רע"א 5343/09 עינב חרמש נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים נ' הנדל; ש' דברת; וא' ואגו) שדחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], אשר אימצה את קביעת קצין התגמולים שלפיה קיים קשר סיבתי מסוג החמרה בשיעור של 10% בין נכותו של המבקש לבין שירותו הצבאי, תוך דחיית טענת המבקש כי קשר ההחמרה הוא בשיעור גבוה יותר.

1.

המבקש, יליד שנת 1979, התגייס לשירות חובה בצה"ל בחודש מרץ 1999 בפרופיל רפואי 72 בשל ליקוי בראייה ובשל מצבו לאחר ניתוח בקע מוצלח שעבר. בחלוף כשלושה חודשים מגיוסו, ובעת שנטל חלק בקורס, נפל המבקש ממיטת קומתיים, נחבל ואושפז למשך מספר ימים. בתקופה שלאחר שחרורו מבית החולים התלונן המבקש על סחרחורות, כאבי ראש, הקאות, טשטוש ראייה וראייה כפולה, אך בבדיקות שנערכו לו לא נמצא דבר. בדיקת עיניים שגרתית שנערכה למבקש בחלוף כמחצית השנה העלתה כי הוא סובל מבצקת קשה דו-צדדית בעצבי הראיה (פפילאדמה). בדיקת C.T מוח שנערכה למבקש העלתה חשד לגידול במוח מסוג קרניופרינגיומה, ולאחר שבבדיקת MRI

עלה כי הסיבה לפפילאדמה אינה ברורה, נותח המבקש במטרה להביא לכריתת הגידול. הניתוח גרר תסמינים שונים לרבות פרכוסים והפרעה בזיכרון ובריכוז, אך אלה השתפרו בעקבות טיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין. המבקש סבר כי באי אבחון הפגימה שממנה סבל, אשר הובילה לניתוח, בעת הבדיקות שנערכו לו בטרם גויס, היה כדי לגרום לפגיעה נרחבת יותר בבריאותו. אשר על-כן, פנה המבקש לפרופ' פיינסוד, כדי שזה יחווה את דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי. פרופ' פיינסוד הפנה את תיקו של המבקש לד"ר רזון. ד"ר רזון מצא כי יש להכיר בקשר סיבתי מסוג החמרה בשיעור של 10% בשל איחור באבחון ליקויו של המבקש ואי עריכתו בסמוך לנפילתו של המבקש ממיטת הקומתיים. קביעה זו אומצה על-ידי המשיב, וכמוהו גם פרופ' פיינסוד לא חלק על שיעור ההחמרה האמור אם אמנם יימנה האיחור באבחון הליקוי ממועד הנפילה ממיטת הקומתיים. עם זאת, פרופ' פיינסוד סבר כי האיחור בביצוע האבחון אינו מתחיל במועד הנפילה ממיטת הקומתיים, וכי היה ניתן לאבחנו עוד כשהיה המבקש מועמד לשירות ביטחון בשנת 1996. לדברי המומחה, חישוב כזה של האיחור מביא לקביעת קשר של החמרה בשיעור של 50%-40%. ועדת הערעורים קיבלה את עמדת המשיב בקובעה כי אין לצפות מן הרופא בלשכת הגיוס, המבצע בדיקה אחת ויחידה, לאבחן פגמים מן הסוג שבו לקה המבקש, וזאת כאשר רופאי קופת חולים שראו את המבקש משך זמן ממושך, לא הבחינו בליקוי האמור. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור בפני בית המשפט המחוזי.

2.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור בקובעו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו וכי המסקנה המשפטית הנובעת מהם אינה מגלה טעות (תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בית המשפט הוסיף כי הדברים מתחזקים לנוכח האמור בסעיף 34 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב], הקובע כי ניתן לערער על החלטת ועדת ערעורים בנקודה משפטית בלבד ולאור העובדה כי הבחירה בין חוות דעת נתונה לשיקול דעת וועדת הערעורים. לגופו של עניין עמד בית המשפט על מספר סימנים המצביעים על כך שהבדיקה הרפואית שנערכה למבקש בטרם גיוסו לא לקתה ברשלנות, וחתם בכך שמחלוקת בין הצדדים המתמצה בשיעור החמרה של 30% מחזקת את המסקנה שאין זה המקרה המתאים להתערב בתוצאה שאליה הגיעה וועדת הערעורים. מכאן הבקשה שבפניי.

3.

במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי המקרה דנן נושא חשיבות ציבורית בשל העובדה שעד כה לא נדון על-ידי בית משפט זה משקלה של בדיקה של מיועד לשירות ביטחון והיקף האחריות המוטלת על הצבא כתוצאה ממנה. עוד מוסיף המבקש כי לאור קיומם של שני פסקי דין בערכאות דלמטה, המספקים תשובות סותרות לשאלה האם על הרופא בלשכת הגיוס מוטלת החובה לערוך בירור נפרד המנותק מזה המתבצע על-ידי רופאים אזרחיים, בעת שהוא בודק מועמד לשירות ביטחון, יש מקום כי בית משפט זה ייתן דעתו לעניין ויכריע בו.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק אם הבקשה טומנת בחובה שאלה משפטית שהשלכותיה אינן מתמצות בפתרון הסכסוך בין הצדדים, אלא שחשיבותה כללית והשלכותיה רוחביות (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). השאלות שמציג המבקש עניינן ביישום ההלכות הקיימות הנוגעות לשאלת הרשלנות הרפואית על מסכת ספציפית של עובדות שאופיין נקודתי ופרטני. אין בשאלות אלה כדי לגבש "מחלקה" חדשה של מקרים, שאופיה כללי דיו עד כי יש לקבוע כללים ייחודיים דווקא לה.

בסופו של יום, הכרעתו של בית המשפט נסמכה על העדפתו חוות דעת רפואית אחת על פני חוות דעת אחרת, על יסוד שיקול דעתו ועמדתו המקצועית, ובכך, בהיעדר פגם בולט, לא תתערב ערכאת הערעור ( רע"א 8307/06

כץ נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 2.11.06)). יוסף, כי כשמדובר בדיון ב"גלגול שלישי", הרי שאפילו נפלה בהכרעתו של בית המשפט טעות, דבר שלא נדרשת ההכרעה בו במסגרת דיון זה, יימנע ברגיל בית המשפט מלהתערב ולתקן את הטעות, אלא אם יש בה כדי ליצור עיוות דין חמור (ראו רע"א 728/09

נוף נ' נוף (לא פורסם, 19.5.09); רע"א 4356/06

נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.06)). כשם שקבע בית משפט קמא, במקרה דנן מתמצה הפער בין עמדות הצדדים בשאלות היקף הקשר הסיבתי, ובפער של 30%, ולא ראיתי כי שאלה זו מצדיקה את התערבותנו.

הבקשה נדחית איפוא.