רע"א 5836/10 צבי טירם נ. מדינת ישראל / משהב''ט /אגף השיקום / קצין התגמולי

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.7.10 שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום, התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: הוועדה הרפואית העליונה )).

1.

המבקש הוכר כנכה צה"ל בגין מחלת כליות קשה שממנה הוא סובל. על רקע זה נקבעה לו בשנת 1996 דרגת נכות של 100%, וביניהם 20 אחוזי נכות מותאמת בגין ניתוח שנדרש על מנת להקל על ביצועם של טיפולי דיאליזה אותם עובר המבקש (ניתוח ליצירת "פיסטולה" בידו השמאלית, עיבוי כלי דם המקל על הגישה למחזור הדם). בעקבות ניתוח נוסף שעבר בשנת 2001, החל המבקש לסבול מלחץ דם נמוך – תופעה שהחמירה בחלוף השנים. המבקש פנה לקצין התגמולים וביקש כי בגין כך תיקבע לו נכות מותאמת. הוועדה הרפואית שנדרשה לבקשה זו קבעה, כי הירידה בלחץ הדם קשורה לנכות שהוכרה זה מכבר וכלולה בה, ומן הטעם הזה, לא מצאה עילה לשנות את דרגת הנכות שנקבעה למבקש לפי החלטות קודמות. על החלטה זו ערער המבקש בפני הוועדה הרפואית העליונה. באותו ערעור השיג המבקש גם על שיעור הנכות המותאמת שנקבע לו בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 19.9.1996 בגין הפיסטולה בידו השמאלית, ובהקשר זה הוא טען כי אחוז הנכות שנקבע נמוך מן הקבוע בחוק. ערעורו של המבקש התקבל באופן חלקי. הוועדה הרפואית העליונה קבעה למבקש 10% נכות מותאמת בשל הירידה בלחץ הדם, אך בתוך כך נקבע, כי סיבת הירידה בלחץ הדם אינה ברורה, אם כי ייתכן שמדובר בהפרעה עצבית. בהמשך נקבע, כי מלכתחילה לא היה מקום לקבוע למבקש שיעור נכות מותאמת בגין הפיסטולה בידו השמאלית, הואיל ומדובר בנגזרת של הטיפול במחלת הכליות שממנה הוא סובל. יחד עם זאת, לא מצאה הוועדה לנכון להתערב בשיעור הנכות שנקבע למבקש בהיבט זה.

2.

המבקש עירער על החלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' גנות ) דחה את השגותיו של המבקש על שיעור הנכות המותאמת שנקבע לו בגין הירידה בלחץ הדם, ובתוך כך ציין, כי קביעת אחוזי נכות בגין בעיה זו נעשתה אף לפנים משורת הדין שכן אין בנמצא התייחסות ספציפית למצב רפואי זה בתקנות הרלוונטיות. עוד נקבע, כי הוועדה ביססה כראוי את החלטתה בעניין זה ו"נימקה אותה ברמה הרפואית", ולכן אין עילה להתערבות. טענות המבקש בעניין שיעור הנכות המותאמת שנקבע לו בגין הפיסטולה בידו השמאלית נדחו אף הן. בהקשר זה התקבלה עמדת המשיב לפיה סוגיה זו לא הובאה בפני הוועדה הרפואית העליונה במסגרת הערעור שהוגש לה, וההתייחסות אליה היתה אך ורק במסגרת התייחסותה הכללית למצבו הרפואי של המבקש. מן הטעם הזה נקבע כי אין מקום לדון בסוגיה זו במסגרת הערעור.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על ההשגות שהעלה בערעור. בין היתר הוא טוען, כי קביעת הוועדה הרפואית העליונה ביחס לסיבה האפשרית לירידה בלחץ הדם שממנה הוא סובל, מנוגדת לחוות דעת מומחה שהציג ואינה מנומקת. בנוסף, מלין המבקש על קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה נושא קביעת הנכות המותאמת בגין הפיסטולה בידו השמאלית לא עמד לדיון בפני הוועדה הרפואית העליונה. לטענתו, הוא הגיש תביעה נפרדת למשיב בעניין זה, אך האחרון הנחה אותו בעל-פה לדון בנושא במאוחד עם הערעור שהוגש לוועדה הרפואית העליונה בעניין הירידה בלחץ הדם. נטען, כי המבקש התייחס להפניה זו בערעור שהגיש לוועדה העליונה, וזו אכן דנה בנושא לגופו.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור תינתן במשורה, ורק במקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של

הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה מעין זו. הטענה בעניין אחוזי הנכות שנקבעו למבקש בגין הירידה לחץ הדם נסבה על קביעות פרטניות הרלוונטיות למבקש בלבד. העובדה שחוות דעת שהוגשה מטעמו נדחתה, אף היא אינה מקימה שאלה כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי משום שכידוע, העדפת חוות דעת רפואית היא בגדר קביעה עובדתית של הערכאה הדיונית על יסוד שיקול דעתה ועמדתה המקצועית, ובכך, בהיעדר פגם בולט, לא תתערב ערכאת הערעור (ראו: רע"א

2352/10 בן נעים נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 23.5.10); רע"א 5343/09 חרמש נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 15.9.09)). גם קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה בנסיבות העניין אין מקום לבחון את אחוזי הנכות המותאמת שנקבעו למבקש בשל הפיסטולה בידו השמאלית אינה מקימה – על-פי אמת המידה שעליה עמדנו – עילה להתערבותו של בית משפט זה. נוכח עמדת המשיב שנתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי, הנחתי היא כי עצם העלאת הנושא בדיון על-ידי הוועדה הרפואית העליונה לא יעמוד למבקש לרועץ, אם יבחר לפנות בבקשה חדשה בנושא זה לקצין התגמולים – וזאת ככל שקיימת בדין מסגרת מתאימה להעלאת הנושא לבחינה מחודשת, ומבלי שיש באמור כדי לחוות דעה בנושא זה.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.