רע"א 8080-21 רע"א 8080-21

1.זוהי בקשה למתן רשות ערעור על מקבץ החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) מימים 31.10.2021; 11.11.2021; 18.11.2021 ו-21.11.2021 ב-ת"צ 39223-02-19. התוצאה הכוללת של החלטות אלה היא כי בית המשפט דחה על הסף התנגדות שהגישו המבקשים להסדר פשרה בתובענה ייצוגית.

רקע

2.ראשיתו של ההליך שלפניי בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על ידי המשיבים 4-1 נגד המשיבה 5 (להלן: בקשת האישור, התובעים ו-חברת החשמל או החברה, בהתאמה). בבקשת האישור נטען כי חברת החשמל גבתה מלקוחותיה (להלן: הלקוחות) סכומים בלתי מוצדקים בגין "קריאת מונה", ולא פיצתה אותם בסכומים שאמורה הייתה לשלם להם.

בתמצית יוסבר כי חשבונות החשמל שמנפיקה החברה נערכים על בסיס מדידת צריכת החשמל במונה החשמל של כל לקוח. המדידה מבוצעת על ידי נציגי החברה המכונים "קוראי מונים". בנוסף לתשלום בגין צריכת החשמל שנמדדה מחויבים הלקוחות בתעריף אחיד עבור שירות קריאת המונים (להלן: תעריף קריאת מונה).

ישנם שני מקרים שבהם החברה תערוך לצרכן חשבון על בסיס הערכה של צריכת החשמל, מבלי לבצע קריאת מונה: הערכה מחמת אי-גישה, כאשר קורא מונים נשלח לקרוא את מונה החשמל אך לא יכול היה לגשת אליו בשל תנאי השטח (לדוגמה, אם המונה נמצא מאחורי שער נעול); ו-דילוג יזום, כאשר החברה מחליטה מיוזמתה שלא לשלוח קורא מונים למקום האספקה, מסיבותיה שלה. במקרה של הערכה מחמת אי-גישה חברת החשמל רשאית לחייב את הלקוח בתעריף קריאת מונה, ואילו כשמדובר בדילוג יזום היא אינה רשאית לעשות כן. לפי הוראות רשות החשמל, חברת החשמל אינה רשאית לבצע יותר משני דילוגים יזומים בשנה לגבי כל לקוח, ונאסר עליה לבצע שני דילוגים עוקבים. אם החברה פועלת בניגוד להוראות אלה, היא מחויבת לפצות את הלקוח בסכום ששווה פי 4 עד 8 מתעריף קריאת מונה ללא הוכחת נזק (להלן: פיצוי על דילוגים יזומים מרובים).

3.בבקשת האישור נטען כי חברת החשמל חייבה את התובעים בחשבונות חשמל על בסיס הערכה מחמת אי-גישה, למרות שלא הייתה מניעה לגשת למוני החשמל שלהם, ולמעשה היה מדובר בדילוג יזום. לטענת התובעים, מדובר בשיטת פעולה של החברה שנועדה להצדיק גבייה של תעריף קריאת מונה במקרים שבהם היא אינה זכאית לו; לחמוק מתשלום הפיצוי על דילוגים יזומים מרובים; ולעמוד במגבלות החלות עליה ביחס לשיעור ולתדירות הדילוגים היזומים המותרים על פי הוראות רשות החשמל.

ביום 30.1.2020 התקבלה בקשת האישור בעילות של הפרת חובה חקוקה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט (להלן: החלטת האישור). הגדרת הקבוצה המיוצגת שנקבעה בהחלטת האישור היא: "כל מי שחויב בתעריף קריאת מונה בחשבון תקופתי המבוסס על 'הערכה' בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, כאשר לא נמנעה הגישה לקריאת המונה". יצוין כי על גבי חשבונות החשמל נכתבות רק המילים "הערכה" או "דילוג", כך שחשבון המוכתר "הערכה" הוא למעשה חשבון הערכה מחמת אי-גישה, למרות שגם במקרה של דילוג יזום נעשית הערכה של צריכת החשמל. בקשה למתן רשות ערעור על החלטת האישור (רע"א 1635/20) נמחקה אך לאחרונה ביום 8.11.2022, בהסכמת התובעים וחברת החשמל (יכונו יחד: הצדדים).

4.הצדדים פנו להליך גישור שהתנהל לפני השופט בדימוס י' ענבר (להלן: המגשר), ובסופו, ביום 13.4.2021, הגישו לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: הבקשה לאישור הסדר הפשרה, הסדר הפשרה או ההסדר, לפי העניין).

בהסדר הוסכם בין הצדדים כי על מנת להעריך את הגודל הפוטנציאלי של הקבוצה המיוצגת, ייבחר מדגם מייצג של לקוחות שקיבלו חשבונות הערכה מחמת אי-גישה במהלך שנה מסוימת, ותיבחן הנגישות למוני החשמל שלהם (להלן: המדגם). המדגם נבנה בהובלת מנהלת המחלקה לסטטיסטיקה בחטיבת כספים וכלכלה של חברת החשמל, ד"ר לימור לנגבורד, והוא לווה על ידי המגשר והתובעים, שביניהם הכלכלן דורון ויסברוד. המדגם העלה כי ב-28% מהמקרים נשלחו ללקוחות חשבונות הערכה מחמת אי-גישה על אף שמוני החשמל שלהם מצויים במקומות נגישים לכאורה. המסקנה שעלתה מהמדגם הייתה כי אילו נוהלה התובענה הייצוגית עד תום, הסכום המירבי שעשוי היה להיפסק לטובת הקבוצה הוא 7,741,598 ש"ח (להלן: הפיצוי המקסימלי). הצדדים הסכימו כי חברת החשמל תפצה את הלקוחות ב-77.5% מהסכום המירבי, שהם כ-6,000,000 ש"ח (להלן: סכום הפשרה).

5.מכיוון שלא היו בידי חברת החשמל נתונים בנוגע לזהות הלקוחות ששילמו תעריף גביית מונה ללא הצדקה, בהסדר הפשרה הוסכם בין הצדדים כי לקוחות שקיבלו חשבונות הערכה מחמת אי-גישה בשנים 2020-2017 יקבלו זיכוי עבור כל חשבון מסוג זה. שווי הזיכוי יהיה הסכום המתקבל מחלוקת סכום הפשרה במספר חשבונות ההערכה מחמת אי-גישה שהנפיקה חברת החשמל באותן שנים.

עוד הוסכם בהסדר הפשרה כי הנושא יוסדר כך שבעתיד, ברירת המחדל תהיה כזו שבחשבון שלגביו לא בוצעה קריאת מונה בפועל, הלקוח לא ישלם תעריף קריאת מונה אלא אם כן קורא המונים יציין ברישומיו סיבת אי-קריאה שהיא באחריות הלקוח. כן המליצו הצדדים כי חברת החשמל תשלם גמול בסך 300,000 ש"ח לתובעים בתוספת מע"מ כדין, ושכר טרחה בסך 1,200,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין לבאי כוחם. לבסוף טענו הצדדים כי אין צורך במינוי בודק, משום שלבודק לא יהיה יתרון על פני בית המשפט בבחינת פרטי הסדר הפשרה, ומינויו יעכב את ביצוע ההסדר ויהיה כרוך בעלויות, מבלי שצפויה תועלת של ממש מעבודתו.

6.ביום 14.4.2021, לאחר שלא מצא טעם לדחות את הבקשה לאישור הסדר הפשרה על הסף, הורה בית המשפט על פרסום הודעה לפי סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), וכן על משלוח הודעה לגופים המפורטים בסעיף זה.

בהתאם, ביום 12.9.2021 נמסר מטעם היועץ המשפטי לממשלה כי הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה כלשהי ביחס לבקשה לאישור הסדר הפשרה. עוד נכתב כי גורמי המקצוע והאסדרה ברשות החשמל בחנו את ההסדר המוצע ומצאו כי אין בידם את המומחיות המיוחדת והמשאבים הנדרשים לצורך בחינת המתודולוגיה שבאמצעותה חושב הפיצוי המקסימלי ששימש נקודת ייחוס לקביעת סכום הפשרה. בהודעה הוער כי ניתן למנות בודק לצורך בחינת פרטי ההסדר, והוצע לדחות את תשלום מחצית שכר הטרחה לבאי כוח התובעים עד לאחר השלמת ביצוע ההסדר על ידי חברת החשמל.

ההתנגדות להסדר הפשרה וההליכים שהתקיימו בקשר עימה

7.ביום 7.6.2021 הגישו המבקשים בהליך זה התנגדות להסדר הפשרה (להלן: המתנגדים ו-ההתנגדות, בהתאמה). בהתנגדות נטען כי המתנגדים עומדים בשתיים מתוך החלופות המנויות בסעיף 18(ד) לחוק ומפרטות את זהות הגופים והאנשים שרשאים להגיש התנגדות להסדר פשרה. כך טענו המתנגדים כי למיטב ידיעתם הם נמנים "עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה", ובנוסף נטען באופן סתמי כי המתנגדים פועלים "לטובת עניינם של חברי הקבוצה".

ההתנגדות הופנתה כלפי מרבית ההסכמות שהוצגו במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה. המתנגדים טענו כי ההסדר מבוסס על מדגם מוטה, לא הגיוני ולא מדויק, שערכה עובדת של חברת החשמל. לשיטתם, השגיאות שנפלו במדגם מובילות לכך שקבוצת הלקוחות שיפוצו כוללת לקוחות שלא נגרם להם כל נזק. חלף זאת, יש למנות בודק שיזהה את קבוצת הנפגעים "האמיתיים" ולהעניק להם פיצוי מלא, במקום שסכום הפיצוי יתחלק בין לקוחות רבים כך שכל אחד יקבל פיצוי נמוך.

