רע"א 8022-22 רע"א 8022-22

­­1. לקוח נטל מהבנק "הלוואת משכנתא" שנחלקת למספר מסלולי שיערוך. כעבור זמן מה ביקש הלקוח לסלק את ההלוואה במועד קודם למועד הפירעון המוסכם. האם הבנק רשאי לגבות מהלקוח עמלה תפעולית בגין פירעון מוקדם ביחס לכל אחד ממסלולי השיערוך של ההלוואה, או שמא הוא מוגבל לגביית העמלה התפעולית באופן חד פעמי בקשר להלוואה כולה? זו השאלה שבמוקד ההליך שלפניי.

הסוגיה התעוררה במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד המבקשים בהליך זה, במסגרת ת"צ 11593-10-13 (להלן: בקשת האישור). בית המשפט המחוזי (השופטת א' נחליאלי חיאט) קיבל את בקשת האישור בהחלטה מיום 6.9.2022 (להלן: החלטת האישור), תוך שקבע כי המבקשים פעלו בניגוד להוראת סעיף 3(1) לצו הבנקאות (פירעון מוקדם של הלוואה לדיור), התשס"ב-2002 (להלן: צו הבנקאות או הצו), ומשכך עומדת למשיבים עילת תביעה נגדם. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

הרקע הדרוש לעניין

2.המבקשים בבקשה למתן רשות ערעור הם שלושה בנקים שהציעו ללקוחותיהם הלוואות לצורך רכישת דירת מגורים או הלוואות המובטחות במשכון דירת מגורים: בנק לאומי לישראל, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, ובנק הפועלים (להלן: בנק לאומי, הבנק הבינלאומי, בנק הפועלים, וכולם יחד: הבנקים). הלוואות מסוג זה, שיכונו להלן הלוואות לדיור, עשויות להיות מורכבות ממספר מסלולי שיערוך שבכל אחד מהם תנאי פירעון שונים (כגון: הצמדה למדד וריבית קבועה או משתנה, ריבית צמודה למטבע חוץ וריבית פריים).

הלוואות לדיור כפופות להוראות סעיף 13(א) לפקודת הבנקאות, 1941 (להלן: פקודת הבנקאות), שבהן הובהר כי הלווים זכאים לפרוע את ההלוואות במועד מוקדם מזה שהוסכם עליו במסגרת הסכם ההלוואה. לצד זאת נקבע כי הזכות לפירעון מוקדם מותנית בפירעון של שיעור מינימלי מתוך סכום ההלוואה ובתשלום עמלות שנקבעו בצו הבנקאות, ובלשון סעיף 13(א):

מי שקיבל מתאגיד בנקאי הלוואה לשם רכישת דירת מגורים או במישכון של דירת מגורים, רשאי, על אף כל הסכם הקובע אחרת, לפרעה לפני המועד שנקבע לפרעונה בתנאים אלה:

(1) סכום הפרעון המוקדם לא יפחת מעשרה אחוזים מהסכום המקורי של ההלוואה או מעשרה אחוזים מיתרת ההלוואה בצירוף הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו ולא נפרעו עד יום הפרעון בפועל, לפי הגבוה;

(2) התאגיד הבנקאי רשאי להתנות פרעון מוקדם כאמור בתשלום עמלה בתנאים ובשיעור שקבע הנגיד בצו לאחר התייעצות עם הועדה ובאישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת.

3.העמלה הנזכרת בסעיף 13(א)(2) לפקודת הבנקאות היא ככלל משני סוגים – עמלת פירעון מוקדם ועמלה תפעולית. שיעור עמלת הפירעון המוקדם קבוע בסעיף 3(3) לצו הבנקאות – הוא משקף את אובדן התשואה של הבנק על הסכום שאותו הלקוח מעוניין לפרוע בפירעון מוקדם, ונועד "למנוע את הכדאיות של פרעון הלוואה 'יקרה' באמצעות נטילת הלוואה 'זולה'" (בג"ץ 4593/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ראש הממשלה, פסקה 11 (20.9.2006)).

העמלה התפעולית – המצויה במוקד דיוננו – מעוגנת בסעיף 3(1) לצו הבנקאות, שם נקבע כי:

3.תאגיד בנקאי רשאי להתנות פירעון מוקדם בתשלום עמלות כמפורט להלן:

(1) עמלה תפעולית שלא תעלה על 60 שקלים חדשים;

[...]

ויובהר כי בעוד עמלת הפירעון המוקדם מבטאת את ההפסד הכלכלי הכרוך, מנקודת מבטם של הבנקים, בפירעון מוקדם של הלוואות; העמלה התפעולית (שתכונה להלן גם: העמלה) נועדה ליתן ביטוי לטרחה של הבנק הכרוכה בביצוע הסילוק המוקדם של ההלוואה. ומכאן להליך נושא הבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית

4.בבקשת האישור נטען כי המשיבים הם לקוחות הבנקים, שנטלו מהם הלוואות לדיור בין השנים 2010-2007. המשיבים 3-1 נטלו הלוואות שכללו מספר מסלולי שיערוך, והמשיב 4 נטל הלוואה שניתנה לו בשני תשלומים, על בסיס מסלול שיערוך אחד. לאחר מספר שנים פנו המשיבים – איש איש אל הבנק שממנו נטל את ההלוואה – וביקשו לפרוע אותה במועד מוקדם מזה שנקבע בהסכמי ההלוואה שעליהם חתמו. או אז התברר להם כי לצורך החיוב בעמלה התפעולית הבנקים מתייחסים לכל אחד ממסלולי השיערוך (ובמקרה של המשיב 4, לכל אחד מתשלומי ההלוואה שהועברו אליו) כאל הלוואה נפרדת שעומדת בפני עצמה, וגובים בגין פירעונה עמלה תפעולית בסך 60 ש"ח. כך, לשם הדוגמה, מי שנטל הלוואה בשני מסלולי שיערוך שונים חויב בעמלה תפעולית בסך 60 ש"ח עבור כל מסלול שיערוך, ובסך הכל ב-120 ש"ח. המשיבים טענו כי גביית עמלה בגין כל מסלול או תשלום היא שגויה, מתבססת על הפרדה מלאכותית, ומנוגדת להוראות צו הבנקאות, שמהן עולה כי לעניין גביית העמלה התפעולית יש לראות בהלוואה המורכבת ממספר מסלולי שיערוך או תשלומים כהלוואה אחת.

המשיבים טענו בבקשת האישור כי "בדרך פסולה זו [הבנקים] מכפילים, משלשים ולעיתים אף מרבעים ומחמשים את סכום העמלה התפעולית הנגבית מלקוח המבצע פירעון מוקדם של ההלוואה, וזאת בניגוד להוראות הדין". המשיבים עתרו לכך שבית המשפט יורה לבנקים להשיב את סכומי העמלה שנגבו ביתר, ולחדול לאלתר מגביית עמלה בסכום שעולה על 60 ש"ח מלקוחות המבצעים פירעון מוקדם של הלוואות לדיור שכוללות מספר מסלולי שיערוך או שניתנו בכמה תשלומים. עילות התביעה על פי בקשת האישור היו הפרת חובה חקוקה, הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, והטעיה. שיעור ההשבה לכלל חברי הקבוצה הוערך בסך של 2,570,400 ש"ח.

לצורך הנוחות, המשך ההחלטה יתמקד בהלוואות שכללו מספר מסלולי שיערוך, אך הדברים נכונים גם ביחס להלוואות שניתנו במספר תשלומים, בשינויים המחויבים.

5.בתשובותיהם לבקשת האישור טענו הבנקים כי מסלולי השיערוך השונים הם בגדר הלוואות נפרדות, שהדין מתיר לגבות עמלה תפעולית נפרדת ביחס לכל אחת מהן. לדבריהם, פרשנות זו נתמכת בלשונו של צו הבנקאות, בהיגיון המסחרי שעומד ביסודו, בהיסטוריה החקיקתית של הצו, ובהוראות שונות שפורסמו על ידי המפקח על הבנקים לאורך השנים. ברובד העובדתי טענו הבנקים כי פירעון מוקדם של הלוואה מצריך שורה של פעולות תפעוליות, ובהן חישוב נפרד של סכומי התשלומים הנגזרים מכל מסלול, מסירת מידע וגבייה נפרדת עבור כל אחד מהמסלולים. שורת פעולות זו מצריכה את עבודתם של גורמים שונים בבנק, וזאת לא בשל הפרדה מלאכותית בין ההלוואות, אלא מהיותן בעלות מאפייני פירעון שונים.

הבנקים הוסיפו וטענו כי בקשת האישור לא מילאה אחר התנאים הדרושים לאישור תובענה כייצוגית; וכן נטען כי אישור הבקשה יפגע בקהל הלקוחות של הבנק, זאת משום שעל פי דרישת סעיף 13 לפקודת הבנקאות, לקוחות שיבקשו פירעון מוקדם יאלצו לפרוע לפחות 10% מסכום ההלוואה הכולל. הבנקים אף הטילו דופי בהתאמת המשיבים לשמש תובעים מייצגים. בפרט נטען כי למשיבה 1 לא עמדה עילת תביעה אישית נגד בנק לאומי, ובעקבות פטירתה ביום 15.5.2017 – כלל לא ניתן לאשר את בקשת האישור נגדו.

ההליך בבית המשפט המחוזי והחלטת האישור

6.במסגרת דיון קדם משפט בבקשת האישור הורה בית המשפט כי המפקח על הבנקים יגיש את עמדתו בשאלת פרשנותו של סעיף 3(1) לצו הבנקאות (להלן: המפקח ו-עמדת המפקח, בהתאמה). עמדת המפקח אמנם הוגשה, ונמסר בה כי "במקרה שבו לקוח מבקש לבצע פירעון מוקדם של הלוואה, גם אם סכום ההלוואה מורכב ממספר מסלולי שערוך, הרי שהתאגיד הבנקאי רשאי לגבות בגין פעולת הפירעון המוקדם 'עמלה תפעולית' אחת, אשר לא תעלה על הסכום הקבוע בסעיף 3(1) לצו". עוד צוין בעמדת המפקח, כי לטעמו הבנקים לא הציגו במסגרת ההליך "טענות עובדתיות משכנעות בדבר הפעולות השונות הנדרשות מהבנק ביחס לכל מסלול שערוך, המצדיקות גביית עמלה נפרדת עבור כל מסלול".

לאחר הגשת עמדת המפקח ובעידודו של בית המשפט המחוזי, החלו הצדדים לנהל מגעים לפשרה. ביום 11.4.2018 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, וכעבור מספר חודשים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מתנגד להסדר זה מסיבות שונות שאין זה המקום לפרטן. ביום 23.2.2020 הציגו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (להלן: הסדר הפשרה המתוקן), אולם היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא מתנגד גם להסדר זה. בית המשפט המחוזי דחה את הסדר הפשרה המתוקן בהחלטה מיום 26.5.2021, וקבע כי ההסדר איננו עונה לתנאים שנקבעו בסעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) שלפיו "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה".

7.בית המשפט עודד את הצדדים לשוב ולתקן את הסדר הפשרה המתוקן כך שיינתן מענה לקשיים שנמצאו בו. הצדדים אמנם שבו לשולחן המשא ומתן, אך ביום 15.2.2022 הודיעו המשיבים כי המגעים לפשרה נכשלו. בהחלטה מיום 16.2.2022 הורה בית המשפט המחוזי כי לא ייערכו חקירות למצהירים, וההכרעה בבקשת האישור תתבסס על החומרים שהוגשו בכתב. על רקע זה ניתנה החלטת האישור.

