פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7952/19
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשות:
1. קוגיטו קפיטל אס.אם.אי
2. קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מני ויצמן
2. דני אלקנתי
בקשת המשיב 1 מיום
4.12.2019 לסילוק ההליך על הסף; הודעה ובקשה ותשובה לבקשה לסילוק על הסף מטעם
המבקשות מיום 10.12.2019; תגובה לתשובה מטעם המשיב 1 מיום 25.12.2019; השלמת
טיעון מטעם המבקשות מיום 14.1.2020
החלטה
עיינתי בהשלמת הטיעון מטעם המבקשות שהוגשה ביום 14.1.2020.
לאחר עיון בחומר אציין תחילה כי איני רואה מקום להיעתר לבקשת המבקשות לראות בבקשת רשות הערעור כאילו זו מתייחסת לשתי החלטות מאוחרות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור – האחת מיום 1.12.2019 והשנייה מיום 15.12.2019 (להלן: ההחלטות המאוחרות ). דרך המלך לתקוף החלטות שיפוטיות אשר ניתנו לאחר הגשת הליך ערעורי מסוים, היא בהגשת הליך ערעורי חדש , או בהגשת בקשה לתיקון ההליך הערעורי שכבר הוגש. ואומנם מתברר כי המבקשות הגישו ביום 14.1.2020 בקשת רשות ערעור חדשה המתייחסת להחלטה מיום 15.12.2019. בהתחשב בכך, ובשים לב לכך שהמבקשות לא הגישו בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור בהתאם לסדרי הדין, הנני דוחה בזאת את הבקשה לראות בבקשת רשות הערעור כאילו היא מתייחסת גם להחלטות המאוחרות.
אשר לבקשה לסילוק על הסף, מהשלמת הטיעון שהגישו המבקשות ביום 14.1.2020 עולה, בבירור, כי בקשת רשות הערעור אכן הוגשה באיחור. ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור ניתנה במהלכו של דיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 29.10.2019. תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ), קובעת כי מנין הימים להגשת הליך ערעורי יחל "בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה...". בשים לב להוראת תקנה זו התייחסה הפסיקה בעבר למצבים שבהם ההחלטה השיפוטית מושא ההליך הערעורי ניתנה במהלך הדיון והוקראה לצדדים, מבלי שהעתקה המודפס נמסר לצדדים בתום הדיון. השאלה מתי יחל מניין הימים להגשת ההליך הערעורי בנסיבות אלה הושארה ב"צריך עיון" (ראו, בש"א 1969/09 פורוש נ' דיישט (21.6.2009); בש"א 5255/09 מרדכי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פיסקאות 5-4 (8.7.2009); רע"א 190/10 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פיסקה 3 (11.3.2010)). ואולם בענייננו כאמור אין מחלוקת כי הקטע בפרוטוקול הכולל את ההחלטה במלואה (העומדת כמובן בפני עצמה) הודפס ונמסר לצדדים, לרבות באת-כוח המבקשות, בתום הדיון שהתקיים ביום 29.10.2019. על כן, בהתאם להוראותיה הברורות של תקנה 402 לתקנות סדר הדין, מניין הימים להגשת ההליך הערעורי החל ביום 29.10.2019. למבקשות עמדו אפוא שלושים ימים להגשת בקשת רשות הערעור, דהיינו עד ליום 28.11.2019. ואולם בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 1.12.2019.
לא נעלמה מעיניי טענת המבקשות כי ההליך לא הוגש באיחור שכן יש לראות בשלוש ההחלטות (ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור ושתי ההחלטות המאוחרות) כ"שרשרת החלטות שלובות". ברם, איני רואה צורך להידרש לסוגיית טיב ועוצמת הזיקה בין שלוש ההחלטות, משמצאתי כאמור כי לא ניתן, מטעמים דיוניים ברורים, לראות בבקשת רשות הערעור דנן כמתייחסת גם להחלטות מאוחרות אשר ניתנו רק לאחר שזו הוגשה . עוד יובהר כי הטענות הנוספות שהעלו המבקשות אינן מלמדות אף הן כי מניין הימים להגשת ההליך הערעורי החל בנסיבות העניין לאחר מועד מתן ההחלטה.
המסקנה העולה מן האמור לעיל היא שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור.
עם זאת בטרם אקבע מה הסעד האופרטיבי הנובע ממסקנה זו, ניתנת בזאת הזדמנות למשיב 1 להתייחס לאמור בסעיפים 5-2 להשלמת הטיעון (לרבות נסיבותיו האישיות של בא-כוח המבקשות) וכן לאפשרות שלפיה תינתן למבקשות הארכת מועד קצרה (בדיעבד).
התייחסות המשיב 1, ככל שהוא חפץ בהגשתה, תוגש עד ליום 23.1.2020.
ניתנה
היום, י"ט בטבת התש"ף (16.1.2020).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם