פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9947/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הביטחון
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, ש' שוחט ו-י'
אטדגי) בע"ו 34088-11-15 מיום 22.11.2016
בשם המבקש:
עו"ד אסף שפירא
החלטה
1.
המבקש, יליד 1958, שירת בצה"ל במשך כ-25 שנים – תחילה בשירות חובה, ולאחר מכן בשירות קבע כמכונאי ובודק רכב. המבקש הגיש לקצין התגמולים (להלן: המשיב ) תביעה להכרה בו כנכה מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) בשל פגימת גב תחתון הנובעת, לטענתו, מתנאי שירותו ומארבעה אירועים חבלתיים שהתרחשו במהלכו. המשיב דחה את תביעת המבקש. המבקש ערער לוועדת ערעורים לפי חוק הנכים (להלן: הוועדה ), אשר העדיפה את חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיב על פני זו של המבקש, ודחתה את הערעור. המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה. ביום 9.7.2015 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' ענבר והשופטים י' שבח
ו- ש' שוחט ), לפיה יוחזר הדיון לוועדה לצורך בחינת תיעוד רפואי ביחס לאחד מן האירועים החבלתיים, מיוני 1998, אשר לא נבחן כדבעי (להלן: התיעוד הרפואי הנוסף
ו- האירוע מ-1998 , בהתאמה ). הוסכם, כי הדיון יוחזר לוועדה לצורך קביעה אם יש בתיעוד הרפואי הנוסף כדי לשנות מקביעותיה ללא בירור ראייתי נוסף (להלן: פסק הדין בערעור הראשון ). בהמשך לכך, ביום 18.10.2015 נתנה הוועדה החלטה משלימה, וקבעה כי אין בתיעוד הרפואי האמור בכדי לשנות מהחלטתה הקודמת.
2.
המבקש הגיש ערעור גם על החלטה זו. ביום 22.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, ש' שוחט ו- י' אטדגי ) את הערעור. נקבע, כי בשים לב לקביעת גדר המחלוקת בפסק הדין בערעור הראשון ולעמדת המבקש בסעיף 9 לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו, הטענה היחידה שנותרה על הפרק היא הקשר בין האירוע מ-1998 לכאביו של המבקש, וכי לעניין זה נדרשה הוועדה באופן מקיף ויסודי שאינו מקים עילה להתערבות. עוד קבע בית המשפט כי לא היה מקום לבחון מחדש את נכותו של המבקש על יסוד הוראות תקנה 37(ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ), בשל גדר המחלוקת שנתחמה בפסק הדין בערעור הראשון. נקבע, כי רק ככל שהוועדה הייתה קובעת כי התיעוד הרפואי הנוסף מצביע על קשר בין האירוע מ-1998 לכאביו של המבקש, היה מקום לדון בשאלה האם ניתן לבחון מחדש את קיומה של נכות ושיעורה.
מטעם זה קבע בית המשפט כי אין מקום להיעתר גם לבקשה להוספת ראיה שהגיש המבקש בערעור.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי התיעוד הרפואי הנוסף מצביע על קשר בין כאביו לבין האירוע מ-1998, וכי נוכח זאת קביעותיו של בית המשפט המחוזי גורמות לו עיוות דין המצדיק התערבותו של בית משפט זה. המבקש מלין גם על חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיב, וטוען כי היה מקום להעדיף את חוות הדעת מטעמו. עוד טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלה משפטית עקרונית בדבר פרשנות תקנה 37(2) לתקנות הנכים ותחולתה כאשר קיימים כאבים כרוניים, אף ללא איבוד או הפחתה של כושר הפעולה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים היא מצומצמת, וזו תינתן אך במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת (רע"א 1797/16 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 5 (3.5.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת המידה האמורה. טענותיו של המבקש מכוונות לקביעות עובדתיות בעניינו הקונקרטי, ונוגעות לניתוח התיעוד הרפואי הנוסף על-ידי הוועדה ולחוות דעתו של המשיב. סוגיות אלו נתונות לשיקול דעתה של הוועדה ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 9367/11 דדון נ' קצין התגמולים , פסקה 4 (1.2.2012); רע"א 5836/10 טירם נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (1.9.2010); רע"א 2352/10 בן נעים נ' קצין התגמולים , פסקה 3 (23.5.2010)). אף לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מעלה שאלה משפטית עקרונית, כנטען. סוגיית הנכות לפי תקנה 37(2) לתקנות הנכים כלל לא נדונה על-ידי בית המשפט המחוזי נוכח קביעותיו בדבר התיעוד הרפואי הנוסף, כך שבנסיבות העניין אין מקום להידרש לאופן פרשנותה של תקנה זו.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג באדר התשע"ז (21.3.2017).
ש
ו פ ט