למען שלמות התמונה יצוין כי עוד במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ביום 13.9.2021 שלח המפקח מכתב למנכ"לי התאגידים הבנקאיים, ובו שב על עמדתו שלפיה אין לגבות עמלה תפעולית נפרדת בגין פירעון מוקדם של הלוואה שמורכבת ממספר מסלולי שיערוך (להלן: מכתב המפקח). במכתב המפקח הודגש כי תאגידים בנקאיים שאינם פועלים בהתאם לעמדתו נדרשים לעשות כן "מעתה ואילך". אשר להשבת עמלת תפעולית שנגבתה ביתר, כתב המפקח כי "אנו בוחנים את הנושא ונשלים את התייחסותנו בהמשך, בין היתר בהתאם להחלטות שיתקבלו בסוגיה זו בתיק הנדון [בקשת האישור-ע'ב'], אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט", לשון מכתב המפקח. ומכאן להחלטת האישור.

8.בפתח החלטת האישור ציין בית המשפט כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף 3(1) לצו הבנקאות, והוסיף כי "הניסיון של [הבנקים] לעצב את המחלוקת בענייננו כאילו היא במישור העובדתי הוא ניסיון מלאכותי" ואין בו ממש. ביחס לסעדים שהתבקשו בבקשת האישור, בית המשפט הבהיר כי הסוגיה של הסדרת גביית העמלה התפעולית בעתיד התייתרה בעקבות מכתב המפקח, אך הסעד של השבת סכומי עמלה תפעולית שנגבו ביתר עודנו רלוונטי.

לגופו של עניין קבע בית המשפט כי מבחינה לשונית, הפרשנות שהציגו המשיבים ונתמכה באופן מובהק בעמדת המפקח, עדיפה על פני הפרשנות שנטענה על ידי הבנקים. בבואו לפרש את צו הבנקאות ציין בית המשפט כי "לשונו הברורה והפשוטה של הצו אינה משתמעת לשני פנים". לדבריו, פרשנות לשונית של סעיף 3 לצו הבנקאות מלמדת כי "העמלה התפעולית נגבית בעד פעולת הפירעון המוקדם ולא ביחס לרכיבי ההלוואה השונים או ביחס להלוואות שניטלו במספר מסלולים".

9.בית המשפט סבר כי הגבלת שיעור העמלה התפעולית לסכום כולל של 60 ש"ח גם במקרים שבהם ההלוואה הורכבה ממספר מסלולי שיערוך – מתיישבת אף עם תכליתו של צו הבנקאות ועם מטרות החקיקה שמסדירה פירעון מוקדם של הלוואות לדיור. לעמדתו, במקרים של פירעון מוקדם, חיוב הלווים בעמלות נועד להשיג איזון בין האינטרס לשמירה על יציבות המערכת הפיננסית ובין זכותם של הלווים להשתחרר מהתחייבויותיהם כלפי הבנק במועד מוקדם מזה שהוסכם.

בהחלטת האישור נכתב כי "אין זה סוד כי הבנקים, בדומה למלווים אחרים, אינם מעוניינים בפירעון מוקדם של הלוואה", ומכאן סבר בית המשפט כי הגבלת שיעור העמלה התפעולית נועדה למנוע מהבנקים אפשרות לרוקן מתוכן את הזכות לפירעון מוקדם, באמצעות דרישת עמלות שירתיעו את הלווים מלממש את זכותם. ובלשון החלטת האישור "הפרשנות המוצעת על ידי [הבנקים] לא מתיישבת עם תכלית הצו ונדמית כמו דרך 'יצירתית' לעקוף את הגבלת גובה העמלה הקבועה בצו על דרך פיצול מלאכותי של הלוואות לדיור לרכיבי שיערוך שונים, ולהידרש אליהם כאילו היו מספר הלוואות עצמאיות. זאת אין לקבל, ולו מאחר שהלוואות לדיור המורכבות ממסלולי שיערוך שונים הן הלוואות שגרתיות שנלקחות כדרך שבשגרה על ידי הלווים רוכשי הדירות, שעליהם בא צו הבנקאות להגן".

10.בית המשפט קבע אפוא כי ישנה אפשרות סבירה לכך שבמסגרת בירור התובענה הייצוגית ייקבע כי הבנקים גבו עמלות תפעוליות ביתר בגין פירעון מוקדם של הלוואות לדיור, תוך הפרת סעיף 13(2) לפקודת הבנקאות וסעיף 3(1) לצו הבנקאות. בהמשך לכך נקבע בהחלטת האישור כי קמה למשיבים עילת תביעה נגד הבנקים בגין הפרת חוזה; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; והטעיה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות).

הקבוצה המיוצגת הוגדרה בהחלטת האישור באופן הבא: "כל מי שביצע פירעון מוקדם מלא או חלקי של הלוואה לדיור אשר צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם), התשס"ב-2002 חל עליה, וחויב בגין כך בעמלת פירעון מוקדם או במספר עמלות פירעון מוקדם בסכום כולל העולה על 60 ₪, וזאת בתקופה שבין מועד אישור התובענה כייצוגית ועד שבע שנים עובר להגשת בקשת האישור". בתוך כך ציין בית המשפט כי הוא רשם לפניו את הסכמת המשיבים, שלפיה ההליך הייצוגי לא יעסוק במצבים שבהם לקוחות פרעו הלוואות לדיור בפירעון מוקדם במספר פעימות במועדים שונים, והבנק גבה עמלה תפעולית ביחס לכל אחת מהפעימות.

11.אשר ליתר התנאים לאישור תובענה כייצוגית, בית המשפט דחה את טענת הבנקים בדבר חוסר תום לב מצד המשיבים, משום שחזרו בהם מהסכמתם לסיים את ההליך הייצוגי בפשרה. בהקשר זה הובהר כי הסדר פשרה בהליך ייצוגי איננו בעל תוקף מחייב כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט, וכי אין בסיס לכפות על המשיבים את הסכם הפשרה הנטען שלכאורה הושג בין הצדדים או לפסול אותם מלשמש תובעים מייצגים כי חזרו בהם מאותו הסכם.