8.זאת ועוד. המתנגדים טענו כי יש ליידע את חברי הקבוצה על כך שהסדר הפשרה אינו כולל פיצוי על דילוגים יזומים מרובים, כהגדרתו לעיל, ולהפנותם לדרוש את הפיצוי ישירות מחברת החשמל. ביחס להסדרה העתידית שהוצעה, טענו המתנגדים כי יש לחייב את חברת החשמל להשאיר הודעה ברורה לצרכן בכל מקרה שבו יש קושי לגשת למונה החשמל שלו, ולקבוע שאם לא תושאר הודעה כאמור החברה לא תורשה לגבות תעריף קריאת מונה בחשבון החשמל הרלוונטי.

המתנגדים הלינו אף על שיעורי הגמול ושכר הטרחה לתובעים ולבאי כוחם כפי שהוסכם עליהם במסגרת הסדר הפשרה. זאת בטענה שיש לקשור את הגמול ושכר הטרחה לא רק לסכום הכולל שנקבע בהסדר שהחברה תשלם ללקוחות שיימצאו זכאים לפיצוי, אלא גם ל"איכות" הפיצוי שיקבל כל אחד מאותם לקוחות, כאשר בענייננו מדובר בסכום נמוך. לבסוף נטען בהתנגדות כי פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה היה לקוי, משום שלא צוין בו כי אדם הפועל לטובת חברי הקבוצה רשאי להגיש התנגדות להסדר.

9.בהחלטה מיום 31.10.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי המתנגדים אינם עומדים בתנאי של פעילות לטובת עניינם של חברי הקבוצה שנקבע בסעיף 18(ד) לחוק, וזאת משום שהם לא פעלו לטובת חברי הקבוצה לפני הגשת ההתנגדות. בהחלטה נכתב ביחס למתנגדים כי "לא ניתן לומר שהם פועלים בזמן הווה לטובת חברי הקבוצה, אלא שאם בעתיד תתקבל טענתם לטובת חברי הקבוצה תהיה בכך פעולה לטובת חברי הקבוצה. זה אינו עונה על דרישת הסף".

ביחס לאפשרות שההתנגדות תוגש מתוקף מעמד המתנגדים כמי שנמנים עם חברי הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הסדר פשרה, קבע בית המשפט כי על המתנגדים לבסס את השתייכותם לקבוצה בראיה כלשהי; ובהתאם, הורה להם להגיש העתקי חשבונות חשמל שניתנו על בסיס הערכה, במועד כלשהו בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור.

10.ביום 7.11.2021 הגישו המתנגדים הודעה לבית המשפט בצירוף העתקים של שישה חשבונות חשמל. שני חשבונות על שמה של המבקשת 1, גברת מרים ויסולי (להלן: מרים ויסולי), שאחד מהם הוא חשבון הערכה; ועוד ארבעה חשבונות על שם בא כוח המתנגדים ובעלה של המבקשת 1, עו"ד אביעד ויסולי (להלן: עו"ד ויסולי), מתוכם שלושה חשבונות הערכה. ביחס למבקשת 2, גברת שירי קרינגל (להלן: קרינגל), נכתב בהודעה כי היא פנתה לחברת החשמל בבקשה לקבל העתקי חשבונות הערכה על שמה, ואלה טרם נשלחו לה. ביחס למבקש 3, מר יעקב קינד (להלן: קינד), נמסר בהודעה שהוא איננו חבר קבוצה והוא עומד על זכותו להגיש את ההתנגדות כאדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה.

בית המשפט קבע שאיש מהמתנגדים לא הוכיח את חברותו בקבוצה, בהחלטה מיום 11.11.2021. בהחלטה נכתב כי "ביום 7.11.21 הגישו המתנגדים הודעה שלה צירפו העתק חשבון של גב' מרים ויסולי שאינו לפי 'הערכה' וכן חשבון חשמל של מר אביעד ויסולי שנטען שהוא מנהל משק בית משותף עם גב' מרים ויסולי, לפיו בוצעה 'הערכה'. כלומר, מר אביעד ויסולי הוא חלק מהקבוצה. הטענה העובדתית שלפיה גב' מרים ויסולי היא בעלת החשבון על שם מר אביעד ויסולי שבו בוצעה ההערכה, לא נתמכה בראיה כלשהי". יוער כבר עתה כי דומה שחשבון ההערכה על שם מרים ויסולי שצורף להודעה מיום 7.11.2021, נעלם מעיניו של בית המשפט, כמו גם העובדה שלהודעה צורפו שישה חשבונות ולא שניים. עוד נכתב בהחלטה כי ניתנת למרים ויסולי הזדמנות להגיש בתוך שבוע ימים תצהירים שמוכיחים כי חשבון החשמל על שם עו"ד ויסולי מתייחס לנכס שבבעלותה, בכפוף לכך שתשלם לכל אחד מהצדדים הוצאות משפט בסך 1,170 ש"ח.

