פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8059/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אלי טל
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים, משרד הביטחון
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 1542/08 שניתן ביום 30.9.09 על-ידי השופטת ד'
גנות
בשם המבקש:
עו"ד טובה אדורם
בשם המשיב:
עו"ד אלעד נוה
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת גנות) מיום 30.9.09, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה, מיום 12.2.08. החלטה זו אישרה החלטה של ועדה רפואית בדרגה הראשונה מיום 16.4.07 באשר לנכות המבקש.
ב.
המבקש, יליד 1982, מוכר כנכה צה"ל בעקבות פגיעה בעת שירותו, וזאת בשל פגימה בקרסול שמאל ופגיעה בברכיים, ונכותו הכוללת היא בשיעור 13%. ביום 16.4.07 קבעה ועדה רפואית, כי למבקש נכות בשעור 1% לכל ברך על פי המבחן שבתקנה 35(4)א לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן התקנות ). זאת - בנוסף ל 10% נכות בגין ניתוח לייצוב רצועות בקרסול ו-5% בגין צלקת ניתוחית.
ג.
על החלטה זו, עירער המבקש בפני הועדה הרפואית העליונה. הועדה קיימה ביום 12.2.08 דיון, בו שמעה את טיעוני המבקש בעצמו ומפי באת כוחו, וכן בדקה את המבקש פיסית ועיינה בבדיקות שעבר ובשאר החומר. הועדה החליטה לדחות את הערעור, בנמקה עמדתה, תוך התייחסות לממצאים בבדיקות השונות, כלהלן:
"הממצאים שנמצאו הן במיפויי עצמות השונים והן בבדיקת MRI מתאימים לבעיות אקוטיות חולפות שיכולות לגרום לשינויים אלה או אחרים בקליטה של החומר הרדיואקטיבי או באותות ב- MRI . לממצאים אלה אין משמעות בטווח הארוך, והבדיקה הפיזיקלית היא הקובעת לגבי קביעת הנכות עפ"י התקנות...".
עוד נאמר, כי אין הועדה מקבלת מסקנות רופא אורטופד מטעם קצין התגמולים בקשר לנכות (שהוגשו באשר לעצם ההכרה בנכות המבקש), משלא זיהתה ממצאים דומים לאלה שמצא האורטופד בבדיקתו.
ד.
כלפי החלטה זו עירער המבקש לבית המשפט המחוזי, בטענה כי שגו הועדה הרפואית והועדה הרפואית העליונה בהחלטותיהן להעניק לו נכות בשיעור של 1% על פי תקנה 35(4)א לתקנות, מקום בו בהתאם לממצאי הבדיקה שערכו רופאי הועדה נמצאו סימנים אובייקטיביים, המצדיקים את החלת תקנה 35(4)ג לתקנות, לפיה שיעור הנכות הוא 10% לכל ברך.
ה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש בציינו, כי השאלה האם היורד לכריעה כמעט מלאה, להבדיל מכריעה מלאה, היא סימן אובייקטיבי המקנה נכות בהתאם לתקנה 35(4)ג, מצויה בגדרי קביעה רפואית, אשר בית המשפט אינו מתערב בה.
ו.
בבקשת רשות הערעור, שהיא מפורטת, נטען בתמצית כי פסק הדין אינו מתייחס להיבט התפקודי ולהיבט האובייקטיבי-הדמייתי, כעולה מבדיקת MRI ומבדיקת מיפוי עצמות. נטען, כי במקרה דנן קיימים ממצאים אורגניים כמשמעם בתקנה 35(4)ג, הנתמכים בממצאי הבדיקה הקלינית. לשיטת המבקש, לתקנה זו - שעניינה "הפרעה ולה קיים ממצא אובייקטיבי" - שני רכיבים. ההפרעה הקלה (רכיב תפקודי קליני) והממצא האובייקטיבי (ממצאי הדמיה); ואילו בית המשפט קמא התמקד כנטען בבעיה הקלינית, והגדיר אותה כענין האובייקטיבי.
ז.
לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה גלגול ערעורי נוסף, כאמת המידה הנוהגת בכגון דא; זאת, מה גם שהערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מוגבל על פי דין אף בבית המשפט המחוזי לשאלה משפטית בלבד. נטען, כי לגופם של דברים, עולה כי הדיון בעניינו של המבקש היה מקיף ומקצועי, וכלל אף בדיקה קלינית של המבקש. טענת המבקש כי קיימים ממצאים אורגניים בבדיקות שהונחו בפני הועדה, וממצאים אלה מהוים ממצאים אובייקטיביים כנדרש בסעיף 35(4)ג היא טענה במישור הרפואי, אשר בשיקול דעת הועדה, ומכל מקום, הועדה התייחסה לממצאים אלה. נאמר גם, כי הועדה התייחסה לחוות דעתו של האורטופד היועץ מטעם קצין התגמולים, שאותה מזכיר המבקש ושהוצגה על ידיו לועדה - אך היא לא קיבלה את מסקנותיו, שכן בבדיקה הקלינית לא עלו - כאמור - ממצאים דומים לשלו.
ח.
חוששני לאחר העיון כי אין מקום להיעתר לבקשה. ראשית, היא אינה מעוררת לעיצומו שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול נוסף; המבקש חפץ להביא, לאמיתם של דברים, לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות-רפואיות שקבעה הועדה הרפואית העליונה, ושנבחנו בבית משפט קמא. קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדה, ואינן מעלות שאלה משפטית, והרי על פי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 ערעור בפני בית המשפט המחוזי הוא בשאלה משפטית בלבד (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם)), ואין להעלות בפניו שאלות עובדתיות שהוכרעו (רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים , פד"י נו(1) 649, 655; רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד , פד"י מז(2) 471, 476). לאמיתו, עסקינן בניסיון לערעור בגלגול רביעי – הועדה הרפואית, הועדה הרפואית העליונה, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה - דבר שיתכן אך בנסיבות חריגות, ואין תיק זה בא בקרבן.
ט.
אכן, ברע"א 7919/06 חגאי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) קיבלה השופטת ארבל ערעור בנושא קרוב בשל קושי בהבנת הנמקה של הועדה, בהסתמכה גם על דברי השופטת פרוקצ'יה ברע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים (לא פורסם). כדברי השופטת ארבל, לעניין התקנה דנא:
"דווקא בהתחשב בכך ששאלות אלו ['ממצא אובייקטיבי', 'הפרעה בצורה קלה'] הן שתיהן שאלות שברפואה, אשר ההכרעה בהן מסורה לועדות הרפואיות, ראוי שהועדה הרפואית הדנה בעניין תסביר בהחלטתה את הטעמים שבגינם החליטה היא לקבוע את דרגת נכותו של המבקש כפי שקבעה. כאמור, נימוק שכזה יאפשר לנכה להבין את החלטת הועדה ואת הטעמים שעמדו ביסודה, ובנוסף, יאפשר לערכאת הערעור... להעביר את ההחלטה בשבט הביקורת השיפוטית" .
י.
מעיון בחומר שבתיק עולה, כי הועדה הרפואית העליונה נימקה את הכרעתה הן באשר לבדיקה פיסית (בחינת ההפרעה) והן באשר ליסודות הרפואיים השונים, לרבות בדיקות ההדמיה הבאות בגדרי החומר האובייקטיבי; וזאת לאחר ששמעה את עמדת המבקש באשר לתקנה הראויה. אכן, ראוי כי ההנמקה תייחס עצמה ישירות להגדרות התקנה - ולכך על הפרקליטות להסב תשומת לב הועדות הרפואיות
- אך עיון בהחלטה במהותה משרטט את התמונה אל מול דרישות התקנה. אוסיף, כי את הנמקת הועדה הרפואית (הראשונה) קשה יותר ללמוד, מהיעדר טכסט במשבצת "סיכום החלטת הועדה ונימוקיה", אך מכל מקום החלטת הועדה הרפואית העליונה ניתנת להבנה סבירה גם למי שאינו רופא. אחר שאמרתי כל אלה, סבורני כי יש להדריך את רופאי הועדות גם למילוי משבצות הטפסים באופן שיהא יותר "ידידותי למשתמש", וכבר נאמר על-ידינו כי הטפסים עצמם ראויים לחידוש ולשינוי, ויפה שעה אחת קודם. ראוי מאוד כי הנוגעים בדבר יתנו לכך תשומת לבם. אך אשוב ואציין, כי ניתן להבין את הנמקתה של הועדה הרפואית העליונה באופן המאפשר להידרש אליה כדבעי.
י"א.
אין בידי, כאמור, להיעתר למבוקש. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בטבת תש"ע (21.12.09).
ש ו פ ט