לבסוף קבע בית המשפט כי בשל פטירתה של המשיבה 1, שהייתה המבקשת היחידה בבקשה האישור שנטלה הלוואה מבנק לאומי, יש לאתר תובע מייצג אחר בעל עילת תביעה נגד בנק זה. משהוגשה הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת האישור, בהחלטה מיום 18.12.2022 ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על עיכוב ההחלטה בעניין החלפת התובעת המייצגת עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה למתן רשות ערעור

12.בבקשה למתן רשות ערעור (להלן: הבקשה) שבים הבנקים על מרבית הטענות שהעלו במסגרת תשובותיהם לבקשת האישור. כך, הבנקים טוענים כי מכתב המפקח מייתר את בירור התובענה הייצוגית, שכן הנחייתו פועלת "הן ביחס לעתיד והן ביחס לעבר". המפקח בחר שלא להורות לבנקים להשיב ללקוחות את כספי העמלה התפעולית שנטען כי נגבו ביתר, ולדבריהם הימנעות זו כמוה כנקיטת עמדה מצידו שלפיה אין מקום להתערב בגבייה שבוצעה בעבר.

לשיטת הבנקים, עמדתם תואמת את פסיקת בית המשפט המחוזי ב-ת"צ 51048-11-14 בירמכר לב-ארי נ' חוגלה קימברלי שיווק בע"מ (9.4.2017) (להלן: עניין בירמכר) שהתקבלה כהלכה; ושלפיה במצב שבו התנהלות הנתבעת בהליך הייצוגי הוסדרה מעתה ואילך, וניתן מענה למחדלי העבר – ההליך הייצוגי איננו הדרך היעילה להכרעה במחלוקת כדרישת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, ולכן יש לדחות את בקשת האישור

13.הבנקים עומדים אף על טענתם הפרשנית שלפיה הלוואה לדיור הכוללת מספר מסלולי שיערוך היא למעשה אוסף של הלוואות המאוגדות תחת קורת גג אחת. בהתאם נטען כי הם רשאים לגבות עמלה תפעולית בגין פירעון מוקדם של כל אחד ממסלולי השיערוך, ואינם מוגבלים לסכום כולל של 60 ש"ח כטענת המשיבים. לדברי הבנקים, הפרשנות המשתקפת בהחלטת האישור מאולצת ואיננה מתיישבת עם לשונו של צו הבנקאות והוראות בנק ישראל שניתנו לאורך השנים. הבנקים מציינים כי הצו מתייחס לכל סכום אשראי שהבנק מעמיד ללקוח כאל הלוואה נפרדת, ונקבעו בו תנאים שונים לפירעון מוקדם של כל אחד מסוגי ההלוואות. כך, בסעיפים 5 ו-6 לצו מפורטות עמלות שניתן לגבות בהלוואה צמודת מדד ובהלוואה במטבע חוץ "נוסף על העמלות לפי סעיף 3" – מה שמצביע, לשיטת הבנקים, כי ניתן לגבות את כל העמלות הנזכרות בסעיף 3 ביחס לכל אחת מההלוואות השונות שהלקוח מעוניין לפרוע בפירעון מוקדם, ובכלל זה את העמלה התפעולית.

לטענת הבנקים, גישתם הפרשנית מעוגנת אף בסביבה החקיקתית שבה נכללים הצו ופקודת הבנקאות. כך נטען כי בהתאם להוראת ניהול בנקאי תקין מס' 329 (להלן: הוראה 329), הבנקים מחויבים להקפיד על הפרדה בניהול ההלוואות במסלולים השונים; ובהתאם הם מתייחסים לכל מסלול שיערוך כאל הלוואה נפרדת לכל אורך חייה. נוסף על כך, הבנקים טוענים כי הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 451 (להלן: הוראה 451) מתייחסת לכל מסלול הצמדה כאל הלוואה נפרדת. בסעיף 4א להוראה 451 הובהר כי תאגיד בנקאי שמעניק הלוואה לדיור מחויב להגביל את סכום ההלוואה "באופן שסך כל ההלוואות מכל המקורות [...] לא יעלה על שיעור מסויים משווי הדירה".

14.הבנקים מוסיפים וטוענים כי "פירעון מוקדם של ההלוואה דורש סט נפרד של פעולות מורכבות ביחס לכל אחת ואחת מההלוואות" באופן שמצדיק גביית עמלה תפעולית נפרדת בגין כל אחת מהן. לטענתם, פקידי הבנק נדרשים להפיק ללקוח דף הסבר ואישור סילוק הלוואה, לטפל בקבלת תשלום, ולבדוק אם יש צורך בביטול הוראות קבע וסילוק שיעבודים. הבנקים הצהירו שפעולות אלה מבוצעות בנפרד ביחס לכל אחד ממסלולי השיערוך, וגרסתם לא נסתרה על ידי המשיבים (ויוזכר כי בהתאם להחלטה מיום 16.2.2022, מצהירי הצדדים לא נחקרו בחקירה נגדית).

להשלמת הטיעון הפרשני טוענים הבנקים כי החלטת האישור משקפת פרשנות מאולצת שמביאה לתוצאות מוקשות שפוגעות בציבור הלווים. כאמור בתשובה לבקשת האישור, הפרשנות תפגע ביכולתם של לקוחות לבצע פירעון מוקדם, משום שסעיף 13(א)(1) לפקודת הבנקאות מחייב את הלקוח המעוניין בפירעון מוקדם, לפרוע לפחות 10% מסכום ההלוואה או מיתרת ההלוואה. אם האשראי כולו ייחשב להלוואה אחת גדולה, הלווים יאלצו לפרוע סכומים משמעותיים בניגוד למציאות הנוכחית שבה הבנקים מאפשרים ללקוחות לפרוע 10% מכל אחד ממסלולי השיערוך.

15.ביחס להליכי הפשרה שנוהלו בין הצדדים, הבנקים שבים וטוענים כי המשיבים התנערו מהסכם פשרה שכבר הוסכם תוך ניסיון חסר תום לב "'לשדרג' את דרישתם הכספית כתנאי להגעה להסדר מתוקן". לשיטתם, בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את בקשתם לקבוע ש"הסדר הפשרה האחרון שהוגש בתיק, בשינויים המתחייבים, הינו הסכם פשרה המחייב את הצדדים לכל דבר ועניין, שהמשיבים לא יכולים להתנער ממנו לאחר חתימתו, גם אם טרם אושר על ידי כב' בית המשפט קמא", לשון הבקשה.