11.תצהירים כאמור לא הוגשו. חלף זאת, ביום 17.11.2021 הגישה קרינגל שני חשבונות הערכה על שמה. ביום 18.11.2021 ניתנה החלטה ב"פתקית" על גבי חשבונות אלה, שבה הובהר כי קרינגל לא הוכיחה את חברותה בקבוצה, לא בעת הגשת בקשת ההתנגדות ולא בהזדמנות נוספת שניתנה לה לשם כך. משכך, הבהיר בית המשפט כי לא יתייחס למסמכים הנוספים שהוגשו. בהמשך לכך הגישו המתנגדים הודעה לבית המשפט שבה טענו כי החלטותיו לגביהם בימים 31.10.2021, 11.11.2021 ו-18.11.2021, ניתנו תוך חריגה מסמכות.

ביום 21.11.2021 הורה בית המשפט על דחיית ההתנגדות על הסף. זאת משהמתנגדים לא הוכיחו שהם חברי קבוצה בהתנגדות שהגישו, ובהזדמנות הנוספת שניתנה להם במועד מאוחר יותר, בהחלטותיו מימים 31.10.2021 ו-11.11.2021. כן חזר בית המשפט על קביעתו שהמתנגדים אינם רשאים להגיש את ההתנגדות משום שהם לא פעלו לטובת חברי הקבוצה לפני הגשתה.

12.ביום 24.11.2021 הגישו המתנגדים את הבקשה דנן למתן רשות ערעור. יומיים לאחר מכן, ביום 26.11.2021, הגישו המתנגדים לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ההליכים בתובענה הייצוגית עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור. בהחלטה מיום 28.11.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הליכים מחוסר סמכות, וזאת בהתאם לסעיף 145(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. יובהר כי בקשה לעיכוב ביצוע לא הוגשה לבית משפט זה בשום שלב.

משנדחתה ההתנגדות, ביקשו התובעים וחברת החשמל לחייב את המתנגדים בהוצאותיהם (בקשות מיום 28.11.2021). המתנגדים טענו מנגד כי משנדחתה ההתנגדות ונקבע כי הם אינם צד להליך, אין לבית המשפט המחוזי כל סמכות לגביהם. ובלשונם: "מאחר ואין לבית המשפט בעת הזו סמכות שיפוטית ביחס למתנגדים (ובהתאם להחלטותיו מעולם לא היתה לביהמ"ש סמכות שיפוטית לגבי המתנגדים מאחר והם לא הורשו להיות צד להליך זה), ממילא לא נפתח כל הליך משפטי בין הצדדים למתנגדים על פי סדרי הדין...". ביום 5.12.2021 דחה בית המשפט את טענת המתנגדים וחייב אותם בתשלום הוצאות משפט בסך 2,340 ש"ח.

אישור הסדר הפשרה

13.לאחר שלא מצא טעמים מיוחדים שבעטיים לא נדרשת חוות דעת ביחס להסדר הפשרה, כאמור בסעיף 19(ב) לחוק, ביום 29.12.2021 מינה בית המשפט את סגן יו"ר רשות החשמל לשעבר, ד"ר אילן סולימאן, כבודק להסדר הפשרה (להלן: הבודק). בית המשפט הורה לבודק לבחון את הפיצוי המקסימלי וסכום הפשרה, וכן את יתרונותיו וחסרונותיו של ההסדר.

הבודק הגיש את חוות דעתו ביום 28.3.2022. בחוות הדעת פורט כי בהתאם לחישוב שערך, יש להגדיל את הפיצוי המקסימלי לסך של 8,933,512 ש"ח, וכי קביעת סכום הפשרה בשיעור של 77.5% מהפיצוי המקסימלי היא סבירה. כן הציע הבודק לשנות את מנגנון הפיצוי, באופן שהפיצוי יינתן ללקוחות שלהם בוצעה הערכת צריכה בתדירות נמוכה או בינונית (ולא בתדירות גבוהה כפי שהציעו הצדדים לכתחילה). זאת משום שבבדיקות הסטטיסטיות נמצא מתאם גבוה בין לקוחות שהמונה שלהם היה נגיש לבין לקוחות שקיבלו חשבונות הערכה בתדירות נמוכה עד בינונית; ובמילים אחרות, התברר שאצל לקוחות שקיבלו חשבונות הערכה בתדירות גבוהה היה זה ככל הנראה מוצדק בשל קשיי גישה למונה החשמל שלהם.

