות עולה כי לבורר סמכות לתת את פסקו אף זמן רב לאחר הדיון בבוררות. עוד טוענים המשיבים 1 ו-2 כי לא נגרם למבקשים כל עיוות דין וכי לא קמה עילה אחרת לביטול פסק הבוררות.
תגובת המשיבה 3
8.
בתגובתה, התמקדה המשיבה 3 בטענות המבקשים לגופו של הסכסוך בין הצדדים ומשכך לא מצאתי לנכון לפרט את טענותיה.
דיון והכרעה
9.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נו(6) 605 (2004); רע"א 6733/08
קנדרו נ' נגלר (לא פורסם, 2.3.2009); רע"א 10570/08
מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009); רע"א 8005/08
קבוצת גיאות בע"מ נ' תפעול שירותי מזון בע"מ
(לא פורסם, 8.3.2009)].
10.
אכן, ייתכן והשאלה האם על צד להתריע לפני הבורר כי תוקפו של שטר בוררות עומד לפוג, על מנת שתישמר זכותו להתנגד לפסק הבוררות שיינתן לאחר פקיעת השטר, הינה שאלה ראויה ובעלת חשיבות עקרונית [השוו: סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) כרך ב' 1086]. ברם, לאחר עיון בשטר הבוררות, שצורף לתגובת המשיבים 1 ו-2,
איני סבור כי שאלה זו מתעוררת במקרה שלפנינו.
בשטר הבוררות צוין אמנם בכתב יד כי "תוקף הבוררות מוגבלת עד כח' ניסן תשס"ח", אולם בשטר הבוררות גם נקבע כדלקמן:
"שטר בוררין זה יתפרש לעולם באופן המקיים את הבוררות, ותוקפו יפה לכל מקום בעולם ולזמן בלתי מוגבל, ורשאי הרב להוציא צווים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא אפילו לאחר זמן מופלג מאוד מהדיונים, ותוקפם יהא כתוקף פסק בית דין."
לדידי, פרשנות הרמונית של שתי הוראות אלה בשטר הבוררות מובילה למסקנה כי הצדדים הסכימו כי הדיונים בבוררות יסתיימו עד ליום כח' בניסן תשס"ח, אך הבורר יוכל לייתן את פסקו (כמו גם צווים, סעדים, הוראות והחלטות) אף לאחר מכן [השוו: ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד - עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ (לא פורסם, 13.12.2006), פסקה 12 לפסק הדין].
11.
באשר ליתר טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור, סבורני שאלה אינן מעוררות שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים. אף לגופן, איני מוצא בהן ממש.
בית המשפט המחוזי עמד על טענת המבקשים לפיה פסק הבוררות ניתן מבלי שהובאו בפניו ראיות ובצדק דחה את טענתם כי הדבר מקים עילה לביטול פסק הבוררות. אכן, עיון בפסק הבוררות מלמד כי הבורר היה בקיא עד מאוד בעובדות הסכסוך. למעשה המבקשים אף מציינים כי בקיאותו בסכסוך היא שהביאה אותם לקיים את הבוררות לפניו. בנוסף, המבקשים אינם טוענים כלל כי ביקשו - לאחר הדיון שהתקיים - להוסיף טענותיהם או להביא ראיות נוספות, ועל כן אין הם יכולים לטעון כעת כי יש לבטל את הפסק בשל אי הידרשות הבורר לראיות.
בנוסף, אציין כי אין ממש בטענת המבקשים לפיה יש מקום לביטול פסק הבוררות בשל קיומם של קשרים בין הבורר לבין המשיבים 1 ו-2. קיומם של קשרים אלו ואי ידיעת המבקשים אודות קשרים כאמור לא הוכחו. בנוסף, המבקשים עצמם טוענים כי מעורבותו של הבורר בסכסוך בקשר עם הנכס היא שהביאה אותם להפקיד בידיו את יישוב הסכסוך בינם לבין המשיבים 1 ו-2.
על כך אוסיף כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי עיוות דין כשלעצמו אינו מהווה עילה עצמאית לביטול פסק הבורר, אלא מהווה טענת-נגד לפיה אין לבטל פסק בוררות אף אם מתקיימת אחת מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות [סעיף 26(א) לחוק הבוררות, וכן ראו: עניין סגל , פסקה 17 להחלטתי].
12.
בשולי הדברים, אציין כי דומה שהיה מקום לעמוד על הוראות שטר הבוררות קודם להכרעה בבקשה לביטול פסק הבוררות, וזאת בשים לב לכך שלטענת המבקשים (שלא הוכחשה על ידי המשיבים לפני בית המשפט המחוזי) אי הצגת השטר נעשתה נוכח חוסר יכולתם לשים את ידם על העתק ממנו. ואולם, כאמור, לאחר עיון בשטר איני סבור כי היה בהצגת השטר כדי לשנות מהתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט המחוזי והיא אישור פסק הבוררות.
13.
סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך של 2,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך של 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"א סיון תש"ע (24.5.2010).
ש ו פ ט