עוד נטען בבקשה כי לא היה מקום לאשר את התובענה הייצוגית נגד בנק לאומי בהיעדר תובע ייצוגי, בשל פטירתה של המשיבה 1 ביום 15.5.2017. הבנקים מדגישים כי המשיבה 1 כלל לא ביצעה פירעון מוקדם של הלוואותיה, ומשכך לא נגבתה ממנה עמלת פירעון מוקדם, ובשום שלב לא הייתה לה עילת תביעה אישית נגד בנק לאומי.

16.בתשובתם לבקשה המשיבים סומכים את ידיהם על החלטת האישור, ודוחים כל אחת ואחת מטענות הבנקים. בהתייחס לפסק הדין בעניין בירמכר, המשיבים טוענים כי "הסדרת מחדלי העבר" מחייבת להשיב לחברי הקבוצה המיוצגת את מלוא סכום העמלה התפעולית שבה חויבו בניגוד לדין; ואשר למפקח – נטען כי הלה לא הורה על השבה כאמור בשל רצונו להמתין לתוצאות ההליך הייצוגי, ולא כנקיטת עמדה.

המשיבים טוענים כי עמדתם הפרשנית של הבנקים איננה מתיישבת עם לשונו של סעיף 13(א) לפקודת הבנקאות ועם לשון הצו. לטענתם, הגישה שלפיה הלוואה לדיור היא הלוואה אחת גם כאשר היא כוללת מספר מסלולי שיערוך, תואמת את האופן שבו המחוקק התייחס למונח "הלוואה" בדברי חקיקה אחרים ואת הנחיות בנק ישראל. בהקשר זה מציינים המשיבים את סעיפים 9ו ו-9ז לחוק הבנקאות; סעיפים 15א ו-15ב להוראה 451; ואת הוראת הדיווח לפיקוח מס' 876, שעוסקת בדיווחים הרבעוניים של הבנקים בנוגע להלוואות לדיור, ובה הובהר כי "הלוואה שניתנה לרכישת נכס אחד, גם אם ניתנה ממקורות שונים, במגזרי הצמדה שונים או במועדים שונים, תחשב כהלוואה אחת (ללא תלות במספר המשנים)" (סעיף 13.1). עוד מדגישים המשיבים כי בית המשפט רשאי לתת משקל לעמדתו הפרשנית של המאסדר, ובענייננו עמדת המפקח תומכת באופן חד-משמעי בעמדה הפרשנית שהתקבלה בהחלטת האישור.

17.המשיבים עומדים על כך שגם במישור המעשי, הלוואה לדיור שמחולקת למספר מסלולי שיערוך מתנהלת כהלוואה אחת. הבנקים מנהלים עם הלקוח משא ומתן אחד, וברוב המקרים הלקוחות נוטלים את ההלוואה על כל מסלוליה מבנק אחד, ולא מפצלים את המסלולים בין בנקים שונים; הבטוחה להלוואה היא נכס אחד בלבד; המשכנתא נרשמת פעם אחת; פירעון ההלוואה מתבצע בחיוב חודשי אחד ללא הבחנה בין מסלולי השיערוך; ועמלות אחרות נגבות מהלווים תוך התייחסות להלוואה כמקשה אחת.

לשיטת המשיבים, טענות הבנקים אינן מתיישבות אף עם תכלית הזכות לפירעון מוקדם. הטעם שהנחה את המחוקק לאפשר פירעון מוקדם של הלוואות לדיור הוא סוציאלי; והגבלת גובה העמלות, ובהן העמלה התפעולית, נעשתה על מתן למתן את יכולתם של הבנקים למנוע פירעון מוקדם. משכך, העיקרון המנחה של פרשנות צו הבנקאות הוא הגנה על הלקוחות, וכבר נקבע כי יש לפרש את דיני הבנקאות באופן "צרכני" בהתחשב בפערי הכוחות המשמעותיים בין הבנקים ובין לקוחותיהם.

18.זאת ועוד. המשיבים טוענים כי החלטת האישור אינה מעוררת כל חשש לפגיעה בחברי הקבוצה, כטענת הבנקים. הבנקים חדלו מהגבייה הבלתי חוקית של העמלה התפעולית, אך משיקולי תחרות הם עדיין מאפשרים ללקוחותיהם פירעון מוקדם של 10% מכל מסלול שיערוך ולא מסכום ההלוואה הכולל, ואין בהחלטת האישור כדי למנוע מהם להוסיף ולעשות כן.

לבסוף, המשיבים טוענים כי הם נסוגו מהליכי הפשרה עם הבנקים בשל הטעיה וניהול המשא ומתן "בתכסיסנות". המשיבים מדגישים כי הסדר פשרה בהליך ייצוגי הוא חסר תוקף כל עוד לא אושר, ואין זה מסמכותו של בית המשפט לאלץ את הצדדים להתפשר. אשר לעילת התביעה של המשיבה 1, המשיבים טוענים כי במועד הגשת בקשת האישור חשבונה חויב על ידי בנק לאומי בעמלה תפעולית עודפת בסך 60 ש"ח, והיא הייתה זכאית לתבוע את ביטול החיוב הכספי גם אם הוא טרם נגבה בפועל. מכל מקום, טוענים המשיבים, תובע חלופי אותר זה מכבר בהתאם להוראת בית המשפט במסגרת החלטת האישור.

דיון והכרעה

19.לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

קודם שאדרש לדיון בהחלטת האישור גופה, אתייחס לטענת הבנקים שלפיה יש לאכוף על הצדדים הסדר פשרה. כאמור לעיל, הבנקים טוענים כי המשיבים התנערו מניסיונות הפשרה שהתקיימו ביניהם "באופן חד צדדי וחסר תום לב", אך בשל רצונם לשפר את הסעד הכספי שיינתן לחברי הקבוצה. לשיטת הבנקים, ההתנהלות הנטענת של המשיבים מצדיקה לכפות עליהם הסדר פשרה חדש, על בסיס הסדר הפשרה המתוקן שהושג בין הצדדים תוך עריכת תיקונים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי. אין בידי לקבל טענה זו.