14.ביום 19.6.2022 קיבל בית המשפט את הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהחלטה מנומקת, שבה אימץ את המלצות הבודק. זאת לאחר שבישיבה שהתקיימה ביום 9.5.2022 הסכימו הצדדים על שינוי מנגנון הפיצוי בהתאם להצעת הבודק. בית המשפט מצא שהפער בין הפיצוי המקסימלי שקבע הבודק – הסכום שאותו חברי הקבוצה עשויים היו לקבל אילו הוכרעה התובענה לטובתם, לבין סכום הפשרה שיקבלו בפועל – מגלם את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהמשך ניהול התובענה הייצוגית ומכריע את הכף לטובת אישור הסדר הפשרה.

חלקו של ההסדר שעסק בתשלום שכר טרחה לבאי כוח התובעים תוקן אף הוא בנקודה אחת, במובן זה שבית המשפט קבע ש-60% משכר הטרחה ישולמו לאחר אישור הסדר הפשרה, והיתרה בתום תשלום הפיצויים ללקוחות שיימצאו זכאים. כן הובהר כי הסדר הפשרה לא יוצר מעשה בית דין בהקשר של פיצויים לדוגמה או ללא הוכחת נזק, כך שהוא לא חל ביחס לפיצוי על דילוגים יזומים מרובים, שהזכאות לו אינה מותנית בהוכחת נזק. מעיון בתיק במערכת "נט המשפט" עולה כי בימים אלה מפקח בית המשפט על ביצוע הסדר הפשרה.

הבקשה למתן רשות ערעור

15.כאמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור (להלן: הבקשה) הוגשה טרם שאושר הסדר הפשרה, והיא כוללת שתי טענות מרכזיות. האחת, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר ניהל הליך מקדמי בהתנגדות, בנפרד מהדיון לגופו של הסדר הפשרה וההתנגדות, ובמסגרתו דרש מהמתנגדים להוכיח כי הם עומדים בתנאים שנקבעו בסעיף 18(ד) לחוק. לשיטת המתנגדים, אין מקום להליך מקדמי להוכחת הזכאות להגשת התנגדות, וכל דרישותיו של בית המשפט להגיש מסמכים ותצהירים "שונים ומשונים", כלשונם, הן חסרות יסוד בדין.

טענתם השנייה של המתנגדים היא כי הם עומדים בתנאים להגשת התנגדות הן משום שהם פועלים לטובת עניינם של חברי הקבוצה, הן משום שהם נמנים עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הסדר פשרה. לשיטת המתנגדים, דחיית התנגדותם על הסף מאחר שלא הוכיחו כי פעלו לטובת חברי הקבוצה לפני הגשתה, סותרת את לשון החוק ואת תכליתו. מבחינה לשונית, בסעיף 18(ד) לחוק נכתב "אדם הפועל", בלשון הווה, ולא "מי שפעל" בזמן עבר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. מכאן נובע שהדגש הוא על השאלה אם הגשת ההתנגדות כשלעצמה היא לטובת חברי הקבוצה.

המתנגדים טוענים כי אין להקשיח את התנאים להגשת התנגדות גם מבחינת תכלית החוק. לטענתם, התנגדות להסדר פשרה מסייעת בפתרון "בעיית הנציג", שמתעוררת בשל זהות האינטרסים של התובע המייצג והנתבע. ההתנגדות נועדה להשמיע את עמדתם של חברי הקבוצה המיוצגת, ותוצאה זו תושג אם התנאים להגשתה יהיו גמישים. לכן, משההתנגדות הוגשה לטובת הקבוצה, לא היה מקום לדחותה על הסף.

המתנגדים מוסיפים וטוענים כי מרים ויסולי וקרינגל הוכיחו את חברותן בקבוצה ובכך עמדו גם בתנאי של "אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה". מרים ויסולי הגישה לבית המשפט שישה חשבונות חשמל שנערכו על שמה ועל שם בעלה – עו"ד ויסולי, מתוכם ארבעה חשבונות הערכה. לגבי קרינגל נטען כי בית המשפט התעלם מהודעתה שלפיה ביקשה מחברת החשמל לקבל חשבונות הערכה על שמה, ובהמשך התעלם משני חשבונות הערכה שהגישה. לטענתם, אין לאפשר מצב שבו התמהמהות של חברת החשמל תגרום לכך שההתנגדות תידחה על הסף.

16.הצדדים והיועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית) השיבו לבקשה. חברת החשמל טוענת בתשובתה כי כל טענות המתנגדים שגויות ומשוללות יסוד. לדבריה, לצורך הגשת התנגדות לבקשה לאישור הסדר פשרה יש לעמוד בדרישות הסף שנקבעו בחוק, בדומה להגשת כתבי בי-דין אחרים. בית המשפט מוסמך לבחון אם תנאי הסף להגשת התנגדות מתקיימים, ומשלא התקיימו כפי שאירע בענייננו, רצוי שיורה על סילוק ההתנגדות על הסף.

