רע"א 8157/10 לירון דגן נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ ), בה נדחתה בקשת המבקש להורות על שחרור רכבו, שנתפס במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

2.

המבקש הינו נכה צה"ל בן 32 המוכר על ידי משרד הביטחון מזה כ-12 שנים בדרגת נכות של 38% עקב נכות בגפיו התחתונות. לטענת המבקש, הוא זכאי, עקב מגבלותיו, לרכב רפואי. על כן, רכש המבקש בשנת 2008 רכב מסוג טויוטה קורולה שמספרו 7075266 (להלן: הרכב ) תוך שימוש בפטור ממס שהוצא לו על ידי משרד הביטחון.

3.

עקב הסתבכות כלכלית, נפתחו נגד המבקש 44 תיקי הוצאה לפועל. חובותיו מסתכמים בכ-2,500,000 ש"ח. המשיב 3 (להלן: הבנק ) הינו אחד מבין עשרות הזוכים שבתיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגד המבקש. המבקש חייב לבנק סכום של כ-282,000 ש"ח.

4.

המבקש פנה להליכי פשיטת רגל. נפתח תיק פש"ר שמספרו 48281-05-10. ביום 22.6.2010 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים, לאור פתיחת הליכי פשיטת רגל.

5.

במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 03-12101-04-0 הגיש הבנק בקשה לתפיסת הרכב ובקשתו נתקבלה. בלילה שבין ה-22.6.2010 ל-23.6.2010 הגיעו קבלני ההוצאה לפועל לבית הוריו של המבקש כשבידיהם צו לתפיסת הרכב. לטענת המבקש, הוא הציג את הבקשה לעיכוב הליכים לאור פתיחת הליכי פשיטת רגל בפני קבלני ההוצאה לפועל וטען בפניהם כי העיקול אינו חוקי, אך ללא הועיל.

6.

בבוקר יום 23.6.2010 הגיש המבקש בקשה דחופה לשחרור הרכב. המבקש טען, כי לא נשלחה לו הודעה על מתן צו העיקול ובכך נשללה ממנו זכותו להגן על קניינו או להגיע לשימוע טרם ביצוע העיקול בפועל. עוד נטען, כי על הרכב רובצים שני שעבודים הקודמים לעיקול: מכיוון שהרכב נרכש בפטור ממס, הוא משועבד למשך 36 חודשים למשרד הביטחון. בנוסף, הרכב משועבד לטובת דודו של המבקש, אשר הלווה לו כסף לצורך רכישת הרכב. המבקש ביקש את שחרור הרכב, במיוחד עקב היותו נכה צה"ל אשר זקוק באופן נואש לרכבו על מנת להתנהל ולתפקד באופן סביר.

בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מאותו יום נתבקשה תגובת המשיב בתוך 7 ימים. כסעד זמני הורה רשם ההוצאה לפועל על השהיית ההליכים הקשורים עם הרכב נשוא הבקשה, לרבות הליכי מכירה.

7.

ביום 1.7.2010 הוגשה תגובת הבנק. הבנק התנגד לביטול תפיסת הרכב או להשהיית ההליכים הקשורים בו.

8.

ביום 22.7.2010 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המבקש. נקבע, כי אין די בהצגת תו נכה על מנת לשכנע כי עסקינן ברכב הדרוש לחייב לצורך ניידות, וכי הנטל בענין זה מונח לפתחו של החייב. באשר לטענות החייב בדבר סדרי הנשיה הקשורים עם כספי מכירת הרכב הרי שממילא, בין אם יימכר הרכב בהליכי הוצאה לפועל ובין אם במסגרת הליכי פשיטת הרגל, כפופה חלוקת כספי המכירה להוראות הדין. יחד עם זאת, השהה רשם ההוצאה לפועל את הליכי מכירת הרכב למשך 60 ימים, עד שיוחלט אם ינתן צו לכינוס נכסי החייב. רשם ההוצאה לפועל הורה למבקש להציג אסמכתה למתן צו כינוס נכסים בפרק הזמן שנקבע. ככל שלא תוצג אסמכתה כזו, לבקשת הבנק יחדש רשם ההוצאה לפועל את הליכי מכירת הרכב.

9.

ביום 16.9.2010 הגיש המבקש הודעה בתיק ההוצאה לפועל, לפיה ביום 29.7.2010 ניתן צו לכינוס נכסיו.

10.