20.כעולה מסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, משהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הסדר פשרה שהושג בין הצדדים איננו בעל תוקף מחייב כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט. הסדר הפשרה המתוקן שהגישו הצדדים נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 26.5.2021, ולא הוגש תחתיו כל הסדר אחר. טענת הבנקים כאילו במסגרת של בקשה למתן רשות ערעור ניתן לאכוף על הצדדים הסדר פשרה, לא כל שכן כאשר מדובר בהסדר שכלל לא נבחן בערכאה הדיונית – היא משוללת יסוד ומוטב היה שלא תיטען.

עוד יובהר, כי החלטתם של המשיבים ובאי-כוחם שלא להגיש לבית המשפט המחוזי הסדר פשרה נוסף (שלישי במספר), איננה שוללת את ההנחה כי עניינים של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב במסגרת ההליך הייצוגי (סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות). ככל שיש לבנקים טענות במישור החוזי הן שמורות להם, אך הליך של בקשה למתן רשות ערעור על החלטת אישור איננו האכסניה המתאימה לבירורן. ועתה לגופם של דברים.

21.חוק תובענות ייצוגיות מונה שורה של תנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובראשם הדרישה לקיומן של שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה; שקיימת אפשרות סבירה כי הן יוכרעו לטובת הקבוצה המיוצגת (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות; וכן ראו מני רבים, רע"א 7668/22 הוט טלקום שותפות מוגבלת נ' סיבוני, פסקה 21 (22.11.2023)). השאלה העיקרית שעולה מהבקשה היא שאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה; ובהמשך לכך, אם ישנה אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

בענייננו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי על הבנקים להשיב לחברי הקבוצה עמלה תפעולית שנגבתה מהם ביתר, בניגוד להוראת סעיף 3(1) לצו הבנקאות; ואינני רואה מקום לשנות מקביעה זו.

22.השאלה שעומדת לדיון היא שאלת פרשנותם של סעיפים 1 ו-3 לצו הבנקאות. בסעיף 3 לצו נקבע כי: "תאגיד בנקאי רשאי להתנות פירעון מוקדם בתשלום עמלות כמפורט להלן: (1) עמלה תפעולית שלא תעלה על 60 שקלים חדשים"; בסעיף 1 הובהר: "'פירעון מוקדם' – של ההלוואה או חלק ממנה, לפי סעיף 13 לפקודה", כאשר הכוונה היא לפקודת הבנקאות שבה עוגנה הזכות לפרוע הלוואה לדיור במועד מוקדם מזה שהוסכם עליו בחוזה ההלוואה. "הלוואה" הוגדרה בסעיף 1 לצו כ"הלוואה שנתן תאגיד בנקאי לשם רכישת דירת מגורים או במישכון דירת מגורים".

מדובר בשאלה ממוקדת – האם יש לראות בהלוואה לדיור כהלוואה אחת בעלת מספר מסלולי שיערוך, שבעת פירעון מוקדם ניתן לגבות בגינה עמלה תפעולית אחת; או שמא מדובר במספר הלוואות, ובהתאם ניתן לגבות עמלה תפעולית נפרדת בגין פירעון מוקדם של כל אחת מהן. יוזכר, למען הסדר, כי השאלה מתעוררת במקרים שבהם הלקוחות ביקשו לפרוע מספר מסלולי שיערוך באותו מועד, בניגוד למקרים שבהם הפירעון המוקדם נעשה במספר פעימות במועדים שונים, שהצדדים הסכימו כי הם לא ייכללו בגדרי ההליך הייצוגי.

23.כידוע, נקודת המוצא לפרשנות דבר חקיקה מצויה בלשונו, אשר תוחמת את גדר הפרשנויות שהחוק יכול לשאת. מקום שבו קיימות מספר פרשנויות לשוניות אפשריות, יש לבחור בפרשנות שמגשימה את תכלית החקיקה באופן מיטבי, בהתחשב בעקרונות היסוד של התחום המשפטי שאליו משתייך דבר החקיקה (ראו מני רבים: רע"א 7885/21 מש-קר בע"מ נ' שלו, פסקה 14 (19.7.2023)). עקרונות אלה חלים גם כאשר מדובר בפרשנות חקיקת משנה, כבענייננו (בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 23 (3.7.2022)).

בית המשפט המחוזי סבר כי "לשונו הברורה והפשוטה של הצו אינה משתמעת לשני פנים"; וזאת בעיקר משום שלעמדתו הגבלת שיעור העמלה התפעולית בסעיף 3(1) לצו נקבעה ביחס לפירעון המוקדם ולא ביחס להלוואה, ומשום שאין בצו הבנקאות תימוכין לשוניים לכך שמתקין הצו ראה בהלוואה המורכבת ממספר מסלולי שיערוך מספר הלוואות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. לדברי בית המשפט, די בעובדה שלעמדה הפרשנית שהוצגה על ידי הבנקים אין עיגון בלשון החוק, כדי לדחות את כלל טענותיהם בנוגע לפרשנות, שכן לא ניתן להעניק ללשון החוק "משמעות שהטקסט אינו יכול לשאת". אינני שותפה לעמדתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

24.לדידי, לשונו של צו הבנקאות איננה מספקת מענה ברור לשאלה אם ה"הלוואה" שפירעונה המוקדם מאפשר גביית עמלה תפעולית היא כזו שכוללת כמה מסלולי שיערוך, או שכל מסלול שיערוך הוא בגדר הלוואה נפרדת. הגדרתה של ה"הלוואה" בסעיף 1 לצו אינה מבחינה בין שתי האפשרויות, וכל שניתן ללמוד ממנה הוא שמדובר בהלוואה לדיור. בסעיף 13 לפקודת הבנקאות מופיע ניסוח זהה, שאיננו מבהיר אם הלוואה לדיור עשויה להיות צבר של מסלולי שיערוך, או שכל מסלול הוא כשלעצמו הלוואה.