ביחס לטענה כי המתנגדים פועלים לטובת עניינם של חברי הקבוצה, טוענת חברת החשמל כי עצם הגשת ההתנגדות איננה הצדקה מספקת לראות במגיש ההתנגדות כמי שפועל לטובת חברי הקבוצה. לשיטת החברה, פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את סעיף 18(ד) לחוק, שכן משמעותה היא שכל אדם יוכל להגיש התנגדות לאישור הסדר פשרה. המסקנה המתבקשת מכך היא שמתנגד שאינו נמנה עם חברי הקבוצה צריך להוכיח כי הוא בעל זיקה אחרת אליה או כי פעל לטובת הקבוצה בדרך כלשהי שהיא מעבר לעצם הגשת ההתנגדות. נטען כי גישה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט המחוזיים בסוגיה.

אשר להיות המתנגדים חברי קבוצה בעצמם, טוענת חברת החשמל כי הטענה לא נתמכה בתצהיר בעת הגשת ההתנגדות ודי בעובדה זו כדי לדחותה. בית המשפט נהג במתנגדים לפנים משורת הדין כשאיפשר להם להוכיח את חברותם בקבוצה גם לאחר הגשת ההתנגדות, אך הם לא ניצלו הזדמנות זו. אשר לקינד, המתנגדים עצמם הודו כי איננו חבר בקבוצה.

17.תשובת התובעים לבקשה, חוזרת על חלק מהטענות שמופיעות בתשובתה של חברת החשמל. ביחס לטענה שהמתנגדים הם חברי קבוצה מוסיפים התובעים כי הצגת חשבונות חשמל שניתנו על בסיס הערכה אינה מספיקה כדי לעמוד בתנאי זה, משום שבהתאם להגדרת הקבוצה בהחלטת האישור היה על המתנגדים להוכיח גם שמונה החשמל בבתיהם היה נגיש, והם לא עשו כן.

נוסף על כך נטען כי החשבונות שהוגשו על שם מרים ויסולי ועו"ד ויסולי לא ניתנו ביחס לאותו "חשבון חוזה" בחברת החשמל וחלקם מתייחסים לתקופות חופפות. מכאן מסיקים התובעים כי החשבונות ניתנו בקשר לנכסים שונים, ועל כן לא ניתן להחשיב את החשבונות על שם עו"ד ויסולי ככאלה ששייכים למרים ויסולי. ביחס לחשבונות החשמל שהגישה קרינגל מדגישים התובעים כי הם הוגשו חמישה ימים לאחר דחיית ההתנגדות על הסף. חשבון ההערכה הראשון שהוגש הונפק חודש וחצי לאחר הגשת ההתנגדות; והחשבון השני צורף כך שלא ניתן לראות אם מדובר בחשבון דילוג או הערכה. כלומר, גם קרינגל לא הוכיחה כי הייתה חברה בקבוצה בעת הגשת ההתנגדות.

לבסוף טוענים התובעים כי אין טעם בבחינת ההתנגדות לגופה אם לא התקיימו תנאי הסף להגשתה. בכל מקרה, לגופו של עניין מציינים התובעים כי הסדר הפשרה ראוי וכולל פיצוי משמעותי והסדרה עתידית של ההפרה שעומדת בבסיס ההליך הייצוגי. ההסדר אמנם לא מבטיח פיצוי לחברי הקבוצה "המדויקת" שנפגעה, אך הוא מפצה את הקבוצה הקרובה ביותר שניתן לאתר בדרך מעשית.

18.תשובת היועמ"שית לבקשה מתמקדת בשאלה העקרונית של זהות הזכאים להגשת התנגדות לבקשה לאישור הסדר פשרה. בתשובה נכתב כי לעמדת היועמ"שית, אין מקום לדרוש מהמתנגדים להוכיח כי פעלו למען הקבוצה המיוצגת לפני הגשת ההתנגדות. מבחינה לשונית גרידא אין עדיפות לאיזו מהפרשנויות שהוצעו, אך מבחינת תכלית החוק יש לתת עדיפות לפרשנות המרחיבה.

היועמ"שית עמדה בתשובתה על ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 18(ד) לחוק. כך נכתב כי האפשרות של אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה להגיש התנגדות להסדר פשרה נוספה במסגרת תיקון מס' 10 לחוק (הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו-2016). במסגרת תיקון זה נעשו שינויים נוספים בחוק, שנועדו גם הם לחזק את מוסד ההתנגדות להסדרי פשרה. שינויים אלה מצביעים על כך שכוונת המחוקק הייתה לעודד הגשת התנגדויות ראויות, באמצעות הוספת תמריצים והפחתת חסמים.

