רע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ. האגודה למען החייל

1.

לפני בקשה, מטעם המשיבה, למחיקת ההליך על הסף היות והוא הוגש על פי הנטען באיחור ותוך חריגה מהמועד הקצוב להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות.

עניינו של ההליך בקשת רשות לערער (מיום 20.09.07) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מיום 02.07.07), במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה לדחיית תובענה לתיקונו או לביטולו של פסק בוררות שניתן בסכסוך שנתגלע בין הצדדים. לטענת המשיבה, החלטת בית המשפט

קמא ניתנה מכוח סמכות בית המשפט

לפי חוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), ולפיכך ערעור עליה צריך היה להיות מוגש בהתאם לקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות, וזאת תוך 30 ימים מיום שהומצאה כדין למבקשת. לשיטת המשיבה יש להביא במניין הימים גם את ימי פגרת הקיץ. נטען לפני עוד, כי ההלכה הפסוקה קבעה כי פגרת בתי המשפט אינה דוחה את הזמן הקצוב להגשת בקשות ערעור בהחלטות בענייני בוררות. אשר על כן, כך נטען, ההליך שלפנינו הוגש באיחור של 28 ימים ולפיכך דינו להימחק.

2.

המבקשת ביקשה לדחות את הבקשה למחיקה על הסף. לטענתה אין יסוד לטענה העומדת בבסיס בקשת המשיבה. הליך בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות כפוף להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)

לפיהן ימי פגרת בית המשפט לא יבואו במניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור, ולפיכך הוגשה בקשת רשות הערעור דנן במועד.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין בנדון נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקה על הסף, להדחות. אכן, השאלה היחידה שבמחלוקת בבקשה זו הינה אם יש למנות את ימי הפגרה במסגרת המועד להגשת בקשת רשות ערעור ל בית משפט זה בענייני בוררות. נקודת המוצא לנדון הינה סעיף 38 לחוק הבוררות הקובע כי השגה על החלטת בית המשפט ניתנת לערעור לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, שהוא דהאידנא סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. המשמעות היא אפוא כי דרך ההשגה הינה בהליכי מסוג זה – רשות ערעור. והמועד להגשת בקשת רשות הערעור? מועד זה לא ננקב בחוק הבוררות. נובע הוא מהוראת תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: תקנות הבוררות)

המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי על סדרי הדין ב בית משפט בענייני בוררות במידה ואין בתקנות האמורות הוראה אחרת. באין הוראה אחרת כאמור, חלה לעניין המועד תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל פיה המועד להגשת בקשת רשות הערעור הנו 30 יום מעת ההמצאה (וראו ע"א 7905/01 טהלר נ' וייס (לא פורסם, 6.12.01; סמדר אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל 1231 (כרך ב', 2005)). ומה באשר לפגרה? היות וגם בעניין זה אין בחוק הבוררות כמו גם בתקנות הבוררות כל הוראה, תחול הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל פיה לא יבואו באין הוראה אחרת, ימי הפגרה במניין הימים. קביעה מעין זו אינה חדשה עימנו והיא מצאה ביטוי בהחלטות בית משפט זה (ראו למשל רע"א 233/88 שחר נ' גבאי (לא פורסם, 20.10.1988)) המשמעות היא כי בהליך שלפנינו, שעניינו בקשת רשות ערעור על החלטה בענייני בוררות, אין למנות את ימי הפגרה וממילא לא איחרה המבקשת היות שהגישה את ההליך ביום 20.9.07 והמועד, בצירוף הפגרה, הסתיים רק ביום 23.9.07.

4.

ודוק: ער אני לכך כי קיימת שאלה ואף מחלוקת בכל הקשור במניין ימי הפגרה בכל הקשור במועדים שנקבעו במפורש בחוק הבוררות, כגון מנין 45 הימים לשם הגשת בקשה לביטול פסק בורר (על פי סעיף 27 לחוק הבוררות). בעניין זה הושמעו דעות שונות ואף הפסיקה אינה לכאורה חד משמעית בנדון (ראו רע"א 9460/00 איזנברגר נ' קידר (לא פורסם, 13.2.02); רע"א 7393/04 אברמוביץ נ' רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 27.12.05); ראו עוד, ה"פ 1378/06 (ת"א-יפו) סטולרו נ' מועדון כדורסל מאוחד "אליצור מכבי" נתניה (לא פורסם, 16.7.07) וכן אוטולנגי הנ"ל, בעמ' 1124-1127)). עם זאת, אין מחלוקת זו נוגעת לעניין שלפני. כך הדבר, שכן אין חולק כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פי סעיף 38 לחוק הבוררות אינו קבוע בחוק הבוררות אלא נובע הוא מתקנות סדר הדין האזרחי ובמצב דברים זה, אין טעם טוב בעיני לקבוע כי הוראת סעיף 399 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת את מועד 30 הימים תחול על העניין, בעוד שתקנה 529 לאותן תקנות לא תחול. (ראו והשוו הפ (י-ם) 3179/04 אברמוביץ נ' רוני סיני יזמת השקעות בע"מ (לא פורסם, 8.7.04)).

זאת,

אם מטעמי אחידות הדין ומניעת ריבוי מועדים ככלל, וביחס בין דיני הבוררות לבין סדרי הדין האזרחיים, בפרט (ראו רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך , פ"ד נז(2) 108, 111-112 (2003); רע"א 9460/00 הנ"ל)).

5.

התוצאה היא, כי דין הבקשה למחיקה על הסף להדחות, בלא צו להוצאות.