רע"א 803/98 תמ"ז תעשיות מזון ובשר 1987 בע"מ נ. מ.ד.ח.י. תעשיות בשר בע"מ

1.חברת מ.ד.ח.י. תעשיות בשר בע"מ (בפירוק) (להלן - "המשיבה") נקטה הליכי הוצאה לפועל נגד חיים פחימה (להלן - "החייב") לגבית חוב המגיע לה ממנו. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטלו עיקולים על כספי החייב המוחזקים בידי חברת תמ"ז תעשיות מזון ובשר 1987 בע"מ (להלן - "המבקשת"), שהעסיקה את החייב החל ממרץ 1991. העיקול הראשון הוטל בחודש מרץ 1993. עיקול נוסף הוטל בחודש מרץ 1994. המבקשת לא המציאה כל הודעה בדבר המצאות נכסים של החייב בידיה, כמצוות סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל התשכ ” ז1967- (להלן - "החוק") ולא העבירה כספים ללשכת ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע (כב' השופט אהרון בן-יוסף), בהחלטתו מיום 7.2.95, חייב את המבקשת, על פי סעיף 48 לחוק, לשלם למשיבה את סכום החוב הפסוק וכן הוצאות משפט.

המבקשת ביקשה לבטל את חיובה ובהחלטתו מיום 10.7.95 נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשתה, אולם השאיר את העיקולים על כנם.

ביום 11.5.97, אחרי מספר דיונים בענין, חזר ראש ההוצאה לפועל וחייב את המבקשת לשלם למשיבה את סכום החוב, בסך 89,645 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.3.93 (היום שבו הומצא למבקשת צו העיקול הראשון) וכן את הוצאות המנהל המיוחד שייצג את המשיבה בהליכי ההוצאה לפועל. המבקשת ערערה על ההחלטה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' בנאי, י' טימור ונ' הנדל), בפסק דינו מיום 4.1.98, דחה את ערעורה.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.אקדים ואומר כי לפי הוראות סעיף 37 (ב) (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 היה על בית המשפט המחוזי לדון בערעור המבקשת בדן יחיד ולא במותב תלתא כפי שעשה. עם זאת, כפי שנפסק, "סמכות דיונית הנתונה לשופט אחד, נתונה גם להרכב של שלשה שופטים של אותו בית משפט; אלא אם קובע המחוקק אחרת ובמפורש. הענקת סמכות לשופט אחד, באה, בדרך כלל, להקל על פעילותו של בית המשפט; ואין בה כדי ליטול סמכות זו משלשה שופטים - או יותר - של אותו בית משפט, שהתקבצו להרכב אחד" (בש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (1), 177; והשווה בג"ץ 322/81 ד"ר נג'וא מחול נ' הממונה על מחוז ירושלים פ"ד לז(1) 794).

אין בכך, אפוא, כדי לבטל את פסק הדין. עם זאת, ראוי לדקדק בענינים שכאלה על מנת למנוע תקלה אפשרית.

3.ראש ההוצאה לפועל קבע ממצאים שבעובדה, המבוססים על הראיות שהובאו לפניו ועל סתירות בעדויות שהביאה המבקשת, ועל פיהם חייב אותה. כך קבע, בין היתר, שלא עלה בידי המבקשת להוכיח "הצדק סביר", לפי סעיף 48 (א) לחוק, לכך שלא מסרה את הכספים כמצוות סעיף 47 לחוק. לענין זה גם ציין כי "(א) אין לתת אמון בשום נתון המובא על ידי המחזיקה באשר לרמת שכרו של החייב. (ב) (אי אפשר לקבוע - י.ט.) מי מבין העדים מטעם המחזיקה לא העיד אמת, ואולי שניהם - - -" (סעיף 42 להחלטתו מיום 11.5.97).

אשר לטענת הקיזוז שהעלתה המבקשת קבע שלא הניחה תשתית עובדתית להוכחת טענתה. כפי שאמר, "דחיתי את טענת המחזיקה (המבקשת - י.ט.) באשר לזכות הקודמת לבעל העיקול בשל הלוואות המגיעות לה מאת החייב, - מאחר ולא פעלה על פי זכותה זו במשך שנים, אלא העדיפה דרכים אחרות לגבות את חובה" (סעיף 37 עמ' 5 להחלטת ראש ההוצאה לפועל). עוד דחה את טענת המבקשת לפיה משכורתו של החייב לא היתה ברת עיקול בשל הוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, מן הטעם ש"בהעדר נתונים אמיתיים אין כל אפשרות לטעון לס' 8 לחוק הגנת השכר או להחיל כלל את הוראותיו" (סעיף 42, להחלטתו).

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. חיזוק מצא בכך שהמבקשת התעלמה מצוי העיקול ולא טרחה לפנות לראש ההוצאה לפועל ואף ניסתה להציג תמונה "מעורפלת" של הארועים (עמ' 4 לפסק הדין).

במצב דברים זה, כאשר כל השאלות העולות מן הבקשה מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה ואין בהן חשיבות כללית, אין הצדקה לחזור ולדון בענין בערכאה שלישית.

4.בשולי הדברים אוסיף כי המבקשת טענה בבקשתה, בין היתר, שבית המשפט המחוזי לא דן בטענות עובדתיות חדשות שהעלתה לפניו. גם טענה זאת יש לדחות. בערעורה ביקשה המערערת "לתקן" את המסכת העובדתית שפרשה בפני ראש ההוצאה לפועל, על ידי הגשת תצהיר של מנהלה, המבקש ליישב את הסתירות שמצא ראש ההוצאה לפועל בעדויות שהגישה. עיון בתצהיר מראה שאינו מרפא את הסתירות ובדין דחה, אפוא, בית המשפט המחוזי את טענותיה בענין זה.

5.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בבקשה בסך 5,000 ש"ח.