משאלה פני הדברים, סבורתני כי לשון החקיקה איננה סוגרת את השער בפני הפרשנות המוצעת על ידי הבנקים.

25.מכאן כי יש להשקיף על "תמונת החקיקה" מבעד לעדשה רחבה יותר, ולעיין בסביבה החקיקתית שבה פועלים הבנקים בכל הקשור בפירעון מוקדם של הלוואות לדיור. ניתוח של הסביבה החקיקתית מסייע לשפוך אור על הפרשנות המתבקשת להוראת סעיף 3(1) לצו שהותקן על ידי נגיד בנק ישראל.

בתיאורם את הסביבה החקיקתית מפנים הבנקים לסעיף 4א להוראה 451, שבו נקבע כי "תאגיד בנקאי, הנותן הלוואה באחריותו לצורך רכישת דירה, יגביל את סכום ההלוואה באופן שסך כל ההלוואות מכל המקורות, לרבות מפיקדונות ממשלה ומפיקדונות אחרים, שאינם באחריות המפקיד, לא יעלה על שיעור מסויים משווי הדירה, כפי שתקבע הנהלת התאגיד הבנקאי" (ההדגשה שלי-ע'ב'). הבנקים סבורים כי "סך כל ההלוואות מכל המקורות" פירושו סך כל מסלולי השיערוך. אלא שדומה שהציון "לרבות מפיקדונות ממשלה ומפיקדונות אחרים" משמיע כי המקורות שאליהם מתייחס הסעיף הם לא מסלולי השיערוך, אלא ההלוואה לדיור לצד מקורות אחרים כמו פיקדונות.

26.הבנקים הוסיפו והפנו להוראה 329, שלטענתם מחייבת אותם לנהל כל מסלול שיערוך כהלוואה נפרדת; אך דומני כי עיון בהוראה זו מעיד על ההפך מכך. סעיף 7 להוראה 329 קובע מגבלות על מתן הלוואה לדיור שכוללת מסלול שיערוך בריבית משתנה. כבר מכותרת הסעיף "מגבלות על חלק ההלוואה בריבית משתנה" ניתן ללמוד כי מסלול שיערוך בריבית משתנה הוא "חלק" הלוואה ולא הלוואה בפני עצמה, וגם כך משני תתי הסעיפים של סעיף 7. לדוגמה, בסעיף 7.1 נקבע כי תאגיד בנקאי רשאי לאשר ולבצע הלוואה לדיור רק כאשר "היחס בין חלק ההלוואה לדיור בריבית משתנה, לבין סך ההלוואה, אינו עולה על 66.66%". דהיינו, ההלוואה לדיור על כל רכיביה היא "ההלוואה", ומסלול השיערוך בריבית משתנה הוא "חלק ההלוואה".

אמנם, מעיון בסעיפים 5 ו-6 לצו הבנקאות, הקובעים כי בהלוואה צמודת מדד ובהלוואה במטבע חוץ ניתן לגבות עמלות מסוימות "נוסף על העמלות לפי סעיף 3" – עולה לכאורה כי מסלול שיערוך צמוד מדד ומסלול שיערוך במטבע חוץ, הם בגדר "הלוואה" עצמאית. עם זאת, הדבר איננו בהכרח מלמד על כך שכוונת המחוקק הייתה כי הבנקים רשאים לגבות ריבית תפעולית בשיעור המכפלה של 60 ש"ח במספר מסלולי השיערוך הנפרעים. זאת בין היתר בהתחשב בעובדה שיתר העמלות המפורטות בסעיף 3 מחושבות כנגזרת של הסכום המסולק בפירעון מוקדם, ולכן שיעורן אינו תלוי במספר מסלולי השיערוך שמרכיבים את ההלוואה.

27.הנה כי כן, הוברר כי לשונו של סעיף 3 לצו הבנקאות סובלת הן את הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים, הן את הפרשנות שלה טוענים הבנקים. עם זאת, עיון בסביבה החקיקתית מטה את הכף לטובת עמדת המשיבים. כפי שיבואר להלן, גם השלב הבא של הניתוח הפרשני שעניינו בתכלית החקיקה, מחזק את המסקנה כי בנוגע לפרשנות צו הבנקאות – ידם של המשיבים על העליונה באופן שמצדיק את המשך בירור ההליך הייצוגי.

כפי שצוין לעיל, העמלה התפעולית נועדה לבטא את הוצאות הבנק הכרוכות בביצוע הסילוק המוקדם של ההלוואה, וכפי שנכתב בעמדת המפקח "העמלה התפעולית אינה נגזרת מסכום ההלוואה או מהסכום הנפרע במסגרת הפירעון המוקדם, אלא הינה סכום קבוע אשר נועד לממן את הפעולות אשר הבנק נדרש לבצע לצורך ביצוע פירעון מוקדם". שיעור העמלה שעומד כיום, ונכון למועד הגשת בקשת האישור, על 60 ש"ח – נקבע על ידי נגיד בנק ישראל, לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת ובאישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת (סעיף 13(א)(2) לפקודת הבנקאות).

28.הבנקים הצהירו כי פירעון מוקדם של הלוואה לדיור מחייב את פקידיהם לבצע סדרה של פעולות מורכבות ביחס לכל אחד ממסלולי השיערוך, וכי עלותן של פעולות אלה מצדיקה גביית עמלה תפעולית נפרדת בגין כל מסלול. לדבריהם, יש לקבל את טענתם העובדתית ביחס לעלות הבירוקרטית של פעולת הפירעון המוקדם משום שהמשיבים בחרו שלא לחקור את מצהירי הבנקים בחקירה נגדית. ואולם טענה זו שנכללה בנוסח כזה ואחר בתצהירים מטעם הבנקים, נטענה בעלמא.