בענייננו, כך נמסר מטעמה של היועמ"שית, קבע בית המשפט המחוזי שבשום מקרה לא ניתן להסתפק בעצם הגשת ההתנגדות כדי לענות על הדרישה של פעילות לטובת חברי הקבוצה. גישה דומה ניתן למצוא בפסיקה אחרת של בתי המשפט המחוזיים. ואולם, היועמ"שית סבורה כי אין להתנות הגשת התנגדויות בהוכחת פעולה קודמת של המגיש לטובת חברי הקבוצה. זאת בתנאי שעל פני הדברים ההתנגדות נחזית להיטיב עם חברי הקבוצה, וכאשר במכלול הנסיבות הדיון בה צפוי לקדם את האינטרסים של חברי הקבוצה. בבוא בית המשפט לקבוע אם מדובר בהתנגדות שמשרתת את עניינם של חברי הקבוצה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לבחון את תוכן ההתנגדות ונסיבות הגשתה. אם בבחינה זו יעלה כי ההתנגדות איננה משרתת את טובת הקבוצה, שומה עליו לדחותה.

דיון והכרעה

19.לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה, על נספחיהן – הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. זאת על אף שמצאתי טעם בטענה העקרונית של המתנגדים בדבר הזכות להגיש התנגדות לבקשה לאישור הסדר פשרה. ואבאר.

למוסד ההתנגדות נודעה חשיבות בהתמודדות עם "בעיית הנציג" שמלווה את ההליך הייצוגי, וביתר שאת כאשר מתבקש אישור הסדר פשרה. "בעיית הנציג" בתובענה הייצוגית נובעת מניגוד העניינים המובנה בין התובע המייצג ובא כוחו ובין חברי הקבוצה המיוצגת; ומעוררת חשש כי הראשונים יבכרו את האינטרסים שלהם על חשבון האחרונים. כאשר מוגשת בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית גובר החשש לפגיעה בקבוצה המיוצגת, משום שהפשרה מכריעה בזכויותיהם של חברי הקבוצה ומהווה מעשה בית דין ביחס אליהם, וזאת בהיעדר השתתפות פעילה שלהם בהליך הייצוגי (ראו: ע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן (11.4.2022)).

העובדה שכל המעורבים הפעילים בגיבוש הסדר הפשרה – הן מצד התובע הן מצד הנתבע – מעוניינים באישורו, עלולה להוביל לכך שבעת הצגת ההסדר לבית המשפט יושם זרקור על יתרונותיו; ואילו חסרונות ההסדר מנקודת מבטה של הקבוצה – יוצנעו. בנקודה זו "נכנס לתמונה" מוסד ההתנגדות, שמאפשר להציג לפני בית המשפט עמדות נוספות ביחס להסדר הפשרה. כפי שפירטתי במקום אחר: "באמצעות מנגנון ההתנגדות נוסף להליך אישור הסדר הפשרה 'מימד אדוורסרי', המסייע לבית משפט לבחון את הסדר הפשרה בעין ביקורתית, תוך הסבת תשומת ליבו לנקודות התורפה של ההסדר ולפגמים שייתכן שנפלו בו" (רע"א 582/20 תלרז נ' שופרסל בע"מ (25.7.2021) (להלן: עניין תלרז); וכן אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 630-629 (2017)).

20.לצד מנגנון ההתנגדות, בסעיפים 19-18 לחוק התווה המחוקק אמצעים נוספים שנועדו לסייע לבית המשפט בפיקוח על תוכנם של הסדרי פשרה ובחינת סבירותם. ביניהם ניתן למנות את עדכון היועץ המשפטי לממשלה בדבר ההסדר המוצע ומתן אפשרות בידיו להגיש את עמדתו בנושא; מינוי בודק; ופרסום פומבי להסדר המוצע. אמצעים אלה, כמו גם התנגדויות המוגשות לפי סעיף 18(ד) לחוק, הם ככלי עבודה בידו של בית המשפט, ושיקול הדעת הנתון לו בהידרשו להם הוא רחב. זאת בדומה לשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניין אופן ניהול ובירור ההליך הייצוגי (רע"א 5678/20 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' רשף (5.1.2021)).

כך, בין היתר, בית המשפט עשוי לאשר הסדר פשרה שהיועץ המשפטי לממשלה מתנגד לו; לקבוע שאין צורך במינוי בודק להסדר הפשרה; או לדחות התנגדות שהגישו אדם, רשות או ארגון הזכאים לכך. התנגדות יכול שתידחה לא רק על הסף, כי אם לגופה, וזאת אף אם ההתנגדות כוללת דברי טעם באשר להסדר הפשרה הנבחן. בהקשר זה אזכיר כי בית המשפט רשאי לדחות תובענה ייצוגית גם אם מצא כי מתקיימים התנאים לאישורה (ראו סעיף 8(א) לחוק).