ביום 28.9.2010 הגיש המבקש בקשה דחופה לשחרור רכבו, שנתפס בהליך ההוצאה לפועל ביום 22.6.2010. ביום 6.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע, כי יש יסוד מוצק להחלטת ראש ההוצאה לפועל, כי לא הוכח שהרכב חיוני לצורכי ניידות. בית המשפט קבע, כי אף אם המבקש אכן זקוק לרכב לצרכי ניידות, הרי שאין כל הכרח שיירכש על ידו רכב משפחתי חדש, בהיותו בהליכי כינוס. כן נקבע, כי יש מקום להידרש לטענת המנהלת המיוחדת וב"כ הנושה בקשר לגורל המשכון לדוד החייב, הן מההיבט של העדפת נושים והן מההיבט של ביצוע עסקה פיקטיבית. בשים לב לאמור, דחה בית המשפט את הבקשה תוך שציין, כי אם יוכרז החייב פושט רגל וימונה נאמן על נכסיו, יוכרע גם גורל הרכב.

11.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש

12.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי לא הוכח שהוא נזקק לרכב לצרכי ניידות. המבקש מבקש לקבוע, כי על פי סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לא ניתן לעקל רכב של נכה לאחר שהציג את אלה: אישור מהרשות המוסמכת כי הרכב נועד לשימושו של הנכה; תעודה רפואית המאשרת כי הרכב משמש תחליף לרגליו הנכות; רישיון רכב המורה כי לא ניתן להעביר בעלות על הרכב ללא אישור הרשות המוסמכת והמכס.

עוד נטען, כי הישיבה בה תידון הכרזתו של המבקש כפושט רגל נקבעה ליום 3.11.2011. התוצאה היא, לפי החלטת בית המשפט המחוזי, כי המבקש נאלץ להתנהל ללא רכב המהווה תחליף לרגליו הנכות, ובכך נגרם לו סבל רב. כמו כן, בכל יום שהרכב מאוחסן ערכו יורד באופן משמעותי, והוצאות האחסון עלולות להרקיע שחקים. בבוא העת להכריז על המבקש כפושט רגל, הרכב שעומד כאבן שאין לה הופכין יאבד את ערכו לחלוטין, והוצאות אחסנתו יהפכו את מכירתו לבלתי כדאית. הנושים אף הם לא יצאו נשכרים מתוצאה זו. על כן מבוקש, כי במידה ולא תינתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, יורה בית משפט זה על החזרת המכונית לשימוש המבקש, מבלי שיוסר העיקול, עד למתן החלטה אחרת.

המבקש מוסיף וטוען, כי בינו לבית המנהלת המיוחדת נוצרו "אי הבנות וקצר בתקשורת", ועל רקע זה סירב המבקש להצעת המנהלת המיוחדת למכירת הרכב ורכישת רכב אחר תחתיו. המבקש מוסיף, כי פעולה כזו אינה בת ביצוע, שכן לא הגיע המועד המתיר למבקש למכור את הרכב שרכש בשנת 2008, ולכן משרד הביטחון לא יתיר זאת. המבקש רשאי לרכוש אך ורק רכב חדש עם תום התקופה הקצובה על פי הסכמי הניידות עם משרד האוצר, ולפיכך נבע סירובו ממניעים רלוונטיים.

תשובות המשיבים

13.

בהחלטתי מיום 2.1.2011 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור. המנהלת המיוחדת עדכנה בתשובתה, כי הגישה בקשה להבהרת ההחלטה מיום 6.10.2010 – ההחלטה עליה מבוקש לערער. הבקשה התייחסה לסיפא של ההחלטה – "היה והחייב יוכרז פושט רגל וימונה נאמן על נכסיו, יוכרע גם גורל הרכב". המנהלת המיוחדת טענה, כי הדיון בבקשה להכרזת החייב כפושט רגל נקבע ליום 2.11.2011 – כשנה וחצי לאחר תפיסת הרכב ואחסנתו במחסני ההוצאה לפועל. נטען, כי בפרק זמן זה הוצאות האחסנה יתפחו ושוויו יקטן. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על מכירת הרכב כבר עתה, בכפוף לבדיקת הטענה בדבר משכונו. ביום 4.11.2010 נעתר בית המשפט לבקשתה זו של המנהלת המיוחדת. המנהלת המיוחדת מדגישה, כי על החלטה זו לא ערער המבקש. משכך, לטענתה, מתייתרת בקשת רשות הערעור שבפניי.

המנהלת המיוחדת מוסיפה וטוענת, כי גם עתה לא המציא המבקש אישור על פיו הוא נכה אשר זקוק לכלי רכב מנועי כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות. לא די בהצגת אישור בדבר נכות בשיעור של 38%, שכן היה עליו להוכיח כי בשל נכותו הוא זקוק לכלי הרכב. זאת ועוד; המבקש ציין במפורש בבקשתו כי לא מדובר ברכב המותאם לנכה. לא הובאה אף ראשית ראיה כי דרגת הנכות של המבקש כוללת גם אחוזי נכות לצרכי ניידות ומחייבת החזקת רכב מהסוג והדגם בו מחזיק המבקש ו/או כי אין באפשרותו של המבקש לעשות שימוש בתחבורה ציבורית.