כך לדוגמה, בתצהירו של מר יצחק וינגרטן מטעם הבנק הבינלאומי פורטו פעולות שעל הבנק לבצע ביחס לכל מסלול שיערוך, ונמסר כי "מאחר שעבור כל הלוואה יש לערוך את אותן בדיקות וחישובים אך באופן נפרד, הרי שיש לגבות בגין כל סוג של הלוואה עמלה תפעולית נפרדת". גם בתצהירו של מר רוברט פיזיאב מטעם בנק הפועלים, כל שנטען הוא כי פירעון מוקדם כרוך בביצוע סדרת פעולות ביחס לכל מסלול שיערוך כשלעצמו ו"מטעם זה מוצדקת גביית העמלה התפעולית בגין סילוק של כל הלוואה והלוואה". העובדה שמסלולי שיערוך שונים מחייבים ביצוע בדיקות מסוימות בנפרד, אינה משמיעה בהכרח כי יש הצדקה לגביית עמלה תפעולית בגין כל מסלול ומסלול. ומכל מקום אין בכך כדי ליתן מענה לשאלה אם קמה זכותם של הבנקים על פי דין לגבות עמלה תפעולית נפרדת עבור פירעון מוקדם של כל מסלול שיערוך.

29."במבט על" יצוין כי בעיצוב הכללים המשפטיים שחלים ביחסי בנק-לקוח, יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות המשמעותיים בין הצדדים "מתוך הנחת עוצמתו של הבנק אל מול הלקוח היחיד" (ראו מני רבים: ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה ו (4.7.2005)). הנחת מוצא זו מלמדת על המשקל המוגבל שיש להעניק בענייננו לטענות הכלליות של הבנקים בדבר הטרחה הכרוכה בפירעון מוקדם של הלוואות הכוללות מספר מסלולי שיערוך.

ועוד יצוין כי לא מצאתי ממש בטענת הבנקים, שלפיה החלטת האישור מעוררת חשש לפגיעה בחברי הקבוצה בשל חסימת האפשרות לסלק בפירעון מוקדם סכום שנמוך מ-10% מיתרת ההלוואה כולה. כך כבר משום שהחלטת האישור תחומה אך לסוגיה של השבת סכומים שנגבו בעבר; כאשר גביית העמלה כבר הוסדרה החל ממועד מכתב המפקח, ואף קודם לכן לדברי הבנקים.

30.פערי הכוחות בין הבנקים ובין לקוחותיהם, ותפקידו המשמעותי של המפקח בשוק הבנקאות, משליכים אף על המשקל שיש להעניק לעמדתו. כזכור, המפקח הבהיר ללא סייג כי הבנקים רשאים לגבות עמלה תפעולית "אחת", גם כאשר ההלוואה מורכבת ממספר מסלולי שיערוך, והורה להם לחדול מביצוע מדיניות שעומדת בניגוד להנחיה זו. הבנקים טענו כי העובדה שהמפקח נמנע מלהורות להם על השבת הסכומים שנגבו בעבר מלמדת על כך שלא הייתה מניעה מלגבות עמלה תפעולית בגין פירעון מוקדם של כל מסלול שיערוך; ומעבר לכך, כי "ניתן מענה למחדלי העבר" ויש לדחות את בקשת האישור בהתאם לפסק הדין בעניין בירמכר. טענה זו של הבנקים אין לה על מה שתסמוך. ואבאר.

פסק הדין בעניין בירמכר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי איננו בגדר סוף פסוק. ומכל מקום אין להקיש ממנו לענייננו, שבו לא ניתן מענה למחדלי העבר של הבנקים; זאת כאשר המפקח הבהיר במפורש במכתבו כי הנושא של השבת העמלה התפעולית שנגבתה ביתר לא הוסדר, וכי הוא עודנו נבחן ויוכרע בהמשך, "בין היתר בהתאם להחלטות שיתקבלו בסוגיה זו בתיק הנדון, אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט". על פני הדברים, יש יסוד להניח שהמפקח בחר שלא להורות על השבת העמלה התפעולית שנגבתה ביתר על מנת שלא להתערב בהליך המשפטי, ובכך לייתר את בירור בקשת האישור. כל טענה אחרת של הבנקים וניסיון "לפרש" את המכתב כאילו הוא תומך בעמדתם – נעדרת כל ביסוס.

31.במצב דברים זה, ובהינתן השלב המקדמי שבו מצוי ההליך והעובדה כי העמדה הפרשנית שאימץ בית המשפט המחוזי היא לכאורית, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו שלפיה קיימת אפשרות סבירה לכך שייקבע כי הבנקים הפרו את הוראות סעיף 3(1) לצו הבנקאות; זאת בכך שגבו עמלה תפעולית ביתר במצבים של פירעון מוקדם של הלוואה לדיור, המורכבת ממספר מסלולי שיערוך או שניתנה ללקוח במספר תשלומים. עם זאת, יש לצמצם את עילות התביעה שאושרו במסגרת החלטת האישור, כך שהתובענה הייצוגית תתברר אך בעילה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובעילה של הפרת חוזה.

משעה שהיחסים בין הבנקים ובין לקוחותיהם מוסדרים במסגרת חוזית, אין מקום להידרש לעילה של עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979). אשר לעילת ההטעיה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות, יסודותיה לא הוכחו במסגרת החלטת האישור, אף לא ברמה הלכאורית הנדרשת.

32.טרם סיום אבהיר כי בשל פטירתה של המשיבה 1 ביום 15.5.2017, בעת מתן החלטת האישור לא עמד לפני בית המשפט המחוזי תובע מייצג בעל עילה אישית נגד בנק לאומי. ראוי היה כי יינתן לסוגיה זו מענה טרם אישור בקשת האישור ולא לאחריה (ראו: רע"א 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' דובין, פסקה 5 (26.5.2019)). אך משהגענו עד הלום, ובהינתן טענת המשיבים שלפיה איתרו תובע חלופי כמצוות בית המשפט המחוזי, והחלטתו שניתנה בהסכמת הצדדים לעכב את ההחלטה בעניין ההחלפה עד להחלטה בהליך זה, די בכך.

סוף דבר

33.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. הבנקים ישאו בחלקים שווים בהוצאות המשיבים כולם בסכום כולל של 20,000 ש"ח.