פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9367/11
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
ניסים חי דדון
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי) מיום 1.11.2011
בע"ו 4058-10-10
בשם המבקש:
עו"ד אוריאל ברששת
החלטה
1.
בחודש אוקטובר 1996 הגיש המבקש לקצין התגמולים תביעה להכרה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ), בגין פגיעה בגב בתחתון שהתרחשה, לטענתו, לאחר שהרים משקל כבד במהלך הטירונות. תביעתו נדחתה בחודש יולי 1998. לאחר התדיינות ממושכת, קיבלה ועדת הערעורים את ערעורו של המבקש וקבעה כי מקור הבעיות בגבו של המבקש הוא אכן אירוע שהתרחש במהלך שירותו הצבאי. הדיון הוחזר לוועדה רפואית לשם קביעת אחוזי הנכות שלהם הוא זכאי. בהחלטה מיום 23.6.2009, נקבעה למבקש נכות בשיעור 10% (הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני). המבקש ערער על החלטה זו בפני הוועדה הרפואית העליונה בטענה כי יש לקבוע לו שיעור נכות גבוה יותר. הוועדה הרפואית העליונה ערכה למבקש בדיקות אורתופדיות ואחרות, והפנתה אותו לבדיקות נוספות. בתוך כך, ביקשה הוועדה לבצע מעקב מצולם אחר המבקש. על סמך תוצאות הבדיקות והתרשמותה מקלטת המעקב, שבה נראה המבקש הולך באופן תקין, החליטה הוועדה הרפואית העליונה להפחית את שיעור הנכות של המבקש ל-5% בלבד (הגבלה מזערית בתנועות עמוד השדרה המותני).
2.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי ) דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. בית המשפט דחה את טענות המערער לעניין הרכב הוועדה הרפואית העליונה שדנה בעניינו, לאחר שמצא כי כל הרופאים שנכחו בדיון חתמו על הפרוטוקול, וכי לא היה צורך לצרף לוועדה אורולוג מומחה. עוד נדחתה טענת המבקש כי קלטת המעקב נערכה באופן מגמתי, לאחר שנקבע כי החוקרים התבקשו על-ידי הוועדה לצלם את המבקש בסיטואציות ספציפיות בלבד (כגון כניסה ויציאה מרכב), וכך עשו. עוד נקבע כי אין להתערב במשקל שראתה הוועדה לתת לממצאים המופיעים בקלטת, שכן מדובר בהפעלת שיקול דעתה המקצועי. בית המשפט העיר כי הוועדה הרפואית העליונה ערכה למבקש בדיקה יסודית.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בדיון הראשון שהתקיים בוועדה הרפואית העליונה נכחו חמישה רופאים, בעוד שההחלטה בעניינו נחתמה על-ידי שלושה רופאים בלבד. עוד הוא טוען כי הוועדה התעלמה מחוות הדעת הרפואיות שהגיש, שלפיהן פגיעותיו מצדיקות קביעת שיעורי נכות גבוהים בהרבה מאלה שנקבעו לו. לעניין קלטת המעקב, נטען כי מדובר בקלטת ערוכה ומגמתית שאינה משקפת את תמונת המצב האמיתית.
4.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור תינתן במשורה, ורק במקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 6186/11 מלכה נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 25.10.2011)). הבקשה דנן אינה מעלה שאלה מעין זו. רוב טענות המערער נוגעות להפעלת שיקול דעתה של הוועדה הרפואית, באופן שבו ניתחה את תוצאות הבדיקות ואת דו"ח המעקב בעניינו, וכן בנוגע לדחיית חוות הדעת הרפואיות ותוצאות הבדיקות שהוגשו מטעמו. מדובר, כאמור, בטענות נגד אופן הפעלת שיקול הדעת המקצועי של הוועדה הרפואית, ובכך, תמעט ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן – בערעור ב"גלגול שני" (ראו: רע"א 5836/10 טירם נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 31.8.2010); רע"א 2352/10 בן נעים נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 23.5.10)). גם בטענותיו של המבקש ביחס להרכב הוועדה הרפואית שדנה בעניינו לא מצאתי ממש.
הבקשה נדחית אפוא, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' בשבט
התשע"ב (1.2.2012).
ש ו פ ט