21.בענייננו ההתנגדות נדחתה על הסף בנימוק של היעדר זכאות של המתנגדים להגישה. זאת כאמור משנקבע כי לא ניתן לראות במתנגדים כמי שפועלים לטובת חברי הקבוצה רק בשל עצם הגשת ההתנגדות. בנקודה זו עמדתי שונה מהעמדה שהביע בית המשפט המחוזי.

סבורתני כי אין מקום לצמצם את קשת הזכאים להגיש התנגדות להסדר פשרה על ידי הוספת תנאי של "הוכחת פעולה" לטובת חברי הקבוצה, שקודמת כרונולוגית להגשת ההתנגדות. מדברי ההסבר לתיקון מס' 10 לחוק, שבמסגרתו נוספה האפשרות להגשת התנגדות על ידי אדם שפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה, נכתב במפורש כי מטרת התיקון היא הרחבת האפשרות להגיש התנגדויות להסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות (לתיאור המצב ששרר לפני תיקון החוק וחסרונותיו, ראו: ערן טאוסיג "התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית – אליה וקוץ בה" הפרקליט נג 393, 401-396 (2014)). גם לשון החוק והגיונם של דברים מובילים למסקנה כי במקרים המתאימים, שבהם ההתנגדות נועדה לשרת את טובת הקבוצה, ניתן לראות בעצם הגשתה את הפעולה הסוללת את הדרך לבחינת ההתנגדות לגופה.

22.מובן עם זאת כי כאשר מדובר בהתנגדות שעל פני הדברים תביא לסרבול ההליך הייצוגי והארכתו שלא לצורך, כשההתנגדות קנטרנית, מונעת מאינטרסים זרים באופן שאינו מקדם את ההליך או שנדמה כי הוגשה רק מתוך שאיפה של המתנגד ליהנות מפסיקת גמול לטובתו – לא ניתן יהיה לראות בהגשת ההתנגדות כפעולה לטובת עניינם של חברי הקבוצה.

ביחס לחשש שהעלו התובעים וחברת החשמל מפני פתיחת הסכר באופן שיוביל להצפה של ההליך הייצוגי בהתנגדויות שיוגשו על ידי כל אדם, הרי שהמענה לכך טמון הן בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית ובמומחיותה בניהול ההליך, הן באפשרות לפסוק הוצאות בגין הגשת התנגדויות מיותרות (ראו בעניין תלרז, סעיף 9).

23.משהערתי את שהערתי אבהיר כי בענייננו אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. תחילה משום שהתנהלות המתנגדים סביב הגשת ההתנגדות ובירורה גרמה להשחתת זמנו של בית המשפט. תחת התנהלות זו ניתן למנות את הגשת ההתנגדות בשם "פורום" שנראה שאיננו אישיות משפטית; אי-צירוף תצהירים ומסמכים אחרים לתמיכה בעובדות שנטענו בהתנגדות; הגשת מסמכים בלתי רלוונטיים ואי-הגשת התצהיר שהתבקש על ידי בית המשפט; הגשת בקשה לעיכוב ביצוע ההליך הייצוגי לבית המשפט המחוזי כאשר באותה עת כבר הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור לבית משפט זה; והטענה חסרת היסוד שהשמיעו המתנגדים, שלפיה משנדחתה ההתנגדות אין לבית המשפט המחוזי סמכות לחייבם בהוצאות.

סרבול ההליך באמצעות שימוש במנגנון ההתנגדות מנוגד לתכלית הפשרה, שהיא סיום הדיון בתובענה הייצוגית ביעילות ובמהירות תוך הבטחת פיצוי ראוי לחברי הקבוצה המיוצגת. התנהלות זו כשלעצמה מצדיקה את דחיית הבקשה.

24.גם לגופם של דברים, לא נראה שהיה בקבלת ההתנגדות כדי לשנות מהסדר הפשרה כפי שאושר בסופו של יום. בית המשפט לא נעתר לבקשת הצדדים להימנע ממינוי בודק, ועל פניו נראה שהבודק עשה עבודתו נאמנה, ונתן דעתו הן לסכום הפשרה ולאופן שבו חושב, הן למנגנון ההסדרה העתידית של ההפרה. גם בית המשפט לא קיבל ככתבה וכלשונה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה כפי שהוגשה לכתחילה, והוא מוסיף לעמוד על המשמר בכל הנוגע לפיקוח על ביצוע ההסדר.

בנסיבות אלה, אין הצדקה להתערבות בהחלטה שלא להזדקק להתנגדות.

סוף דבר

25.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין, משנמצא שיש ממש בסוגיה עקרונית שהבקשה הציפה, הגם שהבקשה נדחתה, אין צו להוצאות.