רע"א 8284/12 פלוני נ. קצין התגמולים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה י' גריל , והשופטים ע' גרשון ו י' וילנר ) שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ).

1.

המבקש, יליד 1986, התגייס לשירות חובה בצה"ל בשנת 2004 והשתחרר בתום שלוש שנות שירות. הוא שירת כאיש אחזקה של נגמ"שים בסדנה. ימים ספורים לפני שחרורו מן השירות הסדיר, נמצא המבקש בלתי כשיר לכל תפקיד על ידי פסיכיאטר צבאי. הוא שוחרר מן השירות ביום 25.12.2007 והופנה להמשך טיפול פסיכיאטרי במסגרת אזרחית. ביום 7.11.2008 פנה המבקש למשיב בבקשה להכיר בו נכה לפי חוק הנכים מהטעם שמחלת הסכיזופרניה שאובחנה אצלו נבעה מן השירות הצבאי. ביום 8.12.2009 דחה המשיב את תביעת המבקש בקובעו שלא נמצא קשר סיבתי בין שירותו לבין התפרצות המחלה.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: הוועדה ). הוועדה קבעה אף היא כי לא נמצא קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלתו. לאחר בחינת חומר הראיות שנפרש לפניה, אימצה הוועדה את חוות דעתה של המומחית מטעם המשיב, שקבעה כי התפרצות המחלה אצל המבקש לקראת סוף שירותו הצבאי לא נבעה מלחץ שהופעל עליו במסגרת השירות. הוועדה דחתה את טענות המבקש בדבר עומס שהוטל עליו בהיותו איש אחזקה יחיד במשך חודשים רבים, ואימצה את גרסת המשיב שלפיה המבקש שירת יחד עם שלושה אנשי קבע שחלקו עמו בנטל. נוסף על כך דחתה הוועדה את טענות המבקש שלפיהן סבל ממניעת שינה, בציינה כי שירת בשעות סבירות וחזר לביתו מדי יום ובסופי שבוע. על כן, באה הוועדה לידי מסקנה ששירותו הצבאי לא כלל תנאי דחק קיצוניים שהיה בהם כדי להביא להתפרצות מחלתו. לבסוף ציינה הוועדה כי במשך רוב שירותו לא נתגלו אצל המבקש כל סימני מצוקה נפשיים. כך, הוא התנהג למופת במשך כל השירות, לא התלונן על תנאים קשים במיוחד, ואף ביקש להמשיך ולשרת בקבע. נוכח האמור לעיל, דחתה הוועדה את ערעורו של המבקש.

3.

ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו וכי לא נפל פגם בקביעותיה ובמסקנותיה של הוועדה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי טעו הוועדה ובית המשפט המחוזי בקביעותיהם. לשיטתו, אין מחלוקת עובדתית בין עדיו לבין עדי המשיב בנוגע לאופייה האינטנסיבי של העבודה שביצע במהלך שירותו הצבאי (למעט בנוגע לטענת מניעת השינה). הוא מוסיף כי העובדה ששירתו יחד עימו אנשי קבע לא סייעה בהפחתת העומס שהוטל עליו, אלא להיפך: אנשי הקבע הערימו עליו משימות ונתנו לו הוראות שהסבו לו לחץ נפשי רב. לשיטתו, המומחית מטעם המשיב הודתה כי הכפלת העבודה כתוצאה מקיצוץ בכוח האדם מהווה גורם דחק, גם אם לא הסכימה שהיה זה המצב בנסיבות העניין. עוד טוען המבקש כי יש להיעתר לבקשתו נוכח תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים. לבסוף, המבקש מציין כי העדויות בדבר העבודה הקשה מחזקות את טענתו בנוגע לקשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מחלת הנפש שממנה הוא סובל, וכי נפסק בעבר שאמת המידה להערכת קיומם של מתחים ומצבי דחק היא סובייקטיבית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה מעין זו. למעשה, היא נסבה כולה על יישומן של ההלכות שנפסקו בבית משפט זה בדבר הוכחת קשר סיבתי בין שירות צבאי לבין התפרצות מחלה במקרהו הקונקרטי של המבקש. סוגיה זו אינה מצדיקה בירור ערעורי נוסף לפי אמות המידה שעליהן עמדנו. זאת ועוד: בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעתה של הוועדה שלפיה לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו של המשיב לבין התפרצות המחלה. קביעה זו נשענת על חומר הראיות שהובא לפני הוועדה ובכלל זה על חוות הדעת של המומחית מטעם המשיב. בקביעות מעין אלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב ( רע"א 5343/09 חרמש נ' קצין התגמולים , פסקה 2 (15.9.2009) ) הדברים נכונים במיוחד שעה שמדובר ב"גלגול שלישי" ( רע"א 2352/10 בן נעים נ' קצין התגמולים , פסקה 3

(23.5.2010) ). אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופם של דברים לא ראיתי עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.