עוד טוענת המנהלת המיוחדת, כי טענת המבקש, לפיה משרד הביטחון לא יתיר את מכירת הרכב אינה נכונה. משרד הביטחון מתיר את מכירת הרכב, כנגד תשלום המיסים. המנהלת המיוחדת צירפה מכתב ממשרד הביטחון, בו אושר כי על מנת להסיר את ההגבלה על העברת הבעלות, יש לבצע החזר מכס בסך 36,134.83 ש"ח.

המנהלת המיוחדת טוענת, כי קודם להגשת בקשת רשות הערעור פנה המבקש למנהלת המיוחדת וביקש ממנה לשחרר את רכבו. המנהלת המיוחדת הציעה למבקש להסכים למכירת המכונית, כאשר ינתן למבקש ממכירתה, סכום כסף שיהיה בו כדי לרכוש מכונית אחרת, זולה יותר, אולם המבקש סירב לכך.

14.

המשיב 1 הגיש בקשה להארכת המועד להגשת תשובתו לבקשת רשות הערעור. הבקשה מתקבלת. המשיב 1 טוען בתשובתו, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, גם לאור התנהלותו של המבקש. לטענתו, המבקש אינו עומד בתנאי צו הכינוס. עם מתן צו הכינוס הושת על המבקש תשלום חודשי בגובה 100 ש"ח, עד לדצמבר 2010, ומאז – 1,000 ש"ח. המבקש שילם לקופת הכינוס 3 תשלומים בלבד. המבקש לא הגיש כל בקשה להפחית את צו התשלומים שנקבע לו.

כן נטען, כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 6.10.2010, ולא הגיש ערעור או הודעה אחרת בנוגע להחלטה מיום 4.11.2010, המתירה למנהלת המיוחדת למכור את הרכב. על פי הטענה, בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 6.10.2010 מיותרת, שכן באותו עניין ניתנה החלטה מאוחרת ואופרטיבית, עליה לא הוגש ערעור.

עוד טוען המשיב 1, כי המבקש אמנם הציג אישור כי הוא זכאי לרכב רפואי עקב היותו נכה בשיעור 38%, אך לא עמד בנטל להוכיח כי הרכב משמש לו לצרכיו החיוניים ביותר ובלעדיו יהפוך לחסר כל או לנטל על החברה.

15.

הבנק הודיע בתשובתו, כי הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, שכן ההליך מתנהל בין המבקש והמנהלת המיוחדת.

דיון והכרעה

16.

מתשובות המשיבים עולה, כי יצאה מלפני בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, מאוחרת להחלטה עליה מבוקש לערער, המתירה למנהלת המיוחדת למכור את הרכב. החלטה זו ניתנה ביום 4.11.2010. המבקש לא הגיש עדכון לתיק בקשת רשות הערעור בדבר אותה החלטה, או בהתפתחויות שבאו בעקבותיה. ברי, כי משניתנה החלטה המתירה למכור את הרכב, פג תוקפה של טענת המבקש בדבר הוצאות אחסון ואיבוד מערך הרכב, עד לדיון בהכרזתו כפושט רגל.

17.

במסגרת תשובתה טענה המנהלת המיוחדת, כי הציעה למבקש להסכים למכירת רכבו, כאשר מכספי המכירה ינתן לו סכום כסף לרכישת רכב זול יותר. המבקש טוען, כי מכירה כזו אינה בת ביצוע, משום שמשרד הביטחון לא יאשר אותה. לדברי המנהלת המיוחדת, משרד הביטחון מתיר את מכירת הרכב, כנגד תשלום המיסים. המנהלת המיוחדת צירפה מכתב ממשרד הביטחון לתמיכת טענותיה.

18.

למקרא בקשת רשות הערעור והתשובות לה, עולים עניינים הטעונים בירור, שמקומו להיעשות בערכאה הדיונית ושאינו ניתן לביצוע באופן יעיל בהליך של בקשת רשות ערעור. במיוחד יש לבחון את הצעת המנהלת המיוחדת למבקש, למכירת רכבו ולרכישת רכב זול יותר תחתיו, מכספי המכירה. בהקשר זה יש לבחון, מהם צרכיו של המבקש ואיזה רכב יתאים לצרכים אלו. כן יש לבחון את טענת המנהלת המיוחדת בדבר אישור משרד הביטחון למכירת הרכב והתנאים לאישור זה, ובמידת הצורך לקבל הבהרות ממשרד הביטחון.

19.

העניינים האמורים יוחזרו, אפוא, להכרעתו של בית המשפט המחוזי. מוצע לצדדים לבוא בדברים על מנת להגיע להסכמה בעניין. יודגש, כי טענות הצדדים שמורות להם ואיני מחווה לגביהן דעה. ככל שיחפוץ המבקש להגיש ראיות נוספות, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, אשר ינהג בה כהבנתו.

20.

במובן עליו עמדתי לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.